שיטה מקובצת/בבא בתרא/קלה/ב

שיטה מקובצת בבא בתרא קלה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שבח המגיע לכתפים לא תיבעי לך. פירוש שבח המגיע לכתפים תבואה העומדת ליקצר אבל ליכא לפרושי שבח שעשה בעמל כתפיו דאם כן היה לו לומר כי תיבעי לך בשבח ששבחו נכסים מאליהם ולמה ליה לשנויי לישנא ומשום הכי אמר כי תיבעי לך בשבח שאינו מגיע לכתפים דבשבח ששבחו נכסים מאליהם ולא גרסינן כי תבעי לך בשבח שאינו מגיע לכתפים כגון דיקלא ואלים כו' שאין לו צורך כלל שכבר הקדים ואמר דעיקר בעיא בשבח ששבחו נכסים מאליהם היא ובפירות שאינם עומדים ליתלש. הר"ן ז"ל.

וכן פירש הרא"ם ז"ל וזה לשונו: בעידנא הא דתנן יחזרו נכסים למקומן אם השביחו הנכסים שנטל מחלק זה האח שהודה לו שהוא אחיו מאיליהן מהו שירשו אחיו עמהם באותו השבח. ששבח המגיע לכתפים לא תיבעי לך שכיון שאין צריכים לקרקע כתלוש דמי ורוצה לומר כנכסיו שנפלו ממקום אחר וירשו אחיו עמו. כי תיבעי לך שבח שאין מגיע לכתפים שהם עדיין צריכים לקרקע כקרקע דמי וכשם שחוזר הקרקע (שאין) אצל האח שהודה לו לבדו שהוא אחיו שהרי ממנו נוטל כך חוזר השבח לפי שהנכסים הם שהשביחו ואין לאחיו חלק בו או דילמא הקרקע בלבד הוא שחוזר למקומו אבל השבח כנכסים שקנה ממקום אחר דמי ויש לאחים חלק בו תיקו. עד כאן. וכבר האריכו בזה התוספות פרק חזקת (בבא בתרא דף מ"ב ע"ב) עיין שם.

כתוב במפרש לא נודע שמו בעידנא שבח ששבחו נכסים מאליהם מהו. פירוש שזה היורשו השביח ביד אותו האח המסופק ועכשיו שמת וחוזרים הנכסים למקומן כו' תיקו. ומסתברא לי דהאי לית ליה חזית (הורה) אחים הילכך הוי ממון המוטל בספק וחולקים ונוטל האי דאמר לא ידענא רביע בשבח. ושוב נתיישבתי בדבר וחזיתי דאפשר נמי לומר כיון דארעא בחזקת אותו האח שבח נמי דבגוה דארעא לא מפקינן ליה מרשותיה. עד כאן לשונו.

מתניתין: מי שמת ונמצאת דייתיקי. פירוש צוואת שכיב מרע קשורה על ירכו הרי זו אינה כלום. פירוש שכיון שלא צוה בפיו וגם לא צוה בשעת מיתתו שיעשו מה שבאותה דייתיקי ודייתיקי זו אינה הקנאה בחיים בקנין כדי שנאמר שעבודי שעבד נפשיה משעת הקנין לפיכך אינה כלום שיש לומר כתבה לצוות בה ואחר כך חזר בו ולא רצה ליתנה ולא לצוות בה. אבל אם זכה בה על ידי אחר כגון שאמר לאחר זכה בזו הצוואה לפלוני זכה בה אותו פלוני וכאלו צוה בפיו מה שכתוב בה דמי ולפיכך דבריו קיימים. הרא"ם ז"ל.

גמרא: דייתיקי דא תהא למיקם ולהיות. פירש רשב"ם ז"ל דלישנא דדייתיקי קמפרש דהכי פירושו דא תהא למיקם ולהיות לאחר מיתה אבל אין לשון זה כתוב בשטר. ומתנה היא כל שכתוב בה מהיום לאחר מיתה שאלו לא כתב בה מהיום לא מהניא דאין מתנת בריא לאחר מיתה. ואחרים פירשו שלשון זה כתוב בשטר הצוואה דומיא דמתנה שמפרש מה שכתוב בה וסימנא דחיי בעלמא והכי מוכח בתוספתא דתניא התם אי זו היא דייתיקי דא תהא למיקם ולהיות ואם מתי יתנו לפלוני אלמא משמע דלישנא דחיי הוא וסימנא בעלמא דומיא דמאי דאמרינן בפרק מי שמת מההיא דאמר לחיים סימנא דחיים קאמר. הר"נ ז"ל. וכן כתב הרמב"ן ז"ל עיין בחידושיו.

וזה לשון הרא"ם ז"ל: דא תהא למיקם ולהיות. פירוש צוה מה שיעשה בנכסיו לאחר מיתה. עד כאן.

שכיב מרע שכתב כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבים ונותנים אבל אמר תנו ולא אמר כתבו נותנים אף על גב דליכא אלא דבורא בעלמא בלא קנין מהני משום מצוה לקיים דברי המת דשייך אפילו בבריא כדמוכח בסוף פרק קמא דגיטין ובסוף פרק האשה בכתובות. תוספי הרא"ש ז"ל.

וכן כתב הרא"ם ז"ל וזה לשונו: ושכיב מרע שאם אמר כתבו ותני כו'. פירוש דכי אמרינן דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו הני מילי כשצוה ואמר תנו לפלוני כך וכך ולא אמר להם כתבו אבל אם אמר כתבו ותנו לו כיון שכתיבה זו לאחר מיתה היא שהרי לא זיכה לו כלום אלא לאחר מיתה חיישינן שמא לא גמר להקנותו בצוואתו בפיו בלבד שהיא ככתובה וכמסורה מחיים אבל בשטר שאינו עדיין כתוב בחייו אלא לאחר מיתה וכשנכתב ואין שטר לאחר מיתה שכיון שלא זוכה לו כלום (אלא) לאחר שכתב השטר אלא לאחר מיתתו הנכסים ליורשים הן ופקע מהם רשות אביהם אין לו בהם זכות כדי שיקנה אותו לאחר. עד כאן. ועיין במה שכתבתי לעיל בדברי האר"י ז"ל בעל העליות דיבור המתחיל פירשו הגאונים ז"ל דוקא כותב אבל אומר כו'.

רבי יוחנן אמר תבדק קצת. משמע דרבי אלעזר נמי לא איירי אלא שלא במיפה כחו אלמא וכן משמע מההיא דלעיל דרבי יוחנן מודה לרבי אלעזר מדאמר רבי יוחנן הזהרו בה. ואיכא למימר דרבי אלעזר אפילו במיפה כחו קאמר ורבי יוחנן דקאמר הזהרו לאו לגמרי קאמר אלא הכי קאמר יש בענין שאתם צריכים ליזהר בה כגון שלא יפו כחו והכי מוכח לקמן בפרק מי שמת. תוספי הרא"ש ז"ל.

רבי יוחנן אמר תבדק. כלומר תבדק צוואה זו. מאי תבדק כי אתא רב דימי אמר דייתיקי מבטלת דייתיקי. יש מי שפירש רואין אם צוה צוואה אחרת אחריה אין כותבין שהרי הראשונה מבוטלת היא לפי שדייתיקי מבטלת דייתיקי ואם לא צוה אחריה צוואה אחרת בידוע שצוואה גמורה היא ולא גמר להקנותו בצוואה בשטר תדע שהרי לא צוה צוואה אחרת אלמא זאת הצוואה גמורה היא ועלה קסמיך. וזה הפירוש אינו נכון אצלנו לפי שאם צוה צוואה אחרת מאי איריא אמר כתבו דאיכא למיחש בה לשטר לאחר מיתה אפילו כי לא אמר כתבו דליכא למיחש בה לשטר לאחר מיתה אותה צוואה הראשונה אינה כלום לפי שאחרונה מבטלת הראשונה ואם כן מה הועיל בכאן חשש לאחר מיתה. ורבינו חננאל פירש תבדק אם מיפה כחו כותבים ואם לאו אין כותבים. וגם זה הפירוש אינו נכון אצלנו לפי שאי אתה מוצא לזה הפירוש טעם לרב דימי דאמר דייתיקי מבטלת דייתיקי והאי דאמרינן בתר הכי רואים אם מיפה כחו כותבים טעם אחר הוא ולא שייך בדרב דימי. הילכך הני תרי פירושי לא דייקי גבן. והכי מסתבר לן בפירושה מאי תיבדק כי אתא רב דימי אמר דייתיקי מבטלת דייתיקי פירוש צוואת שכיב מרע האחרונה מבטלת הראשונה ועל זה אמר רב דימי רבי יוחנן אמר תבדק שרואין אם כבר קדמה לו צוואה אחרת קודם זו הצוואה אין כאן חשש לשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר אלא שיש לנו לומר שזה שאמר כתבו לאו להקנותו בשטר קמכוון אלא להיות בידו לראיה שזו הצוואה אחרת קודם לכן בטלה ואם לא כתב דייתיקי קודם לכן הרי אנו חוששין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה שכיון שאין שם צוואה אחרת כדי שיהא צריך לכתוב את זו לברר שהיא המאוחרת אמאי אמר כתבו הילכך חוששין לשמא להקנותו בשטר הוא שנתכוון. זה פירוש הא דרבי יוחנן ופירוש יפה הוא והאי דמייפה את כחו טעם אחר הוא. ואסיקנא לבסוף הלכתא כותבים ונותנים והני מילי במייפה את כחו כגון דאמר אף כתבו וחתמו והבו ליה דכיון דמייפה את כחו לא גמר להקנותו בשטר אלא בצוואה בלבד שהיא ככתובה וכמסורה מחיים וזה שאמר כתובו יפוי בעלמא הוא. הרא"ש ז"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף