שו"ת מבי"ט/ב/קפג
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ילמדנו רבינו פלוני סוחר היו סחורותיו באוצר המוכסים אשר בנמל הים רחוק מן העיר שעור מיל ומנהג לילך שם בעל הסחורות לנמל ולהוציא סחורותיו מן האוצר ופורע כל המכס למוכסים ומוסר סחורותיו שם בנמל לסופר הספינה ופלוני ההוא חלה פני חבירו שהיה הולך לנמל להוציא סחורותיו שיוציא גם כן סחורו') אחרו') אשר לו באוצר והם ט' באלא"ש של סחורה פלו' וזה שאל ממנו דרך חן ונתרצה חבירו והלך והוציא סחרותיו וסחורות חבירו מאוצר המוכסים ושם סופר הספינה והעביר כל הסחורות לפני הסוחר אחת לאחת למצוא חשבון ואחר כך רצה הפלוני לקבל מיד סופר הספינה כתב קבלת הסחורות כנהוג בסוחרים כשבאו לחשבון הסחורות של פלוני חבירו שהיה במדינ' אמר הסופר לא היו כי אם ח' באלאש מסחורה פלונית מסימן פלוני והשיב לו הסוחר כי הם ט' ולראיה תראה בכתב המוכס ותמצא כדברי ולא רצה סופר הספינה לראות כתב המוכס באומרו שאפילו יראה שם כתוב ט' לא יתן האמנה לכתב המוכס כי אינם כי אם ח' ולמחר שילכו עמו לספינה ויחפשו] חשבון הבאלש מהסימן ההוא ומאשר ימצאו בספינה אם ט' אם ח' יתן כתב קבלת ידו כנהוג והפלוני בא לעיר כי אין לישב בנמל בלילה וספר מיד לחבירו כל המאורע לחבירו בעל הסחור' ולא שם לבו לדבריו ולא רצה ללכת להשתד' בענין באופן שלא רצה סופר הספינה לתת כתב קבלת הסחורות כי אם מח' באלש והט' לא נמצאת עוד ועתה פלוני שואל מחבירו הבאל' הט' יורינו רבינו דרך התורה ויוציא לאור משפטו קדוש:
תשובה אם מנהג הסוחרים הוא כשמוסרים הסחורו' לסופ' הספינ' ליקח מיד כתב ידו של סופר פשע זה השליח שלא נטל כתב יד הסופר שקבל ממנו ט' באלאש כיון שאמר לו בעל הבאלאש שהיו ט' ושימסרם לבעל הספינה וכל שכן אם נטל כתב יד הסופר על סחורותיו שהיה חייב ליקח כתב יד הסופר על הט' באלאש ואם לפעמי' אין נוטלין מיד כתב יד הסופר אלא אחר יום או יומים והוא גם הוא לא נטל כתב יד הסופר על סחורות שלו עדיין אין כאן פשיעה אבל אם הודיע בעל הט' באלאש לשליח שהסופר אמר לו שלא היו אלא ח' היה חייב השליח ללכת עמו לסופר ולומר לו בפניו שנתן לו ט' ואם היה מכחיש הסופר אז היה נשבע השליח שמסר בידו של הסופר כל הט' ויפטר ואם לא רצה ללכת הויא פשיעה כי הוא ידוע כי אינו חייב הסופר לתת לו כתב ידו שקבל ממנו כי אם למי שקבל מידו יתן כתב ידו שקבל ממנו מסחורות פלוני סך כך באלש ואינו נאמן בשבועה עתה שמסר לסופר ט' דאפילו מסרם אם היה הולך לסופר לא היה מעיז פניו בפני מי שמסר לו ט' לומר שלא מסר לו אלא ח' דסופר לא מרע נפשיה באומנותיה ואם היה מעיז פניו לומר לא קבלתי אלא ח' היה נאמן השליח בשבועה שמסר לו ט' אבל כיון שהיה חייב ללכת לומר שיתן לו כתב ידו על ט' ולא רצה ללכת ומתוך כך נאבד' הויא פשיעה וחייב לשלם ואם יטעון השליח כי אחר שמסר ביד הסופר הבאלאש תבע ממנו הכתב ומאז הכחיש ואמר כי לא היו אלא ח' אינו חייב לשלם אלא לישבע שמסר ביד הסופר כל הט':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |