שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/ד
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה ד'
ראובן ושמעון שהחליפו את בתיהם זה עם זה ולא נעשה שטר ביניהם רק מיד כתבו בפנקס הקהל הבתים כל אחד על שם בעליו והעילוי שהיה צריך ליתן אחד לחבירו נתן מיד והחזיק כל אחד בשלו זה דר בשל זה וזה בשל זה ולא נשאר ביניהם כלום, וכחצי שנה אחרי כן יצא שטר חוב בקנין ועדים ושיעבוד נכסים על ראובן בכפליים מה ששוים שני הבתים ובא הבעל חוב בכח שטרו לגבות הבית שהוא עתה ביד ראובן הלוה שלו כיון שהוא בני חורין, וגם הבית שביד שמעון שהשיג מן ראובן בחליפין מפני ששעבודו קודם, ושמעון טוען שאין לו זכות רק בבית זה שהיה תחלה של ראובן הלוה כיון שהוא קודם אבל לא בבית זה שהוא עתה ביד ראובן כיון שהיה שלו תחילה הרי יוחזר לו מפני אחריותו:
תשובה יראה שהדין עם הבעל חוב שיכול לגבות אותו בית שביד ראובן הלוה שלו כיון שהוא בני חורין וגם אותו הבית שביד שמעון שהשיג מן ראובן בחליפין כיון ששעבודו קודם ומה שטוען שמעון שאחריותו על אותו בית לאו טענה הוא כיון שלא כתב לו אחריות בפירוש, ואף על גב דקיימא לן אחריות טעות סופר הוא ואפילו לא נכתב הוי כאלו נכתב היינו דוקא באחד שלקח מחבירו משום דלא שדי אינש זוזי בכדי, אבל בכה"ג שהחליפו זה עם זה דהוו שניהם כלקוחות זה קונה מזה וזה קונה מזה לא אמרינן אחריות טעות סופר הוא אלא כיון דלא פירש אין להם אחריות זה על זה, משום דאמרינן בההיא הנאה דאין זה מקבל אחריות על הבית שנתן לחבירו גמר ומקני ולא בעי שיהא חבירו מקבל אחריות על הבית שנתן לו חבירו:
והכי כתב בהדיא הרשב"ם בפרק בית כור דף ק"ז אהא דאיתמר אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת, ושמואל אמר ויתר, ורב אסי אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות, רב אמר בטלה מחלוקת קסבר האחין שחלקו יורשין הן, ושמואל אמר ויתר קסבר האחין שחלקו לקוחות הן, וכלוקח שלא באחריות דמי, רב אסי מספקא ליה אי יורשים הוו אי לקוחות הוו הילכך נוטל רביע בקרקע ורביע במעות וכולי ופירש רשב"ם בטלה מחלוקת אותה חלוק' בטלה וחוזרין וחולקין בשוה הנשאר וכולי, ויתר הפסיד ואינו חוזר על אחיו כלל וכולי: קסבר האחין שחלקו כלקוחות דמי דאין ברירה ונמצא שכל אחד נטל חלק אחיו וכאלו החליפין זה בחלקו של זה דמי והיינו לקוחות וכיון דלקוחות נינהו הא ודאי כלוקח שלא באחריות דמי כאלו אמרו זה לזה איני מקבל אחריות חלקך עלי דמסתמא לא מקבלי אף על גב דגבי מוכר קרקע לחבירו קיימא לן אחריות טעות סופר הוא אם לא פירש בשטר המכירה הני מילי היכא דזבין קרקע מחבירו דלא שדי אינש זוזי בכדי אבל גבי ירושת אחין דכל אחד נוטל חלקו בההיא הנאה דאיהי לא מקבל אחריות על של חבירו גמר ומקני ליה לחבירו חלקו לגמרי שלא יקבל חבירו אחריותו עליו ולא תשתעבד לו שדהו כי היכי דדידיה לא משעבדא לחבירו עכ"ל:
הרי כתב הרשב"ם בהדיא באחים היורשי' כיון דתרווייהו לוקחין נינהו זה מזה לא אמרינן אחריות טעות סופר הוא הוא הדין נמי בשנים שהחליפו זה עם זה את בתיהם כיון דתרווייהו לוקחין הם זה מזה אין להם אחריות זה על זה בסתמא, דשנים שהחליפו קרקעותיהם זה עם זה מיקרי לקוחות כמו היורשים דמיקרי לקוחות שהרי כך כתב הרשב"ם שזהו הטעם עצמו דשמואל דסבירא ליה דאחים שחלקו הוו כלקוחות משום דהוו כאלו החליפו זה עם זה והיינו לקוחות וכולי עכ"ל, הרי אחים יורשים ושנים שהחליפו כי הדדי נינהו דהוו כלקוחות וכלקוחות שלא באחריות:
ואף על גב דמסיק התם בבית כור והלכה בטלה מחלוקת והיינו דלא כשמואל וכן פסקו כל הפוסקים, והרא"ש התם כתב הטעם משום דמשווינן להו כלקוחות באחריות שאם יטרפו ממנו שיחזור ויחלוק הרי מבואר שאפילו בשנים שלוקחים זה מזה הוו באחריות:
מכל מקום יראה לומר דדוקא לגבי אחים יורשי' הוא דמסי' התם דהוו כלקוחות באחריות משום דלא מסתבר למימר שיהא בן אחד פורע חוב אביהם ובן שני לא יפרע כלום, אבל בשנים שהחליפו קאי הך סברא דאין להם אחריות זה על זה אפי' למאי דמסיק דהלכתא בטלה מחלוקת דלא כשמואל משום דטעמא דמסתבר הוא דבההיא הנאה דלא מקבל הוא אחריותו של חבירו לא בעי שיהא חבירו מקבל אחריות שלו כמו שכתב הרשב"ם אליבא דשמואל ביורשים קאי למסקנא בשנים שהחליפו אפי' למאי דקיימא לן דבטלה מחלוקת, דאף על גב דהך סברא לא קאי ביורשים אליבא דמסקנא, מכל מקום בשנים דעלמא שמחליפין זה עם זה קאי הך סברא דאין להם אחריות זה עם זה אפילו אליבא דמסקנא:
וראיה לזה נראה לי דהכי דייקא הסוגיא דפרק קמא דבבא קמא דף י"ט, אמר רב אסי כספים הרי הן כקרקע: ופריך למאי הילכתא וכולי אלא לשני אחים שחלקו ונטל אחד קרקע ואחד כספים ובא בעל חוב ונטל קרקע דאזיל האי ושקיל פלגא בכספים בהדיה ופריך פשיטא האי ברא והאי לאו ברא וכו' ואיכא למידק למה פריך פשיטא מכח הך סברא האי ברא והאי לאו ברא ולא פריך פשיטא מכח סברא דודאי כיון שחלקו חייב זה באחריות של זה על חלקו כיון דקיימא לן אחריות טעות סופר הוא אלא ודאי דמכח אחריות לא אלימא ליה למיפרך משום דאף על גב דקיימא לן אחריות טעות סופר הוא היינו דוקא באחד שקנה מחבירו דלא שדי זוזי בכדי אבל בכה"ג בשנים שחלקו והיו שניהם כלוקחין זה מזה לא אמרינן אחריות טעות סופר הוא משום דניחא להו שלא יהיה זה חייב באחריות של זה וכן להיפך לכך פריך מכח הך סברא האי ברא והאי לאו ברא דאלימא ליה למיפרך מכח סברא זאת דודאי כשאחים חולקים לא חלקו אדעתא דהכי שיהא אחד פורע חובת אביהם ושני לא יפרע דהאי ברא והאי לאו ברא בתמיה:
הרי מבואר אף על גב דבאחים יורשים שחלקו קיימא לן דהוו כלקוחות באחריות מכל מקום בשנים שהחליפו זה עם זה לא הוו אלא כלקוחות שלא באחריות:
וכן נראה מבואר ממשמעות הלשון דהרא"ש מפרק קמא דבבא קמא ומפרק בית כור דאף על גב דגבי יורשים סבירא ליה דהוו כלקוחות באחריות מכל מקום בשנים שהחליפו זה עם זה הוו כלקוחות שלא באחריות, ומפרק קמא דב"ק דכתב התם הרא"ש שני אחים שחלקו אחד נטל קרקע ואחד נטל כספים ובא בעל חוב ונטל קרקע אזיל האי ושקיל פלגא בכספים בהדיה, פשיטא וכולי איכא דאמרי וכולי פסק רב אלפס ז"ל כלישנא קמא דשקיל פלגא בכספים וכולי, אף על גב דבכל דוכתא הלכה כוותיה דשמואל בדיני דמטעם דאיהו סבר דיש ברירה לא אפסוק כוותיה דקיימא לן בדאורייתא אין ברירה אלא דסברא מוחלטת היא דיתמי כרעא דאבוהון אינון לפרוע חוב' אביהן בשוה בין נטלו שניהם קרקע בין נטל אחד קרקע ואחד כספים וכולי עכ"ל:
הרי כתב בהדיא דלא פסקינן כרב מטעמיה דסבירא ליה דיש ברירה אלא קיימא לן דאין ברירה וממילא הוו אחין שחלקו כלקוחות דלא כרב אלא שמכל מקום סברא מוחלטת היא דיתמי כרעה דאבוהון אינון לפרוע חובות אביהן בשוה כרב ולא כשמואל דסבירא ליה שזה הפסיד הרי תלי הטעם משום דיתמי כרעא דאבוהון אינהו אלמא היכא דליכא הך סברא מוחלטת כגון בשנים שהחליפו זה עם זה לית להו אחריות אהדדי מטעם שכתב הרשב"ם דניחא להו לתרוייהו דלא ליהוי להו אחריות זה על זה, וזה נכון מפרק בית כור שכתב וז"ל ומדאמר רבא אמר רב נחמן בתחלת האיש מקדש האחין לקוחות הן וקיימא לן דהלכתא כרב נחמן בדיני וכו' אלמא דלקוחות הן והא דפסקינן הכא דבטלה מחלוקת לא משום דסבירא ליה דיורשין הוו אלא משום דלהך מילתא כיורשים הוו דמשווינן להו כלקוחות באחריות שאם יטרפנו ממנו שיחזור ויחלוק ומצינו למימר שיסלקנו בדמים עכ"ל, הרי דקדק וכתב וז"ל דלהך מילתא כיורשים הוו דמשווינן להו כלקוחות באחריות וכו' עכ"ל, הוצרך לומר כיורשים הוו כדי שיהי'דינם כלקוחות באחריות אבל אי הוה אמר סתם כלקוחות הוה משמע כלקוחות שלא באחריות כיון ששניהם לוקחין זה מזה וניחא להו בהכי דלא ליהוי אחריות זה על זה לכך אמר דכיורשים הוו למימרא דהוו כלקוחות באחריות והיינו משום דיורשים מסתמא חלקו מתחילה שיהא זה פורע חוב אביהם כמו זה הרי מבואר דיש חילוק בין יורשים ובין שנים שהחליפו דאף על גב דיורשים הוו כלקוחות באחריות מכל מקום שנים שהחליפו הוו כלקוחות שלא באחריות:
ואף על פי דבנ"ד נתן אחד לחבירו העילוי ששוה ביתו של חבירו יותר משלו ודילמא על אותן מעות איכא למימר דלא שדי אינש זוזי בכדי ואית להו אחריות, מכל מקום כיון דניחא ליה במה שאינו מקבל אחריות הוא על של חבירו גמר ומקני לגמרי אפילו במעות שנתן שאין חבירו מקבל אחריות עליהן ועוד כיון דאין להם אחריות זה על זה הבתים אי הוי מסיק אדעתיה דחבירו יהיה לו חייב באחריות הממון מה שנתן לו בשביל העילוי הוי ליה לפרש אף על פי דבכל לוקח אחריו' טעו' סופר מכל מקום כיון דהשתא בהאי חליפין לית ליה אחריות הוי ליה לפרש, אלא ודאי דניחא ליה בהא אף על פי שאין חבירו מקבל אחריות כלל לא על הבית ולא על הממון שנתן לו בשביל העילוי*:
[הג"ה לבן המחבר ולעד"ן דאפילו החליפו באחריות גבי הבע"ח משניהם דמה איכפת לב"ח באחריו' שלהם דהא דני' הקרקע שביד ראובן לגבי הבע"ח ושמעון המחלי' באחריו' בלוה ולוה ואחר כך קנה דקי"ל דחולקים, וה"נ קרקע זו שביד, ראובן נשתעבדו לב"ח ולשמעון מחמת אחריות קרקעו של ראובן שמכרו לו באחריות ואפשר דגבי לה ב"ח כול' דמוקד' הוא לשמעון דשמא מכר לו אחר שקנה:]
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |