שו"ת מהרי"ק/קנו
|
< הקודם · הבא > |
בקי בחדרי תורה. ועליו תופע נהורה. הוותיק ידיד נפשי ה"חר יצחק מורגיי"ש יצ"ו שלום.
ע"ד המקוה אשר שאלת האם יפסל מחמת הקילוח אשר הוא מקלח לחוץ מצד אחד מאחר שלפעמים יפסק הוא ממקור ואין מחובר לו כלל ואם כן יש לו דין מקוה שאינו מטהר בזוחלין. והרי כתוב בטור יורה דיעה מקוה שנסדק אחד מכותליו וכו' שיש פוסלין כולי. הנה לא בארת בשאלתך אם הקילוח ההוא יוצא ממנו הוא בשפתי העליונה או באמצעו בדרך שישאר שיעור מקוה מלמטה לקילוח ויוכלו לטבול מן הקילוח ולמטה. או אם הוא בתחתית המקוה או קרוב לו בדרך שלא יוכלו לטבול ממנו למטה. והנה דבר פשוט הוא שהרב' יש להקל יותר אם כן הוא שיוכלו לטבול מן הקילוח ולמטה משאם לא יוכלו לטבול שהרי כתב בטור יו"ד ז"ל אדוני אבי ז"ל כתב ודאי אם ישארו מ' סאין אחר שיצאו קצתם דרך הסדק כשר עכ"ל. ופשיטא דלדברי רבינו אשר ה"נ ל"ש דכשר הוא אם יכולין לטבול מהקילוח ולמטה. רוצה לומר שמתחת לקילוח ישארו שם מים מ' סאה. וגם שתוכל האשה הטובלת להתכסות כל גופה באותן המים מבלי סיוע המים אשר ממעל למוצא הקילוח ואפילו דעת הראשון אשר שם בטור יורה דעה שפוסל אפילו ישארו שם מ' סאה אחר שיצאו דרך הסדק מ"מ יש לחלק ולומר דדוקא במקום מים מכונסין הוא שאמרו לפסול הוא בכה"ג אבל הכא שהמקוה הזה בא מן המעין אשר דינו לטהר בזוחלין שהרי י"ל דיש להכשירו ממה נפשך שאם אתה מחשיב כל המים בזוחלין א"כ עדיין שם מעיין עליו ודינו הוא ליטהר בזוחלין שהרי לעולם מקלח הוא וזוחל מצד הקלוח ההוא כדרך מעין שהוא תמיד זוחלי ואע"ג שהוא נפסק ממקור המעין כמו שכתבת שפעמים רבות אין מים מצד האחד אשר דרך שם באים המים מן המעין למקוה מ"מ כיון שלא נח באשבורן כדרך מקוה אלא זוחל ויוצא דרך הצד אחר נראה שעדיין שם מעיין עליו וראיה ממה ששנינו בפ' ה' דמקואות ומייתי לה בפ' ב' דחולין (דף לא) גל שנתלש ובו מ' סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורין עכ"ל המשנה ועוד תנן ומייתי לה התם בפ"ב דחולין (שם) מטבילין כרישין ואין מטבילין בכיפין שאין מטבילין באויר ופרש"י שם וז"ל מטבילין כלים בראשי גלים הנתלש מן הים והולך למרחוק ובא על הארץ נכנס אדם תחת ראשו ומקבלו דהוי טבילה זו במחובר לקרקע וכו' ופשיט' דאין לך הופסק מן המעיין גדול מזה שנתלש הגל דרך הים והולך למרחוק על הארץ. ואפ"ה קאמר דמטבילין בו דרך נפילתו על הארץ ואע"ג שאין לך זוחלים גדול מזה שמעת מינה שאע"ג שנפסק ממקום נביעתו מ"מ כיון שלא נח במקום אשבורן אלא תמיד היה נע ונד לא פסק ממנו שם מעיין ומטהר בזוחלין ה"נ ל"ש שהרי לא נחו המים אלא נכנסין בזו ויוצאין בזה. ולא מבעי' שהמים שהם יוצאין מנקב ולמעלה ששם מעיין עליהם שהרי לא נחו כדפי' אלא אפי' המים שהם מהנקב ולמטה כשרים ממה נפשך אי חשיבי זוחלין מחמת שננערו לצאת כדכתב בטור י"ד א"כ הוו להו מי מעין ואי לא חשיבי זוחלים א"כ ה"ל מקוה ומטהרים במ' סאה ומ"מ מטעם זה אין ראוי כ"כ להכשיר המקוה דיש לחוש שמא תפסוק הזחילה משני הצדדים הן ממוצאי' הן ממובאין כגון שכלו המים תחלה מצד מובאין ושוב נחסר המקו' ונבלעו המים בקרקע עד שגם הצד מוצאין אין המי' יוצאין כלל שאין המי' מגיעין עד כנגד נקב המוצא דהשת' פשיט' שפסק ממנו שם מעיין. ושוב כשיחזרו המים לקלח מצד הנהר דרך מובאו ויתמלא המקוה מים על כל גדותיו עד שיצא דרך מוצאיו כאשר בתחלה. נמצא שננערו המים לצאת וחשיבי כזוחלין ולא יטהרו שהרי פסק מהם שם מעיין כשנחסר המקוה כדפי'. ועוד נראה לחלוק ולומר דהא דכתוב בטור יורה דיש פוסלים בנסדק וכו'. וכן במרדכי דכתב דאפי' יש במקוה אלף סאין שיש ליזהר שלא יעלו המים על שפת המקוה. משום דהוי להו זוחלין וכו' דהיינו דוקא במי מקוה דאין מעיין אבל במי מעיין י"ל דמודו כ"ע דכשר. דאלת"ה תקשי להו ממה ששנינו במסכת מקואות שלש מקואות בזה כ' סאה ובזה כ' סאה ובזה כ' סאה מים שאובים והשואב מן הצד וירדו ג' וטבלו בהם ונתערבו המקואות טהורים והטובלין טהורים עכ"ל המשנה. וכן פסקוה רבינו משה וטור י"ד וז"ל ג' מקואות שיש בשנים מהם כל אחד עשרים סאה מים כשרים וכו' ובאחד וכולי עד וירדו בהם ג' וטבלו ומתוך כך נתמלאו ויצאו על שפתם ונתערבו יחד שלשתם כשרים עכ"ל הרי לך בהדיא שאף ע"פ שיצאו על שפת המקוה אפ"ה הטובלים טהורים ואי אמרת בשלמא דסבירא להו להנך פוסקים דפסלי בכה"ג דדוקא במי גשמים הוא דפסלינן כדפי' אבל במי מעיין אע"פ שנפסק המקור לעולם דין מעיין יש לו ומטהר אפי' בזוחלין א"ש דלא יקשה להם ההיא דג' מקואות וכו' דנוכל לומר דאיירי במקוה הבא מן המעיין ונפסק כדמשמע לשון מקואות דקאמר דמשמע דקוו וקיימי אלא אי אמרת דבכל ענין פסלי תקשה להו ההיא משנה דמשמע בהדיא דאע"ג שעלו המים על שפת המקוה אפ"ה טהורים הטובלים וכ"ת א"כ יקשה להם מההיא דתנן בפרק ה' דמקואות דמעיין שהעבירו ע"ג הבריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה דמשמע דכיון שהופסק שוב אין לו דין מעיין. נראה לע"ד שהם עמידוה בבריכה מלאה מים שאינה מי מעיין וחבר להם מי המעיין מש"ה דאם הפסיקו חזרו המים להיות מי מקוה כאשר בתחלה אבל היכא שהבריכה נתמלא ממי המעיין עצמו לעולם אימא דאע"ג דהופסק לעולם שם מעיין עליו ואל תשיבני מדברי הראב"ד בספר בעלי הנפש שלו שפירש לההיא דהעבירו ע"ג בריכה בבריכה ריקנית שמלאה ממי המעיין ואפ"ה קאמר דאם הפסיקו דהרי הוא כמקוה די"ל דראב"ד יסבור כדברי רבינו אשר דאית ליה דאינו נקרא זחילה רק ממה שיצא חוץ למקוה כגון מן הסדק ולמעלה וה"ה כשהמים צפים על שפת המקוה שאין תורת זחילה על הנשאר במקוה ולדידיה ל"ק כלל מההיא דג' מקואו' שהבאתי למעל' דאע"ג דאין המקוה השאוב נכשר כ"א ע"י הזוחלים היוצאים מ"מ כיון שגם הזוחלים משלימים לשיעור המקוה וראיה מהא דתנן בפרק ז' מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו זה אחר זה. הראשון טהור והאחרון טמא רבי יודא אומר אם היה רגליו של ראשון נוגעת במים אף השני טהור והרי ידוע הוא שאין זוחלין גדול מזה כאותן המים שנשארו על גוף הראשון שהרי הן נוטפין ונזחלין מעל גופו. ואפ"ה פליג ר' יודא אתנא קמא ואמר דהשני טהור וע"כ לא פליג ת"ק א"ר יודא אלא משום דה"ל כקטפרס כדפירשו התו' בפ"ב דגיטין (דף טז) הא לאו הכי הוו מודה לר' יודא דאף על גב שהן כזוחלין כדפי' דאפ"ה הן משלימין לשיעור מ' סאה ומאחר שכן הוא פשיטא דלא יקשה לרבינו אשר מההיא דג' מקואות כדפי' דכיון שהזוחלין מעוטים בטלים הם בשאר המים וחשבינן להו כקוו וקיימו ומשום כך מצטרפות להכשר המקוה השאוב כדאיתא התם במשנה ומהשתא מצינו לאוקומיה ראב"ד כרבינו אשר ולא יקשה עליו מההיא דג' מקואות דלעיל אבל לדעת האחר קשה עליו מההיא דג' מקואות אם לא נעמידה במי מעיין ונחלק בין שהבריכה או המקוה מלאה ממי המעיין עצמה דאז לא חיישינן לנפסק דלעולם שם מעיין עליו כדפי' לעיל ובין כשהבריכה או המקוה מלאים ממים מכונסים דאז יש לחלק בין נפסק ללא נפסק. וכן משמע מתוך לשון רבינו משה וטור י"ד שהם מפרשיה ההיא משנה דהעבירו ע"ג הבריכה כגון שהיתה כבר מלאה ממים אחרים שאין מן המעיין שהרי כתב רבינו משה וז"ל היו מימיו נמשכין לתוך בריכה שהיא מלאה מים ונקוו שם הרי אותה בריכה כמקוה עכ"ל. וכתב בטור יורה דעה וז"ל מעיין שהמשיכו לתוך בריכת מים שהם נקווים ועומדים יש להם דין מעיין בכל ואם הפסיק ראש הקילוח חוזר להיות דין מקוה וכו' משמע שהם מפרשי' אות' במלאה מים מכונסים או גשמים שאין מי מעיין דאל"כ למה להם לומר שהיא מלאה מים ועוד נראה לע"ד דיש קצת להוכיח עוד מדברי טור יו"ד דמי מעיין אע"פ שהופסקו שם מעיין עליהם שהרי כתב וז"ל מעיין שיורד מן ההר טפין טפין בהפסק יש לו דין מקוה אא"כ יורד בקלוח בלי הפסק עכ"ל ומדקאמר טפין טפין וכו' משמע דוקא טיפין טיפין שהופסק מן המעיין קודם שיגיע לארץ אבל היכן שהגיעו המים למקוה בעוד שראש הקילוח עדיין מחובר למעיין לעולם יש לו דין מעיין אפילו אחר שהופסק דאלת"ה לשמעינן אפי' ירד ע"י קילוח דיש לו דין מקוה לאחר שהופסק וכ"ש טיפין טפין שלא נתחבר המקוה עם המעיין לעולם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |