שיירי קרבן/גיטין/ה/ז

שיירי קרבן גיטין ה ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

התקינו שלא יהא וכו'. כ' הרשב"א תרי בבי דרישא דמתני' דינא תנן בהרוגי מלחמה דגמרי ומקני אין דין סקריקון ומהרוגי מלחמה ואילך דלא גמרי ומקני יש בהן דין סקריקון וכיון דחזו שעדיין נוטלין השדות ואין מי שפודה אותן שהרי הבעלים חוזרים ונוטלים מהן כדי שלא תהא הארץ נחלטה ביד עכו"ם התקינו שיתנו לבעלים רביע ואע"פ שנראה מן הירושלמי שהתקנה היתה למשנה ראשונה בבבלי לא משמע כן וכו' ואי משום דקיי"ל תליוה ויהיב לא הוי מתנה הכא שהפקיר אותם המלכות שאני דגמרו ומקנו וכמש"ל ע"ש. הנה דברי הירושלמי אפשר לפרשו כדבריו בראשונה גזרו שמד ולא דנו בהן דין סקריקון אח"כ אמרי מאן דקטל ליקטול אפ"ה היו משעבדין בהן ונוטלין שדותיהן וכו' דנו בהן דין סקריקון והיו בעלי בתים באין וטורפין מהן וכו' נמנעו מליקח התקינו שלא יהו סקריקון ביהודה אלא הבעלים נותנין רביע וכדתנן במתני' דאל"כ צריכין לומר ברייתא פליג אמתני'. גם סותר דברי עצמו דמסיק דמהרוגי מלחמה ואילך אין בהן משום סיקריקון אבל בשעת המלחמה לא היו סקריקון. ואין לפרש הא דתני אבל הרוגי' שנהרגו מן המלחמה ואילך וכו' והיינו הרוגי' שנהרגו מהתחלת המלחמה ואילך דא"כ מאי קאמר בסמוך והרוגים שלפני המלחמה לא כלאחר המלחמה הן. משמע דוקא לאחר המלחמה הוא דדנין דין סקריקון אבל במלחמה לא וכי הא דמשני תיפתר וכו' משמע מפורש דבמלחמה לא דנו דין סקריקון. גם בתוספתא מפורש בד"א בשנהרגו לפני המלחמה ובשעת המלחמה אבל וכו'. מיהו הא שמעינן מדברי הרשב"א הא דתקינו רבנן שהבעלים נוטלים רביע היינו מטעם שלא תהא הארץ נחלטת ביד העכו"ם נמצא דתקנה אינה אלא בארץ ישראל אבל בח"ל ודאי דלא שייך הך תקנתא. א"כ יש לתמוה מהרי"ף שהביא דין זה בהלכות והרמב"ם לא חילוק בין ארץ ישראל לח"ל וגם הרא"ש והטור והש"ע כתבו תקנה זו לדינא. ומן התימא על הפוסקים שלא הביאו דברי הרשב"א אלו וע"ק שלא ביארו דדוקא בשהפקיר אותם המלכות אבל בלא"ה א קנו. ונראה דסברו דוקא בישראל הוא דאמרינן תליוהו ויהיב אין מתנתו מתנה שיודע שלא יהרגנו הישראל אבל בעכו"ם אפי' גזלן העומד מאליו גמר ומקנה וכ"נ מדברי הפוסקים ועיי' בש"ע ח"מ סי' רל"ו וצ"ע:

חכירי בתי אבות אין בהן משום סקריקון היורד משום חוב וכו'. עיי' בקונט'. וקשה אין בהן משום סקריקין דרישא לא דמיא לסיפא דברישא הוא של לוקח ובסיפא של בעלים ודוחק לפרש רישא וסיפא הרי הוא של בעלים דבסמוך דמפרש חכירי בתי אבות בתרין פתרין משמע בתריוייהו דהוא של לוקח. לכך נראה דהירושל' מפרש רישא וסיפא אין בהן משום סקריקון לא דנין בהן דין סקריקון והוי של לוקח ולכך ל"ק לי' סיפא אנפרות עצמה צריך שתשהא י"ב חדש הא תני רישא אנפרות אין בהן משום סקריקון כדפריך בבבלי בסוגיין. והבבלי לא הזכיר דין חכירות השנוי בתוספתא ובסוגיין משום דקשיא לי' ריש' אסיפ' וכמ"ש ומגיה הבריית' סקריקון עצמה צריך שתשהא י"ב חדש. ונרא' דהירושל' מפרש אנפרו' דתני בבריית' היינו שנתן מקצת הדמים וכן פירשו תוס' לכך היא של לוקח ואע"ג דבעלמא תליוהו וזבין זביני' זבינא מ"מ כיו דאנפרות שכיח החמירו בה שצריך שתשהא י"ב חדש. והבבלי מפרש אנפרות שאונס ולוקח בלא נתינת הדמים וכן פירש"י לכך הוא של הבעלים דתליוהו ויהיב לא הוה מתנתו מתנה. ועי' בהרשב"א בד"ה עכו"ם הבא מחמת חוב וכו' וכ' דשני גווני אנפרות נינהו והכי בשאנס בלא דמים ע"ש. וקשה א"כ מאי דוחקא דש"ס להגיה הבריית' לוקמי באנפרות שנתן מקצת הדמים ולכך אין בהן משום סקריקון שאין דנין בהן דין סקריקון והן של לוקח כדקיי"ל תליוהו וזבין זביני' זבינא ואם בשלקח העכו"ם מחמת חוב דתני בברייא משמע להש"ס דהבעלים יכולין להוציאו מידו כיון שלקחו ממנו בעל כרחו ולא הי' שם שום מכירה וה"ה באנפרות שהרי בחדא מחתא מחתינהו. הא נמי קשיא דלמא איירי בשהבעלים מודים שחייבים לו דקיי"ל שאין הבעלים יכולים להוצי' מידן כמ"ש הרמב"ם והש"ע ח"מ סי' רל"ו סעי' ח' ע"ש. וכעין קושיא זו קשיא נמי לרמב"ם שמפרש אנפרו' שהי' לו נזק ביד ישראל וכשהישראל מודה אין הבעלים יכולים להוציא מיד הלוקח למה לי' להש"ס להגיה הברייתא נוקמי בכה"ג שהבעלים מודים שאומר העכו"ם אמת לכך אין דנין בו דין סקריקון ויש ליישב ולפירש"י ניחא. והא דגרסי' בחולין דף קל"א אם באנפרות חייב לעשר משמע כפי' רש"י ודלא כתוס' והרמב"ם:

עד כדון בשני שטרות וכו'. וקשה השתא משמע דמסתבר טפי שיהא מקחו קיים בשכתב בשטר אחד משכתב בשני שטרות הלכך אפי' בשלקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעה"ב ס"ד שיהא מקחו קיים ובסמוך גבי לקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש דמקחו קיים קאמר נמי עד כדון בשני שטרות משמע דסובר דמסתבר טפי שיקיים המקח בשכתבה בשתי שטרות וי"ל בתר דפשיט ליה דכ"ש בשטר אחד שהמקח בטל סבר שאין המקח קיים אלא בשתי שטרות וא"ת מנ"ל דמתני' בשתי שטרות איירי דקאמר עד כדון בשתי שטרות הא מתני' סתמא תנן וי"ל לישנא דמתני דייק ליה דתני וחזר ולקח משמע שהיה לקיחה בפני עצמה. ודלא כמ"ש תוס' בב"ב דף מ"ז ע"ב בד"ה אבל וכו' א"נ חתמה ממש ובשטר של בעל והא דאמר רב בשטר קנה שעשתה שטר. מכירה בשמה. והא דאמר רב בבבלי בסוגיין ל"ש אלא דא"ל לך חזק וקני אבל בשטר קנה פירש"י כיון דדבורא בעלמא הוא איכא למימר השני נוח לי אבל אי כתב ליה שטרא בשמיה קנה וכו'. והרשב"א מקשה עליו כמה קושיות ואמר הטעם משום איבה ויראת הסקריקון הוא דעביד ע"ש. ונ"ל דרש"י בא לתרץ בזה קושית תוס' בבא בתרא שם מהאי דחתמה לראשון ולבני לא איבדה כתובתה אף על גב דחתמה בשטר לכך קאמר הא דאמר רב בשטר קנה היינו בשלא רצה לכתוב שטר לסקריקון וללוקח כתב שטר דדמיא להאי דתניא לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו איבדה כתובתה וה"ה לענין אמירת לך חזק וקני איירי בכה"ג שלא אמר כן לסקריקון וללוקח אמר לך חזק וקני וקאמר דאפ"ה לא מהני האמירה ללוקח דיכיל לומר השני נוח לי אע"ג דבשאר מכירה לא אמרי' כן הכא דבר הנראה לכל הוא שהשני נוח לו. ושמואל סובר דאפי' שטר לא מהני דלא דמיא להא דתניא לראשון ולא תתמה לו דהכי מצי למימר לסקריקון מה לך ולשטר הלא מאי דלא הוה שלך נתתי לך כ"ש שלא אקחנה מידך אבל כשאמר הסקרירקון ליתן שטר ללוקח לא מצי אמר הכי דודאי צריך לשטרא שלא יאמר אח"כ שהלוקח גזלו ממנו הלכך אף בשטר לא מהני דמחמת אימת סקריקון כתב שטרא. זהו הנ"ל ליישב דעת רש"י ובזה יסתלקו קושית הרשב"א. ומה שהקשה מהא דמותיב רב המנונא לרב הונא תליוהו וזבין זביניה זבינא אלמא משום דאניס הוא ולא משום טענת השני נוח לי ע"כ. איני מבין קושיא זו דודאי אלו הוה זביניה לסקריקון זבינא תו לא שייך למימר השני נוח לי הא קנה הלוקח ממי שקנאה ממנו וצ"ע:

ואין כל מה שיש לאשה משועב' לאיש וכו'. גרסי' בירו' שביעי' ריש פ"י המשעבד שדה לחבירו ומכרה רבי אחא אמ' מכורה לשעה ר' יוסי אומר אינה מכורה לשעה ע"כ. מעתה רבי אתא לשיטתיה דאמר וביני דמכדי לשעה מיהו הוי זבינא עד זמן גביית כתובת'. ומדפדיך סתמא דש"ס ואין כל מה וכו' משמע דהלכתא כרבי אחא דמכורה לשעה וזהו דלא כמ"ש הרמב"ן פ' חזקא והרשב"א פ' השולח דהלכתא כמ"ד אינה מכורה לשעה והמקח בטל מיד ויש ליישב:

עלה אמר רב בנכסי' וכו'. עיי' פי' בקונ'. ואף דללשון אחרון שבקונט' לשון מאיזה שתרצה גובה הוא דחוק קצת מ"מ נראה עיקר דהכי משמע בבבלי ב"ב דף נ' מיהו הא שמעינן מינה דסובר הירושלמי כמ"ד בנכסי צאן ברזל המקח בטל מיד ובשאר נכסי' מקחו קיים עד זמן גוביינא ובנכסי מלוג המקח קיים לעולם. וכ"כ הרשב"א בגיטין דף נ"ה בד"ה והא דקתני וכו' ע"ש. ולכך נקיט רב אלא הנך תרי נכסי צאן ברזל ונכסי מלוג דבנכסי צאן ברזל המקח בטל מיד ובנכסי מלוג המקח קיים לעולם ותמהני שלא הביאו הרמב"ן והרשב"א דברי הירושלמי הזה ואפשר שפירשו בו כל"ק שפירשתי בקונט':

הן אומרי' בידינו ליקח וכו'. כ' הרמ"א בח"מ סי' רל"ו סעי' א' בהג"ה היו הבעלי' אומרי' שהיה בידם ליקח והלוקח אומר שלא היה בידם ליקח על הבעלים להביא ראיה דהקרקע בחזקת הלקוחות ע"כ. והוא מדברי הר"ן בסוגיין ונוסחא מוטעית היא בר"ן שכתב אר"י לעולם השדה בחזקת הלקוחות והמוציא מחבירו עליו הראיה ובלשון הזה הביאו הרשב"א בתשובה. וכצ"ל לעולם השדה בחזקת הבעלים. כפי הגירסא שלפנינו בירושלמי וכ"כ הרשב"א בחידושיו. וכן הדעת נותנת דקיי"ל בכל מקום קרקע בחזקת בעליה עומדת. וכ"ת כיון שנטלה האנס יצאה מרשותו הא כל י"ב חדש מיהת ברשותו היא שהן קודמין לכל אדם ועוד לשון לעולם הכי משמע. ומהאי טעמא השמיעו הרמב"ם דסמך אכללין קרקע בחזקת בעליה עומדת. והסמ"ע כתב שם ס"ק ה' לכך השמיטו הפוסקים דברי הירוש' משום דלבבלי אין מקום לדין זה דבשקנאה תוך י"ב חדש יכולים הבעלים לסלקו בכל שעה שירצו אע"פ שלא היה בידן מעות בשעה שלקחה ואם לקחה לאחר י"ב חדש אע"פ שיש ביד הבעלים לקנותה כל הקודם בהן זכה ונותן רביע לבעלים ע"כ. מלבד שדבריו סותרים דברי רי"ו נתיב נ"א חלק ה' שכתב בפירוש דאף בשחלקו תוך י"ב חדש אם אין ביד הבעלים לקנותה אז נותן לו רביע אלא שדבריו תמוהים הלא כל הוכחתו ממשנתינו א"כ מאי קאמר דבבלי פליג וכי הירושלמי פליג אמתני'. גם עיקר הוכחתו ותימא דכתב ס"ק א' מדלא תנן אם יש בידן ליקח מהמציק משמע דגם עתה אין בידם ליקח מיד הלוקח לפיכך נותן לבעלים רביע ע"ש. דברי תימא הם דהא תנן סיפא ואם יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדם. והא ודאי ליקח מן המציק קאמר ואפ"ה לא תנן מציק ומסתמא רישא נמי ליקח ממציק איירי דומיא דסיפא. ואין צורך להזכיר ליקח מן המציק דהא ביה איירי כולא מתני'. ואיך עלה בדעתו לדחות דברי הירושלמי בדקדוק קל וקלוש כזה ווצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף