שו"ת רדב"ז/א'תריא
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ושש מאות ואחד עשר - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן רמח]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(רמח) שאלת על מה שכתב הרב פ"ח מהלכות שבת וז"ל וכן השורה חטין ושעורין וכיוצא בהן במים הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהו. ושאלת מאין הוציא זה הדין ומאי טעמיה שהרי אפי' יעמדו שם ימים רבים לא יצמחו כיון שאין שם עפר: תשובה הכא במאי עסקינן בשורה אותם לזמן מרובה כדי שיהיו נוחין לזריעה ויצמחו מהרה וזהו תולדת זורע תדע דהכא כתב ז"ל השורה וגבי זרע שומשמין כתב ז"ל והנותן זרע שומשמין או זרע פשתן וכיוצא בהם במים חייב משום לש שהפשתן מיד בנתינת המים מתערבין ונתלין זה בזה אבל החטים או השעורים אינם מתערבים ולפיכך אין בהם משום לש אלא משום זורע והיינו דנקט שרייה שהיא לזמן מרובה כדי שיתרככו ויהיו טובים לזריעה וצריך שיתכוין בשרייתן לזריעה ואם לאו קי"ל כר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר ולא שייך הכא פסיק רישיה שהרי השרייה גופה אינה מלאכה ואפשר שיסיר אותם מן המים ולא יצמחו כלל וק"ל. ולמדה הרב מהך סוגיא דבפרק דם חטאת דגרסינן התם אמר רבא כל כיבוס דלית ליה כיסכוס לא שמיה כיבוס והא דאמר רב חייא בר אשי זימנין סגיאין וכו' ומשני אי ברכין וכדברי הכל אי בקשין וכאחרים ופריך אי הכי בגד נמי כיון דאמרת דבעינן כיסכוס בגד נמי יתן עליו מים ולא יכסכס ואמאי תנא מקנחה בסמרטוט ומשני בגד שרייתו זהו כבוסו ופריך זרע פשתן מאי טעמא וכי תימא משום דמקדח כלומר צומח במים ומשום הכי חייב חטי ושערי נמי צמחי במיא ויהיה חייב עליהם. ומשני התם קא עביד לישה כלומר לפי שעה אבל חיטי ושערי לא עבדי לישה אבל ודאי צמחי לאחר זמן והדר פריך א"ה שלחים נמי ומשני הנך אית להו רירא כלומר זרע פשתן וכיוצא בהן אית להו רירא למדנו מסוגיא זו דזרע פשתן וכיוצא בהן אית להו רירה ומיד שנותן המים עביד לישה וחייב וזהו שכתב הרב הנותן זרע שומשמין משמע משעת נתינה משום דאית להו רירא. ועוד למדנו דחיטי ושערי צמחי ע"י המים אבל אין צמיחתן מיד אלא דמקדחי ונמצאו מוכנים לזריעה אבל אם נתן אותם לתוך המים וסלקן מיד לא מקדחי כלל ולפיכך לא מחייב אלא עד דמשרה להו במים ויכוון בזה לתקנן לזריעה כ"כ לעיל ואם השהה אותן במים עד דהוי פסיק רישיה חייב. ומסתברא לי שאם שרה אותם במים ונתכוון לתקן אותם לטחינה דחייב משום טוחן שזה ממלאכת הטחינה היא. אבל להשליך אותם למים ולסלקן מיד אין כאן חיוב כלל ודומיא דזרע פשתן פריך תלמודא אי הכי חיטי ושערי נמי דהיינו נתינה לבד ודוק ותשכח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |