שו"ת שארית יוסף/לו
|
< הקודם · הבא > |
לו) שאלה מעשה בשני יוסף בן יצחק שהיו דרים בעיר אחת ושם האחד נקרא אביו איז"ה. והשני נתן גט שלא בפני חבירו וגם לא נכתב בגט שם זקינו רק כתוב יוסף בן יצחק רק ששמות של נשותיהן לא היו שוות. ונשאלתי אם צריכין לגט אחר אם לא:
תשובה גרסינן בפרק כל הגט דף כ"ד כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה הא גדולה מצי מגרש כו' עד אלא מאי אית לך למימר בעידי מסירה ורבי אלעזר הכא נמי בעידי מסירה ורבי אלעזר וכתבו התוס' בעידי מסירה ורבי אלעזר אבל לרבי מאיר בעינן מוכח מתוכה של חתימה שנכתב לשם זה האיש ואשה זו ולא מהני עידי מסירה וההיא דהמגרש שנים ששלחו שני גיטין שמותיהן שוים נותן שניהם לזו ושניהם לזו וקאמר ר' ירמיה בגמרא הא דלא כר' אלעזר משמע דכרבי מאיר ניחא. ההיא מיירי כדפי' לעיל שכתבו דורות שניכר מתוך עידי חתימה ואין עידי מסירה מכירים באבותיהם כו' הרי בפי' דלרבי מאיר אינו גט אפי' גם בעידי מסירה עד שיה' מוכח מתוכה דהיינו עד שיכתוב דורות ואע"ג דהר"ן מקשה על תי' זה פרק המגרש וז"ל וזה דוחק דשני גיטין שוים קתני מכל מקום הרי התוספות פרק גט פשוט (דף קס"ז) מתרצים מה שקשה לר"ן דשוין קרי לפי שבמקום נתינתה אין מי שיכיר דורות. וידוע שאנו נגררים אחר התוספות אפי' לקולא ק"ו שזה להחמיר ובפרט שבפרק כל הגט כתב בשם ר"י התי' של משולשים כנ"ל וגם בסמ"ג במ"ע נ' מפרש ופסק אליביה דרבי מאיר ולקמן אביאנו באריכות וא"כ לרבי מאיר לא הוה נדון דידן גט. ואף את"ל אליבא דר' אליעזר ב"י דפסק הספר הלכה כמותו אינו צריך להיות מוכח מתוכה מ"מ צריך שיהיה נתינת הגט בפני יוסף בן יצחק השני דאמרינן פרק גט פשוט זאת אומרת שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה וכתבו התו' שם ובפרק כל הגט שזהו אליבא דרבי אליעזר ב"י דלרבי מאיר אינו גט לפי שצריך שיהיה מוכח מתוכה אם כן מוכח בהדיא דלרבי אליעזר בעינן זה בפני זה ואעפ"י שכתב רבי' ירוחם בספר אדם וחוה בח"ה על אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה פירש ואינו מגורשת אפילו הוציאה גט עד שתביא ראיה שגרשה בפני האחר ששמו כשמו או יבואו עידי מסירה ויעידו שזהו המגרש וזו היא המגורשת עד כאן לשונו הרי משמע דכשעידי מסירה מעידים אין צריך זה בפני זה מכל מקום על כרחינו אין הדברים כפשטן שבעידי מסירה סתם היה די שהרי כתבו התוספות בפרק גט פשוט שעידי מסירה אין מדקדקים לידע אם זו היא אשתו רק על השם מדקדקים. וגם יש לדקדק מדברי רבינו ירוחם מיניה וביה שכתוב או יבואו עידי מסירה ויעידו שזהו המגרש וזו המגורשת דנראה מיותר דהיה לו לקצר ולומר בעידי מסירה אלא רצה לומר על עידי מסירה סתם אין לסמוך אם לא יאמרו שהם מכירין בטביעת עין הוא והיא שהוא נתן לאשה זו וזה אינו שייך לנדון דידן שהרי על ידי שליח ניתן ואולי השליח יתן הגט לאשתו של יוסף בן יצחק השני כי אין הבעל אצל נתינת הגט וא"כ אין שייך זהו וזו היא ואף כי אשתו של שני אין שמה כשמה של האשה מכל מקום הא כתוב בשלטי הגבורים פרק כל הגט לר' ישעיה אחרון ז"ל גט נפל כו' עד ואף על פי שאין שמות נשותיהן שוין חיישינן שמא קדש זה אשה אחרת ששמה כשם אשתו של זה, וכתב לה גט. ועוד מצאתי בתשובה שאביא אחר כך בהדיא דחיישינן שמא יש לו אשה אחרת ששמה כשמה ואף כי חרם רבינו גרשון שלא לישא שתי נשים שמא עבר חרם רבינו גרשון או שמא היא במקום שלא נתפשט חרם רבינו גרשון כל זה מבואר לשם באותה תשובה ועוד אף אם נאמר שכתב רבינו ירוחם שדי בעידי מסירה מכל מקום הלא לא פירש רק מה שאמר אין מגרשין והיינו אליבא דרבי אליעזר בר יעקב אבל לרבי מאיר לא הוה גט כלל ואף אם הלכה כר' אליעזר מכל מקום אין ראוי ליתן גט דלא כרבי מאיר תדע דאם לא כן מה להן לתו' פרק כל הגט הנ"ל לפרש אבל לרבי מאיר לא הוה גט דבעינן מוכח מתוכה אלא שמע מינה דמכל מקום אין ליתן גט דלא כרבי מאיר. וכן כתב בהדיא בתרומת הדשן (סימן רל"ב) ומביא כמה ראיות שאין ליתן גט אם לא כשכשר אליבא דרבי אלעזר ואליבא דר' מאיר וגם כתב שכמה סתם משניות וברייתות כרבי מאיר וגם מביא ראיה מפרק המגרש דאתקין רבא מן יומא דנן לאפוקי מרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח ופירש רש"י אעפ"י דקיימא לן כרבי יוסי מכל מקום תקן כו' וכן פי' על לעלם לאפוקי מדבעי רבא אלמא כו' ועוד מאריך בת"ה וע"ש. וגם מתוך התשובה שאעתיק בסוף נראה שאין ליתן גט דלא כרבי מאיר שהרי השיב וז"ל אהובי זה הוה היכרא לרבי אלעזר כו' אבל לרבי מאיר כו' אין זה מועיל ועוד ששאר הפוסקים אין פוסקים כרבינו ירוחם שהרי בסמ"ג במצות עשה נ' מפרש בשם ר"י וז"ל ומתרץ זאת אומרת שני יוסף בן שמעון כו' עד ישאלו לעידי מסירה אם היו שני יוסף בן שמעון במעמד הגירוש עד כאן לשונו. ואינו כותב או יבואו עידי מסירה ויעידו שזהו המגרש וזו המגורשת כמו שכתב רבינו ירוחם וגם הטור אבן העזר לא הזכירם ש"מ לא סבירא להו וידוע שראוי לנו להיותינו יוצאין בענין גיטין ידי כל הדיעות כמו שכתב רש"י פרק המגרש סוף (דף פ"ה ופ"ו) קל וחומר דעתו דרבי מאיר וכ"ש נדון דידן שאינו גט אליבא דכולי עלמא כנ"ל וגם אין לומר הואיל ושמות הנשים אינן שוות הוה היכר כמו שנמצא בתשובה הנ"ל בהדיא דמהני וגם כמו שנראה מסוגית הגמרא שכתב שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת ואם היה תלוי גם בנשים היה לה לגמרא לומר ג"כ שהנשים שוות אלא אין תלוי בנשים כלל ואפשר הטעם כנ"ל. כל הנ"ל לא כתבתי אלא כנושא ונותן כדי להראות קצת בקיאות אבל לגוף הפסק הוא ללא צורך כי נמצא תשובה מבוארות בסדר גיטין שחיבר מהר"ר אייזק מרגליות שכתב שאותה תשובה העתיק אביו כמהר"ר יעקב מרגליות מתשובת מהר"ר מן בכר"ך מווירמש ואותה תשובה היא כתובה לרבים כי היא בתוך אותה. חיבר של מהר"ר אייזק מרגליות שנשאל כנדון דידן ממש אם שמות הנשים שאינם שוות הוה היכר ואם הוא בפני השני ולא כתב דורות והשיב שכשהוא בפניו הוה גט דווקא לרבי אליעזר בן יעקב ולא לרבי מאיר לכן אין לעשות רק משולש בדורות. וכשאינו בפני השני לא הוה גט אפי' לרבי אליעזר בן יעקב וכ"ש לר' מאיר. התשובה אעתיק אותה אות באות בסוף בסיום דברי. לכן מי הוא זה שיקל ראשו נגד אלו אשר אצבע קטנה שלהם גדול מכריסינו הגדולים וידועים אנשי שם לכן אין צורך להאריך בראיות וכמו שכתב בתרומות הדשן שהבאתי לעיל. ואם יאמר האומר שכ' הטור אה"ע (סי' קל"ו) וז"ל ואם יש א' בעיר ששמו כשמו ושם אשתו כשם אשתו אינו יכול לגרש אלא זה בפני זה עד כאן לשונו. משמע דווקא כששמות הנשים שוים הא אם אין שוים לא מכל מקום אין ראוי לדקדק חדא שבאם רצה לומר שכשאין שמות הנשים שוים לא צריך זה בפני זה היה לו לפרש אבל כשאין שמות הנשים שוות לא שהרי מנהגו בכל הספר שחיבר שמפרש הדינים מבואר ואינו סומך על דיוק רק מפרש אבל אם כך לא. ועוד שהרי ידוע שהגאון בעל התשובה ידעו ובקיאים בטור אה"ע יותר ממנו אלא בודאי רצה לומר על כל פנים אין מגרשין אפי' אין הנשים שוות רק שהכניס ג"כ הנשים שוות כדי שלא תאמר דווקא כשאינם שוות די בזה בפני זה אבל כשגם הנשים שוות לא יועיל זה בפני זה אפי' לר' אליעזר עד שיכתוב דורות לכך הכניס בדין זה שאף אם הם שוות די כשמגרשין זה בפני זה אליבא דרבי אליעזר וק"ל. וגם אין להביא ראיה מתוספות פרק כל הגט והסמ"ג ג"כ הביאם במ"ע וז"ל תנן פרק גט פשוט כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו ובגמרא מדקדק וליחוש לשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת ששמותיהן שוות ושמות נשותיהן שוות פן יתננו האחד לאשתו של חבירו פירש אין קושיא זו לרבי מאיר שהרי לרבי מאיר צריך הגט שיהא משולש בדורות שיהא ניכר ומוכח של מי הוא אבל לרבי אלעזר מקשה מפני שעידי מסירה יטעו ויסברו מפני ששמעו שאשתו של יוסף בן שמעון זה שמה רחל ויודעים שאשה זו המקבלת גיטה שמה רחל יסברו שהיא אשתו ומתרץ זאת אומרת שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשים אלא זה בפני זה ולכך כשתוציא את גיטה כו' ישאלו ב"ד לעדים שהיו בשעת מסירה אם היו השני יוסף בן שמעון במעמד הגירושים שאז לא חיישינן לאשת חבירו כך פי' ר"י עכ"ל, ואם כן נאמר שיש להביא ראיה לפום ריהטא דדווקא יש לחוש כששמות הנשים שוות אבל כי מעיינן אין ראיה מזה דלכך פירש התוספות כששמות הנשים שוות משום שקשה להם מנא ליה למקשה להקשות וליחוש באולי אין לחוש כששמות הנשים אינן שוות לכן מפרש שהמקשה מקשה כששמות הנשים שוות וזה מסתברא לחוש לכל הדיעות ולכן ראוי שאין לכתוב גט לאיש בלא אשה אבל יכול להיות האמת שחוששין אף כשאין שמות הנשים שוות רק שמתרץ מנא ליה למקשן להקשות. ואם כן יכול להיות שמקשה המקשה אפי' אין שמות הנשים שוות וגם הכי משמע פשטא דגמרא שהרי אינו מזכיר רק שני יוסף בן שמעון ולא נשותיהן ולכן החמיר בתשובה ונתן טעם לשבח שמא יש לו אשה אחרת ודי למבין. ואם יפקפק המסדר לומר כי השני אביו ונקרא בלשון כינוי אי"זה וא"כ ההיכר שאם היה הוא היה נכתב הכנוי איז"ה וגם קורין לו לנ"ג יוסף נשיב לו שכנוים אלו אין כותבין בגט פירש לנ"ג יוסף אין כותבין שאינו נקרא לנ"ג לבד אלא לנ"ג יוסף ועוד שאף אם היה נקרא כך מכל מקום אין כותבין כמו בוי"ך וכיוצא בזה שהכינוי על שם גופו וזה פשוט כמבואר בסדר גיטין וכינוי איז"ה ג"כ אין כותבין שהרי אפילו איזק סבירא להו לרוב הפוסקים שאין צריכין לכתוב יצחק המכונה איזק כמו שכתב (דף כ"ב) בסדר גיטין שאין כותבין המכונה איזק וכן ג"כ בסדר מהרי"ו הואיל וב' הברות שוות כ"ש איזי שהוא קיצור לשון של איזק שאביו קורא אותו כך דרך חיבה ואף אם היה להסתפק אם יכתוב מכל מקום אין ראוי לסמוך על זה באיסור חמור כזה שאמרו חז"ל המשנה ממטבע כו' הולד ממזר וכי טצדקי למשרי אשת איש. ואין לומר שבדיעבד י"ל שכשר חדא שבתשובה שאעתיק בסוף כתב דלא הוה גט דמשמע אפילו דיעבד. ועוד דלא מקרי דיעבד במקום שיש לתקן ר"ל שלא נישאת כמו שכתב (דף נ"א) בסדר גיטין שלנו ומביא ראיה מתוספות (בדף נ"א) וז"ל מהרי"ל ליתן גט אחר אפילו היכא דאמרינן בגמרא בדיעבד כשר אם יכול לתקנו יתקן דלא מיקרי דיעבד רק לכתחלה כיון דיכול לתקן מקרי לכתחלה כמו שתמצא בפרק קמא דגיטין בדיבור יחזור ויטלנו ע"כ לשונו. נאם הצעיר יוסף כהן:
וזהו העתק מהתשובה כנ"ל שכתוב בחיבר מהר"ר אייזק מרגליות ז"ל. וז"ל ועתה אתחיל להעתיק מקצת ענינים שמצאתי כתב ידו של מהר"ר מן בכרך מווירמש ז"ל עכ"ל אבי הגאון מרגליות ז"ל שאילה מקור מים חיים נוזלים מן הלבנון כשמו ינון מהר"ם י"ץ אורי לן הלכה למעשה חתן הר"ר זלמן פרנס בא לגרש אשתו ושמו יעקב בן דוד וגם אתנו פה עמנו הה"ר יעקב מונהיים דר בווייסנוי"א מבלע בתחומינו כו' ושמו כשמו יעקב בן דוד וכו' עד ועתה הורינו אם לכותבו בגט זה משולש כההיא דב' יוסף ב"ש או שאני הכא כיון דנשותיהן אינו שמותיהן שוות לא צריכה לשלשו ואם צריך לשלשו מבעי' לן אם צריך לכינוי המשולש כגון משה המכונה מוקיי או דילמא לא צריכה לא הא ולא הא אלא בחינוך משפחה סגי כו' נאם משרתך שמעון. הנה מר כאשר שאל מאת כבודך הר"ר שמעון כ"ץ חתנו של מהר"ר זלמן כו' וכמדומה לי דליכא הפסד לכתוב שלישי יעקב בן דוד ב"מ המכונה מוקיי או א"י למצא צד שלא לילך מהר"י מונהיים לתוך העיר בשעה שניתן הגט אבל אין נ"ל סברא זו דיש סברא איפכא לפי הנראה דהיה במעמד כדי להכיר להעם דהגט ינתן ליעקב מוקיי ולא ליעקב מונהיים. ואין נ"ל משום דשם נשותיהן חלוקות דזה מועיל דיש מכירין הבעלים ולא נשותיהן ועוד תאמר יש לו אשה אחרת במדינת הים אע"ג דאיכא חרם רבינו גרשון שמא לא נתפשטה התקנה או שמא עבר התקנה. וכמדומה דזה לית דין ולית דיין אלא לכתבו השלישי יעקב בן דוד במשה המכונה מוקיי. דאין נפקותא דיכתוב דבדורות הראשונים נהגו לכתוב מקום לידה ומפרש הטעם בהגהות מיימוני ובמרדכי דאם אירע שהוחזק שני יוסף בן שמעון אז הוי סימן ש"מ דרוב פעמים לא צריך מ"מ כתבינן וז"ל משה לוי מינץ אתה מר העתר לשארי מהר"ם ס"ל י"ץ ודעתי שהדעת מכרעת דמשולש טוב לכתבו שהרי מאריכין אנו בגיטין כו' בתשו' הר"ר יוסף דאורלייניש תשובה. אהבתיכם הציקתנו לכתוב מעט דרך משא ומתן דלא ידעתי צד טוב יותר מלכתוב משולש יעקב בן דוד בן משה המכונה מוקיי כו'. עד ולפע"ד דמוקיי הוה כינוי אכן מה שאמרו מאחר דשמות הנשים אינן שוות דזה יהא הכירא נראה לעניית דעתי דזה לא הוה חילוק וראיה מתוך אלפסי שהביא את הגמרא אמר רב יוסף שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשים נשותיהן אלא זה בפני זה ואוקימנא כר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי. אבל לר' מאיר בעינן מוכח מתוכו וההיא דהמגרש שנים ששלחו ב' גיטין ושמותיהן שוות ומוקי לה כר' מאיר במשולשים איירי ואם יהיה כדכתבת שיש חילוק בשמות הנשים א"כ מה צריך לאוקומי במשולשים לוקמי בשמות הנשים שאינו שוות ואת"ל דרצה לאוקמא אפי' היכא דשמותיהן שוות מ"מ היה לו לחלק ג"כ. ואשר כתב כבודיך אם יש למצא צד שלא ילך מהר"י מונהיים לתוך העיר כו' עד כדי להכיר לעם דגט ינתן ליעקב מוקיי לא יעקב מונהיים. אהובי זה הוי הכירא לר' אלעזר דסבר עידי מסירה כרתי אבל לר' מאיר אין זה מועיל דבעינן שיהא מוכח מתוכו עידי חתימה. ולפי דבריך מווייסנויא מובלע בתחומה ויכול להיות דהאמת אתכם והוי כמו דר בעירכם והוי כמו הוחזקו ממש ולפי זה אם ישאר בווייסנויא לא הוי גט לכ"ע לר' אלעזר כיון דאינם זה בפני זה ולר' מאיר כ"ש כיון דאקרי מוחזק וכו'. עוד האריך אם לכתוב לסימן שם משפחה עד סוף דבר מסקנא דמילתא לא ידעתי לעשות שום היכרא אלא במשולש יעקב בן דוד בן משה המכונה מוקיי. נאם הקטן מנחם בכרך:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |