שואל ומשיב/א/ב/מא

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן מא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת תרכ"א נשאלתי מאיש אחד ששכר המליט"א מאיש שיש לו ברייא הויז וכל המליט"א שנולד הוא שלו ובהגיע הפסח הלך ומכר להנכרי שעבד בביתו המליט"א שעתיד להיות בפסח ונתן לו השטרות מכירות חמץ הנדפסות ושם נדפס בלשון מכרתי השכרתי ושם הוא בענין שמוכר החדר והמרתף וצריך למלאות ולחסר כפי האופן שהוא לכל אחד והכותב הוא ע"ה וכתב מכרתי והשכרתי חדר והמרתף וזה לא היה לו חדר ומרתף גם כתוב שם שנתן לו מפתח וזה לא היה לו כלל מפתח וכדומה טעותים באופן שהשטר מכירה אין בו ממש לא בד"י ולא בד"א ומפני שהיו הפסד מרובה נדחקתי ורציתי לחדש דהנה באמת הוא בטל רק שצריך מכירה ג"כ כדי שהיו ביעורו אפילו שוגג או אונס אסור כמבואר סי' תמ"ח ואף שהתשב"ץ מתיר הארכתי בתשובה דלא קי"ל כן וגם דברי המנחת יעקב נדחי' מ"ש דאם היו עדי' שהי' אנוס ג"כ אסור כמ"ש הנו"ב דחשש ערמה הוא בשביל שמא יערים בפעם אחר ע"ש אמנם כאן כיון שזה מכר בשטר מכירה הנדפס והוא חשב שהוא שטר מכירה טוב א"כ בכה"ג ל"ש חשש הערמה דלמה יערים וכיון שמכר וחשב שהוא מכירה גמורה מה נ"מ אם יכתוב שטר מכירה בטוב ובכה"ג ודאי לא גזרו ולכאורה רציתי לדמות למ"ש הש"ך ביו"ד סי' ל"ט באם נאבד הריאה בלי בדיקה דקי"ל דאסור דאל"כ כל אחד יערים ויאמר שנאבד אך כ"ז אם לא בדק כלל אבל אם נחלקו עדים שזה אומר שבדק כהוגן וזה אומר שלא נבדק כהוגן כיון שעכ"פ בדק שוב מותר וה"ה כאן כל דמכר הרי עכ"פ עשה כתיקון חז"ל ואף דמהש"ך שם נראה דמטעם חזקת היתר בא עלה וגם העד מעיד שבדק והיתה כשרה מ"מ לפע"ד גם כאן ל"ש חשש הערמה ומותר וכמה מעליא האי שמעתתא בענין שאירע איזה פסול בהשטר אך חלילה לסמוך ע"ז בלבד וכאן הי' לי סניף להתיר דבאמת מליט"א הוא אליבא דכ"ע רק חמץ נוקשה ואף מאלטץ הביא בשו"ת ש"ב בעל בית אפרים חאו"ח סי' בשם הגאון הפ"י דלא מקרי רק חמץ נוקשה שאינו ראוי לאדם ואף דשם יש לפקפק כמ"ש בעצמו בשערי תשובה סי' תמ"ח שאם אינו מקולקל כ"כ הוה חמץ גמור ע"ש בשם הגאון מו"ה סענדר ז"ל אבד"ק סאטניב וגם אני אשתקד השגתי ע"ז מש"ס ערוך בע"ז דף ס"ז אמנם כאן כיון שזה לא שכר רק המליט"א וטרם שנעשה מליט"א אין לזה חלק ומליטא הכל אומרים שאינו ראוי למאכל אדם וא"כ הוה נוקשה ובכה"ג סמכתי ע"ז ומה גם שהיה יום שביעי סמוך לערב שנודעת מזה וכמעט שנמשך הענין עד הלילה ע"כ התרתי וכתבתי פה למזכר' ודו"ק ודרך אגב אזכיר מה שחדשתי בפסח הלז מה שנשאלתי מאחד מהתלמידים במה שהקשו בתוס' בפסחים דף מ"ו דאמאי של עכו"ם ושל גבוה אינו עובר ולמה לא נימא הואיל ואי בעי מתשיל וכתבו דמיירי שבא ליד גזבר וע"ז הקשה מהירושלמי פ"ב דפסחים אית תנויי תני לא יראה לך אבל אתה רואה של גבוה ואחת תנוי תני אפילו של גבוה כאן שהקדישו קודם ביעורו כאן שהקדישו לאחר ביעורו א"ר בון ב"ר חייא תפתר בקדשים שהוא חייב באחריותן כר"ש ולהתוס' הוה מצי לשנויי כאן שמסרו ליד גזבר וכאן טרם שמסרו וגם כל דמוקי בקדשים שחייב באחריותן וזה ודאי קודם שמסר ליד גזבר דאל"כ נפטר וא"כ למה מוקי כר"ש גם לרבנן מותר והוא תימה רבא ומצאתי במהרי"ט אלגאזי בה' בכורות שנדפס מחדש בפ"ב בדף מ"ו שהרגיש בזה והניח בקושיא ואמרתי בזה דהנה השעה"מ הקשה על דברת התוס' דמצי לאתשולי וע"ז כתב דהנה בעירובין למ"ד כתבו בתוס' דדבר דנאסר על כל העולם ל"ש הואיל ע"ש וה"ה בחמץ אמנם נראה דהנה התוס' כתבו בדף ה' בהא דממעט של אחרים ושל גבוה הא במנחות מצריך תרי קראי וכתבו כיון דאינו שלו ממילא נתמעטו שניהם ולפ"ז הכי מקשו התוס' כיון דעכ"פ בשל גבוה י"ל אי בעי מתשיל ניהו דיש סברא לומר כיון דאסור לכל העולם ל"ש הואיל מ"מ עכ"פ מחד קרא לא נוכל למעט אחרים ושל גבוה וע"ז כתבו דמיירי במסר ליד גזבר וזה ודאי לא הוה שלו וממועט מחד קרא ולפ"ז בירושלמי שם דאינו ממעט רק של גבוה לבד ל"ש הואיל אף בלא הגיע ליד גזבר. ובדרך הפלפול אמרתי עפ"מ שחדשתי בהא דפריך בפסחים כ"ב והרי תרומה וכו' ותנן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה ורש"י פירש שם משום דמצי לתשול ובמהרש"א הקשה דזה דוקא לסומכוס אבל לרבנן הטעם פשוט משום דחזי לאחר וכמ"ש התוס' ואמרתי בזה עפמ"ש התוס' דהקושיא קאי למ"ד דמערבין לדבר הרשות דאל"כ מצות לאו להנות נתנו ואמרתי בזה עפמ"ש הנו"ב מהד"ת חיו"ד סי' קנ"ד בטעם דאתי ליד גזבר דלא מצי לשאול משום דהדבר ספק אי באמת מתחרט ולכך נ"ז שהוא בידו נאמן דהוא מוחזק משא"כ בבא ליד גזבר ולפ"ז הכי מקשה כיון דאסור בהנאה וא"כ לשיטת הפוסקים דא"ה אין לו בעלים א"כ שוב לא מצי לשאול אף כשהוא בידו ולכך הוצרך לפרש דהקושיא קאי למ"ד הטעם דמצי למתשל ובזה ישבתי לנכון מ"ש בשם ספר שמחת הרגל דלמה מקשה תחלה מתרומה ואח"כ מנזיר והרי המשנה אמרה קודם מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה והו"ל להקשות כסדר המשנה ולפמ"ש א"ש דתחלה רצה להקשות אף למ"ד דאין מערבין רק לדבר מצוה דכן הוא האמת ואח"כ מקשה למ"ד דמערבין לרשות ובזה מיושב קישור דברי התוס' ואמ"ו הגאון כתב הקישור הוא כך דזה יותר קושיא על רש"י דהנה מה דמצי לאתשולי הוא משום דלא גזרו על שבות בה"ש והפוסקים כתבו דזה דוקא לדבר מצוה וע"ז כתבו דהקושיא כאן מוכרח להיות אליבא דמ"ד מערבין לדבר הרשות וא"כ קשה על רש"י ודפח"ח ועכ"פ לפמ"ש שוב אין מקום לקושית התוס' דנימא הואיל ואי בעי מתשיל דהא לכשישאל יהיה אינו שלו דאסור בהנאה וא"כ היכא מצי לשאול הא אינו מוחזק כלל להוציא מרשות גבוה וצ"ל דהקושיא הוא לשיטת הפוסקי' דאה"נ מקרי שלו וא"כ שוב ל"ק על הירושלמי דאפשר דהירושלמי לא ס"ל כן ודו"ק.

והנה מדי דברי בענין בדיקה וביטול ארשום כאן מה שנתחדש לי בשנת רכ"ג ה' שבט א' בשלח במ"ש רש"י דבודקין כדי שלא יעבור בב"י וב"י והקשו כיון דהבודק צריך שיבטל ובביטול בעלמא סגי א"כ למה צריך בדיקה והנה האיר ד' עיני ומצאתי דבר חדש כמדומה שלא קדמני אדם מעולם דהנה בריש כל שעה דף כ"א ע"א ברש"י ד"ה ולאו אדעתי' כתב בזה"ל לבטלו קודם שיבא הפסח דקסברי מצוה עליו לבערו מן העולם ולא שיהא קיים עכ"ל הנה האיר עינינו דמה שאמרה תורה לא יראה ולא ימצא הוא עיקר מצותו שיבערו מן העולם ולא יראה ולא ימצא כלל בעולם ומ"מ אם בטל לחמץ גם כן לא עבר על ב"י וב"י דהרי בחמץ שה"ש לא הקפידה תורה אבל עיקר המצוה שלא יהיה בעולם ולכך בודקין שלא ימצא החמץ כלל בעולם וז"ש בביטול בעלמא סגי ולכאורה אם מצות התורה בשניהם דהיינו או בביטול או בבדיקה כדעת הר"ן ודעימי' מה הלשון סגי אבל לפי מ"ש עיקר המצוה הוא שיבערו מן העולם לגמרי והביטול היא ג"כ תקנה שלא יעבור על ב"י אבל עיקר המצוה הוא שיבער לגמרי מן העולם אבל בביטול סגי ולכך עיקר המצוה הוא שיבערו על ידי בדיקה אבל חז"ל תקנו להיפך שאף שבודק מבטלו גם כן דלמא משכח לבתר אסורא דל"מ מבטלו ודו"ק. ובאמת שהמצוה לקיים עצות ביעור חמץ כ"ז שהוא שלו כמבואר סי' רס"ב בשם המהרי"ל ולכך עיקר המצוה בחמץ לבערו ולא לבטלו ודו"ק ובזה נלפע"ד הא דכתב הכלבו לחלק דבחמץ ידוע ל"מ ביטול הוה משום דבזה עובר על ב"י וב"י והתורה רצתה שלא יהיה בעולם אבל חמץ שא"י א"צ לחפש אחריו וסגי בביטול בעלמא ולא הצריכה תורה לחפש ולבדוק אחריו כעין דאמרו בשילוח הקן דא"צ לעלות בהרים ובזה מיושב מה דנחלקו ר"י ורבנן ור"י ס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה והקשו כלם הא מפררין וזורה לרוח לא גרע מביטול ובביטול סגי ולפמ"ש א"ש דבאמת סגי בביטול אבל כיון דמצוה מן המובחר שלא יראה בעולם כלל לכך צריך לר"י שריפה ולרבנן פירור דבביטול לבד אף דסגי אבל מ"מ לא קיים המצוה כהוגן עד שישרפנו או יפרר דהוה כמי שאינו בעולם ולר"י צריך דוקא שריפה שלא יהיה בעולם כלל ודו"ק ובזה מיושב מה שפירש רש"י בדף ד' מדאורייתא בביטול בעלמא סגי מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערנו והקשו בתוספות דתשביתו היינו ההבערה מדאמר ר' עקיב' מצינו להבערה שהוא אב מדאכה והתורה אמרה תשביתו ולפמ"ש יש לומר דבאמת בביטול בעלמא סגי והיינו דלא עבר בב"י אף דמצותו שלא יהיה בעולם וז"ש רש"י דמדלא כתיב תבערנו וכתיב תשביתו והרי בפירור וזורה ישנו בעולם עדיין וע"כ דסגי בביטול ופירור לא גרע מביטול אבל לר"ע דאמר דהוא אב מלאכה וס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה ממילא עיקר מצותו שלא יהיה בעולם ולדידיה לא סגי בביטול ולזה מיושב מ"ש רש"י דש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה דאל"כ יכל להשליכו אובערו בכל דבר והקשה הפ"י הא אחשביה תורה לשריפתו ולפמ"ש א"ש דהרי אדרבא כתיב תבערנו ורק אם נימא דאין ביעור חמץ אלא שריפה אם כן עיקר ב"י וב"י לא נתקיים עד שישרפנו והוה אב מלאכה אבל אחשבה ל"ש דהרי לא כתיב שריפה בקרא רק תשביתו ודו"ק היטב כי הוא דבר חדש ודו"ק היטב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף