שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/קה
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה ק"ה
חצר גדול מוקף מחיצה ושעריו נעולים והיו בתוכו ר"ן כבשים ושמעו הרועים בלילה כבשים רצים ומקשקשי' בזגים שבצואריהם והכלבים מנבחים ועמדו וזעקו וצווחו ועשו רעש וראו שקפצו שני זאבים לחוץ ממעל למחיצת החצר ומיד מצאו שני כבשים הרוגים שקרעו הזאבים בטניהם עם הבשר ובני מעיים יצאו לחוץ והיו מונחים מן הצד בחצר והכבשים הנשארים היו בקצה השני של החצר מרחוק מה דינם של הכבשים הנשארים האם חוששין להם או לא:
תשובה אמת הוא שהרב שבתשובת משאת בנימן סימן פ"ז מקיל בחצר גדול ורחב אע"פ שהוא מוקף מחיצה מפני שיכולין לברוח מפניו ולא אמרו שחוששין לכולם אלא בדיר שלהם שהוא מקום צר אבל לא בחצר שהוא רחב אבל הרבה מן האחרונים חלקו עליו וס"ל כל שהחצר מוקף מחיצה מיקרי אין יכולים לברוח מפניו כן כתב הרב מ"ו ב"ח וטורי זהב ושפתי כהן והכי משמע מדברי הרשב"א וטעמא דמסתבר הוא דכל שיכולין לומר שוודאי יכול להשיגו ברדיפתו אחריו אם יהיה רודפו הרבה ולא יניח ממנו עד שישיג כגון שיש לחצר מחיצה ושעריו נעולים מיקרי אין יכולים לברוח מפניו אפילו שיהיה החצר גדול מאד דחיישינן דהוא רודף אחריו כל כך עד שמשיגו אבל שדה ובקעה שאינן מוקפים מחיצה דאפשר הוא שיברח מפניו ולא יכול להשיבו לעולם אפילו אם ירדוף אחריו הרבה מיקרי יכולים לברוח מפניו ושאני תרנגולים ועופות דמיירי בהו ספר התרומה דאפילו בחצר המוקף מחיצה מיקרי יכולים לברוח משום דיכולים לפרוח באויר והוי להו כאין מוקף מחיצה כיון דיכולין לפרוח באויר למעלה ממחיצת החצר אבל בבהמות אף על פי שהחצר גדול הרבה אם הוא מוקף מחיצה מיקרי אין יכולין לברוח מפניו כיון שיכול לרודפו ושלא להניחו עד שישגנו ולכך לא חלקו בגמרא בין מקום צר למקום רחב אלא בין על ובין לא על לכך אם הוא מוקף מחיצה מיקרי על אע"פ שחצר גדול הרבה כיון שיש לו מחיצה מיקרי על וחוששין לכולם ואם אין לו מחיצה לא מיקרי על ואין חוששין לאחרים וזה נכון:
אבל מכל מקום נראה דאפילו למאי דמסתבר לן למימר כל שהחצר מוקף מחיצה אף על פי שהוא גדול הרבה מיקרי אין יכולין לברוח מפניו אפילו הכי בנדון דידן שראו שהיו בחצר שני זאבים פשיטא דאין חוששין לאחרים דכיון דמצאו מיד שני כבשים הרוגים שקרעו בטניהם ולא נראה שדרסו עוד כבשים אחרים אמרינן דנח רוגזייהו ואין חוששין לאחרים כדאמר בגמר' פרק אלו טרפות דף נ"ג קטע רישיה דחד מנייהו נח מריתחיה וכו' ולאו דוקא נקט קטע רישיה וכו' אלא אפילו הרגה כמו בנדון דידן שקרע בטנו כיון דחזיה החיה בעינה הבהמה הרוגה לפניה נח רוגזיה דידה:
ולא מיבעיא בנ"ד שראו שהיו שני זאבים בחצר ונמצאו מיד שני כבשים הרוגים פשיטא דאין לחוש לאחרים משום דאמרינן דכל אחד מן הזאבים מצא מיד אותו כבש בראשונה והרגו ונח רוגזיה אלא אפילו אי לא הוה אלא זאב אחד ונמצאו שני כבשים הרוגים בכה"ג שנקרעו בטניהם אין לחוש לאחרים אלא אמרינן דזאב מצא אלו כבשים ראשונה והרגם ונח רוגזיה ולא דרס לאחרים אח"כ אע"ג שאנו רואים שלא נח רוגזיה בהריגת כבש ראשון מ"מ אמרינן שנח רוגזיה בהריגת כבש השני דהא דנקט בגמר' דקטע רישיה דחד מנייהו לאו דוקא דקטע חד אלא אפילו תרי ותלת כל שלא ראינו שדרס עוד לאחרים אין חוששין לאחרים אלא אמרינן דנח רוגזיה דודאי אם נמצאו עוד אחרים שנדרסו ולא קטעי לרישייהו או שלא נקרעו בטניהם חיישינן לכולהו דהא חזינן דלא נח רוגזיה בזה שהרג לחד ודרס עוד אחרים לכךחיישינן לכולהו דאפילו אם תמצא לומר דדרס להנך קודם שהרג להאי מ"מ חיישינן לכולהו דשמא כשם שדרס לאלו קודם שנהרג לזה דרס עוד אחרים קודם שהרג לזה לכך חיישינן לכולהו אבל אם נמצא חד או תרי ותלת הרוגים שנקטעו ראשיהם או שנקרעו בטניהם בענין שהזאב חזי בעינא שהרגו מתחת ידו ולא נמצאו עוד אחרים שנדרסו לא חיישינן לאחרים אלא אמרינן אלו כבשים מצא ראשונה והרגם ונח רוגזיה ולא דרס עוד לאחרים אע"ג דחזינן דלא נח רוגזיה בחד נח רוגזיה בתרי ותלת וכן פסק הרב בתשובה משאת בנימן בשילהי הספר בחדושי דינים שלו וכן נמי הרב בט"ז ונכון הוא:
אלא שהרב משאת בנימן מסיים וכתב וז"ל ודלא כמשמעות רבי יונה באו"ה והיינו משום דמשמע ליה שהרב או"ה ס"ל אם קטל יותר מחד חיישינן לכולהו כיון דחזינן דלא נח רוגזיה בחד וכן משמע נמי למ"ו הרב בב"ח דהכי ס"ל להרב באו"ה ודעתו נוטה אחריו להחמיר וכן משמע להרב בספר תורת חיים דהכי ס"ל להרב באו"ה ודעתו נוטה ג"כ אחריו שיש להחמיר בדקטל יותר מחד:
אמנם לי לא משמע כן מדברי הרב באו"ה אלא משמע לי מדבריו דהוא נמי סביר' ליה אפילו דקטל תרי ותלת כל שלא נמצאו עוד שנדרסו לא חיישינן לאינך שכתב בשער נ"ז סוף סימן ח' וז"ל ואפילו בקטע ראשו של אחת נמי לא אמרינן שנח רוגזיה אלא כשלא הכה והמית אבל אם קטע ראש אחד מהן או אפילו שאכלה כולה והמית ג"כ קצת בדריסה גלתה דעתה שלא נח רוגזיה וחוששין לכולן עכ"ל משמע להו מדבריו שכתב שלא אמרינן שנח רוגזיה אלא כשלא הכה והמית וכו' משמע אבל אם הכה והמית לא נח רוגזיה וכדמסיים נמי וכתב בהדיא כך אבל אם קטע ראש אחד וכו' והמית גם כן קצת בדריסה גלה דעתה שלא נח רוגזיה וכו' ואגב חורפייהו לא עיינו ולא דקדקו בדבריו שכתב וז"ל אלא כשלא הכה והמית וכו' ולא היה צריך להזכיר לשון הכה ולא הל"ל אלא כשלא המית וכו' וכן בסיום דבריו שכ' וז"ל או אפילו שאכלה כולה והמית ג"כ קצת בדריסה וכו' ולא היה צריך להזכיר לשון בדריסה ולא הנ"ל אלא והמית גם כן קצת וכו' ומה לו להזכיר לשון בדריסה אלא האמת הוא דהרב באו"ה ס"ל אם נמצאו עוד אחרים שנדרסו אע"פ שמתו אח"כ מחמת הדריסה מ"מ כיון דלא נהרגו ממש תחת יד הזאב בענין שראה בעינו שנהרגו כגון דקטע לרישא או שקרע בטנו חוששין לכולן דלא היה אלא כדרוסה בעלמ' וחזינן דלא נח רוגזיה אף על פי שקטע כבר לרישא דחד ובהא מיירי הרב וזהו שדקדק וכתב דלא אמרינן שנח רוגזיה אלא בשלא הכה והמית וכו' פירוש שלא הכה ודרס עוד אחרים והמיתם ע"י הדריסה אבל אם קטע לרישא או קרע בטנו דחד כו' והמית ג"כ קצת בדריסה וכו' פירוש שדרס עוד אחרים ומתו ע"י הדריסה אבל לא שקטע לרישיה או קרע בטנו בענין דלא חזי הזאב בעינא שנהרגו תחת ידו ממש לא הוה אלא כדרוסה בעלמ' ולא נח רוגזיה דהוא סבר הבהמה ברחה וניצולה ותקיף רוגזיה טפי וחוששין לכולם ולכך נקט בגמר' דקטע לרישיה דחד מנייהו דדוקא בכה"ג הוה נח רוגזיה דחזא בעינא שנהרגה תחת ידו ממש אבל אי מתה על ידי שדרסה לא נח רוגזיה לכך כתב הרב אפילו בדקטע לרישא דחד אי חזינן שדרס עוד אחרים והמיתם ע"י הדריסה אמרינן לא נח רוגזיה כיון דלא מתו אלא ע"י דריסה אבל אי קטיל לכמה כבשים וחזי בעינא שנהרגו תחת ידו ממש דהיינו דקטע לרישיה דידהו או שקרע לבטנייהו כמו בנדון דידן אפילו דקטל בענין זה תרי ותלת או יותר ולא נמצאו עוד אחרים שנדרסו אמרינן נח רוגזיה ולא חיישינן לאחרים:
וכן משמע נמי מדברי הרב בהג"ה ש"ע סימן נ"ז סעיף ט' שמפרש דברי הרב באו"ה כדפרשתי שכתב בשמו בהג"ה וז"ל ואפילו הרגה אחת מהן דוקא שלא ראינו שדרסה עוד אחרים אבל אם דרסה אחרים הרי ראינו שלא נח רוגזיה וכל מה שבדיר אסור עכ"ל הרי לא כתב בשם הרב או"ה אלא שדרסה עוד אחרים ולא כתב שהרגה עוד אחרים משום דלא מיירי אלא כשדרסה עוד אחרים אע"ג דנזכר בדברי האו"ה שמתו לא נפקא מיניה מידי כיון דעל ידי דריסה מתו לא הוה אלא כדרוסה בעלמ' ולכך חוששין לכולם אבל בשהרגה עוד לאחרים בענין דחזי להו שנהרגו תחת ידו ממש כגון דקטע לרישייהו או שקרע בטניהם לא חיישינן לאחרים אלא אמרינן נח רוגזיה וזה נראה ברור בדברי האו"ה:
ומכל שכן בנדון דידן שראו שני זאבים בחצר ונמצאו מיד שני כבשים הרוגים שקרעו בטניהם ולא נמצאו שנדרסו עוד אחרים ודאי דלא חיישינן לאחרים אלא אמרינן דכל א' מן הזאבים מצא ראשונה כבש אחד והרגה ונח רוגזיה ולא דרס עוד אחרים ואין חוששין להם וכולן מותרים:
מהשמטות: [מעשה בא לידי שחתר זאב ממטה לארץ לתוך הדיר וחטף שני כבשים ואכל אותם ונמצא מחוץ לדיר הכרס מכל הכבש ולא נדרסו האחרים הנשארים בדיר להכשיר הנשארים בדיר ממשמעות הלשון או"ה סימן נ"ז וזה לשונו אבל אם קטע ראש אחד מהם או אפי' שאכלה כולה והמית ג"כ קצת בדריסה וכו' חוששין לכולן וכו' עכ"ל ומדכתב אפילו שאכלה וכו' מאי רבותא אתא לאשמועינן אם לא אכל והמית עוד בדריסה פשיטא חוששין לכולן דראינו שלא נח רוגזיה אלא אפילו שאכלה בודאי נח רוגזיה מכל מקום אם דרס יותר חוששין ונדון דידן אכל יותר וראינו שאכל כל שובעו ונח רוגזיה ולא דרס יותר פשיטא שאין חוששין להנשארים בדיר הנראה לעניות דעתי כתבתי:]
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |