שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רנז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ילמדנו רבנו ר' הוציא בליטת עלייתו לחוץ במקום שנוהגים להוציא וברוחב הבליטה מן הצד בו פתח חלון והחזיק בו כמה שנים לסוף נמלך שמעון שכנו שבצדו להוציא גם הוא בליטת עלייות ועתה טוען ר' ואומר שירחיק בנינו ד' אמות מנגד חלונו שלא יאפיל עליו וש' אומר שאין לו להרחיק משום שאותה חזקה אינה חזקה אם מפני שאין בידו למחו' שכך היא מאמר שלטון שכל הרוצה להוציא מוציא ואם מפני שלא הי' מזיק עד עתה ילמדנו רבנו הדין עם מי ומה היא סברת ב"י ועוד ילמדנו אם יש חלוק לענין זה מרשות הרבים למבוי ועוד ילמדנו רבנו אם עכשו שרוצ ש' לבנות עליה מזיקו ראובן בהזק ראיה אם יכוף שמעון לר' לסתום או לא ועוד ילמדנו אם א' מבני המבוי בנה כותלו והכניס לפנים ברשותו והרחיב המבוי ועברו כמה שנים עכשו רוצה לחזור ולהוציא הכותל למקום הראשון כדי למחו' ביד שמעון מלבנות שיאפיל חלונו אם יכול שמעון לעכבו מלהוציא וכן נמי אם בני המבוי יכולין לעכבו מלהוציא יורנו מורה אמת לצדקה הדין דין אמת ושכמ"ה:
תשובה אם באתי להארי' בכל אחד מאלו השאלו ולהביא סברות הפוסקים כלם יארך הענין מאד לכן אני לא ראיתי אלא הפיס דעת השואל יואל לדעת דעתי ולהורות הדין עם מי לכל אחד מאלו החלקים וזה החלי בס"ד וקודם כל דברי אני אומר יד ושם בכל אלו הדברים מנהג המדינה דנהרא נהרא ופשטא אך לענין הדין אם ההפרש נפל בין ראובן לשמעון ברשות הרבים הדין עם שמעון בין לדעת הרשב"א ובין לדע' הרא"ש דאע"ג דפליגי הרשב"א והרא"ש ז"ל במי שבא לקנו' ולעשות דבר שבזמן עשייתו אינו מזיק לחברו כלל דהרא"ש סבור דאין כח ביד חברו לעכבו כי זה נהנה וזה אינו חסר כופין אותו על מדת סדום ונמשך מזה לפי דעתו שאין לבונ' חזקה כיון שחברו לא היה יכול למחות דכל היכא דליכא מחאה ליכא חזקה והרשב"א ורבים אחרים עמו לא סברי הכי אלא כל מקום שלזמן הבא יכול לבא לידי נזק אע"פי שלפי שעה אינו ניזוק יכול למחות בו ולפי דעתו יש כאן טענ' חזקה ומחלקותם זה נופל על ר' שבא לפתו' חלון על גג ש' חבירו והם גגי שאלוניקי שאין בהם תשמיש כלל שלדע' הרא"ש אינו יכול ואין כאן חזקה ולדעת הרשב"א יכול למחות ויש חזקה וכפי זאת ההצעה היה נראה שבשאלתנו היה נופל לכאורה זה המחלוקת שהרי כתב הרא"ש בתשו' והביאה בנו הריב"ה בח"מ סי' קנ"ד שאלתנו זאת ממש והתשו' כתב שם וז"ל אמנם צריך לדקדק ראובן שפתח חלונו ברשות פתח שזכה לאורה מן ההפקר ואין שום אדם יכול לסלקו ומיהו לפי שאלתך משמע שמנהג בעיר שכל אדם מוציא זיזין וגזוטראות ואין יכולים למחות בו דאל"כ הראשון איך הוציא בליטת עלייתו וכיון שכל א' יכול להוציא בנינו לרשות הרבים לא הוי האור מלפני ביתו הפקר אלא הוי חצר שותפין וכשפתח ראובן חלונו כנגד האויר שלפני בית שמעון שלא כדין פתח כיון שגם שמעון יכול להוציא ועדנה לא היה יכול ש' למחות שלא היה מזיק לו ר' הילכך אין לר' חזקה ויכול שמעון לבנות לפני חלונו ומצוה לומר לש' שאינו מחוייב להרחיק דהשבת אבדה היא ע"כ. ועל זה כתב הב"י שהרשב"א והריב"ש חולקים עליו כו' א"כ נר' מדברי ב"י שנראה דהיינו ממש שאלת הרא"ש דהוי פלוגתא בין הרא"ש והרשב"א וא"כ היה למעשה במקום שאין מנהג ידוע היה ראוי לפסוק ולומר שהדין עם ראובן כיון שרבו הפוסקים נגד הרא"ש ולא שייך לע"ד לומר כאן קי"ל כפ' דלא אמרי' הכי אלא כשראובן בא להוציא משמעון וש' מוחזק אז יכול ש' לומר קי"ל כפ' ומהני ליה האי טעמא כיון שאינו צריך לעשות מעשה כלל אבל בנדון כזה שבא להזיק בידים לאו כל כמיניה לומר קי"ל כפ' אע"ג שבמקום הזה נוהגים כדברי הרא"ש מ"מ במקום שאין מנהג ידוע דעתי ודאי לפסוק כהרשב"א כיון שהחולקי' על הרא"ש גדולים בחכמה ובמנין. אך אמנם בנ"ד ממש נראה בעיני דכל אפין שוין שהדין עם ש' כמו שאבאר בס"ד דנדון כזה שאנו בו נמצא בתשובות הרשב"א פעם ופעמים וכתב בתשובה סי' שפ"ה שיכול להאפיל על ראובן ואין ר' יכול למחות בו אלא שהרשב"א צדד ותלה הטעם כשפתח ר' לא היה יכול ש' למחות לר' לפי שפתח לרשות הרבים ודרך המלך היא שכל הבא לפתוח ולהוציא בליטה אין מוחין בידו וכיון שאין מחאה אין חזקה ולא תלה הטעם מפני שבאותה שעה שהוציא ראובן הבליטה לא היה מגיע נזק לשמעון ומש"ה לא הוה מצי שמעון למחו' דהרשב"א סבר דמשום הא לא אירייא שאף עפ"י שבאותה שעה לא היה מגיע נזק אפ"ה היה יכול למחות אך אמנם הרא"ש ז"ל תלה הטעם שלא היה יכול ש' למחות לפי שלא היה ניזוק נמצא דבין הרשב"א ז"ל ובין הרא"ש ז"ל תרוייהו מודו דכל מקום דליכא מחאה ליכא חזקה וכיון דלא פליגי הרא"ש והרשב"א ז"ל בדין וטעמא דתרוייהו אית ליה לשמעון חד שלא היה ניזוק בשעה שהוציא ראובן הבליטה לחוץ היינו טעמא דהרא"ש ז"ל וגם לא היה יכול למחות מטעם שברשות המלך היה עושה ולא היה יכול למחות נמצא דלכ"ע לא היה יכול ש' למחות לראובן שלא יוציא הבליטה וכיון שלא היה יכול למחות מחאה אין כאן חזקה אין כאן וכ"ת א"כ מה בינייהו בין הרשב"א והרא"ש ז"ל איכא בינייהו הבא לפתו' חלון על גג חברו כנ"ל ומ"מ אעפ"י שיכול שמעון להוציא בליטת עלייתו לרשות הרבים ולהאפיל לראובן אינו יכול שמעון להזיקו בהזק ראיה לפי שכשמאפיל אינו עושה לו שמעון נזק בגופו אלא שבונה בשלו והנזק נמשך מאליו לראובן אבל הזק הראיה שמזיק בגופו אינו יכול להזיקו כי אין טענה לשמעון לומר לר' למה בנית ומי הכניסך לתגר זה דהא ודאי אינה טענה כלל דברשותו בנה ובשלו בנה אבל הזק ראיה משנה שלמה היא בפרק חז"ה ואין צורך לאורך בזה גם הרשב"א ז"ל בתשובה הנ"ל אומר כן בפי' י"ש. ועל השאלה אם יכול שמעון לומר לראובן סתום ואל תזיק לי בראיה זה פשוט יותר מביעתא בכותחא שאין כח לשמעון לטעון כך כיון שכשבנה ראובן תחלה ברשות בנה מכח הטענות הנ"ל ועתה שמעון הבא לבנות הוא מזיק את עצמו ששמעון בא בגבולו ואין ראובן בא בגבול שמעון וזה פשוט מאד:
ולשאלה אם יש חילוק בין רשות הרבים למבוי בדין זה גם בזה אני אומר שאין זה צריך לפנים דודאי הדבר ברור שיש חלוק והטעם כי מה שבנה ראובן אם היה ברשות הרבים היה יכול לבנות ולהוציא ואין אדם יכול למחות בידו וכיון שאין מחאה למר כדאית ליה ולמר כדא"ל אין חזקה כדפריש' אבל במבוי אם היה בא ראובן להוציא בליטת עלייתו למבוי כל אחד מבני המבוי היה יכול למחות לראובן וכיון שהיו יכולין למחות יש לו חזקה ובטענה שיאמר קניתי מכם וברשותכם עשיתי מה שעשיתי שכל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה מש"כ ברשות הרבים עכ"ל. ומה שאמרתי שיש חלוק בין רשות הרבים למבוי היינו כשהמבוי אינו מפולש דאי הוי מבוי מפולש דינו כרשות הרבים וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה הביאה בנו ז"ל בסי' הנז' וכ"כ בשם הר"י בצלוני ז"ל. ועל השאלה אחרונה אני אומר ג"כ שאין זה צריך לפנים דפשיטא טובא שכיון שהכניס ראו' כותלו והרחי' הדרך בין ברשות הרבים בין במבוי על שהחזיקו באותו דרך בני העיר או בני המבוי בהליכ' שוב אינו יכול לחזור כו' וכ"כ דין זה באורך בתשובה הרשב"א סימן אלף קנ"ב אין צורך להעתיקה ומוכח שם שאפי' קודם הלוך וכיון שמפולש המבוי לעבור בו זכו הרבים ואי נמי שהרחיב להם הדרך לעבו' בו קנו והחזיקו בו במעש' עאכ"ו בנ"ד שיש כמה שנים אי ימים שהחזיקו בו בני המבוי כנז' בשאלה דפשיטא שאין בידו לחזור לבנות הכותל במקומו ואיני רואה שיחלוק שום אדם בזה ולא הוצרכתי לכתוב מה היא סברת ב"י ז"ל בדיני' אלו שלדעתי כן הסכמתו כמ"ש הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |