שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/קב

שאלה ק"ב

באחד שהיה מכה את חבירו וחבל בו מתוך דברי ריבות שהיו ביניהם ופסקו מנהיגי העי' עליו פדיון מלקות וכו' ופסלוהו לעדות ולשבועה על משך שנה תמימה וכחצי שנה אחר שפסלוהו הגיע הזמן לעשות בהעיר ההיא שומא והערכה על כל הקהל על פי מנהגם בכל שנה ושנה שעושים שומא והערכה חדשה ויש להם מנהג ותקנה שהמעריכים היינו השמאים מתפשרים עם מי שיכולין להתפשר כמה יתן ועם מי שאינם יכולים להתפשר משביעים אותו שבועה חמורה כעין דאורייתא ואח"כ מעריכים אותו על פי מה שנשבע על אשר יש לו והנה זה שמנהיגי העיר פסלוהו לעדות ולשבועה אינו יכול להתפשר עם השמאים ורוצים השמאים להעריכו לפי אומד דעתם ולא להאמינו בשבועה כיון שמנהיגי העיר פסלוהו משבועה האם הדין עם השמאים או לא משום דאפשר דמנהיגי העיר לא פסלוהו אלא משבועה אבל לא משבועה זו:

תשובה יראה דהדין עם היחיד וצריכים השמאים לעשות אחת משתים או יתפשרו עמו או ישביעו אותו על אשר יש לו דכיון שאינו פסול אלא מפני שמנהיגי העיר פסלוהו למיגדר מילתא אבל מן הדין מיד כשקבל עליו את הדין חזר לכשרותו אית לן למימר דלא פסלוהו מנהיגי העיר אלא משבועה דעלמא שבין איש ובין רעהו אבל לא משבועה זו דלא אסקו אדעתייהו אשבועה זו דאי לא תימא הכי אלא שפסלוהו אפילו לשבועה זו א"כ יפטור בלא שבועה ככל הנשבעים מדבריהם על טענת ספק והם חשודים כגון שותפים ואריסים שהם פטורים בלא שבועה כמו שכתב הטור ח"מ בסימן צ"ב בשם הרמב"ם, שהרי שבועה זו שהיא על הסכום אינה אלא משום שכל פורעי המס הם כשותפים שיכולים להשביע זה א"ז על הספק וכשם שהשותף שהוא חשוד פטור בלא שבועה ה"ה נמי זה יפטור בלא שבועה וא"כ יהיה חוטא ונשכר בשלמא שאר חשודים שנפטרים בלא שבועה על טענת ספק כגון שותפים ואריסים ולא אמרינן היאך יהא חוטא ונשכר משום שאותו שיש לו להשביעה בטענת ספק איהו דאפסיד אנפשיה שנכנס עמו לעסק אבל בנדון זה למה יפסידו שאר פורעי המס שזה יפטור בלא שבועה ויתן מה שהוא רוצה והרי הוא חוטא ונשכר לכך ודאי דאית לן למימר דהמנהיגים שפסלוהו לא פסלוהו אלא משבועה דעלמא שבין איש ובין רעהו אבל משבועה זו שיהא נשבע על אשר יש לו מפני הסכום לא פסלוהו ויכול לישבע על אשר יש לו:

ועוד מסתברא למימר דמסתמא לא פסלוהו מנהיגי העיר אלא משבועה דעלמא שהיא בין איש ובין רעהו אבל לא משבועה זו משום דשאני שבועה דעלמא שבין איש ובין רעהו שבאה על טענה ותביעה דלא בריא היזקא של זה שפסלוהו דאפשר ליה להיות נזהר שלא לקבל פקדון משום אדם ולא להיות שומר כלל וכן יכול להיות נזהר שלא לעשות עסק עם שום אדם כי אם לפני עדים בענין דלא מטיא ליה פסידא על ידי שפסלוהו משבועה ומשבועת היסת אינו צריך להיות נזהר שאם אחד יתבענו והוא יכפור ויפטור בלא שבועה, ואם כן מנהיגי העיר שפסלוהו לא היתה כוונתם להפסידו אלא שלא יפסיד הוא לאחרים בשבועתו לכך פסלוהו אבל שבועה זו שצריך הוא לישבע על אשר יש לו אם השמאים לא ירצו להאמינו אם היתה כוונתם לפסלו גם משבועה זו הרי בריא היזקא דאי אפשר ליה להיות נזהר להנצל מזה אפילו אי מייתי עדים או ראיה לא מהני ליה דלעולם יכולים השמאים לומר שאין מאמינים לו דאין אדם יודע מטמוניות של חבירו ואם כן בריא היזקא דיליה ואי אפשר ליה להנצל מזה ומסתמא כשפסלוהו לא היתה כוונת' אלא שלא יפסיד הוא לאחרים בשבועתו אבל לא להפסידו בידים לכך אית לן למימר דמשבועה זו שיהא נשבע על סכומו לא פסלוהו:

ועוד מסתברא למימר אפילו אם תמצא לומר שכוונת המנהיגים היה כשפסלוה אפילו כדי להפסידו ע"י כן פסלוהו מ"מ אית לן למימר שלא פסלוהו משבועה זו שיש לו לישבע על סכומו ולא זו אלא אף זו מסתם שבועת שותפות דעלמא לא פסלוהו דאית לן למימר דלא פסלוהו משבועה אלא היכא דזה שכנגדו טוען עליו טענת ודאי דיכול זה שכנגדו לישבע וליטול או אפילו במקום שאין שכנגדו יכול לישבע וליטול כגון שטוען על זה שנתן לו כסף או כלים לשמור וזה טוען שנאנסו מידו שאין שכנגדו יכול לשבע שלא נאנסו מ"מ יודע זה שכנגדו מה שהפקיד בידו וטענתו ותביעתו ברורה היא אפשר לומר דכשפסלוהו לזה היתה כוונתם לפסלו גם משבועה זו וצריך לשלם לזה שכנגדו כיון דידעינן כמה שישלם לו אבל שבועה זו שצריך לישבע על סכומו שאינה באה ע"י טענה ותביעה ודאית אלא ספק וכן סתם שבועת שותפות דעלמא אינה באה על ידי טענה ותביעה דהוא עצמו אינו יודע מה שיתבע משותפו ואינו משביעו אלא מחשדא בעלמא ודאי דאית לן למימר דמשבועה כהך לא פסלוהו כיון דלא ידעינן כמה שישלם לו אחר שאינו יכול לישבע מחמת שפסלוהו דהרי זה שכנגדו הוא עצמו אינו יודע כמה שישלם לו:

וליכא למימר דאעפ"י דמסתבר למימר כך גבי סתם שותפים דעלמא מכל מקום גבי שמאין אפשר דכונת המנהיגים היתה לפסלו גם משבועה זו והשמאים יעריכו אותו כפי אומד דעתם ודאי דהא ליתא דלא עדיפא הך שבועה שיש לקהל להשביע זה את זה על סכומו מסתם שבועת שותפות שבין איש ובין רעהו דמינה קא אתיא דלא מצינן טעמא למילתא להשביע לאדם על סכומו מספק אלא מטעם דכל הקהל מיקרו שותפים לענין זה ואם בסתם שותפים דעלמא ואחד מהם נפסל לשבועה אמרינן דלא פסלוהו משבועת שותפים משום דלא ידעינן כמה שישלם אחר שלא יכול לישבע ה"ה נמי בשבועה זו שצריך לישבע על סכומו דהוי נמי משום שותפות אמרינן דמהך שבועה לא פסלוהו לכך הדין נותן שיהא זה נשבע על סכומו כאחד משאר פורעי המס מהקהל שאין השמאים יכולים להתפשר עמו:

שולי הגליון

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף