שו"ת עני בן פחמא/אורח חיים/לב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת עני בן פחמא TriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png לב

סימן ל"ב
בברכת הרואה נ"ח מאיזה מרחק יברך והאם צריך לראות השמן והפתילות
שאלה

הנה בהא דקיי"ל במס' שבת ד' כ"ג ע"א הרואה נר חנוכה צריך לברך וכתב שם רש"י ז"ל בשם ר"י ור"י וכן הרא"ש ז"ל שם וכן כתב הב"י בסי' תרע"ו באו"ח בשם הסמ"ק ואגודה דמיירי ביושב בספינה ורואה מרחוק הנ"ח שדולק בעיר ולרוב פוסקים אם אינו עתיד להדליק בלילה זו בביתו שחייב לברך שתים:

מה צריך ליראות מרחוק אם די שרואה רק האור מן הנ"ח שדולקת מרחוק או אם צריך לראות הנ"ח ממש אבל על האור בלבד שרואה מרחוק אינו רשאי לברך רק כשרואה הנ"ח ממש כמו שדולקת ביחד השמן עם הפתילה לנ"ח אז מותר לו לברך:

תשובה

הנה מצינו כעין זה במס' ברכות ד' נ"ג ע"א דאיתא שם לענין ברכות הנר במוצש"ק ת"ר הי' מהלך חוץ לכרך וראה אור אם רוב כותים אינו מברך אם רוב ישראל מברך עליו והוא משום דקיי"ל דאין מברכין על נר של עכו"ם והנה גם שם הדין דאין מברכין רק על הנר שהדליקו להאיר לבד אבל הנר שהדליקו לצורך תשמיש אחר או לצורך כבוד של אדם חשוב אפילו בבהכ"נ אינו עברך עליו כמבואר שם בסוגי' עיי"ש וא"כ איך יכול לברך על האור שרואה מרחוק חוץ לכרך דילמא הדליקו לצורך תשמיש אחר או לכבוד איש נכבד ולא להאיר א"ו מכיון שהכרך הוא רוב ישראל והוא הולך שם במוצש"ק שדרך בני ישראל להדליק נרות במוצש"ק לברך עליו יכול לסמוך ע"ז ולברך עליו וכ"כ בנידון דידן בודאי ג"כ מיירי ביושב בספינה ורואה מרחוק בתוך העיר שרובה ישראל שדרכם להדליק הנרות בחוץ למצות נ"ח יכול לסמוך ע"ז ולברך אף שאינו רואה מרחוק רק האור לבד כמו שם במוצש"ק:

אך אחר העיון נראה דז"א דהרי התם קי"ל דאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו עיי"ש בסוגי' דברכות הנ"ל ובש"ע או"ח סי' רצ"ט מבואר להלכה כך שצריך להיות שיכול להכיר מחמת האור בין מטבע של מדינה זו למדינה אחרת ובמג"א שם בס"ק י"ב על הדין המבואר בש"ע בהולך חוץ לכרך ורואה האור מרחוק אם רוב ישראל מברך עליו כתב שם המג"א בזה הלשון ובכשיוכל להשתמש לאורו כמבואר בסעי' ד' היינו השיעור הנ"ל להכיר בין מטבע למטבע וא"כ כיון שמיירי שהוא קרוב כ"כ שיוכל להשתמש לאור האור הלז בודאי שיכול להכיר בטוב איזה נר דולק שם אם לשם תשמיש אחר או להאיר לבד אבל בנידן דידן דקיי"ל דאסור להשתמש לאורה ורק לראותם בלבד וא"כ יכול להיות גם אם רואה מרחוק אינו רואה רק האור בלבד ובפרט ביושב בספינה מרחוק מן העיר אינו יכול להכיר מרחוק ומי יודע איזה אור הוא רואה מרחוק אולי אין זאת נר חנוכה כלל בודאי שאינו רשאי לברך עד שיראה ברור שהוא נ"ח:

ויש להביא ראי' לזה כי צריך לראות גם הנר ממש היינו השמן והפתילה כמו שהיא דולקת בתוך הנר מהא דאיתא שם בשבת כ"ג ע"א נ"ח שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כחנוכה וכמבוי והנס שמעתי קושי' שהגיד לי הרב המאוה"ג מוה"ר גוטמאן ז"ל אבד"ק אזרקאוו בזה בשם גאון אחד אינו זוכר בבירור או בשם הרב הגאון הקדוש בעל חדושי הרי"ם זצל"ה או בשם הרב הגאון המפורסם בעל נפש חיה רח"א וואקס זצל"ה מקאליש והקשה הלא קיי"ל במס' עירובין ד' ג' ע"א בקורה שהניחה למעלה מעשרים אמה אם עשה בה אמלתרא שהיא כשירה ומפרש שם הגמ' מאי אמלתרא שצייר בה ציורים כעין צפרים וכדומה עיי"ש והטעם מפני שמסתכלין על זה למעלה ויש בזה היכר אף למעלה מעשרים וכשירה וא"כ הכי גרע האור של נ"ח מאמלתרא ובודאי שמסתכלין מחמת האור הנראה למעלה וצריך להיות כשר כמבוי עם אמלתרא כך שמעתי הקושי' ממנו ז"ל והשבתי לו בזה כי לפע"ד אין כאן קושי' כי בשלמא במבוי כשעושה אמלתרא בהקורה למעלה הרי רואה מחמת זה הקורה ג"כ וקורה משום היכר ודי בזה אבל בנ"ח עיקר המצוה לראות הנ"ח כמו שהוא דולקת וכמש"כ רש"י ז"ל שם הדלקה עושה מצוה כדאשכחן במנורה והר"ן ז"ל שם לענין אסור להשתמש לאורה שתקנו חז"ל המצוה דומי' דמנורה ובמנורה הי' המצוה הנר והפתילה שתדליק תוך השמן בהמנורה אבל האור בלבד אין זאת עיקר המצוה אדרבה הרמב"ם ז"ל פ' ט' דה' ב"מ ה' ז' פוסק דהדלקת המנורה כשירה בזר רק הדישון של המנורה היינו הטבת הנרות צריכה כהן הרי דעיקר המצוה לתיקון הפתילה שתהי' דולקת בתוך הנר הקבוע בהמנורה א"כ בודאי בנ"ח שנתקן לזכר הנס של המנורה עיקר המצוה שיראה הנר דולקת הפתילה והשמן יחד בתוך הנר וא"כ איך שהוא למעלה מעשרים אמה נהי' שהאור נראה למעלה מתוך החושך אבל רק האור לבד אבל לא הפתילה והשמן והנר ומש"ה פסולה למעלה מעשרים כמבוי בלי אמלתרא וא"כ בנידן דידן ג"כ איך שהוא יושב בספינה ורואה מרחוק רק האור בלבד בודאו שאינו רשאי לברך עליו רק כשרואה הנ"ח ממש היינו האור והפתילה כמו שדולקת יחד בהשמן:

ובחדושי אגדות שלי אמרתי בזה הסמיכות של השתי דרשות של ר"נ ב"מ משמי' דר"ת שם בשבת כ"ב ע"א נ"ח שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי ואמר ר"כ דרש ר"נ כו' מאי דכתיב וסבור רק אין בו מים ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא מה ת"ל אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו עכ"ל הגמ' שם וצריכין להבין הסמיכות בזה:

ויש לומר כך דהנה כתיב כי נר מצוה ותורה אור ופירשו בזה הספרי מוסר וביותר מבואר בשל"ה הקדוש בהקדמתו לספר השל"ה הקדוש בהקדמתו לספר השל"ה כי התורה נמשלה לאור היינו השהלבת והמצוה לנר היינו השלהבת והמצוה לנר היינו הפתילה ושניהם נאחזים זה בזה ודולקים יחד כי התורה בלי קיום המצות אינו שלימות התורה וכן קיום המצות בלי אור התורה אינם בשלימות רק כששניהם יחד מקושרות זב"ז אזי הוא קיום שלימות התורה כי השלהבת בלי פתילה אינו יכול להדליק וגם הפתילה בלי שלהבת אינה דולקת וזה שכתוב אתנה לך התורה והמצוה להורותה היינו שניהם יחד עיי"ש בשל"ה באריכות והנה ידוע אשר היונים הפילוסופים הקודמים היו חכמים גדולים אבל אחזו רק בחכמת העיון ואמרו כי אם האדם משים את לבו תמיד בעיון החכמה ואף שאינו מקיים שום מצות ד' הוא ג"כ נעשה דבוק באלקי בכח השכל הדבוק באור החכמה ואמרו כי במעשה המצות אין שום עקריות ומש"ה גזרו על ישראל לבטל את המצות כמו שאנחנו אומרים בעה"נ להשכיחם מתורתך היינו ולהעבירם מחוקי רצונך כי על שכחת התורה לא שייך לומר גזירה רק בזה שגזרו שלא לקיים את המצות כי אמרו אשר רק עיון חכמת התורה יכולים להיות ישראל דבוקים בד' אבל באמת אמרו חז"ל כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת כי האור החכמה בלבד בלי הפתילה היינו נר המצוה אינה דולקת ומאיר כלל ואף אם מתחילה מאיר מעט אבל ברגעים אחדים מתכבה והולכת אם אין האור נאחוז בהפתילה וממילא נשכחה התורה חלילה לגמרי וזה שאנו אומרים להשכיחם מתורתך באיזה אופן גזרו עליהם להשכיחם מתורתך כי גזרו להעבירם מחוקי רצונך כהנ"ל:

והנה כאשר השי"ת רחם עלינו ע"י הכהנים הקדושים ועשה לנו הנס המפורסם ע"י נרות המנורה המרמזת על נר מצוה ותורה אור שהוא היפך מדעת חכמת היונות הארורה ציוה עלינו השי"ת להדליק נרות הקדושים לדורות עולם למען יהי' נקבע בלבינו דבר הזה מעולם ועד עולם כי התורה בלי מצות וכן מצוות בלי תורה אינה נקראת תורה שלימה רק שניהם יחד והנה ידוע דברי הפרשת דרכים בדרש הראשון דרך האתרים שכתב להסתפק בשם הראשונים ז"ל אם האבות הקדושים שקיימו את התורה בעצמם קודם שניתנה לישראל על הר סני הי' להם דין ישראל או בני נח וכתב שיוסף עם השבטים נחלקו בזה כי לדעת השבטים הי' להם דין ישראל אף להקל ומש"ה מותר להם מפרכסת כי בשחיטה הותרה ולדעת יוסף הצדיק לא הי' להם דין ישראל להקל ומש"ה אמר עליהם שאוכלים אבר מן החי ויש לומר שפלוגתתם היתה בסברא זו דלדעת השבטים כיון שלמדו תורה וגם קיימו כל המצות כדאשכחן שא"א ע"ה קיים ערוב תבשילין ומסתמא גם השבטים קיימו הכל אחריו ומש"ה יש להם דין ישראל כי במה נתקדשו ישראל יותר מן העכו"ם רק בתורה ובמצות ולדעת יוסף הצדיק כיון שמה שקיימו את המצות עדיין לא היו נצטוו עליהם ואינן מצווה ועושה אינו נקראת מצוה כי מצוה על שם הציווי מלשון צוותא שבמעשה המצוה נעשה האדם צוותא ומחובר עם השכינה הקדושה כמבואר בספרים הקדושים אבל כשעושה בלא ציווי מהשי"ת אינו מחובר בזה עם השכינה הקדושה ואין בו דין ישראל בזה כי התורה בשלימות הוא התורה והמצוה כהנ"ל ומש"ה איתא במדרש כי היונים אמרו לישראל כתבו לכם על הקרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל היינו שור הוא יוסף כדכתיב בכור שורו הדר לו וקרן הוא הכח של השור היינו אחר שהיונים הארורים בטלו את ישראל מן המצות שלא הניחו אותם לקיים המצות אמרו להם אח"כ שיכתבו בעצמם עליהם בכוחו של יוסף הצדיק כי אין להם חלק באלקי ישראל היינו שאין להם דביקות עוד עם השי"ת בכח התורה לבד בלי קיום המצות כדעת יוסף הצדיק הנ"ל אבל באמת לא הי' כוונתם הרע עושה פרי יען כי היו ישראל אנוסים ואונס רחמנא פטריה ולדטת הירושלמי אנסו כמאן דעביד הרי זה כמו שקיימו אותה ועדיין היו דבוקים בהשו"ת ונתעורר עליהם הנס ע"י כהנים הקדושים לקיים המצות ממש בנר מצוה:

והנה בזוהר הקדוש פרשת וישב הקשה על הא דכתיב בתורה על ראובן שציוה להשליך את יוסף לתוך הבור הי' למען להציל אותו מידם ולהשיבו אל אביו הלא כיון דכתיב והבור רק אין בו מים ודרשת חז"ל אבל נחשים ועקרבים יש בו א"כ יהי' נהרג בתוך הבור מן הנחשים ועקרבים ואיך הי' כוונתו להצילו להשיבו לאביו. ותירץ הזוהר בזה כי אדם הוא בעל בחירה יכול להרוג את אדם אחר אף שהנהרג אינו חייב מיתה בידי שמים אבל שאר בעלי החיים אם אין הנהרג ח"מ ביד"ש אין בכחם להרוג אותו אדרבה הם יראים מפניו כדכתיב ומוראכם וחיתכם על כל חיות הארץ רק כשהנהרג חייב מיתה בידי שמים סר ממנו הקלסתר אלקים ואינם יראים החיות ממנו כך הוא כוונת הענין שם. ואפשר לומר עוד בזה לפמש"כ לעיל בשם הפ"ד פלוגתת השבטים עם יוסף הצדיק וראובן הי' מסופק עם מי הצדק אם כהשבטים שיש להם דין ישראל ממש א"כ יוסף דיבר לה"ר עליהם שלא כדת ואם הדין כיוסף הצדיק שפיר עביד במה שגילה זאת לאביהם שאוכלים אבר מן החי להפרישם מאיסורא ולזאת בחר ראובן בהשלכת הבור משפיכות דמים כדרשת חז"ל אם ישך הנחש בלי לחש יבוא בעל הלשון ויתפרע מבעל הלשון ולזאת הנחשים ועקרבים יכריעו את הדבר אם הדין כדעת השבטים יהרגו אותו הנחשים ועקרבים ואם הדין כדעת יוסף הצדיק לא יזיקו אותו כלל ומש"ה כשבא ראבן אח"כ אל הבור וראה שיוסף איננו היינו שלא הרגו אותו הנחשים ועקרבים רק שמכרו אותו אחיו להישמעאלים א"כ נתברר שהדין עמו וא"כ אנה אני בא איך יש לי תירוץ לפני ד' שלא הצלתי אותו לגמרי:

נמצא לפי כל הנ"ל כי בהשלכת יוסף לתוך הבור של נחשים ועקרבים נתברר הדין שהלכה כיוסף כי קודם מתן תורה אף בקיום המצות לא הי' להם דין ישראל מפני שלא הי' מצווים ועושים ולא נקרא מצוה ואין זאת תורה שלמה כי העיקר שישראל נעשים מקודשים ונבדלים מן העכו"ם ומחוברים ומקושרים עם השי"ת הוא עם קיום התורה והמצות ומה מאד יפה עולה הסמיכות של ב' דרשות ר"נ ב"מ בשמי' דר"ת נ"ח שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי וקשה למה לא יהי' כשירה כמו מבוי עם אמלתרא ע"ז תירץ דרשה השנית והבור רק אבל נחשים ועקרבים יש בו, וקשה קושית הזוהר הנ"ל איך העידה למען הציל אותו מידם וצריכין לומר כהנ"ל וא"כ מוכח הדין כדעת יוסף הצדיק הנ"ל ומכ"ש אחר קבלת התורה בודאי שהתורה בלי קיום המצות אין בו ממש ואינה מתקיימת היפך דעת היונים ומש"ה כשעשה לנו השי"ת הנס ע"י המנורה המרמזת לנר מצוה ותורה אור וצווה לנו להדליק הנרות לדורות בודאי כי המצוה היא לראות האור היינו השלהבת איך שהוא דולק במחברת יחד על הפתילה בתוך השמן אשר זאת הוא המשל של התורה והמצות יחד ועיין ס' נר מצוה למהר"ל מפראג ז"ל שכתב לפסול נר של שעוה שנעשה כפתילה מפני שבעינן דוקא דומי' דמנורה שמן בנר ופתילה דולקת ביחד עיי"ש, ואף שכשמסתכל למעלה אינו רואה רק האור לבד לא הנר והפתילה ממש ואינו דומה לאמלתרא של הקורה כהנ"ל ומש"ה פסולה למעלה מעשרים. והשי"ת יזכינו לעסוק באורה של תורה ולקיים המצות ביחד מתוך הרחבת הדעת עד ביאת ינון ב"ב אמן ואמן:

·
מעבר לתחילת הדף