שו"ת מבי"ט/ב/צח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה החכם שאלת ממני על לשון הרמב"ם ז"ל פ"י שאם כתב כתובה לארוסה שגובה עיקר כתוב' מבני חרי אם מת או גרשה שלבך מגמג' על מה שכותבי' בשטרי ארוסין ונתן לה בתורת מוקדם כך ובתורת מאוחר כך אלו הדברים בעצמ' אנו כותבי' בכתובה אע"פ שמוסיפי' כמה דברים עכ"ז אלו בעצמ' אנו כותבים בכתובה יש לומר שאחר שקבל קנין בשט' הארוסי' וא"כ לפי זה המארס ומת או גרש יפרע כתובתה מנה ומאתן:
ואני משיב כי אין כאן שום גמגום כי שטר של אירוסין כזה אין גובין בו כתובה כי לא נכתב אלא לזכרון בעלמ' כמה אתה נותן לבנך וכמה אביה נותן לבתו ושאר תנאים כדי שיכתבו אותם בכתובה בשעת נישואין ואין זה אלא שטר אירוסין ואינה גובה כתוב' בזה לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב כי אם לא כתב לה כתובה אינו גובה כלל ואם כתב גובה מבני חרי ולא ממשעבדי והרא"ש ז"ל כתב דיש לה כתובה אפילו ממשעבדי אפילו לא כתב לה כמו שכתב בא"ה סימן צ"ה וגם כי אנחנו נוהגים שלא להגבות כתובה כלל לארוס' שלא כתב לה נראה לי שאם היו בידה דורנו' או סבלונות כשמת ארוסה או גרשה ותפסתן לכתוב' מנה או מאתן שאין מוציאין אותן מידה דאפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דכתב אין לה אפשר דכשתפסה אין מוציאין מידה ואפי' תימא דאין לה משמע כלל אפי' תפסה כיון דלדעת הרא"ש ז"ל ופוסקים אחרים יש לה אפי' ממשעבדי ואפי' לא כתב לה לא מפקי' מידה וכן היה מעשה על ידי זה כמה שנים על אשה א' שמת ארוסה והיו בידה דורונות ולא היה יכולת ביד חכמים להוציא מתחת ידה נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |