שואל ומשיב/ד/ב/עה

שואל ומשיב ‏ ד ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן עה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנה במלמ"ל שם האריך באין לו אשה ובנים אם ברצונו מותר לקחת שפחה כנענית והביא בשם הריטב"א דמותר והקשה מהא דאמרו בתמורה דף למ"ד שפחה בע"ע משרי שרי ומשני דמיירי באין לו אשה ובנים וקשה הא כיון דברצונו מותר למה לא יוכל לכפות למסור לו שפחה כנענית ולפענ"ד לק"מ דהרי המהרש"א בגיטין דף מ"א חידש דאף ביש לו אשה ובנים לא התירה התורה רק שפחתו ולא שפחה של אחרים והאחרונים תמהו מהך דמקשה כאן שפחה בע"ע משרי שרי ולפ"ז נראה לי ברור דבאין לו אשה ובנים אסור בשפחה של אחרים דהרי השפחה וילדיה תהי' לאדוניה וא"כ מפקיע זכות הרב שיכול למסור לו שפחה שלו וא"כ עכ"פ בלי רשות רבו ודאי אסור דמפקיע זכות רבו וגם רבו אסור למסור לו דהרי רק משום זכות הרב התירה תורה שפחה לעבד וכל דאין לו אשה ובנים א"י למסור לו ממילא בשפחתו של אחר ודאי אסור ואף דברצונו מותר הא כל שמפקיע זכותו של רבו אסור בשפחה של רב אחר וא"כ אף שהרב מרוצה הא לא זכתה לו התורה שפחה של אחר וז"ב ובדברי המהרש"א שחידש דהרב אין לו רשות למסור שפחתו של אחר לעבדו ותמהו עליו דבתמורה אמרו שפחה לעבד משרי שרי וכבר כתבתי בזה כמה דברים ולפענ"ד נראה דהנה הצל"ח חידש בברכות דף כ"ג דאף לשיטת הפוסקים דשפחה אסורה מן התורה היינו דב"ח מוזהר על השפחה אבל השפחה אינה מוזהרת עליו ואף דכל דהוא מוזהר היא מוזהרת היינו משום לא יקחו וזה בכהונה ואף דהשוה הכתוב אשה לאיש הנה שפחה נלמד מאשה דחייבת במצות וגמר לה לה וכיון דשפחה בעבד משרי שרי א"כ באשה לא שייך זאת ולכך גם השפחה מותרת רק שהוא מוזהר על השפחה והנה דבר גדול דיבר הרב ז"ל ואני בתשובה כתבתי ראיה מהמדרש על פסוק קדקד שעיר מתהלך באשמיו זה שמקלקל בשפחות ואמרו כ"ע גדול פלוני באשמתו הנה תלו הכל בו שילך באשמיו אבל לא עליה האשמה ולפענ"ד מכאן ראיה ברורה לדבריו דבאמת העבד מוזהר על שפחה שאינה של רבו אבל השפחה מותרת ולא שייך השוה הכתוב אשה לאיש רק בדבר השוה לכל ולפ"ז כאן ששפחה של רבו מותר למסור לו רק שפחה שאינה של רבו א"כ שוב אינו שוה בכל וא"כ שוב אין השפחה מוזהרת עליו וזהו דפריך הש"ס שפחה לעבד משרי שרי ולא נקט עבד מותר בשפחה משום דהוא באמת אסור רק דהשפחה אינה מוזהרת עליו ודו"ק ולכך משני באין לו אשה ובנים ואז הוה לאו השוה בכל ושוב גם השפחה מוזהרת עליו ובזה מיושב מה דהקשה המלמ"ל על הריטב"א ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא שפחה של רבו מותר למסור ולא שפחה של חבירו וכמ"ש ודו"ק. והנה יש לעיין לשיטת הרמב"ם דשפחה לב"ח אינה אסורה מה"ת א"כ קשה בהא דפריך שפחה בעבד משרי שרי ולמה נקט דוקא שפחה בעבד והא גם ב"ח אינו מוזהר אם היא שפחה וביותר יש לתמוה לפי דאוקמי שתלין אצלי ולמה יהיה אתנן זונה והא משרי מה"ת ואף דחז"ל אסרו אבל אתנן זונה אינו מקרי והיא קושיא גדולה ולפענ"ד נראה ע"פ מה שאמרו בסנהדרין דף פ"ב חד אמר משום נשג"ז וחד אמר משום נשג"א והתוס' האריכו בזה בד"ה ואידך והמתבאר מדבריהם דשפחה שאינה משומרת אף שאינו לוקה משום זונה אבל איסור תורה יש מספקא ולפ"ז בכהן עבד עברי אסורה לו השפחה מה"ת מספק ולכך לא אמר רק דשפחה בעבד משרי שרי דכן התירה התורה ובזה יש ליישב קושית המלמ"ל פ"ג מעבדים דכל הני מקומות דמשמע דשפחה אסורה מה"ת הוא בעבד כהן מיהו הך דנרצע בב"ק כ"ח א"א ליישב דהא עבד כהן אינו נרצע ואולי כת"ק דרבנן דעבד כהן ג"כ נרצע ודו"ק היטב ועיין לח"מ פ"ד מאיסורי מזבח ובמ"א סי' קנ"ד ודו"ק:

והנה בשנת כתר"ו למדתי ביבמות דף נ"ה א' בנימוק"י שם בהא דאמרו העראה דחייבי לאוין מנ"ל מדגלי רחמנא שכבת זרע גבי שפחה חרופה מכלל דחייבי לאוין בהעראה ופירש"י שפחה חייבי לאוין היא דכתיב בה לא יהיה קדש הנה מבואר דשפחה היא מח"ל וקשה להרמב"ם דס"ל לפי שיטת הה"מ והרבה אחרונים דאינו רק דרבנן בלבד ואף לפמ"ש גדול אחד בשו"ת מהרשד"ם סי' קצ"ו דהוה איסור תורה רק דאינו מחוייב להלקות ע"ש וכאן משמע דהיא ח"ל ממש והיא תימה גדולה ואף אם נדחוק דמכלל חייבי לאוין הוא אף שאינו במלקות אכתי יקשה מהיכן משמע דחייב בהעראה דלמא שאני שפחה חרופה כיון דאינו חייב מלקות לכך בעי שכבת זרע וא"ל דזה באמת סברת הש"ס מדגלי בשפחה חרופה מכלל דשאר ח"ל בהעראה דזה אינו דא"כ יקשה בהא דקאמר א"כ לשתוק משפחה חרופה דז"א דיש לומר דשפחה חרופה לא יתחייב כלל אף בשכבת זרע דהא אינה ח"ל ממש ואף דנדחוק דא"כ ליכא חיוב כלל אבל פשטת הענין מורה דהיא ח"ל ואולי לשיטת הרמב"ם דוקא סתם שפחה אינה רק מדרבנן אבל שפחה חרופה דמותרת לעבד שוב הו"ל מאורסת לעבד ולכך אסור מה"ת בשכבת זרע ומזה נלמד דשאר ח"ל דאינו בשפחה הוה בהעראה והנה לאחרים דס"ל בכריתות דף י"א בשפחה כנענית המאורסת לעבד כנעני (ומאורסת לעבד כנעני) יקשה לשיטת הרמב"ם דס"ל דשפחה מותרת מה"ת א"כ מה טעם שצריך להביא אשם והוא לוקה הא אין אישות לגוי ומכ"ש לעבד כנעני ולשיטת הרמב"ם אף עשה אין בו וגם להתוס' בקידושין דף י"ג ע"ב דעשה דודבק באשתו זה דוקא בגוי אבל לא בעבד וא"כ מ"ט לוקית והוא מביא אשם וע"כ דשפחה אסורה לישראל ולכך חייבת מלקות והוא חייב אשם.

וראיתי בספר עצי ארזים סי' ד' ס"ק ט"ז שכתב דמה דאסרה התורה השפחה הוא משום שכיון שבן מן השפחה הוא עבד שוב אסור משום שגורם הסרת זרע וגורם לחלל קדושת ישראל וכמו דהקפידה התורה בהסרת בתו מלא תקח וכתב עוד דהוה בכלל השחתת זרע דגרע מנותן על העצים והאבנים ע"ש והנה דבר גדול דיבר בזה ובאמת מ"ש משום השחתת זרע יקשה דא"כ בשפחה חרופה למה תלקה היא הא מצד הביאה ליכא איסור והיא אינה מצווית על השחתת הזרע ועיין תוס' נדה דף י"ג וביבמות אמנם ז"א דהיא חייבת מצד שהיא שפחה חציה ב"ח מאורסת לעבד עברי וא"כ הביאה בעצמה אסורה ולאחרים דס"ל בשפחה כנענית המאורסת לעבד כנעני וא"כ ליכא שום איסור וכמ"ש למעלה צ"ל דהוא באמת ס"ל כתרגום אונקלס דהוא משום לא תהיה קדשה אמנם מ"ש משום הסרת הזרע זהו דבר גדול ובזה יש לומר מה שהתורה אמרה בשפחה חרופה שכבת זרע היינו דעיקר האיסור היא בשביל שהיא שפחה וא"כ יהיה הזרע ג"כ מוסר מזרע קדש מיהו זה אינו דהא יוכל לשחרר וכופין את רבה לשחררה ושוב יהי' הזרע קודש. ועכ"פ בדברי רש"י מבואר דס"ל דשפחה אסורה ד"ת והנה בדברי עצי ארזים הנ"ל דמש"ה אסרה תורה משום דבן השפחה הרי הוא כמוה וא"כ גורם להסיר הזרע קודש מד' וא"כ י"ל דלכך בעבד מותר לישא שפחה כנענית משום דיוכל לשחררה ויהיו הבנים קדושים וגם כיון דהתורה זכתה לו הבנים כדכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה א"כ התורה זכתה לאדון שיהיו הבנים עבדים וא"כ שוב אינו אסור מד' שהתורה הרשה אותו ובזה מיושב מה שהקשה המלמ"ל דלשיטת הרמב"ם דשפחה מותרת ממה דמצינו שעבד עברי מותר בשפחה א"כ יקשה דאח"כ כשרבנן אסרו למה לא אסרו גם להעבד ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דאסרו חז"ל הוא משום שיהיו הבנים מוסרים מד' והרי בעבד התורה זכתה לו ובזה אתי שפיר דברי הרמב"ם בהלכה י"ג ודו"ק ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד לישב דברי המהרש"א בגיטין דף מ"א הנ"ל שכתב דדוקא ביש לו לאדון עצמו שפחה כנענית הוא דרשות בידו למסור לעבד ולא שפחה של אחרים והקשו כלם דהא מפורש בש"ס תמורה למ"ד דאומר לחבירו הילך טלה ותלין שפחתך אצל עבדי ופריך בש"ס שפחה לעבד משרי שרי וכבר כתבתי בזה ענינים רבים.

ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מצד הביאה אין איסור בשפחה כמ"ש בעצי ארזים רק מחמת שיסיר הזרע וא"כ עכ"פ שם לענין אתנן זונה זה בודאי אין שם זונה עליה ורק דהאיסור היא מצד שמסירה הזרע ושפיר פריך שפחה בעבד משרי שרי ואינו אתנן זונה עכ"פ וז"ב כשמש ובזה מיושב מה שהקשה המלמ"ל פ"ג מעבדים דלהרמב"ם מה אמרו דחידוש הוא וכהן רבה בו מצות יתירות ע"ש בדף כ"א ולשיטת הרמב"ם אף מי שאינו עבד מותר בשפחה ולפמ"ש אתי שפיר דאף אם התורה לא חששה במה שמסירה הזרע וזכתה להאדון הבנים אבל בכהן שרבה בו מצות יתירות הי' מקום לאסור דאמרו בב"ק דף כ"ח בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית דעד האידנא היתירא והשתא איסורא והרי להרמב"ם גם ב"ח מותר בשפחה ולפמ"ש יש לומר דשאר אנשים לא הקפידה תורה על הסרת זרע דהא יכול לתת דמים להרב וישחרר אותה ושפיר יהי' בנים לד' אבל בעבד דמה שקנה עבד קנה רבו ניהו דהתורה זכתה להאדון אבל העבד שצריך לצאת והוא מסרהב לצאת שפיר מפרישו מאיסור דהוא לא קנה הבנים והשפחה וא"כ שפיר יש איסור כנלפענ"ד אבל הוא דחוק ועיין שעה"מ פ"ז מעבדים ויש ליישב כמה קושיותיו ואכ"מ להאריך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף