שו"ת מבי"ט/ג/ריג
|
< הקודם · הבא > |
שאלה הראו לי צוואת ה"ר אברהם פנטו ז"ל שהיה מצווה לבניו שהיו במצרים שישלחו לאלמנתו בכל שנה י"ב פרחים עד י"ב שנים למזונות עוד מה שישלחו עתה מלבד זה שיותנו ליד האלמנה הנז' ולא יכנסו בחשבון המזונות אלא לפרעון החובות ולתשלומיו ושאלו לו אם היה לו שום חוב על בניו והשיב שאין לו שום חוב עליהם כלל ואם יש לו איזה חוב בין בשטר בין בעל פה הוא מוחל להם ושאין כל זה שהו' מצוה להם מפני שהם חייבים לו כי אם צוואת שכיב מרע משום מצוה לקיים דברי המת כי בניו י"ץ הם כולם כאחד נשמעים לדבריו בחיים וכל שכן אחר המות עכ"ל ענין לשון הצואה באדר השל"ה ומאז לא שלחו ל':
ועל זה אני משיב כי האחים הנז' ת"ל הם מוחזקים ביראת ה' ובמעשים טובים ובכבוד אביהם כמו שנראה כל דבריו ולכן חייבי' לקיים דברי המת אביה' כי מסתמא לא היה אביהם מטריח אותם לתת מנכסיה' לאלמנותו סך רב כמו ק"כ פרחים אלא שהיה לו עליהם חוב וכמו שנמצ' ביד האלמנה שטר חוב על כ"ר יעקב פינטו שהיה חייב לאביו ר"נ פרחים ושישלח לו מן הריוח יותר משליש וחתו' יעקב פינטו ולמט' מהחתימה כתוב שנכנס ערב קבלן משה פינטו אחיו רוצה מזה גובה כו' וחתו' משה פינטו ואע"פ שכתוב בצווא' שמוחל כל חוב ושאין מצווה להם משום חוב אלא משום מצוה לקיים דברי המת היה סומך על טוב מדותם ועל שהיו מכבדים אותו בחייו שיכבדו אותו וישמעו דבריו לאחר מותו וכיון שהם יודעים שהיו חייבים לאביהם חייבים לקיי' כל מה שצוה להם אעפ"י שמחל להם כי סמך על טוב מדותם שכיון שמחל להם חשב שיקיימו דבריו (במה ש)בידם אע"פ שלא ישלימו כל מה שצווה ולענין הדין אע"פ שמחל גובה הב"ח ממנו דמי שנתן מתנת שכיב מרע ב"ח גובה ממנו כשאין שם ירושה כמו שכתב בנ"י וכמו שכתב ג"כ מ"מ ספ"י מהלכות זכיה בשם הרשב"א ז"ל שאם אין נכסי' ליורשי' גובה הב"ח ממקבלי מתנה ובב"י סימן קי"א כתב בשם בעל התרומה בשער ס"ה דמלוה ע"פ לא גבי ממקבלי מתנה בד"א בניזקין מיהו אם נתן נכסיו במתנת ש"מ חזר המקבל כיורש וכו' ורבי' ירוחם ז"ל פי"ג כתב מתנת ש"מ ב"ח גובה הימנה ואפי' מלוה ע"פ כך כתב ן' מיג"ש ז"ל עכ"ל ובנ"ד שכתוב בצווא' שמחל אעפ"י שתהא מחילה גמורה הרי היא כמתנה שנותן לו החוב שחייב לו וגריע' מחילה ש"מ ממתנה ויכולה היא לגבות ממנה כתובתה שהם צ' פרחים ומה שהיה בידה היו כמו כ' נשארו ע' והחוב של הנער היתום שהם עשרה כפי מה שכתב בצוואה וכתב רבי' ירוחם ז"ל נתיב י"ד יש מי שכתב כי מוכר ש"ח לחבירו והוא חייב לאחרים אינו יכול למחול ואפי' היה השטר בידו כלו' ביד המלוה אינו יכול למוחלו כיון שהמלוה חייב לאחרים ומה שכתב אח"כ אבל אם מכרו פשיטא דיכול לומר אמנה וכו' מגו דאי בעי מחיל כו' הוי כשאינו חייב לאחרי' או יש לו במה יפרע לאחרי' ומה שכתב אח"כ כי יש מי שכתב כי אפי' המלוה חייב לאחרי' יכול למחול וכו' היינו בבריא אבל בש"מ כשאין נכסי' ליורש כנ"ד יודו דאינו יכול למחול ואפי' שחוב זה שעל בניו כנ"ד אינו אלא כתיבת ידם דמצי לומר פרעתיו (והשבועה) אפ"ה שוה הוא לשטר חוב בעדים לעניין שמוכרו בכתיבה ומסירה וכמו שכתב רבי' ירוח' בנתיב י"ד בשם הגאוני' והרא"ש ז"ל בתשובה ע"ב ואפי' המלוה על פה כתוב למעלה שגובה ב"ח ממתנת ש"מ וכל שכן ממלוה של כתיבת יד כנ"ד דמחילה של אביהן הוייא כמתנה כדאמרן וראוי לבניו הכשרים ומכבדי' לאביה' בחייו שיכבדוהו במותו גם כן ויקיימו דבריו כ"ש שהם חייבים בד"ת וכמו שכתבתי ובתשובת הרשב"א שהבי' בב"י סימן ק"ח נראה שאפי' במתנה גמורה שגובה ב"ח ממנה אפי' מיתומים וכו' נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |