שו"ת רדב"ז/ז/מז

שו"ת רדב"ז ‏ ז מז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת   חלק ז - סימן מז   רדב"ז

שאלת ממני אודיעך דעתי על מעשה שהיה ראובן בא לקדש אשה והיה שם חכם קרוב לאשה ואמר לו תיחד עדים ותמהת על דבריו שהרי מעשים בכל יום שיש קריבים בשעת הקדושין ולא מצרכינן ליחד עדים:

תשובה כן ראוי לעשות וכן נהגו במצרים והטעם דאיכא כמה גאוני עולם שכתבו דכל דאיכא ספיקא אי לאסהודי אתו או למחזי אתו בטלה כל העדות וכיון דאיכא קרובים בשעת הקידושין ואיכא למיחש שמא נתכוונו להעיד ובטלה כל העדות וכ"כ הרמב"ן והרמ"ה דאי איכא לספוקי אי לאסהודי אתו בטלה כל העדות ולפיכך כל דבר הנעשה ברב עם ולא יחד עדים שיילינן להו אי למחזי אתו או לאסהודי ואי אמרי דאתו לאסהודי, בטלה כל העדות שעדות שנמצא בה קרוב או פסול בטלה כל העדות והא דשיילינן להו לסהדי איכא מאן דמפרש לאסהודי אתיתו לב"ד או למחזי ואיכא מאן דמפרש לאסהודי אתיתו בשעת מעשה ותליא בפלוגתא דאיכא מ"ד דהגדה בב"ד דוקא פוסלת ולא הכוונה בשעת מעשה ואיכא מ"ד דכוונה להעיד בשעת מעשה פוסלת ומשום דחיישינן שמא אחד מן הקרובים יתכוון להעיד אמרו שצריך ליחד את העדים בכל דבר הנעשה ברב עם לצאת ידי ספק העדות. ומ"מ כל שלא נתכוונו להעיד לד"ה אין הראיה פוסלת העדות וכ"כ הרשב"א וכן הורה הרמב"ן הלכה למעשה וכ"כ בפרק יש נוחלין דמעשים בכל יום בקדושין ובכתובות שיש קרובים ורחוקים ואינם חוששין עכ"ל. ונראה שדעתו ז"ל אפילו שנתכוונו בשעת המעשה אינם נפסלים אא"כ נצטרפו בקיום דבר דכתיב ע"פ שנים או שלשה עדים יקום דבר ועל שעה שבאו לב"ד שיילינן להו למחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו ואם נסתפקו בדבר בטלה כל העדות כדכתיבנא לעיל. וא"ת לדעת האומרים דכוונה לאסהודי בשעת ראיית המעשה פוסלת א"כ כל דבר הנעשה ברב עם שיש שם קרובים ופסולים יהיה בטל דדילמא כיונו הם להעיד וי"ל דבעלי סברא זו אינם סוברים דספק כוונו להעיד בשעת מעשה שתהיה העדות בטלה כולה דתרתי חומרי לא מחמרינן שיהיה נפסל משעת ראיית המעיד ושיהיה ספקו להחמיר לא אמרינן וגדר הדבר כך הוא אם הזמינום לעדות מתחילה והיו בהם פסולי עדות או שגילו בדעתם שהם מכוונים להעיד כגון בדיני נפשות שהתרו גם הפסולים בעוברי העבירה ובדיני ממונות ג"כ כגון ששואלים למה באתם ואמרו לראות המעשה כדי, להעיד אי נמי כגון שהלוה לחבירו מעות ובא הפסול ואמר תמנה המעות בפני איכא גלוי דעתא דקא אתי לאסהודי אבל מן הסתם לא בטלה העדות ומ"מ לצאת מכל ספק טוב הדבר ליחד עדים אבל אם לא יחדו לא בטלה העדות אפי' שיש במעמד קרובים ופסולים ויתקיים המעשה ע"י הכשרים ודעת הרמב"ם ז"ל היא דכוונה לבד פוסלת וכ"ן דעת הריא"ף ז"ל בתשובה ומ"מ שואלין אותו ואם אמר להעיד נתכוונתי בשעת המעשה בטלה כל העדות משמע שאם הדבר ספק לא בטלה העדות כדאמרן לעיל. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף