שואל ומשיב/ג/א/שנב

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן שנב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במקוה אם מותר לנקות בכלים העשוים מקש אף שאינם נקובים בתשובה זו איזה שבועות נשאלתי ע"ז שרב אחד הורה שמותר לשאוב בהם שאינו כלי ואני אמרתי דלא גרע מכלי גללים וכלי אבנים דפוסלים את המקוה כמבואר במקוואות פ"ד משנה א' ובשבת דף ט"ז ע"ב ואף שדעת הר"ש הובא בר"ן פרק שני דשבועות דאינו אלא מדרבנן עכ"פ מדרבנן מקרי כלי. אך כעת אור ליום א' ויחי שנת תרכ"ג למדתי בשבת דף ס"ו כוורת של קש ושפופרת של קנים ר"ע מטמא וריב"נ מטהר ולכאורה הלכה כר"ע מחבירו וא"כ מבואר דמקרי כלי וכן מצאתי ברמב"ם פרק כ"ה מכלים הי"ג דפסק כר"ע יע"ש בכ"מ. הן אמת דהרמב"ם מפרש לענין טומאת מדרס וזה לא משום דחשוב כלי מטמא רק דכל דראוי למדרס טמא ועיין בר"ש פרק י"ז משנה י"ז שם מ"ש בזה. איברא דשם מבואר דמחצלת של קנים טהורה ועיין בר"ש שם וברמב"ם בפירוש המשניות ויש סתירה בדברי הרמב"ם בפירוש המשנה למ"ש בחבורו היד ועיין כ"מ שם ועכ"פ מ"ש בשבת דף ס"ו הנ"ל ושפופרת של קנים זה ודאי ט"ס וצריך לומר של קש כמ"ש במשנה שם שפופרת של קש וא"כ אין ראיה אבל מפירש"י נראה דנחלקו אי חשיב כעץ ע"ש ובפירוש רבותינו שהביא רש"י נראה גם כן שרש"י גרס שפופרת של קש שהרי פירש דריב"נ מטהר דאין דרכו לעשות רק מקנים ע"ש וצ"ע על הגאון ר"י פיק שלא הרגיש בזה ועכ"פ לפענ"ד מבואר דגם של תבן וקש מקרי כלי עכ"פ מדרבנן ואסור לשאוב בו עד שיהיה נקוב. והנה במסורת הש"ס נרשם על כוורת של קש בתוספתא פ"ד דכלים בבבא בתרא ולא מצאתי שם ואולי כיון שהוא חסר לפנינו אפשר שחסר זאת. אך מה שנחלקו רש"י ורבותיו הך סנדל של סיידין אם הוא של עץ או של קש הנה בתוספתא שם מצאתי מבואר דברי ר"ע בסנדל של קש ומהתימה על הר"ש שם שכתב דבתוספתא מבואר דסנדל של סיידין אינו של קש והרי לפנינו מבואר דהוא של קש ועיין בפ"ב דעדיות משנה ח' מבואר ברמב"ם שם דסנדל של סיידין הוא של עץ ועיין בפירוש הראב"ד שם דפירש דהוה של קש ודינו כשל עץ ועיין ברטנורא ותוספת יו"ט שם תמה על הכ"מ ויפה תמה והנני מוסיף דנדחק שם הכ"מ למה קי"ל כר"ע והלא הדבר מבואר דקי"ל כר"ע מחבירו וכמ"ש בהלכה י"ב י"ג שם ואולי לפי שגירסתו היה דחכמים מטהרין א"כ הו"ל רבים ואין הלכה כר"ע מחביריו רק מחבירו ע"כ נדחק אבל גם זה אינו ברור ובמה דפריך הש"ס והתניא הודו לו הוא תימה דאדרבא במשנה דעדיות מבואר דהודו לו ואדרבא לא הודו לו הוא בתוספתא דכלים שם והיה לו לומר דתנן ואולי מפני דבמשנה לא קתני דחולצת ויוצאת בשבת ובאיזה ברייתא תני דהודו לו על כל אלו לכך פריך מזה. ובאמת קשה לי למה לא משני כדמשני ביבמות דף פ"ז מי קתני דקבלו דבריו הודו לו קתני דמסתבר טעמיה ואולי כיון דבאמת מקשה הש"ס והא לאו להילוך עביד ומה דמשני שכן הסייד מטייל בו הוא דוחק וכמ"ש התוספות ד"ה והא בשם ר"י א"כ שוב לא מסתבר כלל וע"כ דהודו לו פירושו שקי"ל כן אף דלא מסתבר טעמיה ודו"ק:

והנה בהא דאמרו והא לאו להילוך עביד ומשני שכן הסייד ומשמע דאף שאינו עשוי להילוך רק שכל שהסייד מהלך כדי לשמור מנעלו מקרי הילוך מזה ראיה למה דאמרו ביבמות דף ק"ד דמנעל של חליצה לאו להילוך עביד ומשום שליח ב"ד אי רצה להלך לא קפיד עליו והרי כאן לא עביד להילוך כלל ואפ"ה חשוב להילוך עביד מכ"ש בזה וזה איזה שנים שכתב אלי אחד מהחכמים וכבר הדפיס ספרו במה שכעת אין שום אדם הולך במנעל של חליצה ורצה לפקפק בזה ואני גערתי בו. וכעת ראיתי דמכאן ראיה ברורה דאף בכה"ג מקרי להילוך עביד. שוב מצאתי בחידושי רשב"א שכתב ג"כ דסנדל של סיידין הוא של קש והביא שכן הוא בתוספתא ובירושלמי וגם כתב דלאביי מנעל של חליצה מותר להלוך עביד מהך דהכא וא"כ עכ"פ על מנעל של חליצה אין לפקפק כלל. שוב ראיתי בפ"י שדעתו דשל קש חשוב יותר כלי מכלי גללים וכלי אבנים ע"ש ודו"ק. ובמ"ש למעלה יתיישב דברי רש"י שכתב סנדל של סיידין של קש הוא וריב"נ מטהר דס"ל דלאו עץ נינהו והקשה המהרש"א דא"כ הך דהודו לו מני דליכא למימר ר"מ דגם ר"מ יש לומר דמודה בשל קש דלאו עץ נינהו ע"ש ומ"ש בזה ולפמ"ש אי אפשר לומר כן דהא הש"ס מביא והתניא הודו לו וכתבתי דמש"ה לא קאמר והתנן דבמשנה דעדיות לא תני רק גבי טומאה ולא לענין חליצה וא"כ לפמ"ש המהרש"א דעיקר הקושיא היא לענין טומאה היה לו לומר דתנן וא"כ קושית המהרש"א קושיא אלימתא הוא. ואני מוסיף דהרי בתוספתא הנ"ל ובירושלמי מבואר בהדיא דסנדל של קש הוא וכמ"ש הרשב"א בחידושיו וא"כ לא שייך הודו לו דמני הוא ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דהודו לו היינו שמסתבר טעמיה ולא דהדין הוא כן וא"ל דגם לא מסתבר טעמא דלא להילוך עביד דזה דוקא אם הסנדל של סיידין הוא משל עץ והקושיא היא דהסיידין לא עשה אותו להילוך רק לשמור מנעלו שפיר שייך הקושיא אבל אם סנדל של קש והגריעותא הוא משום דלאו עץ הוא ור"ע ס"ל דכל שהוא קשה הו"ל כעץ א"כ אדרבא יש לומר דלהילוך עביד דע"י שהוא סייד אינו עושה של עץ שמתיירא שלא ישרוף אבל של קש לא חשיב ליה ולא אכפת ליה גם אם ישרוף א"כ אדרבא להילוך עביד והדבר דומה למ"ש הרמב"ן דביוה"כ דאסור בנעילת הסנדל המנעל שאינו של עור מקרי מנעל ע"ש וה"ה כאן אדרבא כיון שמתיירא שלא ישרוף ולכך מנעל של קש כדי שלא יצטרך לשמור עצמו א"כ גם זה מקרי מנעל ועכ"פ להלוך עבידא וא"כ שפיר מסתבר טעמיה ויוכל להיות דהודו לו דמסתבר טעמיה אבל לא קבלו ממנו דר"מ ס"ל דוקא בשל עץ ולא שאר מנעלים שאינן של עץ ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף