שו"ת מהרי"ט/א/צז

שו"ת מהרי"ט ‏ א צז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה עובר ירך אמו בפרק שני דגיטין גבי עבד ובפרק כיצד מערימין ובפרק הפרה ועיין ס"פ מרובה ובפ' הבע"י

ובפ"ב דחולין אין מזמנין גוי על בני מעיים וכתב שם התוספות נהי דפטור על הנפלי' אבל לא שרי וכו' דהא דאסור מדין חבלה הוא ותנן בפ' שביעי דאהלות האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הוולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו יצא רובו אין נוגעים בו שאין דוחין נפש מפני נפש וקשה טעמא משום דחייה קודמין לחייו הא אם לא היה לה סכנת נפשות יש בחיי הוולד בית מיחוש והיכי אמרינן בערכין דהורגין את הוולד בידים מפנ' ניול האם. ועוד קשה דמייתי בההיא שמעתא גופה דערכין האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין ומקרעין את כרסה ומוציאין את הוולד ומפרשינן לה דלא נצרכה אלא להביא סכין דרך רשות הרבים דאף על גב דספק נפשות דוחה את השבת מ"ד התם הוא דהוה ליה חזקת חיותא הכא דלא הו"ל חזקת חיותא מעיקרא אימא לא קמ"ל אלמא דספק נפשות חשיב כיון דדוח' את השבת ועוד דבפרק ד' מיתות אמרי' דבן נח נהרג על העוברין דכתיב שופך דם האדם באדם איזהו אדם שהוא באדם זה עובר שבמעי אמו והתם לקמן בהך פרקא אמרינן ליכא מדעם דלישראל שרי ולגוי אסור וכתבו התוספות דעל העוברים דגוי חייב וישראל פטור אף על גב דפטור לא שרי אלמא יש איסור בדבר.

ויש לתרץ ההיא דיוצאה ליהרג שאני הואיל וסופו ליהרג עם אמו דעובר ירך אמו הוא כדאמרינן בפרק כיצד מערימין ובכמה דוכתי משום ניול דאמו מקדמינן ליה מיתה אי נמי איכא למימר דלעולם עובר לאו כילוד דמי דכירך אמו הוא ואשה שמתה שאני שהוא חי ומתה אמו הרי הוא כילוד דלא חשיב אדם שהוא באדם אלא כמי שיצא לאויר העולם וכנגדו בבהמה טעון שחיטה. ובפרק בתרא דיומא גבי ההיא דעוברה שהריחה הביאו משם הרמב"ן ואיכא מרבוותא דאמרי דמשום סכנת וולד לחודיה מחללין ואיכא מאן דאמר שאין מחללין משום נפלים ועוברה שהריחה משום חשש מיתה דידה הוא וטעמא דיושבת על המשבר שמתה טעמא אחרינא הוא דהרי הוא כילוד דתו לאו ירך אמו הוא דלאו בדידה תליא אלא חי הוא ודלת נעולה בפניו וליכא חששא אלא דליכא חזקה דחיותא וספק נפשות להקל הרי דדבר זה אכתי לנפלים דין נפשות לפקוח פלוגתא היא וספק נפשות להקל להחיותן כל שכן שלא לפגוע בהם ומינה ילפינן לנפלים דגוים דלמאן דאמר הכא מחללין עליהם שבת בדידהו מיהת איסור' איכא.

ומיהו תימה דלא חשיבי נפש ובגוים שרי לגמרי. מכל מקום להתעסק עמהם שיפילום קעבר על לפני עור לא תתן מכשול לפי שהם מוזהרים על הנפלים ונהרגים עליהן ואמרינן בפרק קמא דעבודה זרה מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבן נח תלמוד לומר ולפני עור לא תתן מכשול אם שיש רופאים אחרים שיאמרו להם דלא קעבר אלא היכא דקאי בתרי עברי דנהרא כדאמרינן התם.

ועל תפילת המנחה שאתם נוהגים להתפלל סמוך לשקיעה ומתפללים מנחה וערבית יחד כל הקהל וערער עליכם חכם אחד נראה דלא אריך למעבד כהאי גוונא דהא אביי לייט עלה דילמא פשע וכל הקודם הרי זה משובח כשם שאמרו זריזין מקדימין למצות שנאמר וישכם אברהם בבקר וכשם שתפלת השחר אף על פי שזמנה עד ארבע שעות אין להתעצל בה אף תפלת המנחה מכי מטי תשעה שעות ומחצה אין להתעכב ושנינו בפרק תמיד נשחט יצתה כת ראשונה נכנסה כת שניה וכולי נכנסת כת שלישית במתניתא תנא היא נקראת כת עצלנית ופרכינן בגמרא והא לא סגיא בלאו הכי שהרי מצות הפסח בשלש כתות שנאמר קהל ועדה וישראל ומשני אפילו הכי איבעי להו לזרוזי נפשייהו כדתניא רבי אומר א"א לעולם בלא בסם ובלא בורסי אשרי מי שאומנותו בסם או למי שאומנותו בורסי ועוד מאחר ששנינו בפרק קמא דשבת לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס למרחץ וכולי ואפילו סמוך למנחה גדולה חשו שלא תשבר הזוג ושלא יתעלף כל שכן שאסור לכוין לכתחילה עם דומדומי חמה שמא תטרף לו השעה ובר מן דין מדברי הרמב"ם ז"ל יראה דאין להתפלל לכתחילה מפלג המנחה ולמעלה כיון דפלוגתא דרבי יהודה ורבנן הוא ואמרינן דעבד כר' יהודה עבד וכו' ולר"י זמן ערבית הוא ולא זמן מנחה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף