שו"ת שארית יוסף/ו
|
< הקודם · הבא > |
ו) נשאלתי ממדינת תוגר מק"ק פלעוונה על ראובן שמת והניח אשה ובנים ובנות והניח קרקעות וכסף ושוה כסף וגם חובות הכל ביחד לערך ה' מאות ועשה את אשתו אפטרופוס על הכל וכתובה שלה לערך ד' מאות ומתה והניחה סך הנ"ל וג' בנות וה' בנים ואחד מהן בכור ואותו בכור היה נשוי קודם מיתת אמו וכתובת אשת הבכור גם כן ד' מאות והיה משתדל מאחיו שטרי חליצה כתקנת קהלות שו"ם. ואח"כ מת הבכור הנ"ל אחר מיתת אמו בלא בנים ואשתו זקוק' ליבמי' ואותו בכור לא הניח רק לערך ר"ן זהובים. וטוענת היבמה מאחר שבעלה היה חי בשעת מיתת אמו א"כ הירושה נפלה בחייו והיא רוצה לגבות מאותה ירושה מה שחסר בכתובתה וגם טוענת שבעלה היה בכור ויש לו שני חלקים בירושה והכל אני נוטל בכתובה וגם היא רוצה להחזיק בכל ולא לפייס את היבמין בשום דבר ואומרת כשארצה בחליצה אז אפייס את היבמין. וגם טוענת הואיל ויש לי שטר חליצה מוכרחים היבמי' לחלוץ לי בחנם. והיבמין טוענים אנו יורשי אחינו. ואתה זקוקה לנו ולנו להחזיק ראוי בכל הנכסים לכן תן לידינו מה שבידך מנכסי עזבון אחינו. ועוד שהבכור אינו נוטל פי שנים בירושת האם. ועוד שעדיין לא בא ליד אחינו שום דבר כי לא חלקנו והוי ראוי לאחינו ואין אשה גובה כתובה בראוי ועוד העיקר הם חובות מגוים בלא משכון ואף אם היה הירושה מאבינו מ"מ אינו נוטל פי שנים בחובות שהם ראוים לבא. ועוד קובלים היבמין שקרובי האלמנה מגזמים לילך בערכאות ש"ג הן מחמת ירושה והן מחמת חליצה. ועוד שאלו כשיבואו לחלוק מה הדין ליתן לבנות. עכ"ל השאלות וגם ענין האפטרופ' שאלו:
הנה מה שטענה יבמה שרוצה ליקח כתובתה מהירושה הדין עמה דמקרי מוחזק אף כי לא חלקו שהרי כל הנכסים בחזקת הבנים ובעלה היה אחד מהם ואף אם היה בעלה מת קודם מיתת האם והיה שעבוד כתובתה על הנכסים אעפ"כ לא היה מקרי ראוי כדאמרי' במרדכי פ' כל הנשבעין (דף של"ו) עד נשאל למהר"ם על ראובן שמת והניח אלמנה ואח"כ מתה הבת ובעלה תובע ירושת אשתו כו' עד ואין לומר הואיל והיה משועבד לכתובת אלמנה הוה ליה ראוי כו' הא ליתא דא"כ בטלתה ירושת בכור עכ"ל הרי שעבוד כתובה על הנכסים ולא מקרי הנכסים ליורשי' ראוי רק מוחזקים ואף שמצינו תשובה אחרת בכתובות פרק נערה (דף תקל"ט ע"ד) תשובות מהר"ם וכתוב דכשכתובת אלמנה על הנכסים מקרי ראוי לגבי הבן ואין אלמנת הבן גובה כתובה מהראוי שתי תשובות אלו הקשיתי בבאורים שלי פרק כל הנשבעין זו על זו וכל היכא דנשבע' על כתובת' אז הנכסים בחזקת האלמנה וליורשיה הוי ראוי אבל כשלא נשבעה האלמנה על כתובה הנכסים בחזקת היורשים ואין נקרא ראוי ליבם ונדון דידן לא נשבעה על כתובה והיה מוחזק לבת והבעל יורש ומה שטוענת שבעלה ירש ב' חלקים הוא על שני דרכים אם אמו לא נשבעה על כתובתה אז הכל בחזקת האב ואין לאם ליטול כתובתה ויורש ב' חלקים כמבואר בפי' בתשובת הרא"ש והטור ח"מ מביאו סי' רע"ח) וגם בטור אבן העזר (סי' ק"ה) וז"ל וששאלת ראובן שמת והניח אלמנה ובנים והאלמנה מתה קודם שנשבעה על כתובתה אם יש לבכור פי שנים ותו' תשובה כל זמן שלא נשבעה על כתובתה ולא הגביהו ב"ד כל הנכסים בחזקת בעלה ולא זכתה כו' ויש בה דין בכור עכ"ל. אבל אם נשבעה על כתובתה אין הבכור נוטל שני חלקים בירושת האם ומה שכתבתי אף שהיה שעבוד כתובה על הירושה מ"מ אינו מקרי ראוי ויורש ב' חלקים אל תטעה להקשות מת' הר"ם והמרדכי מביאה פ' נערה בכתובות וז"ל אלמנה שמת חמיה קודם בעלה שאין להגבות כתובה מנכסי חמיה מחלק ירושת בעלה אפי' היה מותר דכיון דהניח האלמנה כל נכסי בעלה הווין ראוין לבעלה ואין האשה גובה כתובה בראוי עכ"ל. אלמא משום שיש על הנכסים שעבוד כתובה נקרא ראוי. וא"כ למה אמרנו שהבכור נוטל פי שנים הלא היו על הנכסים שעבוד כתובה ואין הבכור נוטל בראוי כי בשעה שהיה מת אביו היה משועבד לכתובת אמו. חדא כי כבר לעיל תי'. ועוד כי קושיא זו טעות גמור כי מה שאין בכור נוטל בראוי אין הפשט מה שהוא ראוי לגבי בכור אלא מה שהיה ראוי לאב בזה אינו גובה אבל מה שהוא מוחזק לאב אף אם הוא ראוי לבכור מ"מ גובה שהרי בכור שמת וא"כ הוי ליה נכסי אביו ראויין לו ואעפ"כ יורשין בני הבכור פי שנים באבי אביהם. אבל אשת הבכור אינה נוטלת כתובה מה שהיה ראוי לגבי בכור וכשיש שעבוד כתובת אמו על הנכסים הוי ראוי לגבי ולכן אין אשתו נוטלת בראוי לבעלה. אבל הבכור נוטל פי שנים אף בראוי לו אעפ"י שיש שעבוד כתובת אמו ומתה כי לא היה ראוי לגבי אביו וק"ל. אבל מחובות של אביו אינו נוטל פי שני' כי הם ראויין לאב ולא מוחזקין הואיל ולא היה לו על החובות משכנות ואפילו גבתה האלמנה חובות מ"מ ממ"נ אינו נוטל פ"ש אם יבא מחמת אביו הלא היו חובות בשעת מיתת אביו וכתי' אשר ימצא לו ולא חובות ואם רוצה לירש מהאם שבשעת מיתה כבר היה מצוי שגבתה חובות הלא אינו נוטל מירושת האם ב' חלקים כנ"ל:
ומה שטוענת היבמה שיתנו לה נכסי בעלה כי היא אינה רוצה כעת בחליצה וכשתרצה או רוצה לפייסה אין הדין עמה וזה אין צריך פנים. כי היא מחוייבת ליבם או לחלוץ כמו שכ' באגוד' פרק החולץ דף פ"ג וז"ל שם כפי דודתו של ר' מנחם ליתן ממון כדי לחלוץ ואף כי היתה זקנה כו'. ואם היא ממאנת בחליצה הוא על ב' דרכים אם ממאנ' שנחשב לה לגנאי וקשה עליה להיות שפלה ונכנעה לו אז דינה כמורדת דיהבינן לה מה שהכניסה. אבל אי ידעינן שהיא עושה הכל בשביל ממון כדי לעכב בידה ולכך אינה רוצה לחלוץ אז אין נותנים כלום וכל זה מבואר בהדיא בתרומת הדשן (סימן ר"ך) לכן אין לי צורך להאריך בראיות ולהטעים הדין הואיל ומבורר שם בראיות ממש כשאלתנו. ואם תתרצה בחליצה אז תקנות הקהלות לחלוק לה בנכסים אם אין חצי נכסי עזבון מגיעין ליותר מכדי כתובה. ומה שטוענת שיש לה שטר חליצה הלא כתוב בו כתקנת קהלות שו"ם ותקנות קהלות שו"ם כך הוא לחלוק בנכסים כל זה כתוב במרדכי פרק החולץ (דף תנ"ו ע"ג) וז"ל על ריב אלמנה משפיר' כו' עד וראיתי שכולם הושוו לאחר שיחלצו לה היבמין שיחלקו בנכסים כו'. ובתרומות הדשן כתוב שתקנת הקהלות כך הוא. ומה שכתוב בטור אה"ע ובכמה פוסקים שנוטלת כתובתה אחר החליצה היינו מן הדין אבל בתקנות הקהלות חולקין. ומה שצועקים היבמין שהיבמה וקרובים מגזמין בערכאות ידוע שב"ד הסמוך חייב לגזור בגזיר' נח"ש שלא יגזמו עוד ק"ו שלא יעשו ובאם לא ישמעו לקול מורים אז קול עליהם נרים בכל אלו ג' מדינות להחרים וגם בעונש שלא להתחתן בה ובכל מסייע לדבר עבירה. ומה שבא בשאילה מה יקחו הבנות. פשוט שיזונו עד שיבגרו. ועוד עישור נכסים להשיאה. ואף שיש מחלוקות בין גדולי המורים בשאומדין דעת האב מה היה נותן לה דוקא באם יהיה האומד פחות מעישור נכסים אז נותנין רק האומד אבל באם יהיה האומד יותר מעישור נכסיו מכל מקום אין נותנין לה יותר מעישור נכסים ויש אומרים שנותנין לה לפי האומד אפי' יותר מעישור נכסים ודעת מהרי"ק בשרש ע"ח מכריע כדברי האומרים שאין להוסיף על עישור נכסים מ"מ נ"ל לעשות פשר הואיל וכמה בתראי דהיינו הרב המגיד כתב שהרמב"ם והרבה גאונים סוברים שהולכים אחר האומד אפי' להוסיף וגם הר"ן כתב שכן דעת רש"י והראב"ד רק שהאומד קשה עד מאד וגם מהרי"ק ידע כל אלו הדעות והכריע שלא כמותם לכן טוב עד מאד לעשות פשר. והענין האפטרופס' אין מורידין קרוב הראוי לירש לנכסי מקרקעי דיתמי אם לא ע"י תחבולה שלא יוכל לטעון אחר זמן שנפלו לו בירושה אבל במטלטלי מורידין קרוב והוא קודם לאדם שאינו קרוב רק שיהא טוב ושפוי נכסי וזה לשון הגהות מרדכי בב"מ דף קמ"ז ע"א והא דלא מחתינן קרוב היינו דוקא במקרקעי דהתם עדיף טפי לאוקומי רחוק כו' אבל במטלטלי עדיף לאוקמי קרוב כו'. וכן כתב רב צמח גאון אי מעלי ושפו נכסי. וכתב ר"ח אי אינש מהימן הוא וכן כתב ר"י הזקן עכ"ל. וא"כ בפירוש שקרוב עדיף במטלטלין וגם מושכל ראשון בקרוב מאב וקרוב מאם ושניהם שוים במעלות שקרוב מאב קודם כי כתיב למשפחו' לבית אבותם ופירוש משפחות אב קרויה משפחה ולא משפחת אם והואיל ופסקו חז"ל כנ"ל שקרוב עדיף אם כן קרוב מאב קודם וק"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |