שיחת תבנית:ציטוט שבועי
הצעות לציטוטים הבאים[עריכה]
כאן אפשר להציע ציטוטים נוספים, לשבועות הבאים. מקורות חובה. האוצר בהרצה. "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת". מערכת (שיחה) 20:53, 15 במרץ 2018 (UTC)
- "ולקחתם לכם ביום הראשון. וכי ראשון הוא, והלא יום חמשה עשר הוא, אלא מאי ראשון, ראשון לחשבון עונות". (תנחומא) אריוך (שיחה) 14:08, 21 בספטמבר 2018 (UTC)
- "אור התורה דבוק בנפש מצד שהיא נשמה אלהית, וגם אחרי הפרידה אור אלהים מאיר על ראשם ועטרותיהם בראשיהם" (מלבי"ם על משלי) עמיאל - שיחה 11:02, 18 במאי 2020 (UTC)
- "מצאתי בתוספתא פ"ז דב"ק המתגנב מאח' חבר והולך ושונה פרקו ואע"פ שנקרא גנב זוכה לעצמו שנאמר לא יבוזו לגנב כי יגנוב וגו' סוף שמתמנה פרנס על הצבור ומזכה הרבים וזוכה לעצמו ומשלם על כל מה שבידו" - ש"ך (חו"מ סימן רצב סקל"ה). סיני ועוקר הרים (שיחה) 20:51, 3 במרץ 2021 (IST)
- מה המסר? תוכל לחדד? אוצר האוצר (שיחה) 21:09, 3 במרץ 2021 (IST)
- "מצאתי בתוספתא פ"ז דב"ק המתגנב מאח' חבר והולך ושונה פרקו ואע"פ שנקרא גנב זוכה לעצמו שנאמר לא יבוזו לגנב כי יגנוב וגו' סוף שמתמנה פרנס על הצבור ומזכה הרבים וזוכה לעצמו ומשלם על כל מה שבידו" - ש"ך (חו"מ סימן רצב סקל"ה). סיני ועוקר הרים (שיחה) 20:51, 3 במרץ 2021 (IST)
- "אור התורה דבוק בנפש מצד שהיא נשמה אלהית, וגם אחרי הפרידה אור אלהים מאיר על ראשם ועטרותיהם בראשיהם" (מלבי"ם על משלי) עמיאל - שיחה 11:02, 18 במאי 2020 (UTC)
שנה חלפה לה[עריכה]
פתחתי את דף השיחה של התבנית כדי לתהות האם לא כדאי ליצור רשימת הצעות לציטוטים הבאים, כדי שהתבנית תישאר ציטוט שבועי ולא חודשי, והנה זה פלא: שנה שעברה בדיוק בימים אלו כתב על כך מערכת. אז בואו נשנס מותניים וניצור את הדבר הזה, זה מאד חשוב לנראות האוצר למשתמש הכמעט אקראי. שואלין ודורשין (שיחה) 18:08, 10 באוקטובר 2019 (UTC)
הצעה לציטוט שבועי[עריכה]
- - הועבר מהדף שיחה:עמוד ראשי
"תשובה עצמית על פי דינא דגמרא בנקל לצאת, היינו שיגמור בדעתו שלא ישוב לכסלה עוד, ומרירות הלב ליתר שאת".
(ר' חיים מוולאז'ין. מובא בכתר ראש אות קל"א, ובסידור הגר"א).
שלמה 1 (שיחה) 10:50, 7 בספטמבר 2020 (IDT)
בוצע. אתה מוזמן להסתכל בעמוד הראשי. -- - - סוף העברה
אורך הציטוט[עריכה]
הציטוט נראה לי ארוך מאד, זה מקובל? מוסר-ניק (שיחה) 11:47, 28 בינואר 2021 (IST)
- הקטנתי אותו קצת כדי שלא יתפוס יותר מדי מקום, אני לא רואה בזה בעיה. עמיאל - שיחה 11:49, 28 בינואר 2021 (IST)
אולי אפשר להוציא מכאן ציטוט שבועי קצר[עריכה]
ובראות רבותינו חכמים הראשונים ז"ל אשר אחר חתימת התלמוד כי מחמת כובד הגלות נתמעטו הישיבות, וראו כי מעטים המה בני עליה השטים בים התלמוד למצוא בו את כל המעשה בכל דקדוקי פרטי דינים, ואחינו ב"י אשר בגולה יפוצו בכל פנה, ונתרבו הקהלות מבני ישראל והמורים מתוך הש"ס נתמעטו, לזאת חיברו חיבורים שיהא בהם הלכות פסוקות, וכן בדורות שאחריהם ואחרי אחריהם הכל לפי הספיקות וספיקי ספיקות המתחדשים בכל דור ודור, עד שקמו רבותינו בעלי השו"ע ז"ל וערכו השולחן לפני כל מי שיש לו פה לאכול ולטעום דבריהם ממקורם הברוך, ועם היות שהמה לנו לעינים להורות את הדרך אשר ילכו ב"י ואת המעשה אשר יעשון, ולמי שקצרה יד השגתו להבין ולהורות מתוך הש"ס מה טובו ומה נעמו דבריהם הלכות פסוקות וברורות, אמנם העם בכל דרכי ה' הישרים צדיקים ילכו בם וכו' כי רבים יכשלו לפרוק מעליהם עול יגיעת למוד הש"ס להוציא ממנו הלכות, ואומרים כי הלימוד אשר למעשה הוא רק לימוד השו"ע, ואף אם לומדים גמרא אינם לומדים אלא לחדד השכל, ויש שמניחים את התלמוד לגמרי ומסתפקים בלימוד השו"ע לבד, ולא זו היא הדרך הישרה שחננו ה' בינה לדלות ממעמקי דברי הש"ס אשר כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נכלל בדבריהם הקדושים, וצדיקים ילכו ביושר דרכם להיות עיקר הוראתם מן הש"ס ולימוד השו"ע הוא להיות להם למזכרת לזכור הדינים כי היא הסולת בשיטות הש"ס. (מתוך הקדמת הגר"ח מוולאז'ין לביאור הגר"א על השו"ע).
וכעין זה דבריו בשו"ת חוט המשולש סוף סימן ט' עיי"ש וזה לשונו:
וכבר הוזהרתי בזה מפי מורי קדוש ישראל רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א נ"ע מווילנא, שלא לישא פנים בהוראה אף להכרעת רבותינו בעלי השו"ע.
ויעוי' עוד בהקדמתו לפי' הגר"א על ספרא דצניעותא.
ציטוטים מעניינים[עריכה]
- ישכילו ויבינו אוהבי, שכל מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות וההלכות והדינין על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ועל ידי שלש עשרה מידות של רבי ישמעאל, והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון, וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו. ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות, וכדאמ' במסכת שבת הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינ' כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני שמואל בן ר' מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. (רשב"ם/בראשית/לז).
- ואין מספר לדינים ולאיסורים שיש בפירות שביעית. (תוס' סוכה ט"ל א' ד"ה שאין).
- מחמת כי תלמוד תורה הוא מהדברים הצריכים חיזוק, לא מנעתי מלחזק אותך, ולזרז למזורז. ללמוד בזריזות וחשק גדול. כי מה שלומדים בעצלות כל היום, יכולים בזריזות בכמה שעות ללמוד כן. והגיון לבך יהיה תמיד בדברי תורה, ואף בעת האוכל. ועל משכבך רעיונך יהיו בדברי תורה. ותלמודך יהיה בד"ת עד שיהיו דברי תורה שנונים בפיך. ורק לדקדק בישוב הדעת בפעם אחת, ועל ידי זה תזכור אי"ה. וגם אשר יקשה בפעם ראשון, יתורץ בפעם שני בעת חזרתך בדיוק. גם העיקר לאחוז בסברא ישרה. ואשר אינה ישרה לאמיתתה של תורה, אף אם מחודדת, אותה תרחיק. וכד דייקת שפיר, תשכח, שכל גדולי הראשונים והאחרונים לא נשתבחו אלא בסברא ישרה, כל הישר בסברא, גדול מחבריו. וחלילה חלילה שלא להשיב בקינטור לשום אדם בפלפול אם הסברא לא יכשר בעיניך, כי אין דעות בני אדם דומי' זה לזה. וזאת הייתה מידת בית הלל, שהיו שונים גם דברי חבריהם. אך להקדים שלום, ולהשיב בנחת עם כל, ושלא להתייהר נגד שום אדם בשום דבר. כי זולת אשר בעת גבהות הלב נקרא אדם תועבה ובמה כי לא נתקבל מאן דיהיר. יזהרנו וישמרנו ד' מינה ומקצתה. (מתוך מכתב הגר"ח מוולאז'ין לבנו ר' יוסף).
- ושנית, צר לי מאד ממה שנתרבה המחלוקת בישראל, והוא מה שנתחדש מידי יום ויום צדדים וצידי צדדים, והכל בפרהסיא על ידי שמדפיסים גליונות הרבה לכל צד ומשלחים לכל פינה ופינה, זה פונה ומרבה חתימות לצד שלו ומבזה לצד שכנגדו וזה להיפך, [וראיתי לאחד שכותב כל המרבה בחתימות הרי זה משובח, ואני אומר, שכל המרבה הוא מרבה מחלוקת בישראל], הכלל, נעשתה כל הגולה כולה כמדורה של אש, שאין לך יום שאינו מגיע לידי נגד רצוני, עתונים וגליונות מכל צד ששופך בוז על צד שכנגדו, ומאד מאד צר לי שגם על ארצנו הקדושה הצליח מעשה שטן, וגם היא נפלה ברשת המחלוקת, ולא אדע מי התיר להם עון לשון הרע ועון מחלוקת שהוא עון גדול ונורא. ומה שכל אחד חושב שעם צדו היא האמת ורק הצד שכנגדו הוא הגורם למחלוקת ועל ראשו תלוי האשם, אבל לו, לא יגיע שום עונש, טעות גדולה היא, דאפילו אם תהיה האמת עם צדו מכל מקום בכל מחלוקת מצוי שמתגברת מדת הנצחון, ושם נעשים כל המעקשים למישור דעל ידי הכעס והנצחון לא יכול לצאת בודאי דבר מתוקן כהוגן, ומה נעשה כי יפקדנו אלוקים, ועוד עולה על כולנה מה שנתרבה עון חילול השם על ידי זה מאד, ומי יודע מה יהיה חס ושלום הסוף מזה, הלא ידוע מה שאמרו חז"ל אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם, ואין מקיפין בחילול השם. והנה ידוע לכל מה שאירע בימי התנא רבי עקיבא, שהיו לו עשרים וארבעה אלף תלמידים, והיה אז דבר רחמנא ליצלן, ומתו כל העשרים וארבעה אלף והיה העולם שמם מן התורה, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותנו שבדרום, ומצא שם חמשה ושנאה להן, ואלו הן, רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון, רבי אלעזר בן שמוע, ועל זה נוהגים אבילות כל ישראל בכל שנה מפסח ועד עצרת כידוע, ואיתא בגמרא שעונם היה על שלא נהגו כבוד זה לזה. ועתה נתבונן נא, דהלא רק הונאת דברים הוא, והוא רק לאו בעלמא ואין חייב על זה מיתה בידי שמים, ולמה מתו, אלא שעל ידי זה נסבב חילול השם גדול בעולם שתלמידי חכמים רבים זה עם זה ומבזים התורה ומצותיה לעין כל. ועל זה אני אומר, מורי ורבותי, למה לא נירא מארזי הלבנון, קדושי עליון, שבודאי היה לכל אחד תירוץ בפני עצמו שאין בו אשם, ועיקר האשם על חבירו ולא עליו, ואפילו הכי אנו רואים שתורתן וקדושתן לא הגינו עליהם ושלטה מידת הדין בכולן. והוו יודעים כולם, שאפילו הדין עם האחד בכל דבר, וחבירו נענש על ידו, לבסוף הוא נענש גם כן, וכדאיתא בגמרא שאמר לו הקב"ה לדוד המלך ע"ה עד מתי יהיה העון הזה טמון בידך, על ידך נהרגו שאול ושלושת בניו, על ידך נהרגו נוב עיר הכהנים ונטרד דואג האדומי, והגם ששאול וכן דואג היו רודפים אותו כידוע, ומה היה עליו לעשות, בכל זאת איתא שקיבל עליו יסורין. וראיתי לאחד ששמח שמצא עלילה לבזות את חבירו, ופרסם את זה בגליון, אוי ואבוי לשמחה כזו, הלא הכתוב אומר ולא עצר עוד כח ירבעם בימי אביהו ויגפהו ד' וימת, ואמרו חז"ל והובא ברש"י אתה סבור ויגפהו ד' לירבעם, לא, אלא ויגפהו ד' לאביהו מפני שחיסד את ירבעם יותר מדאי, ומזה נוכל לקחת מוסר, אם על כבודו של ירבעם הקפיד הכתוב קל וחומר על אנשים צדיקים וישרים שהקב"ה יקפיד על כבודם. ומלבד כל אלה, הלא ידוע מה דאיתא בקידושין דהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וכו', ובשביל חטא יחידי שעשה זה איבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה, והנה הלא אנו רואין מזה שאפילו איש אחד בחטא אחד יכול להכריע עצמו וכל העולם לכף חובה חלילה, וכל שכן כאשר היצר הרע מתגבר להחטיא כמה אלפים מישראל בעון לשון הרע ומחלוקת וחילול ד', מי יודע מה יוכל להיולד מזה, ד' ירחם, ובפרט על זמננו זה שנתרבו צרות על ישראל לאין שיעור, וכמעט שנתקיימו כל הסימנים הכתובים בגמרא בחלק ובסוף סוטה בעקבא דמשיחא וכו', וקרוב הדבר מאד שזמננו הוא עיקבא דמשיחא, והיה ראוי לכל אחד להתחזק בתורה ובמעשים טובים, ולהרבות שלום בישראל כדי שתכריע הכף של זכות, ואיך יחרד לב כל איש ישראל לראות שדוקא בזמן כזה מצליח מעשה שטן להרבות קטטות ומריבות בכמה עיירות בישראל, ועל ידי זה כה נתחלל שם שמים מאד, ועד כמה החיוב גדול על מי שיש בידו למחות שלא להניח על כל פנים להדפיס כתבי פלסתר אחד על חבירו שעון פלילי הוא למאד. ועל כן אחי ורעי, חוסו נא על עצמכם ועל כלל ישראל, וכל אחד במקומו יראה לכבות את אש המחלוקת כדי שלא יהא שמו הגדול מחולל עוד, ויתאמץ להרבות שלום במקומו, ובזכות זה נזכה לשמוע קול מבשר שלום בעולם, הצעיר שבכהונה הכותב בלב נשבר, ישראל מאיר הכהן. (מתוך מכתב החפץ חיים לרבני דורו).
- אבקשך בני ידידי, לפקוח עין על זה, שיהיה נדפס על נייר יפה דיו שחור ואותיות נאותות. כי לדעתי הנפש מתפעלת והדעת מתרווחת והכוונה מתעוררת מתוך הלימוד בספר נאה ומהודר (והיפוכו בהפכו אם הכתב מטושטש, והוא כמעט כדרך מה שאמרו ז"ל כל הקורא בלא נעימה וכו' ... ונתתי להם וכו' ומשפטים לא יחיו בהם), כי אלו מעירים ומשמחים הנפש, והכוונה הנכונה עם השמחה אל הדיבור הן כמו נשמה וחיות אל הגוף. (מתוך מכתב הגרעק"א לבנו ר' אברהם).