שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה יורנו מורנו מורה צדק אלמנה שתבעה נדוניתה וגבת' אותה מן היתומי' או ממה שתפסה תחת ידה והסכימו המפרשי' ז"ל בדעת א' שאינה מפסדת מזונות אם יכולים היתומים לפרוע לה מנה מאתים ותוס ולסלק אותה מהמזונות כדרך שאמרו בנפרעה מקצת כתוב' או אינם יכולים כי הנדוניא הרי היא כחוב בעלמא ואינה לענין מזונות כלל ועוד שהטעם ההוא שכתבו שם לא שייך הכא כלל שהרי שיירה כל העקר ותוס' אשר בשבילה נזונות בכל מקום יורנו המורה בכלל ובפרט באר הטב ושכמ"ה:
יושב בצל החכמה מוציא לאור תעלומ' החכם השלם נר"ו דבריך ראיתי מה שאתה מאריך מהפך בזכות האלמנה שתבע' נדוניתה והיסוד על אשר כ"ת בונה בנין פסקך הוא הלשון שמביא הריב"ה מאביו הרא"ש ז"ל שכתב ומיהו אם ירצו היורשים יפרעו לו המותר וכתבת שהסכמת המפרשים שאינה מפסדת מזונות וזה פשוט בעיניך אלא דמספקא לך אי אמרינן בנדון זה אם ירצו היורשים כו' ואני אומר שאין הדבר פשוט כל כך כמו שכתבת וזה החלי בס"ד דין זה שחדשו קודמין להרא"ש והסכימו עמהם לדעתי אינו מוסכם משאר הפוסקים כי לא היה להם לשתוק מדין זה מאחר שמן התלמוד נראה הפך זה ממש ובפרט אני אומר כן מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב פ' ח"י מהלכות אישות וז"ל אלמנה נזונית מנכסי יורשים כל זמן אלמנותה עד שתטול כתובתה ומשתתבע כתובתה בב"ד אין לה מזונות וכן אם מכרה כתובתה כלה או משכנה כתובתה כו' עד אין לה מזונות מן היורשין אבל אם מכרה מקצת' יש לה מזונות משמע מדמפליג במכירה בין כלה למקצתה ובתובעת אינו מפליג משמע דבתובע' כתובתה בב"ד אין לחלק בין כלה למקצתה אלא משבאה לב"ד ותבעה אבדה מזונות ועוד שמעינן מדברי הרמב"ם דכיון שאמר אבל אם מכרה מקצתה יש לה מזונות משמע ודאי שלא הפסידה מזכותה כלום ואין היורשים יכולים לפוטרה בלא מזונות כך נראה לי עוד כתבת תמיה על הרא"ש דקאמר רבא לית דחש לר"ש דאמר מקצת כסף אינו ככל כסף ולפי דברי הרא"ש הדבר בהפך והאמת שכן הוא אלא שדברי התלמוד לחוד ודברי הרא"ש לחוד ולא פליגי אלא שדברי רבא הוי במציאות המזונות דבהא פליגי רבי מאיר ורבי שמעון אבל הא דהרא"ש דבר אחר הוא שחדשו מכת הסברא וסמך על זה כיון דהאי מלתא לא הוי אלא מכח מנהג די לנו לפסוק כמנהג אנשי גליל לומר שאין כח ליתומים להפסיד מזונות האלמנה כמו אנשי יאודה כל עוד שלא גבתה האלמנה דבר מכתובת' אבל אם גבתה כו' וסמכו בזה ליפות כח הירוש' שזכתה התורה ליורשים מה שאינך עושה כן עוד כתבת וראיתי לרבותינו בעלי התוספות כו' ונראין דבריך כמי שמדבר ביהרות לב שדחית דברי הר"ן בריש פ' אע"פי וז"ל ולתובעת לא שנא תובעת כתובה בב"ד ולא שנא תוס' אין לה מזונות ואיכא למידק דהא אסיקנ' פרק אלמנה נזונת דמקצת כסף ככל כסף כלומר שאפילו נפרעה ממקצת כתובתה יש לה מזונות בשביל אותו מקצת שנשאר עד ואפשר דתובעת שאני דכל כך היא מעיזה פניה בב"ד דתביעת מקצת כאילו תבעה כלה ולפיכך הפסידה מזונותיה ע"כ ואתה דחית פירוש זה ורצית לתלו' בדעת התוספות מה שלא עלה בדעתם ולא עוד אלא שהקושיא שהקשו לפר"ש במקומה עומדת דהא ההיא ארמלתא דתפסה כסא דכספא בכתובתה אמר להו ליתמי זילו הבו לה מזונות ונראה דלא מצו מסלקא לה וכפי פירושך הוו מצו לסלקא אלא ודאי בתירוץ הר"ן מתיישב שפיר דשאני תובעת ממכרה אע"פ שדבריך נמצאו במרדכי פר' אע"פ וז"ל ובתובעת כדפירש רב אלפס פירוש רש"י ודאי תובעת כתובתה אין לה מזונות ואינו דאפילו גבתה מקצת כתובתה אמר רבי מאיר פ' אלמנ' נזונות דלא אבדה מזונות עד דלא עדיפא תובעת מעוברת עכ"ז עלינו לקבל סברת הר"ן והיא סברא נכונה דקיימא לן אין אדם רוצה שתתבז' אשתו בב"ד וכל זמן שהיא משמרת כבוד בעלה יש לה מזונות משום דקרינן בה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מגר אלמנותיך בבית וכל כבוד' בת מלך פנימה הא אם יצאה מביתו לב"ד ותבעה כתובתה הודתה שאינה רוצה לשמור כבודו עוד ולכן אבדה מזונות ונאמר שכך היתה התקנה מעקרה דדוקא במגר בב' מתזנא הלכה לב"ד לא מקרא מגר בביתי עוד כתבת תשו' הרשב"א ובקשת לעקש דבריו אשר כפי האמת אין דרך לנטות ימין ושמאל כי דעת שפתיו ברור מיללו דנדוניא שוה לכתוב' מנה מאתים כיון שהכל כתוב בשטר הכתובה ודמי קצת למה שכתבו התוספות ריש כתובות על ההיא דאמרינן בגמרא שאם היה לו טענת בתולים ואם תאמר התינח אשת כהן כו' ותירץ ר"ת דלא פלוג רבנן בתקנתה כו' א"כ אנו נאמרו שמאחר שמנה מאתים תוספת ונדוניא כתובים בשטר ואמרו שתובעת כתובת' אבדה מזונות איכא למימר לא פלוג רבנן ולישנא דהרש"בא ז"ל דנקט מחל' דוקא נקט מחלה או מכר' ששיירה לא אבדה מזונות' אבל תבעה איזה מהן שתבעה אבדה כיון שבאה לב"ד ומדברי הר"ן נראה כן קצת שכתב הר"ן בפ' הנושא וז"ל ומיהו אפשר דדוקא תוספת אבל נדונית דינה כחוב נקט מהא דלא נהירא ליה דנדוניא הוי כחוב וכיון מפשטן של דברים מאותה תשובה של הרש"בא נראה דאיכא למידן בנדוניא וכתוב' מנה ומאתים דינן שוה במחלה או מכרה אף בתובע' אינו מן התימה דנאמר דבתובע' נמי דינן שוה דכיון שבאה לב"ד ותבעה נדוניא אבדה מזונותיה וכן הדין דעדיף תבעה יותר ממכרה שהרי אפילו אם בקשה למכור כל כתובה ולא מכרה בפועל לא אבדה מזונותיה אבל תבעה אבדה מזונות' בב"ד אליבא דכ"ע אבדה מזונות' וכמ"ש הרמב"ם משתתבע כתובתה בב"ד אבדה מזונות משמע משעת תביעה אע"פי שלא גבתה וכן כתב הטור אלמנה שתבעה כתובתה בבית דין אין לה עוד מזונות אפילו לא נפרעה וכן כתבו שאר הפוסקים וטעמא ודאי כמו שכתב הר"ן עוד כתבת שהביא ב"י סי הנזכר כו' שנתישבו אצלך דברי רבי שמעון בן צמח ז"ל ופלפלת בדבריו שלא לצורך כי אמרת למה לא אמר רבא בפירוש אין הלכה ככבי שמעון כו' נראה בודאי אפילו כפי דבריך הקושיא שנית מתרצה לראשונה דכיון שאתה אומר איך תיסק אדעתין לומר דהלכה כרבי שמעון היא הסיבה בעצמה שלא אמר כרבנן דבשלמא אם היה מקום לומר הלכה כרבי שמעון היה צריך לומר שאינו כן אלא הלכה כרבנן אבל השתא דלא אפשר למיסק אדעתין למימר דהלכ' כרבי שמעון אמר הכא לית דחש לרבי שמעון כלומר אינו עולה לדעת למימר הכי לפיכך אמר בדרך הפלגה עוד אומר לך הפך מזה שהרי בר פלוגתיה דר"ש הוי רבי מאיר ובגמרא דערובין נסתפקו בר' מאיר ור"ש הלכה כמאן ונשאר הדבר בספק ואם כן איך כתבת איך תיסק אדעתין כו' עוד ראיתי להעידך כי לדעתי רבי שלמה ב"ר שמעון בן צמח לא ראה תשובת הרש"בא שהביא ב"י הנז' שאילו ראה ודאי היה מזכיר דבריו ואין בזה תימא כמו שכתב מהררי"ק בשרש צ"ד וכלל דבריו שם דע"כ לא אמרינן הלכה כבתראי אלא כשדברי ראשונים באו בחבור מפורסם דמסתמא ראו האחרונים דברי הראשונים ולא נתחוורו בעיניו אז הוי הלכה כבתראי אבל אי דברי הראשונים לא באו בספר מפורסם אלא בתשובה שאלה אפשר לא ראוה האחרונים ואית לן למימר אלו ראה האחרון דברי' הראשון היה מודה לו ולא היה חולק על דבריו ומ"מ מה שכתבת אבל תמהני כו' שנראה שאי אפשר לומר וכן כתב הרשב"א שנראה בעיניך שאי אפשר לומר כן שהרי מדברי הרשב"א מזונות תלואים בין בנדוניא בין בכתובה בין בתוספת ומדברי רשב"ץ מזונות תלואים במנה מאתים לדידי לא קשה מידי אפי' איבעית למימר וראה רשב"ץ תשובת הרשב"א הנז' והטעם שאפילו לדברי הרשב"א אע"פי שדינם שוה מ"מ עקר תקנת המזונות באו מעיקר הכתובה ומנה ומאתים אלא שדעתו ז"ל וכיון שנכתבו בשטר א' הוו כתובה ונדוניא שוים ומ"ש וכן כתב הרשב"א אמת ויציב ומה שכתבת שהם כוונו דאע"ג דאפש' לומר דהא דקאמר רש"י תובעת מקצת כתובה אין לה מזונות היינו לומ' דיכולין לתת לה שארית כתובה ולפוטרה כסברת הרא"ש אין לתלות ברש"י דברים כאלה שהרי רש"י זכרונו לברכה כתב בפרק נערה על ההיא דאמר שמואל התובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות ופריך בגמרא ולא והתניא מכרה כתובתה כו' אין לה מזונות אבל תובעת לא ומשני הכי בין בב"ד בין שלא בב"ד תובעה בב"ד אין שלא בבית דין לא ופירש"י הני אין לפי שהן גבוי כתובה אבל תביעה לא הרי בפי דלא מיירי בשגבתה כלל וכפי דבריך שכתבת בתחלה דברי הרא"ש ליכא מאן דפליג עליהו ואתה עושה פי' בדברי התוספות שדוחים דין הרא"ש בשתי ידים כלל הדברים שאני אומר כי לענין סוגיית ההלכה נתיישבו דברי רש"י בטעמו של הר"ן הנזכר ולענין הדין אמת שכן ראוי לדון שמי שתובעת הנדוניא בב"ד שלא אבדה מזונותיה ומ"מ אני אומר שמי שיפסוק שאבדה מזונותיה בתבעה נדוניא בב"ד שאבדה מזונותיה לא משתבש דיש לו אילן גדול לסמוך עליו הוא תשובת הרשב"א דמנה מאתים ותוספת ונדוניא כלם שוים וטעם אחד להם והכל מפני שבאה לבית דין והעיזה פניה לתבוע כו' מה שאין כן אם באה לתבוע מזונות דאין בזה העזה כלל וראיתי א' מן החכמים שכתב שבתביעת נדוניא לא הפסידה מזונותיה מפני שהוא כחוב בעלמא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |