שו"ת מבי"ט/ב/מט

שו"ת מבי"ט ב מט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן מט

שאלה ראובן שנסע עם שמעון מעיר א' ללכת לארץ מרחקים בחבר' ועברו מעבר לים ונשמע עליהם מזה כמה שנים מפי כתבים ועדויות איך נטבעו בים ונאבדו זכרם ועוד העיד יהודי א' בב"ד וקבלו עדותו וזה נוסח קבלת העדות במותב תלתא כחדא הוינא נחנא בי דינ' דחתימין לתתא כד אתא קדמנ' פלוני והעיד בפנינו איך בהיותו בעיר פלוני בזמן פלוני בבית פלוני נמצא שמה עמו יהודי אחד שבא מארץ פלוני ושאלו לו על ראובן חתנו של פלוני ועל שותפו שמעון שהלכו שניהם והשיב לו ואמרו איך שניהם נטבעו בספינה א' ומתו ועוד אמר לו שגוי אחד שהיה באותה ספינה עצמה ספר ואמר לו מסיח ל"ת איך ראובן ושותפו עמו הנז' היו עמו בספינה א' וכל האנשי' שבתוכ' נטבעו בים ומתו ולא ניצול מכולם כי אם הוא לבדו והוא ראה כל אנשי הספינה מתים על שפת הים ובכללם ראובן ושותפו וראה אותם מתי' על שפת הים וידע בם והכירם והיה זה ביום פלו' משנת פלו' וכו' ע"כ ילמדנו רבינו אור עינינו אם נשותיה' של ראובן ושמעון אלו מותרו' לינשא לכתחל' על פי העדות זה ועל פי הקול אשר נשמעו עליהם כנז"ל ושכרך כפול מן השמים:

תשובה בעדות נכרי זה צריך לברר כמה דברי' הא' אם מה שהעיד היהודי בשמו שאמר מל"ת איך ראובן ושותפו וכו' נטבעו בים ומתו אם העדות הוא שאמר הגוי דברים ומלות אלו כמו שאמרן הוא בפני ב"ד וזהו שקרא מל"ת או שהוא מעיד כי הדברים אלו שאמר אמרן מל"ת כלו' שהקדים דברים קודם או כיוצא בדברים שנקראים מל"ת שאם הוא האומר כי דברים האלו שאמר היו במל"ת איפש' שנראה לו כי אופן דיבור הגוי היה מל"ת ולפי האמת לא היה מל"ת כי בכמה דברים נחלקו הפוסקי' אם יקרא מל"ת אם צריך הקדמ' דבריי קוד' כפי פשט דברי הרמ"בם ז"ל או לא יצטרך הקדמת דברים אלא באמיר' מת פלו' סגי וכן אם שאלו מן הגוי קודם איזה דבר ועל זה אמר הוא מת פלו' כי יש בזה ג"כ אופן שיקר' מל"ת ושלא יקר' מל"ת ואם הדברי' שאמ' היהודי בשם הנכרי הן ממש מה שהעיד הוא פה בפני ב"ד כמו שנר' מעדותו ולזה קרא הוא מל"ת צריך להכריח שיהיו דברים אלו מל"ת כי לפי פשט דברי הרמ"בם צריך קדימת דברים:

שנית צריך לברר אם יצטרך בנ"ד שיאמ' קברוהו כי יש בזה מחלוק' בין הפוסקי' ז"ל:

שלישית שאומר שראה אותם מתים על שפת הים ולא הזכיר אימתי ראה אותם אם תוך שעה לפליטתם מן הים או אח"כ או כמה ימים עמדו בים ואח"כ פלטם הים רביעית אי סגי מה שאמר שהכירם שנר' לו כך בטביעות עין או היה צריך לתת בהם סימנים ונחזור לדבר הראשון ואומר כי מל"ת לא יקרא אלא כשאומ' המעיד היהודי הדברים שאמר הנכרי תיבה בתיבה ואנחנו רואים כי הדברים אלו שדבר הנכרי הן מל"ת כי עיקר מה שאנחנו סומכים על דבר הנכרי הוא להתיר אשת איש כשהיה מל"ת ואם אינו מל"ת אפילו שאר הדברים בפירוש שמת וקברו והכירו אין בדבריו כלום כי אין לו עדות מן התורה אלא שחכמים הכשירוהו כשהוא מל"ת משום עגונא דאיתתא וכיון שעיקר היתר האשה בעדו' הנכרי הוא כשהוא מל"ת וא"כ אינו מסור ביד כל אדם לומר מל"ת היה אלא שיאמר הוא הדברים שאמר הנכרי כמו שאמרם וב"ד יראו אם אותם הדברים הן מל"ת או לאו:

והרי הריב"ש ז"ל בתשובה דמי ששאל במאי עסקיתו והעכו"ם השיבה לו כו' כתב ויש פני' לומר כי היה מל"ת ושל' היה מסיח לפי תומו וכתב הוא ז"ל אלא שבנדון זה תלוי בסברא אם נאמר שהו' כמשיב על שאלה או לאו דבר חמו' הוא מאד שהרי אם אין מל"ת אין כאן עדות כלל ואם נשא' תצא ראוי שלא להתיר' אלא בהסכמ' רוב חכמי העי' לא שיסמוך חכם א' על סברתו להתיר ע"כ ובתשובה אחרת כתב מאי דאמר מר שעדות המלח אינו מל"ת לפי שמא היתה בתחלה שיחתו מן המת וכו' אינו נראה והאריך בזה וכתב ודי לנו בהיתר מל"ת כשיהיה לנו ברור שיהיה מל"ת גמור וכו' ע"כ וכיון שבין החכמים יש הפרש בכמה דברים אם מל"ת או לאו אם דבר פשוט שלא נסמוך על יהודי שמעיד ואו' כי הנכרי מל"ת אמר שמת פלוני אלא צריך לומ' בפני ב"ד הדברים ממש שאמר הגוי ומהן נדע אנחנו אם היה מל"ת או לאו והרא"ש ג"כ כתב בתשובה כלל י"ח כל הני עובדי דפרק בתרא דיבמות דמל"ת נאמן לא משמע שהגוי אמר דבריו בפני ב"ד אלא השומעי' דברי הגוי באו והעידו לפני ב"ד וקבל עדותן והתירו נשותיהן דמשמ' שהשומעים או' דברי הגוי כמו שאמרו וכמו שהיה אומר אותן בפני ב"ד וב"ד דנין על פיהם לאסור או להתיר בתרומת הדשן סי' רל"ט כתב דאם יש ספק על מה שאמר הגוי לא ראינו להחמיר ולא נהירא לי:

וא"כ בנ"ד אין אנחנו דנים אלא ע"פ הדברים שאמ' היהודי שאמר לו הגוי איך ראובן ושותפו עמו וכו' ולא על מה שאמר למל"ת שנראה שהקדים דברים או שאמר אלו הדברים באופן שנראו לו שהיה מל"ת אלא נדון מה שאמר מל"ת הוא על אלו הדברים שספר לו איך ראובן ושותפו עמו וכו' והנה באלו הדברים אין כאן קדימת דברים ובאנו למחלוקת הר"ן והריב"ש ז"ל שכתב הר"ן בתשובה אין ספק שכל מי שמתכוין להעיד או' אותו דבר לבדו ומי שאו' מל"ת אינו או' אותו דבר לבדו אלא בקשר ענין לפניו או לאחריו וכל שלא אמר כן אינו במספר דברי' אלא כרוצה להודיע אותו דבר לבדו ואינו נאמן וכולהו עובדי דגמ' הכי איתנהו והכי מוכחי' עכ"ל והיינו כפשט דברי הרמב"ם ז"ל שכתב כיצד היה הגוי מל"ת ואו' אוי לפלו' שמת כמה היה נאה כו' והרי"בש ז"ל כתב באות' תשובה אבל אם לא בא לב"ד ואמר מעצמו איש פלוני מת כמספר דברי' מל"ת נקרא ואינו צריך שיאמר בדבריו כל אותם הדברים שהזכיר הרמב"ם ז"ל שהוא לא הביאם אלא לרווח' דמלתא לומר שבזה נכיר שאינו מתכוין להעיד וכמו שהזכירו בגמרא בקצת עובדי גוי מל"ת אלא כל שאמר איש פלוני מעצמו כמספר דברים זהו מל"ת ואף אם לא דבר דברים אחרים כי אם דבר זה לבד דומיא מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי שאעפ"י שהיה מבקש אנשי ביתו שישמעו דבריו וגם לא ספר דברים אחרים אלא שאמר שכיב חיואי נקרא מל"ת כיון שלא בא לב"ד וגם לא אמר כן בתשובת שאלה וכן באידך עובדא מאן איכא בי חסא טבע חסא אבל כל ששאלוהו מתחלה לא מיקרי מל"ת ואפילו שלא בב"ד ואפילו יספר כמה דברים אחרים שנראה שאומר אמת וזה מבואר בגמרא גבי עובדא דפונדקית ע"כ וגם בין חכמי דורנו זה ובעלי הוראה נתפשט מחלוקת זה ורובם הסכימו לסברת הריב"ש ז"ל ונתפשט המנהג בין איתני וגאוני עולם שהיו בשאלוניקי להתיר באומר הגוי איש פלוני מת אעפ"י שלא יקדים שום דבר אחר ובלבד שלא יתכוין לא להתיר ולא להעיד וכמו שכתב הר"י טאייטצאק ז"ל בתשובה וגם אנחנו נדרוך בעקבותיהם ואחריהם נלך ונאמר כי עדות זה הגוי אעפ"י שלא הקדים דברים הוי מל"ת עוד אני אומר דאיפשר דעדות זה הוי מל"ת אפילו לדעת הר"ן כפשט דברי הרמב"ם ז"ל שהרי יש בזה ג"כ קדימת דברים שלא אמר ראובן ושמעון נטבעו בספינה ומתו סתם אלא ספר שהיו באים עמו בספינה ראובן ושמעון וכל האנשי' שבתוכה נטבעו בים ומתו ולא ניצול מכולם כי אם הוא לבדו ושראה את כולם מתים על שפת הים ובכלל' ראה מתים את ראובן ושותפו והרי כתב הר"ן במה שכתוב למעלה ומי שהו' אומר מל"ת אינו אומר אותו דבר לבדו אלא בקשי ענין לפניו או לאחריו וכל שלא אמ' כן אינו כמספר דברים אלא כרוצה להודיע אותו דבר לבדו ואינו נאמן כו' והרי כבר ספר ענין לפניו שהיו באים בספינ' וכל האנשים שבתוכה נטבעו ועדיין לא הגיד כי נטבעו ראובן ושותפו וכמו שהוצי' את עצמו מן הכלל של אנשי הספינה שנטבעו והוא ניצול היה יכול לומר שניצולו הם גם כן וכולם נטבעו והרי כאן קדימת דברים קודם שיאמר שבכללם ראה מתים את ראובן ושותפו וזה היה דרך סיפורו להודיע כי בספינ' אח' לא ניצול מכלם אלא הוא ודרך שיחה זו ספר שהיו בכלל הנטבעי' ראובן ושותפו ושפיר הוי מל"ת אפילו לדעת הר"ן ז"ל:

עוד אני אומר כי בנדון זה אפילו לא היה גוי זה מל"ת מועיל עדותו כיון שיש לנו דברי עדו' אחר שאשה זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא והוא עדות היהודי שהעיד איך שמעון ושותפו נטבעו בספינה ומתו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ג עד א' שאמר ראיתיו שמו במלחמה או במפול' או שטבע בים הגדול ומת וכיוצא בדברים אלו שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא וגם עד זה אמר שנטבעו בספינה ומתו ואם נשאת על עדותו לא תצא ואעפ"י שכ' הרב עד אחד שאמר ראיתיו כו' דקאי אטבע בים הגדול נמי דמשמע דבעי' שיאמר ראיתי והכא בנ"ד לא אמר ראיתי היא דנקט הרב ראיתי היינו לומר דאפ"ה אם לא אמר קברתיו לא תנשא אבל בלא שיאמר ראיתי נמי לא תנשא ואם נשאת לא תצא כיון שאומר טבע בים ומת דמסתמא משמע שראה כיון שהעיד שמת או ששמע מפי שראה שטבע בים ומת דעד מפי עד כשר ואי הוה קמן הוה שיילינן ליה אי ראה הוא או שמע ממי שראה א' שמע מפי א' שאמר שטבע בים ומת דמסתמא ידע וראה דאל"כ לא היה אומר שמת וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלו' אם שמע מאשה וכו' הרי זה כשר לעדו' אשה ומשיאין על פי' כו' ומה שצריך שם קברתיו היינו במלחמ' ומפול' ומים שאין להם סוף ברובן למיתה וחיישינן דאמר בדדמי שראהו שטבע בים ושהה כדי שתצא נפשו ולהכי קאמ' מת אבל במת סתם לא בעי' קברתיו:

וא"כ ע"פ עדות היהודי שהעיד שראובן חתנו של פלוני ושותפו נטבעו שניהם בספינה א' ומתו אם נשאת אשה זו בעדות זה לא תצא שהרי ידוע כי הוא זה חתנו של פלוני שהו' סופר בדמשק כמו שכתוב בקבל' עדות אחר שאמר בפי' על יצחק בעל בית חתנו של הסופר הנז' ושותפו והוא ידוע שיצאו מכאן יצחק זה ושותפו והלכו ביחד עד שם וכיון דאם נשאת לא תצא משום דרובן למיתה ומדאורייתא אזלינן בתר רובא אלא שבכאן החמירו חכמים שלכתחלה לא תנשא כמו שכתב מהר"ם בתשובת שהבי' במרדכי דיבמות דמאי דאחמירו רבנן דלא תנש' היינו מדרבנן ומאי דבעיא בגוי דלהוי מל"ת היינו כשאנו מתירי' אשת איש מן התורה על פיו שאמר במל"ת פלו' מת או טבע בים או מת וקברתיו אבל כשיצאה מאיסור תורה שאם נשאת לא תצא כי נ"ד ע"פ היהודי אם היה אומר הגוי אח"כ קברתיו או כיוצא בו תנשא לכתחלה דהא אפילו במידי דהוי דאורייתא סמכי' אקפילא גוי ובציצית תכלת כשהוא מומחה ואע"ג דהתם טעמא אחרינא איכא דלא מרע חזקתיה היינו בדאורייתא אבל במידי דרבנן כי הכא סמכי' אטעמא דעיגונא דאיתתא ושרינן לה בעדות גוי אפי' בלא מל"ת כיון דאשכחינן בעלמא עדות גוי בלא מל"ת דמהני כהני גווני דאמרן ואע"ג דלא מישתמיט שום מפרש או פוסק לומר דבר זה ומיחזי כבי דינא דשריא חלבא אפ"ה סברא היא ומקום הניחו לנו אבותינו וחכמינו להתגדר בו וגם מצאתי ראיה ברורה דבעדות אשה איכא גוונא דנאמן גוי בלא מל"ת ממה שכתבו כל המפרשי' ז"ל דאם מתחילה הסיח ל"ת אפי' ששאלו אותו אח"כ משיאין על פיו ודקולא מעובדא דפונדקית דתנן אמר להם מת וקברתיו כו' במסיחה לפי תומה דאמרה זה מקלו וזה תרמילו וכו' ופרכי' בגמרא והא איה חברנו קאמרי לה ולא לפי תומ' הוא ותרצו כיון דחזיתינהו בכיא והיינו ל"ת קודם ששאלוה שהתחילה לבכו' וכתב הרי"ף ז"ל שמעינן מהא דהיכא דמתחיל גוי ומל"ת אע"ג דהדרינן ומגלינן למלת' מיניה שפי' לא נפיק ליה מתורת מל"ת אלא נאמן ומשיאין על פיו וכתב נמוקי יוסף שכתבו המפרשים ז"ל דכן נמי יש לנו לומר דכי היכי שהתחיל וכו' וכן נאמר דכל שאומר לו איה פלו' שהלך עמך מה שישיב להם מכאן ואילך אינו נידון במל"ת וכן הלכתא ע"כ והרי סיחה זו ל"ת בלא דיבור אלא שבכתה והבינו הם שמת החכם או אירע לו דבר אעפ"י שהניחוהו חולה ושאלו איה חברנו והיה איפשר שבכתה מפני שנשבה חבר' אחר שנתרפא מחליו או אירע לו אי זה רע והם אמרו איה חברנו לידע מה אירע לו ומה היה לו ואז אמרה מת וקברתיו וא"כ עיקר התר אשתו של זה היה במה שאמרה אח"כ ששאלו ממנו איה חברנו דלא חשיב מל"ת אחר שאלתה ואפ"ה כיון דחשבינן להאי בכיה דבכתה מל"ת לא קפדי' אסוף דברים דלא הוו מל"ת דכל מלה שאמרה אחר ששאלו לה אינו נידון מסיח לפי תומה כמו שכתבו המפרשים ז"ל וכן הלכתא וכמו שהביא מ"מ בשם הרשב"א דכל שאומרה לו איה פלוני אין זה מל"ת ולא תימא דוקא כשאומר בתחלה מל"ת המיתה ואח"כ שאלוהו פרטים אחרים הוא דהוי נאמן כמו שכתב הרי"אף ז"ל אע"ג דהדרי' ומגלין למלתא מיניה שפיר דהא דעובדא דפונדקית בכיא דהויא מל"ת אינו חשוב כמי שאמר שמת מל"ת דהא איפשר הוה דבכיה על מאורע אחר שאירע לחברם כמו שכתבתי למעלה ואפ"ה מהימנינן לה כשאמרה אח"כ שמת אפילו שהיה אחר שאלה דלא חשיב מל"ת כמו שכתב הרשב"א ז"ל ואפילו תימא דלהוי התחלת מל"ת במיתה ואח"כ אנחנו שואלים לו עד שפרש כל המאורע כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ובדיקה. עד שיפרש כל המאורע וכו' דמשמע דקודם אמר דרך כלל שמת אפ"ה כששואלין אותו היאך ראית או במה ידעת שמת אם העיד בדבר ברור נאמן ואם העיד בדברים שרובן למיתה אין משיאין כמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם על מי שמעיד על פלוני שמת וכן יהיה ג"כ בדיקת שמל"ת וא"כ הרי אומר אחר שאלה ואינו מל"ת אופן המיתה שתהיה דבר ברור ועל זה משיאין אותה שאם היה אומר דבר שרובן למיתה לא היו משיאין אותה ונ"ד נמי הכי הוי אעפ"י שלא יהא מל"ת דלא אצטרכינן למאי דקאמר טבע בים ומת שהרי יש לנו עדות ישראל על זה ולא בעיה מיני' אלא אם קברו או כיוצא בזה כדי שתוכל לינשא לכתחלה ודומיא דהאי אמרינן בגוי אחר שאלה דלא הוי מל"ת ואפ"ה דנאמן ומשיאין את אשתו ומעדות הישראל שטבע בים ומעדות הגוי אם קברו דכיוצא בזה כמו שכתוב להלן תסתיים שמעתתא דהתם אשה זו דהא אם באים שני בני אדם ומעידים הא' מעיד שראה את פלוני שטבע בים ומת והב' מעיד שקבר אותו זה שאמר הא' שטבע אעפ"י שלא הכירו משיאין את אשתו אעג"ב דנראה דהוי חצי דבר עדות לכל חד והכא נמי בגוי לא שנא מה שלא ידע הישראל השליח הגוי כיון שאינו צריך עדותו אלא להתירה לכתחלה מהימנינן ליה אפ"ה בלא מל"ת כדפרי' ואעפ"י שיש לחלק קצת אפ"ה סברא היא כמו שכתבתי אלא שיש לדקדק בנ"ד שנראה שיש הכחשה בשני עדיות אלו כי לפי דברי הגוי לא נותר מהספינה אלא הוא לבדו להגיד טביעתם וא"כ מהיכן ידע היהודי שבא מארץ פלוני ששניהם נטבעו בספינה א' ומתו הוא לא ראם שלא היו שם בספינה כי אם ב' יהודים שנטבעו וגוי אחר שיאמר לו איננו כי כולם נטבעו לפי דברי זה הגוי המעיד ולא נותר אלא הוא ואיפשר כי זה היהודי המגיד לו שאומר שהגיד לו היה בספינה אחרת שיצאה עם זאת הספינה כמו שכתוב במעשה ב"ד אחר שיתקבל בב"ד שהיו ב' ספינות שיצאו ביחד מן הנמל ובאחת היו אלו הב' יהודים ונטבעו וכמו שניצול זה הגוי בספינה זו כן איפשר שניצול אחר יהודי או ארמאי מן הספינה הב' וראה טביעת ומיתת אלו שני היהודים שהיו בספינה האחרת שהיתה באה עמה ובנ"ד לא איצטרכינן לסמוך אהני שינויי דחיקי אלא סמכינן אעדות הגוי כולו דהוי מל"ת לדעת רוב המפרשים כדאמר לעיל או לדעת הכל כמו שכתבתי למעלה דאיכא קדימת דברים נמי אהאי עדות שכתבתי דאיכא גוונא דלהוי גוי נאמן בלי מל"ת ישאר כתובה כאן להלכה כשיארע ח"ו נדון כי האי גוונא אם יראה לקצת חכמי הדור לסמוך עליו הלכה למעשה אז לבאים אחרי אשר הקנאה תאבד והחכמים יצ"ו שכתבו על שאלה זו לא נתנו אל לבם לחוש ולכתוב אם היה עדות זה חשיב מל"ת ועל הדבר השנית שצריך לעיין בשאלה זו שאם צריך לומר מת וקברתיו גם בזה באנו למחלוקת הר"י והרמב"ם ז"ל שכתבו שצריך לומר מת וקברתיו ושאר המפרשים שכתבו שאין צריך לומר קברתיו אלא שכתבו שראוי לחוש לדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל אלא שמחלוקת זה נראה שהוא בעדות מת או נהרג סתם דליכא למימר בדדמי אבל בטבע או במת במלחמה דאיכא למימר בדדמי לא סגי בטבע ומת או במת במלחמת לכ"ע אלא לענין דאם נשאת לא תצא שהרי הרשב"א ז"ל כתב בתשובת א' על דברי הרי"ף והרמב"ם והרז"ה ז"ל דבעי' קברתיו בעד אחד וגבי גוי מל"ת אבל מקצת מן האחרונים אמרו שהוא נאמן באומר מת סתם ולא אמר קברתיו ואעפ"י שאין דעתי מכרעת כך דעתי נוטה וכו' ומ"מ מי יקל ראשו להקל כנגד אבות העולם כו' ובתשובה אחרת סימן תתק"ה כתב שהשיב במעיד על אשה שצ"ל מת וקברתיו שכל שראו אותו שטבע או שירד במלחמה או כיוצא בזה סומך ואומר על דרך הדמיון ומ"מ אם נשאת לא תצא ויש מי שהתיר בלא אמר קברתיו והראשון עיקר עכ"ל הרי בתשובה הא' כתב שדעתו נוטה לדעת האחרונים שהוא נאמן בלא קברתיו ובתשובה זו כתב שצ"ל מת וקברתיו וצ"ל דהיינו בטביעה ובמלחמה כמו שכתב שם ובתשובה הא' איירי במת או נהרג סתם וכמו שכתב הרמב"ם בעד שאמר שמעתי שמת פלוני אמר אפילו שמע מאשה וכו' הרי זה כשר לעדות אשה וכו' ולמעלה מזה על מל"ת כתב ג"כ הרי זה נאמן והיינו בלא קברתיו ואח"כ כתב עד א' שאמר ראיתיו שמת במלחמה או במפולת או שטבע בים הגדול ומת וכיוצא בדברים האלו שרובן למיתה אם אמר וקברתיו נאמן וכו' ואם לא אמר וקברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא וכן האשה שמעיד לו' וכו' ואפילו היה הגוי מל"ת וכו' הרי זו לא תצא ע"כ הרי שעד א' וגוי מל"ת נאמנים לומר מת בלא קברתיו והיכא דאיכא למימר בדדמי אינו נאמן אלא לאם נשאת לא תצא לא לכתחלה ומצאתי בתשובות המיוחסות להרמב"ן והן להרשב"א דלשון התשובה הא' שכתוב אבל מקצת מן האחרונים אמרו שהוא נאמן כאומר מת סתם וכו' בסימן קכ"ח ומשמע דקאי אטבע וכיוצא בו דאיכא בהו בדדמי ויש אומרים האחרונים דנאמן וא"א לומר כן דא"כ קשיא הרשב"א מדידיה אדידיה שהרי כתב בתשובה האחרת של תתק"ה אטבע ואנהרג במלחמה דאם נשאת לא תצא ולא תצא לכתחלה ויש מתירין בלא אמר קברתיו והראשון עיקר וא"כ צ"ל כי בתשובת זו אף מקצת מן האחרונים כו' לא קאי אדעת דאיכא בדדמי אלא אמר או נהרג סתם וכן הביא בב"י סימן י"ו לשון תשובה זו אבל מקצת מן האחרונים וכו' על לשון הרמב"ם ז"ל יצא ישראל וגוי מעמנו וכו' דליכא הכא בדדמי ואיפשר לומר ששני התשובות הן על טבע ובמידי דאיכא למימר ביה בדדמי ומה שכתב אבל מקצת מן האחרונים אמרו שהוא נאמן הוא סברת ויש מי שהתיר שבתשובה האחרת ומה שכתב והראשון עיקר הוא על מה שכתב בתשובה הא' ומ"מ להקל בדבר ערוה כנגד אבות העול' אין לנו לשים לב לדעתם ועל זה כתב והראשון עיקר ולא קשיא דידיה אדידיה וא"כ מה שכתוב למטה אשתו אסורה במים שאין להם סוף שאמר שטבע ושהה כדי שיעור מיתה ולהכי אם נשאת לא תצא ואם אמר שראוהו אח"כ מת צף תנשא לכתחלה היא לדעת האחרונים ולדעת יש מי שהתיר שכלם בעלי סברא א' הם דסברי דאפילו היכא דאיכא למימר בדדמי לא בעינן וקברתיו כדאמר אבל אפילו היכא דליכא למימר בדדמי בגוי מל"ת הרמב"ם ז"ל סובר שצריך ג"כ לומר וקברתיו בשלא הזכיר שמו או לא הכירו או לא הכריז כפי התירוצים שתרצו על דבריו והרשב"א ואחרים סוברים דכיון דליכא למימר בדדמי אין צריך קברתיו כלל אפילו אינו מזכירו ובמה שכתב בעל מ"מ שהרשב"א סובר על הרמב"ם שמצריך בכל גוי שיאמר קברתיו השיב עליו מן המעשים הנזכר ועל זה השיב מ"מ וחולק בהזכרת שמו אבל לדעת הרשב"א אפילו היכי דליכא למימר בדדמי כו' לא בעי וקברתיו שאין להקל כנגד אבות העולם וכו' ובב"י הביא ב' התשובות בדף א' ולא הרגיש בסתירה שביניהן אלא שצריך לתת טעם למה שכתב הרשב"א ז"ל באותה תשובה ומ"מ אם נשאת לא תצא ויש מי שהתיר בלא אמר קברתיו והראשון עיקר שנראה שאפילו היכא דאיכא למימר בדדמי יש מי שמתי' בלא קברתיו וא"כ מים שאין להם סוף אשתו אסורה ואמר רב אשי אי אינסיבא לא מפקי' מיניה היכי משכחת לה ואיפשר דלדעת זה המעיד בטביעה לחוד הוי מים שאין להם סוף דאשתו אסורה ואם נשאת לא תצא דטבע משמע שראה אותו שטבע במים ושהה עד שיעור יציאת נפש ולא ראהו עוד וכדא' טבע חסא ונשאת אשתו וכו' אבל אמר טבע ומת תנשא דמשמע שאחר הטביע' ראהו צף ומת על פני המים ולכ"ע בין הרי"ף והרמב"ם ז"ל בין הרשב"א והאחרונים דפליגי בקברתיו אם הוא במי' שאל"ס וכיוצא בו דאיכא למימר בדדמי בעינן וקברתיו ואם הוא במת או נהרג סתם וכיוצא בהם אפילו דליכא למימ' בדדמי בעי' נמי וקברתיו לדעת הרמב"ם ז"ל כשהוא גוי מל"ת שאמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו וכו' והוא שיאמר קברתיו וכתב בעל מ"מ שהשיבו עליו מהמעשים הנזכר בגמרא מאן איכא בי חיזאי כו' וגם הרמב"ם ז"ל עצמו כתב במל"ת למעלה כמה טוב' עשה עמי כו' ומת הרי זה נאמן אלא שתרץ מ"מ דכשהזכיר שמו לא בעי' קברתיו וכשל' הזכיר שמו כמו איש שיצא עמי מכאן מת בעי' וקברתיו והר"ן ז"ל תירץ ג"כ דכשהגוי מכירו אין צריך לומר קברתיו והריטב"א ז"ל תירץ כשהוא מכריז אינו צריך קברתיו כמו שהביא נמוקי יוסף וא"כ במים שאין להם סוף וכיוצא בו דאיכא למימר בדדמי אפילו כשהזכיר או הכיר או הכריז בעי' וקברתיו וכן מצאתי להר"ן בתשוב' והוי יודע שיש מקומות שצריך לומר קברתיו לדברי הכל אפ' אמר מת במלחמה או ענין שהוא כמלחמה כו' ע"כ והיינו היכא דאיכא למימר בדדמי כמו שכתבתי והארכתי בזה מפני שראיתי מי שהתי' בנ"ד דהוי מים שאין להם סוף בלא קברתיו מפני שהזכיר שמו כמו שתירץ מ"מ ולא דק והו' טעות כי לא חילק מ"מ הזכר' השם אלא בעדו' של גוי מל"ת דליכא למימר ביה בדדמי אבל היכא דאיכא למימר בדדמי כי נדון דידן בין ישראל בין גוי מל"ת צ"ל קברתיו בין לדעת הרמב"ם והרי"ף בין לדעת הרשב"א והאחרונים ז"ל בין הזכיר שם או לא הזכיר ולפי מה שכתבתי למעלה ואיפשר לומר בשני התשובות וכו' והרשב"א והאחרונים דמל"ת אפי' היכא דאיכא למימר בדדמי דאין צריך לומר קברתיו אלא שכתב הרשב"א זה מי יקל ראשו להקל וכו' ועל זה כתב בתשובה הא' והראשון עיקר כדי שלא להקל אלא שנ"ל יותר נכון ממה שכתבתי קודם ואיפש' להתיר כו' ומה שנראה כי בנ"ד להתיר בלא קברתיו הוא מפני שיש שני עדים היהודי שהעיד איך שניהם נטבעו בספינה אחת ומתו והגוי מל"ת שראובן ושמעון נטבעו בים ומתו ושראה אותם מתים על שפת הים כו' וכתב בעל מ"מ שלא הסכים הרמב"ם עם ההלכות שכתבו שאפילו בשני עדים חיישי' דאמרי בדדמי ואדרבה נראה מתוך דבריו דבשני עדים שאמרו מת סתם נאמנים כל שמעידים על המיתה וכתב שאף הרמב"ן ז"ל כתב על דברי ההלכות שחומרא יתיר' היא ובאה"ע כ' בשם אביו הרא"ש ז"ל דא' אינו נאמן וכו' אבל שנים נאמנים אפי' אינם אומרים קברנוהו ועוד כתב הרא"ש ז"ל מה שאמר הרי"ף ז"ל דתרי סהדי מסהדי באומדנא לא משמע כן בגמרא מדקאמר והא מים דכמלחמה דמי וק' נשים כעד אחד דמו משמע אי הוי ב' עדים לא אמרו בדדמי וכן מסתבר דבתר סהדותא דתרי סהדי לא דייקינן ע"כ ורבי' ירוחם ג"כ כתב ותמהו על הרי"ף שכתב דאפי' שני עדים אינם נאמנים וכ"ש אשה ועד א' כי בודאי בשני עדים מותרת לינשא ועל דברי הרי"ף כתב הרז"ה ז"ל ובשני עדים לית דינא ולית דיינא נאמנים בכל ענין ע"כ ולא תימא דבעי ב' עדים כשרים דהא כתב הרא"ש ז"ל על ק' נשים כעד א' דמו דמשמע דאי הוו כשני עדים לא אמרי בדדמי ואפי' גוי מל"ת נמי שוה לעד כשר בענין זה שהרי כתב הרמב"ם ז"ל דאפי' בעד כשר צ"ל קברתיו ואפילו בגוי מל"ת בלא קברתיו אם נשאת לא תצא ואם אמר וקברתיו תנשא וא"כ מה שכתב רבי' ירוחם שני עדים וכן הרז"ה ז"ל דכי נמי עד אחד וגוי מל"ת אוי שני גוים מל"ת מיקרו שני עדים לענין זה דגוי מל"ת שוה לישראל המכוון העיד וגבי קריאת שטר נמי סמכינן על תרי גוים הל"ת ולא אחד ואפי' שישראל א' העיד בנ"ד בשם ישראל אחד ובשם נכרי המל"ת אפי' הכי ב' עדויות הם וכאלו העיד א' מפי אחד וא' מפי א' וכיון שעלה בידינו התר אשה זו על פי שני עדים בלא קברתיו דליכא למימר בהו בדדמי. לדעת הרמב"ם ז"ל ולהרמ"בן ז"ל והר"אש ובנו ורבי' ירוחם והרז"ה ז"ל שראוי לסמוך עליהם אף שלא בשעת הדחק א"כ אין אנחנו צריכים עתה לברר על הדבר הג' אם ראה אותם זמן מה אחר שיצאו מן הים ולא על הרביעית אם צריך לתת סימנים בהכרתם אי סגי בטביעות עין דמאחר דאמרינן דבשנים ליכא בדדמי כיון שאמרו שניהם שטבע ומת אשתו מותרת וגם כי לא ראיתי מי שעשה מעשה על סברא זו דבשני עדים לא אמרינן בדדמי איפשר דלא איתרמי כי האי גוונא ולהכי סמכי' בהאי עובדא. על הני רברבי דהרי"ף זכרונו לברכה בלחודיה הוא דפליג ואולי אוסיף עוד לקח בנ"ד כי כעת אני גולה מעירי ואין ספרי ותשובתי בידי עד שישקיף וירא ה' מן השמים ויריב את ריבי ויושיבני על כני לעבודת ה' כל הימים אשר אני חי על האדמה נאם המבי"ט לארץ ישראל מדמשק השכ"ה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >