שואל ומשיב/א/ב/קג

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן קג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב המאוה"ג החריף וכו' מוה' דובעריש ני' אבד"ק נארייב. ע"ד אשר שאל בהא דאמרו בכתובות דף ל"ב במתניתין דאלו הן הלוקין מיירי ביתומה ומפותה וע"ז הקשה דאכתי היכי מצי מחיל בושת ופגם והא בושת ופגם הו"ל דבר שאין לו קצבה כדאמרו שם בדף מ"ב תבע מידי דלא קיץ והרי לשיטת הרמב"ם דאין אדם מתחייב בדבר שאינו קצוב ה"ה דא"י למחול דבר שאינו קצוב כמ"ש הטור בחו"מ סי' רל"ב ובש"ע שם וע"ש בסמ"ע ואיך יכולה למחול בושת ופגם הנה יפה שאל ולכאורה רציתי לומר דסילוק מועיל בדבר שאין לו קצבה אף דא"י להתחייב ולהקנות וכעין דמחלק הסמ"ע בסי' ר"ט ס"ק כ"א לענין דבר שלב"ל דא"י למחול ומ"מ יכול להסתלק ואף דהט"ז חולק עליו כבר כתבתי בזה הרבה אבל מ"מ לא נזכר החילוק אמנם בגוף הקושיא הנה באמת הא בלא"ה תמה המהרי"ק בסי' קכ"ט דאיך מועיל מחילה הא כיון דפיתוי דקרא מיירי בפיתוי לשם אישות כדמוקי בקידושין דף מ"ו וא"כ הו"ל מחילה בטעות דסברה שישאנה וכתבו אחרונים דבושת ופגם לא מתורת מחילה קאתינן עלה רק דכל שעושה מרצון המתחייב לא שייך בושת ופגם דהתורה לא חייבו אלא ברצונו של זה ואם זה מוחל ל"ש חיוב ע"ש ועיין בקצ"ח סי' ר"ט וא"כ ה"ה לענין זה ל"ש כאן דבר שאינו קצוב דלא התחיל החיוב כלל וז"ב והנה לפמ"ש בחידושי בישוב קושיות המהרי"ק הנ"ל ע"פ מה דנסתפקתי לכאורה לפי זה דמבואר בסי' ר"ט ס"ד דבדבר שלא בא לעולם אף דלא קנה אם תפס לא מפקינן מיניה ולא משום ספיקא רק דכן הדין וכמ"ש הסמ"ע והש"ך שם וא"כ היאך הדין לענין מחילה בדבר שלא בא לעולם דל"מ והא כיון דמועיל תפיסה אם כן הרי הוא תפוס ועומד ומהדין דמבואר בסי' ר"ט לענין מחילה אין ראיה דשם מיירי ששמע שחברו רוצה לתת לו מתנה ומחל לו ואח"כ נתן לו כמ"ש הסמ"ע שם וא"כ בכה"ג אינו תפוס אבל כל שמחל וחברו תפוס ועומד וא"כ מהראוי שיועיל מחילה אך ז"א דע"כ לא מועיל תפיסה רק קודם שחזר וכמ"ש הסמ"ע ס"ק י"א ובש"ך שם וא"כ ממנ"פ אם לא חזר מהני וכל שחזר בו שו"ב ל"מ תפיסתו וא"ל דתפס קודם שחזר דז"א דאטו תפס רק שממילא תפוס ועומד וכל שחזר בו ראינו דלא רצה למחול לו וא"כ מה מועיל תפיסה הא כל התפיסה הוא דהוא מחילה וכמ"ש הש"ך שם ס"ק ג' וכאן הרי חזר בו וז"ב ולפ"ז הא מבואר בסי' ר"ז סעיף יו"ד בהגהת רמ"א דמחילה בטעות מועיל תפיסה ועיין במקור הדין שם בב"מ דף ס"ו במה דמחלק בין זביני להלואה וברא"ש שם ובהגהת הרא"ש שם תמצא מבואר בהדיא דבכל מחילה בטעות כל שתפס מועיל ויעוין בד"מ סי' ר"ז וגם לשיטת התוס' דהוא מטעם שרוצה לקום באמונתו ג"כ מועיל תפיסה וכמ"ש בתה"ד סי' ש"ך ולפ"ז ביתומה ומפותה דמחלה ניהו דהוה מחילה בטעות הא כל שהוא תפוס ועומד מועיל מחילה בטעות וז"ב לדעתי ומעתה הוא הדין לענין דבר שאינו קצוב דניהו דל"מ מחילה אבל כל שהוא תפוס ועומד מועיל מחילה מיהו גם שם בטור סי' רל"ג מקרי תפוס ועומד ואפ"ה ל"מ מחילה לשיטת הטור אמנם נראה דלפמ"ש המלמ"ל פי"א ממכירה בשם חכמי ספרדים דע"כ לא כתב רבינו דבדבר שאינו קצוב ל"מ קנין רק מדרך גמילות חסדים אבל כל שהוא בדרך קנין כגון שקונה עבור זה אמרינן אגב דבעי לקנות גמר ומקנה ולפ"ז כאן דפיתה לשם אישות ורצתה לקחתו לאיש א"כ אגב דבאת לקנות רצתה למחול ושפיר מועיל מחילה וז"ב. וע"ד הפלפול אמרתי בישוב קושיתו עפמ"ש שם דלעולא כל היכא דאיכא ממון מלקות ממונא משלם ולא לקי ולפ"ז יש לומר דכל זה מדברי עולא דעולא מוקי לה במפותה ועיין בתוס' שם ותמצא דרצו לפרש כן וא"כ הא אמרינן שם דממונא לקולא והקשו בתוס' שם דאם כן אתגורי מתגר וכתבו דחס רחמנא אממונא של נחבל ולפ"ז גם כאן לענין בושת ופגם צ"ל גם כן דחס רחמנא על בושת ופגם שלה שמפסידה בזה ולפ"ז כל שמחלה ניהו דהו"ל דבר שאינו קצוב ול"מ מחילה אבל עכ"פ לא שייך דחס רחמנא דהא רצתה למחול ואם כן שוב מהראוי שיודה בזה ובזה מיושב קושית התוס' בהא דדייק דעולא ס"ל דבכ"מ ממונא משלם והקשו דלמא שאני הכא דגלי קרא ולפמ"ש א"ש דא"כ ע"כ משום דממונא לקולא לכך בכ"מ לקי וא"כ היאך מועיל מחילה וא"ל משום דל"ש דחס רחמנא אממונא דהא מחלה דז"א דכאן ע"כ גזה"כ דתרי בכ"מ לקי ולא חס רחמנא וא"כ מהראוי שלא תועיל מחילתה וכ"ש שם הבושת ופגם ודו"ק היטב.

ובמ"ש למעלה יש לישב דברי התוס' בכתובות דף כ"ט ע"א ד"ה ועל שכתבו דבירושלמי מקשה כשבא עליה עד שלא מת ומת והדבר תמוה דסוף סוף לכשמת הרי מחלה היא דמפותה מחלה והוגד לי בשם מהר"ם מלובלין שהרגיש בזה ונדחק דכל של"מ מחילתה מקודם ל"מ אח"כ והיא תמוה ולפמ"ש א"ש דבאמת הוה מחילה בטעות דהא פיתה לשם אישות רק דכל שעושה מדעתה לא שייך בושת ופגם וכמ"ש למעלה ומעתה זה כששייך לה אבל כל שהיה אביה חי ול"מ מחילתה שוב לא מחלה כעת דבאמת עכשיו יודעת שלא נשאה ולא מוחלת כלל ודו"ק. ומן האמור יש להשיב על הגהת זקני הח"ץ ז"ל בחו"מ סי' קס"ג שחולק על המהרי"ק דיש לחלק דבחוב דבהיתירא את' לידיה מועיל היאוש מתורת מחילה בטעות עכ"פ דניהו דאם ידע לא הוה מיאש מכל מקום מחילה בטעות הוה משא"כ בגזילה דל"מ יאוש דהוה מחילה בטעות ויש להאריך בזה ועיין קצה"ח שם וכבר הארכתי במק"א על דברת אא"ז הח"ץ שם ודו"ק.

ומדי דברי זכר אזכור מה שהקשה אותי בחור משכיל ושמו כמ"ר יצחק בהא דכתבו התוס' בכתובות דף ל"ה ע"ב ד"ה ולא פיתוי שהקשו למה נקט פיתוי דלמאי דמוקי לה בנערה הא נערה מפותה אין לה קנס דמחלה והקשה הוא למה הקשו למה דמוקי בנערה הא אף בקטנה מצי להקשות דהא כל שהגיעה לעונת הפעוטות יש לה כח למחול כמ"ש התוס' לקמן בכתובות דף פ"ו ד"ה תיזול ותיחול ע"ש והרי כאן מיירי בממאנת וע"כ בהגיע לעונת הפעוטות והשבתי לפום רהיטא דבאמת בקנס ודאי אין מועיל מחילת הקטנה דהא קטנה לא מצי לזכות עד שתגדיל וקנס אין מגיע לה עד שתזכה בב"ד ופשיטא דא"י למחול דבר שאין לה בו שום זכייה עדן ועיין מלמ"ל פכ"ג מאשות ה"א שהאריך הרחיב הדיבור בזה והביא דברי הר"ן והרמב"ן שכתבו לפרש דברי הירושלמי בשם ר' מונא דלכך יכולה למחול הקנס אף דלא זכתה עד שיחייבו הב"ד משום דהחיוב חל למפרע בשעת ביאה ע"ש ולפ"ז זהו בנערה אבל בקטנה דאין לה זכייה עד שיזכה לאחר בשבילה ובעינן דעת אחרת מקנה אם כן כל זמן דלא עמדה בדין לא התחיל החיוב שלו [ועיין בחו"מ סי' רמ"ו סט"ו] ופשיטא דל"מ למחול וע"כ לא כתבו בדף פ"ו שם רק בכתובות אמה שמצד זכות אמה היא מחלה משא"כ בזה וז"ב לפע"ד. וראיתי בריטב"א בחידושיו לכתובות שכתב בהא דאמרו בש"ס הא קטנה בעלמא אית לה והקשה דאיך אית לקטנה בעלמא פיתוי קנס הא מחלה וכתב דפיתוי קטנה אונס הוא ובאונס לא מחלה ע"ש ולדבריו גם דברי התוס' מיושבים דלכך הקשו מנערה ובאמת שהוא הביא כן בשם רבותינו הצרפתים אבל לפע"ד הדברים קשים דע"כ לא אמרו דפיתוי קטנה אונס הוא היינו לענין איסור אמרינן דאף שנתפתה מ"מ אין דעתה שלימה ומשפט הקטנים להיות נפתים להמפתים ולא מקרי רצון והוה כאונס אבל לומר דלכך לא מחלה דמקרי אונס זה צריך עיון דסוף סוף כיון דנתפתת מחלה ברצון ולו יהא דלא הוה מחילה באמת הא אף מחילה בטעות שמה מחילה ולפמ"ש למעלה יש מקום לבנות ולסתור בזה אבל פשטת לשון הריטב"א צ"ע ודו"ק היטב אחר שכתבתי הוגד לי שבשיטה מקובצת כתב גם כן כדברי הריטב"א הנ"ל ומיישב בזה דברי התוס' במה שלא הקשו רק מנערה יעו"ש ולפע"ד דברי הריטב"א תמוהים וכמ"ש שוב מצאתי במהרי"ט בראשונו' סי' ק"ב שהאריך בענין מחילה בטעות בקטנה ולא כתב כלל דבקטנה ל"ש מחילה משום דהתם מיירי ע"כ בהגיעה לעונת הפעוטות שהרי הודית הקטנה שקבלה כל חלקה משלם ובכה"ג מועיל מחילה אבל צ"ע על המהרי"ט שהאריך להוכיח שם דל"מ מחילה בטעות ולא הזכיר כלל דברי הגהת אשר"י דכל דזכה חברו או שתפס מועיל מחילה בטעות דחברו יזכה מטעם הפקר או יאוש וא"כ עכ"פ זכתה אחותה הגדולה מתורת הפקר ולכאורה רציתי לומר כיון דהפקר הוא מטעם נדר כמ"ש הרמב"ם ובטוש"ע חו"מ סי' רע"ג ובקטנה דא"י להדיר כ"ז שאינה מופלא הסמוך לאיש גם הפקירה אינה הפקר אבל לא משמע כן בפוסקים וגם הי' לו למהרי"ט לבאר זה וצ"ע ועיין קצה"ח סי' ר"ז ס"ק ה' שתמה על הריב"ש במה שישב דברי הרא"ש וכבר קדמו המהרי"ט בתשובה סי' ק"ב שם לתמוה כן על הריב"ש ובגוף קושית הריב"ש על הרא"ש דמה מועיל משכון באסמכתא כיון דמנה אין כאן משכון אין כאן לפע"ד נראה כיון דבאסמכתא מועיל תפיסה דאי תפס מועיל מצד הדין וא"כ כל שנתן לו משכון אף דלא קנה עכ"פ מתורת תפיסה קנה לה ומועיל ונמצא אין אנו דנין על אסמכתא שכל שתפס מועיל גוף החיוב אף דהוה אסמכתא וא"כ אף שהחזיר לו אח"כ הוה כאלו החזיר לו אחרת דכבר תפס לה וקני לה ומוציא מידי אסמכתא ועיין בשו"ת הרא"ש כלל ע"ב הובא בקצה"ח שם שביאר בהדיא כן ודברי הריב"ש והנמשכים אחריו צ"ע ודו"ק ועיין ב"י חו"מ סי' רמ"א שהביא בשם תשובת הרשב"א דמחילה בטעות הוה מחילה ע"ש. ומדי דברי זכור אזכור מה ששאל אותי הרב המופלג החריף מוה' מאיר ברא"ם ני' במ"ש התוס' ריש אלו נערות ד"ה ועל אשת אחיו שהקשו דלמה דמוקי ר"פ במפותה ממנ"פ תקשי סיפא דהבא על בתו דפטור משום קלב"מ תיפוק לי' דקנסא לאביה דאי לעצמה הא קמחלה וכתבו דיש לומר דמיירי בשלא בגרה ובגרה וע"ז הקשה דלפמ"ש הרשב"א בתשובה ח"ג סי' ק"ו ז"ל שאלתי וכו' היאך גנב מתחייב כפל לעולם שהרי כל גנב מרשיע את עצמו שהרי יכול לפטור את עצמו ולומר החזרתי והשיב כי במה שאינו טוען שגנב והחזיר זה אינו קרוי מרשיע את עצמו עפ"י עדים ואין אנו צריכים להודאתו ואינו נאמן לומר לא נתחייבתי בכפל שהרי העדים מעידים עליו ע"ש ולפ"ז כאן יקשה דהו"ל מודה בקנס שהרי העדים לא העידו שנתחייב כפל דבעת שבא עליה קנסה לעצמו הי' רק שנתבגרה אח"כ וא"כ עכ"פ לא נתחייב עדיין ושפיר היה יכול לפטור עצמו בטענת החזרתי הנה כמה תשובות בדבר והנה בראשית ההשקפה טרם ראיתי בספר אמרתי דבאמת לכאורה ל"ק קושית הרשב"א דאיך יכול לפטור עצמו בטענת החזרתי הא כל שלא הרשיעו הב"ד אינו חייב בקנס כלל דבעינן בקנס אשר ירשיעון אלקים וא"ה פשיטא דלא שלם קודם שחייבוהו ב"ד כעין שאמרו בב"מ לחלק בין צא תן לו וע"ש בדף ט"ז וי"ז דבחייב אתה ליתן לו סבר עד דמעייני רבנן בדיני ומכ"ש בקנס דצריך ב"ד להרשיעו וצ"ל דהרשב"א מקשה מגנב עפ"י שנים וכבר חייבוהו ב"ד לשלם קנס דמ"מ הוה מודה ומפטר דיכול לטעון החזרתי וע"ז כתב הרשב"א דמ"מ נתחייב כפל עפ"י העדים ואם כן כאן יש לומר דמיירי בבא עליה ומת ונתבגרה תיכף אחר הביאה באופן דלא הי' שהות להתחייב בב"ד וא"י לטעון החזרתי קודם. עוד רציתי לומר בישוב מה שהקשיתי דהא קנס אינו חייב עד שחייבוהו ב"ד והיאך נאמן לומר פרעתי משום כיון דעכ"פ הקרן ודאי נתחייב לשלם וא"כ יש לומר דהוא טוען עכ"פ להחזיר הקרן ורק דהשאלה הוא כיון שעכ"פ טוען החזרתי שוב חזרה קרן לבעלים אם כן הוה שוב על הקנס מודה בקנס ועל זה השיב הרשב"א דגם בזה אינו נאמן לטעון החזרתי לפטור עצמו מכפל וראיתי בקצה"ח סי' ש"נ שהביא דברי הרשב"א אלו וכתב דנראה מדברי הרשב"א אלו דאם השיב הגניבה דפטור משום מודה בקנס וזה אינו דפטורו בשביל דחזרה הקרן לבעלים כדאמרו בב"ק דף ע"ו ולפע"ד גם הרשב"א הבין כן ומעתה זה דוקא שם דהכפל בא על הקרן וכל שחזר הקרן לבעלים לא שייך כפל והוה מודה בקנס אבל כאן הוה קנס גמור ול"ש לומר דיטעון החזרתי קודם שנתחייב ובזה מיושב מה דק"ל טובא על הרמ"ע מפאנו סי' קי"ג שכתב דבמלוה הכתובה בתורה אינו נאמן לומר פרעתי דהוה לי' כמעשה ב"ד דאינו נאמן לומר פרעתי וזכורני שבתשובה אחת ביארתי טעמו דלא יקשה עליו מהמקומות שהקשה עליו בספר שער משפט סי' עיי"ן ע"ש ולפ"ז כיון דכפל וכל קנס הו"ל מלוה הכתובה בתורה אינו נאמן לטעון החזרתי והרי הרשב"א כתב בפשיטו' דנאמן לטעון החזרתי ולפמ"ש א"ש דהוא טוען החזרתי על הקרן וכל שחזר קרן לבעלים שוב פטור מכפל וז"ב אמנם העיקר נ"ל בישוב דברי הרשב"א עפ"י מה שבארתי בתשובה אחת דענין מודה בקנס דפטור הוא דהתורה רצתה לקנסו שלא יעשה עוד וכל שרוצ' לחייב את עצמו מעצמו שוב אינו נקרא קנס דקנס הוא מה שעושה בהכרח וכל שמודה מעצמו פטור וזה ענין דבעי אשר ירשיעון אלקים שיהי' עפ"י הכרח ב"ד והארכתי בזה ולפ"ז לכאורה אין מקום לקושית הרשב"א דכל שמתחייב עפ"י עדים רק שהיה יכול לטעון החזרתי למה נפטר מודה בקנס דהא באמת נתחייב קנש והוא יכול לטעון החזרתי ע"ז לא שייך לפטרו משום מודה בקנס דהא לא נתחייב ברצונו דהקנס עדים חייבוהו וזה נראה לפע"ד בכוונת הרשב"א ז"ל בתירוצו דאינו נאמן לומר לא נתחייבתי בכפל שהרי העדים מעידין עליו גם מה שקראת מרשיע את עצמו במה שלא טען גנב ושלם זה לא נקרא מרשיע את עצמו וכו' אלא ב"ד מרשיעין אותו על פי עדים ואין אנו צריכין להודאתו ע"ש והוא הדבר אשר דברתי דכאן כל פטורו היה יכול להיות שיטעון שכבר החזיר אבל גוף הכפל נתחייב בב"ד ומה שלא טען לא נקרא מרשיע את עצמו ע"ש וא"כ לא קשה קושיתך דזה לא נקרא מרשיע את עצמו כלל וכמ"ש ועיין בקצה"ח שם בס"ק ב' שהאריך דאף שכבר הודה בב"ד ובעדים כל שבא לפני ב"ד אחר מקרי מודה בקנס והוכיח כן ע"ש ולפמ"ש הדבר נכון דבעי בקנס שיתחייב ע"פ ב"ד ולא ברצונו דבזה לא מקרו מודה בקנס.

ודרך אגב אומר במה דקשיא לי בהא דפריך הש"ס ורמינהו אלו הן הלוקין הבא על אחותו וכו' ומה קושיא הא שיטת הרמב"ם בספר המצות מצות ל"ת מצוה שנ"ג דהזהירנו מקריבה של עריות אף בלא ביאה רק בחיבוק ונישוק ולשיטת הרמב"ם לוקה ע"ז וא"כ מה קושיא הא אינו בא והמלקות והתשלומין כאחת דהמלקות בא מקודם על החיבוק והנישוק והקנס בא על הביאה ואם כן אינם באים כאחת ולכאורה רציתי לומר לפי המבואר בחו"מ סי' שנ"א דאם החיוב מיתה נמשך גם אח"כ אז נפטר מהתשלומין ועיין ש"ך שם וא"כ גם כאן הא המלקות נמשך גם אח"כ בעת הביאה ויפטר מממון אבל ז"א מלבד דדברי הש"ך אינם מוסכמים וכמ"ש שם בגליון הש"ך ועיין קצה"ח שם אף גם דאף לדברי הש"ך נראה לפע"ד דעדיין קשה דהא באמת הוה מצי לאוקמי בלא התרו בו ורק דח"מ שוגגין ג"כ פטורים וכן הוה ס"ל למקשה כמ"ש התוס' שם ולפ"ז נראה לי ברור דבח"מ שוגגין דבאמת אין כאן ח"מ שוגגין רק דפטור על שהיו ח"מ אם היה מזיד אבל לא שייך לומר דהחיוב מלקות נמשך גם אח"כ דהא באמת אינו חייב אח"כ ורק דהוה ח"מ שוגגין ועכ"פ לא שייך שנמשך החיוב גם אח"כ וז"ב לדעתי בסברא וא"כ שפיר קשה דמה פריך הש"ס לשיטת הרמב"ם וצ"ל דלפמ"ש המג"א דעיקר חיוב על חיבוק ונישוק אינו רק בעושה לשם חיבת ביאה ע"ש וא"כ עיקר החיוב הוא בשביל שעושה כן בשביל חיבת ביאה ואם כן כל שהביאה עצמה לא הי' לוקה ומשלם ולעולא דס"ל דממון משלם ולא מלקות א"כ גם על חיבוק ונישוק דמקודם לא שייך מלקות דהשתא על הביאה עצמה אינו חייב מלקות מכ"ש כשלא הי' ביאה רק חיבוק ונישוק ואיך יהיה הטפל חמור מן העיקר ושפיר מקשה דאם נימא דעל גוף הביאה משלם קנס משום דכל היכא דאיכא מלקות וממון ממון משלם אם כן לא שייך שיתחייב על חיבוק ונישוק מלקות ועל זה משני כאן באחותו נערה וכאן באחותו בוגרת ובזה מיושב היטב מה דדייק הש"ס דאלמא קא סבר עולא כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממנונא משלם מלקי לא לקא והקשו בתוס' דלמא שאני הכא דגלי קרא ולפמ"ש א"ש דבאמת לא שייך דגלי קרא דהא משכחת לה שישלם קנס וגם מלקות על החיבוק ונישוק ובכה"ג לא שייך אינו לוקה ומשלם וע"כ דממונא משלם מלקי לא לקי וא"כ לא שייך לחייבו מלקות על חיבוק ונישוק אבל לר"ז שפיר משני דמיירי בלא התרו בו והיינו דכל דהתרו בו חייב מלקות אבל בלא התרו בו משלם ממון ודו"ק היטב כי הוא נחמד מאד.

הנה מ"ש למעלה בשם הירושלמי דקנס א"י למחול לכאורה אמרתי ראיה לזה דהרי ק"ל באנוסה יתומה אמאי מגיע לה קנס הא חיישינן שמא סופה ברצון וכמו דחיישינן בכל אונס וניהו דאמרינן יצרה אלבשה מ"מ הוה ברצון וא"ל דהו"ל א"י אם פרעתיך ועיין בהפלאה בכתובות דף ל"ט דז"א דבשלמא בשאר חיובים כגון בו"פ שפיר נתחייב תיכף משעת שאנסה והו"ל א"י אם פרעתיך אבל קנס דיכול להודות ולפטר ועד שיבואו עדים לא יתחייב וגם מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ובפרט כשמחייב עצמו בבו"פ וגם אשר ירשיעון אלקים כתיב וא"כ לא נתחייב עד שיחייבוהו ב"ד הו"ל כא"י אם נתחייבתי דפטור וע"כ דקנס א"י למחול וגם זה מהא טעמא דלא נתחייב עדיין ואין אדם מוחל דבר שלב"ל או דבר שאינו ברשותו כדאמרו בירושלמי ובזה יש ליישב קושית התוס' מהא דאמרו ביתומה ומפותה וקשה הא חייב עדיין קנס ולפמ"ש א"ש דשם דנפטר מהכל שוב לא מתחייב עצמו במידי ושפיר חייב כל שמודה בקנס ואח"כ באו עדים וא"כ שוב יכולה למחול קנס דלא מקרי דבר שלב"ל דא"י להודות ולפטר שוב ראיתי שקדמני ההפלאה בזה בריש פ' א"נ ע"ש ובחידושי אמרתי בזה דבר נחמד בישוב קושית התוס' הנ"ל על הירושלמי דקנס א"י למחול והש"ס דילן אמרו ביתומה ומפותה דהנה בטעם הירושלמי דא"י למחול קנס נראה לפע"ד דהרי התוס' בכתובות דף ג' ד"ה הרי הקשו בכל תנאי שבממון נימא דהוה מתנה על מ"ש בתורה ולא יוכל אדם למחול שום חוב וכתבו דחוב לא הוה מלוה הכתובה בתורה וע"ז הקשו מנזיקין וערכין וכתבו דדוקא ע"מ שאין בו דין נזק א"י להתנות אבל למחול יכול ע"ש ולפ"ז נראה לי ברור דזה בממון דאדם יכול לעשות בממונו מה שירצה אבל קנס דהתורה רצתה לקנוס זה שעבר שלא יזיד עוד א"כ שוב א"י למחול דהו"ל מתנה על מ"ש בתורה וגם לפמ"ש הרמב"ן בחידושיו לב"ב דף קכ"ו דהא דבממון יכול למחול ולהתנות משום שלא אמרה תורה שיתחייב אלא ברצון וא"כ זה שייך בממון אבל קנס שהתורה רצתה לקנסו ניהו דהתשלומין אמרה תורה שיתן לזה שעשה עמו עול אבל גוף הממון לא תלוי ברצון של זה דהרי קנס הוא שקנסה התורה ולפ"ז נראה לפע"ד דשם לעולא דס"ל כל היכא דאיכא ממונא ומלקות ממונא משלם והקשו התוס' דאי ממונא לקולא אתגורי אתגר וכתבו דחס רחמנא על ממונו של נחבל ע"ש ולפ"ז כאן דאינו שייך חס רחמנא דהא היא מחלה וא"כ שוב מועיל המחילה שעכ"פ מתחייב מלקות שחמור טפי ול"ש דהוה מתנה על מ"ש בתורה דאדרבא מלקות חמור רק דחס רחמנא על ממון שלה והרי היא באמת מחלה ודו"ק היטב אמנם אף אם נימא דממונא לחומרא נראה לפע"ד דהנה במ"ש דלכך אינה יכולה למחול הקנס דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה קשה כיון דמודה בקנס פטור הו"ל מי יימר דעקר דדלמא לא יתחייב כלל דהא יכול להודות ולפטר אך ז"א דכל שיש עדים מודה בקנס ואח"כ באו עדים כל דלא מחייב עצמו במידי חייב ולפ"ז כיון דבושת ופגם ודאי מחלה ולא מחייב עצמו במידי א"כ שוב לא יפטר על הקנס וא"כ שוב א"י למחול הקנס דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה דודאי קא עקר דע"כ מיירי כשיש עדים וא"כ יתחייב בכל אופן ושפיר אמרו בירושלמי דאינה יכולה למחול ולפ"ז שם דחייב מלקות רק דעולא ס"ל דממונא משלם אם כן שוב יכולה למחול דא"ל מתנה על מ"ש בתורה דזה אינו דאף שיבואו עדים יהיו פטור דהרי מחייב עצמו במידי דאם נפטר מממון שוב יתחייב מלקות דהרי כל שאין ממון ודאי דנתחייב מלקות ודו"ק אמנם לפע"ד צ"ע אם נקרא מתחייב במידי דהא א"א משים עצמו רשע ולא יתחייב מלקות בהודאת פיו וגם נראה דלפמ"ש המרדכי פרק החולץ גבי נאמן אתה על עצמך דהיכא דרצה להעיד לטובת עצמו ועי"ז משים עצמו רשע נאמן והובא בכנה"ג בחו"מ סי' ל"ד בהגהת הטור סי' ל"ד אות מ"ב בשם שו"ת הרמ"א סי' למ"ד בשם המרדכי והכנה"ג כתב שבדק ולא מצא וכבר הארכתי בתשובה לבאר זאת ולפ"ז כאן דממונא לחומרא א"כ ע"י הודאתו יפטר מקנס א"כ שוב נתחייב במלקות דעושה כן לטובתו ושפיר מוקי ביתומה ומפותה ובזה יש לישב קושית התוס' בהא דאמר אלמא קסבר עולא כל היכא דאיכא ממונא ומלקות ממונא משלם והקשו בתוס' דלמא בכ"מ ס"ל דמלקא לקי וכאן שאני דגלי קרא ולפמ"ש א"ש דהש"ס ס"ל דכל זה דמשני הוא מדברי עולא ולפ"ז זה ודאי דאם נימא דס"ל בכ"מ מלקא לקי ע"כ דמלקות חמיר וכאן גלי קרא דמשלם ממון דאין סברא שבכ"מ יענש בהקל דמלקות ויקשה קושית התוס' דאתגורי אתגר וכאן לא שייך תירוץ התוס' דמה נ"מ לנחבל במה שילקה זה וע"כ דמלקות חמור ושוב יקשה היאך מוקי ביתומה ומפותה וגם זה דברי עולא ועיין בתוס' ישנים דנראה דגם ר"ת נחית לזה וא"כ יקשה הא קנס א"י למחול דהוה מתנה על מ"ש בתורה וא"ל דיכול להודות דהא לא מחייב עצמו במידי דמלקות אאמע"ר דא"ל דרצה להודות לטובתו דאם נימא דמלקא לקי ע"כ דמלקות חמור שוב לא שייך דהעיד לטובתו דאדרבא עי"ז נחמיר עליו המלקות וע"כ דבכ"מ ממונא משלם ויש לומר דממונא לחומרא ואף דהש"ס נסתפק אי ממונא לקולא מ"מ אינו קל כ"כ שעכ"פ מלקות לטובתו ודו"ק היטב כי הוא חריף.

והנה במ"ש למעלה באורך דקטנה שהגיעה לעונת הפעוטות אם מועיל מחילתה הנה מצאתי בב"י חו"מ סי' רל"ה שהביא בשם תשובת הרמב"ן שכתב דמועיל מחילה בהגיע לעונת הפעוטות כשם שמועיל מתנה ע"ש אמנם כעת צ"ע בהא דאמרו בכתובות דף ס"ח יתומה שהשיאתה אביה ואחיה יכולה היא להוציא משתגדיל מה שראוי להנתן לה טעמא דקטנה וכו' והיינו משום דקטנה ל"מ מחילתה והרי בסתם קטנה מיירי אף בהגיע לעונת הפעוטות וגם מסתמא כשנשאת הוה עכ"פ בת פעוטות דבלא"ה ל"ש נישואין כלל דלאו בת אישות כלל הוא עפ"י רוב ואפ"ה ל"מ מחילתה וצ"ע.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף