שו"ת מהר"ח אור זרוע/נז
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שם טוב לטוב השם כי יחובר / נאים שניהם אז לעושיהם.
מלול והגא יוצאים מפיו / חיים וששון הם למוצאיהם.
ואני הרימותיו להשיב לי / נפש עצבה נענה מהם.
את צמאי ישקה במי בינה / גם נחלים מתוך מקוריהם.
לא מנעו ידיו להושיט מים / קרים ונובעים לצעיריהם.
מושלי ואדירי שלח לצעירו מים קרים על נפש עיפה להשיב נדחו מברייתא, ולהניח ברוחו הא כדאיתא והא כדאיתא ובאות עמו תשובות חבילות חבילות על כל קוץ וקוץ אך אמנם שגיתי בדא וטעמא מני אזדא או שמא מפלפולא דמר וחורפיה לא הבינותי יפה מה תיקן במה שכתב כי דרך פליטת האבר לצאת מצידו א"כ יהא צריך לבקע עבה ולעשותה דקה מן הדקה הואיל ואין הדם בוקע ועובר ואין לדבר סוף, ועוד חילוק חוץ ופנים של עוף מאי שנא פנים מחוץ או צריך שניהם מחוץ ופנים על זה לא השיבני מורי ונ"ל האמת וטעם ישר שבכל מקום שהאויר שולט אין כח לא באש ולא במלח להוציא הדם הילכך כמו שלא תצלה חתיכה המונחת על הגחלת אלא מצד המונח ואותו של צד אויר לא תצלה אלא בהיפוך כך במליחה כמו כן אין המלח מוציא מצד השני, כיון שבאותו צד אין חמימות הלכך צריך למולחה ולהופכה ואז יוצא הדם מחוץ ומפנים כמו שבהפיכת צליה נצלית על פני כולה וגבי עוף נמי איכא למימר אפילו אם מלחו בפנים צריך כמו כן בחוץ הואיל ואויר הקרירות שולט שם אבל מלחו בחוץ יפה אין צריך מליחת פנים כיון דחמימות בא לו מכל צדדין וראיה לדבר צליה, ואם ניתק לדחייה יודיעני מורי דעתו הנקיה. והא דאמר פרק אין מעמידין ישראל שהניח בשר על גבי גחלים וכו' אי לא הפך בשיל בתרי שעי יש לפרש כגון שהגחלים בתנור שיש לו חמימות קצת כלפי גלוי שאם לא כן לא ידעתי טעמא, כי דוחק נראה לי להעמיד בחתיכה דקה מאד שניצלת כולה על ידי חמימות צד אחד. ומן הכף שהביא מורי שצריך הגעלה ברותחין היינו טעמא משום דאמרינן דכבולעו כך פולטו וכמו שבולעת משני צדדין צריכה לפלוט משני צדדין וה"נ פירוש דההיא מה בולעו בניצוצות אף פולטו בניצוצות כמו שבלע מחוץ על ידי ניצוצות כך יפלוט על ידי ניצוצות ואם בלע ברותחין צריך להגעיל ולהפליט נמי ברתיחה והכי מוכח נמי ההיא דזבחים בישל במקצת כלי של חולין אין צריך להגעיל כל הכלי. ויודיעני מורי אם כיונו אותם שמעלים רתיחה על ידי אור מוסר מאש בלא מהדר לישה אפומא וגם אני רגיל לעשות כמו כן שראיתי עושים לפני. אבל תמיה אני אם יש תקנה בכך שלא הוזכר בתלמוד דבר זה ועליה דמר לבאר. ועל ענין הגרון יפה הבאת ואנהרית לעיין ממתנית' אך איסור נראה טפי משם כי שמא זה בכלל החושש בגרונו הוא שאין לך חששא גדולה מזו שנקלף בשר וניחר גרונו ואינו יכול להוציא כרצונו קול אם לא באכילתו בימים שאין דרכן לאכול כאשר כתבתי. ולריח הפה אינו דומה שהרי ריח הפה אינו מתרפא אך לעיסתו גורמת לסירחון פיו שאינו ניכר ודמי למולל בשמים מפני ריח רע דמפשחינן אלותא אלותא, אבל לעיסה וגמיעה מועלת ומצהלתו ומעברת כל עירעור שבגרונו אבל משום כבוד הבריות נראה להתירו בצינעה וכל שכן דאיכא נמי כבוד שמים בבסומי קלא סיום תפלה והא דתנן בפ' במה אשה יוצאה ובלבד שלא תתן לתוך פיה, י"ל דרפואה ודאי היא אע"ג דלא מפרש בגמ' אלא משום ריח הפה.
תשובת קניית הכלי לא נתיישבה לי כי מה בכך שאין בו אונאה וביטול מקח אימור כך התנה מעיקרא כמנהג עושי פעולה כדאמר במאני דבעל הבית שאין בהם אונאה מטעם דהוי בעל מנת שאין בו אונאה כדפי' בשאילתות ועוד ראיה ממשכנתא שלהי ע"ז דאטבלה משום ספיקא דכזביני דמי אע"ג דשמא בחצי דמי שוויה מישכנה בסתם משכנתא.
ועל המנה לא ידעתי מה שאילה לפני מורי שהרי כמו שאנו תופסים עתה הזקוק בי"ב דינרים כך היה להם המנה כ"ד זוזי בכולי תלמודא וה"ק ש"מ מנה דכתב בקרא כפול כי לא נאמר על אחרונים ששינו מדין ראשונים ודבריו כנים רק שאין אנו מבינים. ומניקוף לבי יסרני רבי אהובי וחביבי אם יש להקל בהסרת קרום של הכרכשא כי מאין נהגו להסירו הואיל ולא הוזכר במנין חמשה קרמי פ' גיד הנשה ואם מדעת הכרס נהגו הואיל ונוגע בחלב הכליות אומר אני אין לנו אלא מה שמנו חכמים ואעפ"י שראיתי מפרשים ריש מעיא באמתא דהיינו כרכשא מ"מ אינו אלא כפרש"י וכפשטיה.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |