שונה הלכות/אורח חיים/תרכט
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
ממה צריך להיות הסכך
א דבר שמסככין בו צריך מה"ת שיהי' בו ג' תנאים, שיהי' צומח מן הארץ, ותלוש, ואינו ראוי לקבל טומאה אבל דבר שאינו צומח מהארץ או מחובר או דבר שראוי לקבל טומאה מה"ת פסול מדאורייתא, ודבר שראוי לקבל טומאה מדרבנן פסול רק מדרבנן ולכן אם אין לו לסכך רק בדבר זה י"ל דיסכך בו ולא יברך (ס"א וסק"א ב' ובה"ל ד"ה צומח וע"ל סוף דין כ"ב).
ב דבר שאינו צומח מהארץ אע"פ שמתגדל על הארץ ואינו מקבל טומאה כגון עורות של בהמה שלא נעבדו שאינם מק"ט וכן חתיכות מתכות שעדיין לא נעשה מהם שום כלים שעדיין אינם מק"ט אין מסככין בהן וכן אין מסככין בעפר דבעינן שיהו צומחין מהקרקע ולא קרקע ממש (ס"א וסק"ג ד').
ג כל דבר המחובר אין מסככין בו ודינו כדין האילן שנתבאר בסי' תרכ"ו [מדין ז' עד דין י"ד] כל הפרטים בזה ודוקא המחובר מעיקרו כגון גפן ודלעת אבל תלוש ולבסוף חיברו כשר (אם לא שהשריש כנ"ל סי' תרכ"ו דין ז') (סי"ג וסקל"ו ל"ז וע"ל סי' תרכ"ו דין ז').
ד כל דבר הראוי לקבל טומאה אין מסככין בו ולכן אין מסככין בכל מיני אוכלין של אדם ואפי' עדיין לא הוכשרו אבל מאכל בהמה אין מק"ט ולכן מסככין בפינוג"ו הנקרא בערבי שומר שהוא מאכל בהמה ואין בנ"א אוכלין אותו אלא לרפואה וכל בושם שאין נאכלין להנאת גופן כ"א לריח ומראה וכדומה אין מק"ט ומסככין בו וקנמון חשוב כאוכל ומק"ט (ס"ט י"א וסקכ"ז כ"ח כ"ט).
ה ענפי תאנה ובהם תאנים וזמורות ובהם ענבים אם פסולת מרובה על האוכל מסככין בהן ואם לאו אין מסככין בהן ואם קצרן לאוכל יש לידים תורת אוכל לקבל טומאה וצריך שיהא בפסולת כדי לבטל האוכל והיד אבל אם קצרם לסיכוך אז אין לידים תורת אוכל ואדרבה הם מצטרפים עם הפסולת לבטל האוכל (ס"י) ודוקא שאין חושב עליהן לאכלן אחר החג דאל"ה יש להן ידות (חזו"א או"ח סי' קנ"ו בהשמטות לסי' תרכ"ט) ואם קצרם לאוכל ונמלך עליהן לסיכוך אין המחשבה מוציאה הידות מתורת אוכל עד שיעשה בהם מעשה שניכר שרוצה אותם לסיכוך כגון שידוש להידות (ס"י).
ו ושיעור הידות ג' טפחים אבל מפני שיש ידות שמצטרפות לאוכל אע"פ שגדולות הרבה יש להחמיר ולאסור בכל ידות אפי' גדולות הרבה (סקל"א) ובחזו"א כתב שאין להחמיר רק בדברים שלא נשנו שיעור הידות אבל קנה שבולת דמפורש דשיעורו ג"ט אין מקום להחמיר ביותר מזה ופרכילי ענבים שיעור הידות טפח מכאן וטפח מכאן ושריגי התמרים שהשרביטין דבוקין בו שיעורו ד"ט אבל השרביט עצמו משמע שכולו יד ובסוכי תאנים לא נתפרש שיעור הידות (או"ח סי' קנ"ו בהשמטות לסי' תרכ"ט) ולכן יש ליזהר שלא לכסות בקשין של תבואה קודם שנחבטו מהתבואה ובפמ"ג מפקפק קצת אף אחר שנחבטו אבל בבכו"י מסכים דמותר ומ"מ צריך ליזהר דשכיח הוא שעדיין נשאר מעט תבואה בשבלים אפי' אחר שדש אותן ובזה נשאר על הקש תורת ידות ולכן אם רוצה לסכך בתבן וקש של תבואה טוב שיסיר השבלים מהם וקשין של מין שבלים הנקצרים במגל אין להחמיר אחר שנחבטו ביותר מג"ט (סקל"א) ובחזו"א כתב דאפשר דרישה שהוא מעשה להפריש מהן האוכל מבטלו מתורת יד כיון שאין דעתו ללקט את הגרגרים לעולם ונראה דלסכך בקשין עם השבלים לאחר דישה אין להחזיק שרוב השבלים נשארו בהן גרגרים וכ"ש כשהן יותר מג"ט וכנ"ל ויש להקל בזה (שם וע"ל דין כ"ב בענין קשין).
ז סיכך בירקות במקומות שממהרין לייבש ולנפול העלין והגבעולין וישאר אויר אם דרכו לייבש תוך ז' ימי החג דיינינן לי' מיד אפי' קודם שנתייבשו כאילו הוא יבש ואפי' הן ירקות שאין ראוין לאכילת אדם ואין מק"ט פסולין אפי' בדיעבד והוי כאויר דפוסל אפי' מן הצד בג"ט כדלק' סי' תרל"ב ואם לא יתייבש לגמרי רק ישאר חמתה מרובה מצילתה צ"ע, ואם הם ירקות המק"ט אם אין דרכן לייבש דינן כסכך פסול ופוסלין בד"ט ואם דרכן לייבש דינן כאויר ופוסלין בג"ט (סי"ב וסקל"ב ל"ג ל"ד ל"ה ובה"ל ד"ה וכל ועי' שה"צ אות נ"ה אם הוא מה"ת או מדרבנן).
ח כל כלי שמקבל טומאה אין מסככין בו ואפי' אין ראוי לק"ט רק טומאת מדרס ואפי' הם חדשים שלא נטמאו עדיין ואפי' אם נשברו שלא נשאר בהן שיעור קבלת טומאה דכיון דפעם א' היו ראוין לקבל טומאה גזרו בהן חכמים שלא לסכך בהן לעולם אכן אותן הכלים שאפי' בשלמותן לא היו מק"ט אלא מדרבנן אם נשברו מותר לסכך בהן (ס"ב ז' וסק"ח כ"ה, ובסקכ"ה כתב להחמיר אף בנשברו ובסק"י כ' להקל בשעת הדחק).
ט כל פשוטי כלי עץ שאין לו בית קיבול אינו מקבל טומאה אא"כ מיוחד למדרס כגון כסא וספסל דאז מקבל טומאת מדרס וי"א דכל כלי עץ הרחב קצת וראוי להניח עליו דבר מק"ט מדרבנן ואסור לסכך בו [ודוקא אם עומדין לכך כדלק' דין כ"ב] ולכן אין להניח מרא ומגריפה על הסוכה אפי' נשברה ובשעה"ד יש להקל בנשברה כנ"ל דין ח' (ס"ז וסק"ט י' כ"ה מ"ח).
י קנים הנבראים חלולים אע"פ שיש להם בית קיבול אין מק"ט לפי שלא נעשו לקבלה ולכן מותר לסכך בהז וכן מותר לסכך בצינור של עץ לפי שלא נעשה לקבלה ואם חקק בו גומא לקבל צרורות מק"ט ושיעור גודל הגומא עי' ביו"ד סי' ר"א סל"ו (סק"י ושה"צ).
יא סיככה בחצים שיש בהם בית קיבול פסולה ושאין להם בית קיבול כשרה ואם היו פ"א בברזל פסולים אע"פ שניטלו אח"כ (ס"ג וסק"י).
יב שפודין של עץ ובראשי השפודין יש קצת ברזל גם העץ מק"ט ע"י הברזל שבראשו ולכן אפי' עיקר הסכך מהשפוד שהוא מהעץ וא"צ לברזל לצורך הסכך פסול אבל אם השפוד של עץ לבד אין מק"ט אפי' מדרבנן ומסככין בו ויש מצדדין דאפשר שטמא מדדבנן מטעם דהוא תשמיש אדם ותשמיש משמשיו דאולי שמניח עליו אוכל לצלות וגם תוחב לפעמים בראשו צלי שיש בו שומן (ס"ב וסק"ה ושה"צ).
יג ארוכות המטה של עץ אף שאינן מטה שלמה פסולין לסכוך מדרבנן הואיל וממטה שלמה קאתו כנ"ל דין ח' (ס"ב וסק"ו ושה"צ).
יד סיככה בפשתן שלא נידק ולא ניפץ כשרה אף שנשרו הגבעולין במים ומ"מ אין להקל בזה דק במקום הדחק כיון שנשרו במים אבל אם נידק וניפץ פסולה מדרבנן כיון שקרובין לטוי' ולקבל טומאה [וי"א דפסולין מה"ת] ואפי' נידק ולא ניפץ אין להקל כלל רק אם אין לו כ"א זה וי"א דגם בנעורת שברי גבעולין הננער מהפשתן אין מסככין בו וכן בצמר גפן וקנבוס אם נידק וניפץ אין מסככין לפי שנשתנה צורתו וגם ראוי לתתן בכרים וכסתות ויש מקילין בזה ויש להחמיר (ס"ד וסקי"א י"ב ושה"צ).
טו סיככה בחבלים של גמי ושל סיב כשרה אבל בחבלים של פשתן ושל קנבוס פסולה ואף שאין מק"ט שאינן כלי מ"מ נשתנה צורתן ואינן נראין כגידולי קרקע וי"א שאם נטוו ואח"כ קלען מק"ט מה"ת (ס"ה וסקי"ג ושה"צ).
טז סולם של עץ שיש נקבים בירכי הסולם שהשליבות תקועות בהן אם הנקבים אינם מעבר לעבר מקרי בית קיבול ומקבל טומאה [ועי' בחזו"א או"ח סי' קמ"ג סק"ו שפקפק ע"ז ואח"כ כתב שאפשר ליישבו] ולכן דינו כסכך פסול שאם יש ברחבו ד"ט [או שמצטרף לעוד סכך פסול עד ד"ט או שיש ב' טפחים מכאן וב' טפחים מכאן ואויר פחות מג"ט באמצע כדלקמן סי' תרל"ב דין ב' ע"ש. חזו"א שם סק"א] ונתנו על הסוכה פוסל [ואם נתנו על הסכך נחשב הסכך שתחתיו כסכך פסול כנ"ל סי' תרכ"ט דין י', חזו"א סי' קמ"ג סק"א] אבל אם הסולם נקוב מעבר לעבר או שהשליבות תקוע ע"ג ירכותיו במסמרים אין מק"ט אף מדרבנן [ויש מחמירין אף בזה משום לא פלוג] ואם חרת על הירכות והשליבות תקוע שם במסמרים צ"ע, ואוחז הסולמות של עגלות או סולם של אבוס הנתון על שתי יתדות ומספוא שם למאכל בהמה בית קיבול גמור הוא ומק"ט מה"ת (ס"ז וסקכ"ב כ"ג ושה"צ).
יז במחצלת של קנים וקש ושיפה וגמי בין שהיא חלקה שראוי' לשכיבה ובין שאינה חלקה שאינה ראוי' כ"כ לשכיבה אם היא קטנה כדי שכיבה דהיינו כקומת איש ומעט יותר סתמא עומדת לשכיבה וראוי' לקבל טומאה ואין מסככין בה ואם חשב בפירוש בשעה שעשאה או בשעה שקנאה מהאומן לסיכוך אם רוב בני העיר עושין אותה לשכיבה לא מהני דמי יודע דבר זה ואתו כו"ע לסכוכי בהו אבל אם אין מנהג מבורר בעיר מהני ואם רוב בני העיר עושין אותה לסיכוך אז אפי' בסתמא או שאין ידוע למה עשאה תלינן דעשאה לסיכוך, ואם היא גדולה יותר משיעור הנ"ל אז אפי' בסתמא או שאין ידוע למה עשאה תלינן שעשאה לסיכוך וכשרה אא"כ חשב עלי' בהדיא לשכיבה אז פסולה אפי' אם מנהג רוב המקום לסיכוך [ואם קנה מחצלת שכבר נשתמשו בה במקום שאין מנהג ידוע בכל גווני חיישי' שמא נשתמשו בה לשכיבה] ואם מנהג רוב המקום לשכיבה כמו במדינתנו שאפי' גדולות עומדות לשכיבה לא מהני אפי' חשב עלי' לסיכוך כנ"ל, ואם יש לה שפה כיון שראוי' לקבל פסולה אפי' באופנים שעומדת לסיכוך ואפי' ניטלה שפתה מיהו אם עשאה בהדיא לסיכוך כיון שאין עשוי' לקבלה אין מק"ט ויש מחמירין בזה, ובמקום שנהגו לקבוע מחצלאות בגגין כעין תקרה אין מסככין בהן אפי' נעשו לסיכוך גזרה שמא ישב תחת תקרת הבית דפסול מה"ת שלא נעשה לשם צל אלא לשם דירה (ס"ו וסקי"ד ט"ו ט"ז י"ז י"ח י"ט כ"א ושה"צ).
יח ומה שנהגו כהיום באיזה מקומות לסכך בענפי ערבות קלועים הבכו"י אוסר אפי' עשאן לשם סכך לפי שרוב מחצלאות כאלו עומדין להניחן בעגלות ובבית מאיר כתב שאם נעשו באופן אחר מאותן העשויין להניח תוך העגלות לשכב ולישב עליהן אלא הם גדולים ואין דרכן כלל להניחן תוך העגלות אפי' נעשו להניחן מן הצד בתוך העגלות אין מק"ט שאינן אלא למחיצה שלא יפול דבר מצד העגלה וכ"ש אם עשאן בפירוש לסכך כשרין והרוצה לסמוך ע"ד הבית מאיר אין למחות בידו אך במקום שנהגו לסכך בהן כל השנה הגגות יש ליזהר מלסכך בהן משום גזרת תקרה וכנ"ל (בה"ל ד"ה עומדת ושה"צ).
יט כל דבר שפסול לסכך בו יש ליזהר לכתחלה שלא להעמיד בו הסכך גזרה שמא יבא לסכך בו [וגם להעמיד באילן משמע ברמב"ן להחמיר, חזו"א או"ח סי' קמ"ג סק"ב וכ"ה לעיל [[שונה הלכות/אורח חיים/תרכה#ה|סי' תרכ"ה דין ה'] חוץ מכותל של אבנים שמותר להעמיד בו דלא שכיח שיסכך בו [ואפי' נותן חוטי ברזל בתוך הכותל אין לחוש כיון שעיקר הכותל של אבנים ועפר וטיט וגם הברזל אינו נראה וגם הכותל עומד בעצמו ואין הברזל אלא שלא יפול ע"י הכאה ותנועה, חזו"א שם], ולכן אין להניח מרא ומגריפה על הסכך להחזיקו או תחת הסכך להעמיד הסכך ואפי' נשברו (וע"ל דין ח' ט') וכן אין לקשור הסכך לכלונסאות בחבלים ובדיעבד או כשאין לו שאר דברים מותר להעמיד הסכך בדבר הפסול כדלק' סי' תר"ל דין כ', אבל לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרם בבגדים בלוים או בחבלים של פשתן מותר אף לכתחלה כיון שאין סומך הסכך על המסמרים אלא שמחזיק בהן הכלונסאות המעמידים להסכך (ס"ז ח' וסקכ"ב כ"ד כ"ה כ"ו ובה"ל בסי' תר"ל ד"ה כל), ובחזו"א כתב דלמאי דמחמרינן במעמיד יש להחמיר גם במעמיד דמעמיד ואין לקבוע הכלונסות במסמרים מיהו דוקא אם הכלונסות אין נסמכין על הכותל אלא המסמר מחברו לכותל אבל אם הכלונס נסמך על הכותל ומחזקו במסמר שלא ישמט ממקומו בשעת עריכת הסכך עליו אין לחוש כיון שעומד בלא המסמר, ולעשות קרקעית הסוכה בדבר המק"ט מותר לכו"ע (או"ח סי' קמ"ג סק"ב וע"ל סי' תרכ"ח דין ה') ודבר הפסול לסכך מדרבנז מותר להעמיד בו הסכך (בה"ל ריש סי' תר"ל ד"ה כל וצ"ע ממרא ומגריפה הנ"ל שהוא מדרבנן כנ"ל דין ט' שו"ר בפמ"ג ר"ס תרכ"ט שמחלק בין פסול לסכך מדרבנן לבין מק"ט מדרבנן ע"ש).
כ יש דברים שאסרו חכמים לסכך בהן לכתחלה ואם עבר וסיכך בהן כשרה אף לישב בה ואף שיש לו סכך אחר אין חייב לסכך מחדש והם מיני עשבים שאין ראוין לאכילה ואינם מק"ט וריחם רע או שנושרים עליהם דחיישי שמתוך שריחו רע או שנושרין עליהם יצא מהסוכה ודוקא כשנושרים תמיד אבל אם אינם נושרים אלא בשעת הרוח כשרה, ואם ריחם רע כ"כ שאין דעת האדם סובלתו י"ל דפסול מה"ת (סי"ד וסקל"ח ל"ט).
כא חבילה שנתנה על הסכך ליבשה ונמלך עלי' לסיכוך פסולה מה"ת משום תעשה ולא מן העשוי וצריך להתירה ואח"כ לנענעה דהיינו להזיזה ממקומה, ואסרו חכמים לסכך בכל חבילה אפי' בדיעבד גזרה משום הנ"ל ואם סיכך בה סגי שיתירה וא"צ נענוע [ואפי' לא התירה לשם סוכה כיון שמתחלה הניחה לשם סוכה. חזו"א או"ח סי' ק"נ סק"ח], ולא אסרו אלא בחבילה של כ"ה קנים ואם כ"ה קנים או יותר באים מגזע א' וקשרם בראשם השני אינה נקראת חבילה ומותר לסכך בה בלי להתירה כיון שעיקרן א' ואם אגד עמהן קנה אחר ויש בין שניהם כ"ה הויא חבילה וכל חבילה שאינה קשורה משני ראשי' שיכולין לטלטלה כך אינה חבילה ומותר לסכך בה ואם קשרן באמצע הוי חבילה דיכולין לטלטלה וכל חבילה שאין קושרין אותה אלא למכרה במנין ומיד כשיקנה הקונה יתירנה אינה חבילה ובמדינתנו שמוכרין אגודות ענפי אילנות שקורין יעלני"ק וקוצצין אותן לפזר בבית אפשר שאין דינם כחבילה כיון שאין דרך להניחן לייבשן דאדרבה כשיתייבשו אין שוין כלום (סט"ו ט"ז י"ז וסק"מ מ"ב מ"ג מ"ד).
כב אסרו חכמים לסכך בנסרים שרחבן ד' טפחים דדמי לתקרת הבית וחיישי' שישב בביתו שפסול מה"ת כנ"ל סי' תרכ"ו דין א' ואפי' השכיבן על צידן שאין בהן אפי' ג"ט פסול ואפי' נתנו על שפת הסוכה ולא הכניס ממנו לתוכה אלא ג"ט [או פחות, חזו"א או"ח סי' קמ"ד סק"ד] פסול [ואם היא סוכה קטנה שחוץ מהסכך פסול הזה לא ישאר הכשר סוכה כל הסוכה פסולה], אבל אם אין ברחבן ד"ט אפי' הן משופין שדומין לכלים וראוין לישיבה ולהשתמש עליהן כיון שלא יחדן לכך רק לבנין או לסחורה אין מק"ט וכשרין ונהגו שלא לסכך בהן כלל שמא יבא לסכך בהן בענין שלא יהא מטר יכול לירד שם (וע"ל סי' תרל"א דין ה') וי"א דהיום אסור מדינא דבזה"ז מסככין בתיהן בנסרים שאין בהן ד"ט ושייך בהן גזרת תקרה ואותן הלאטי"ש שאין דרך לסכך בהן בתיהן מ"מ אין לסכך בהן מטעם הראשון (וע"ל סי' תרכ"ו דין ג') וכ"ש בשינדלין [ויש מחמירין שלא לסכך גם בקש אא"כ אין מצויים לו אחרים ואז יזהר שלא יסכך כ"כ עד שלא יוכל המטר לירד שם, וצ"ע] ובשעת הדחק שאין להן במה לסכך מסככין בנסרים אפי' כשיש בהן ד"ט וכן בכל דבר שאסרו חכמים משום גזרה אך לענין ברכה יש דעות בזה ודעת הרשב"א נוטה דיכול לברך (סי"ח וסקמ"ה מ"ו מ"ז מ"ח מ"ט נ' ושה"צ ובה"ל בסי' תרל"ב ד"ה כל זמן וע"ל סי' תרל"א דין י"א וסי' תרל"ב דין ו') ולא יקבע הנסרים במסמרים דהוי קבע ופסולה מה"ת (שה"צ בסי' תרל"ג אות ו').
כג סוכה שהיתה צלתה מדובה מחמתה ופירס עלי' סדין להגן שלא תכנס החמה [אפי' הגיעה החמה לגופו] או שפירס תחתי' שלא יהיו עלין וקסמין נושרין על שלחנו אפי' סמוך לסכך פסולה דמסכך בדבר המק"ט אבל אם לא פירס אלא לנאותה כשרה אם הוא תוך ד"ט לסכך כנ"ל סי' תרכ"ז דין ה' ו' ולכן יזהר שלא יפרוס דבר על הסכך לייבש אלא שלא בשעת אכילה ואם אינה רטובה גם שלא בשעת אכילה אסור להניחה מפני מראית העין ומ"מ בשעת הדחק. שלא יכול לאכל בסוכה ע"י העלין הנושרין לתוך המאכל או ע"י גשמים הנוטפין או ע"י הרוח שמכבה הנרות מוטב לפרוס סדין תחת הסכך בתוך ד"ט [שיש מכשירין בזה כיון שאין הסדין מסייע בהכשר הסוכה כלל] משיאכל חוץ לסוכה אבל לא יברך ע"ז לישב בסוכה וכ"ז בחול אבל בשבת ויו"ט יפרוס דוקא בתוך ג"ט סמוך לסכך דאל"ה יש לחוש משום חשש אהל (סי"ט וסקנ"א נ"ב נ"ג נ"ד נ"ז נ"ח נ"ט ובה"ל ד"ה פירס ושה"צ וע"ל סי' שט"ו דין ב' וסי' תר"מ דין י"א).
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |