שו"ת מבי"ט/א/קסא
|
< הקודם · הבא > |
שאלה שאל ממני החכם הרב יוסף קארו נר"ו נתחייב החתן ר' פלוני לזון ולפרנס בת אשתו עד זמן שתנשא עוד נתחייב בחוב גמור להשיאה ולהוציא נדוניתה משלו ומכיסו ולתת נדוניא לפי כבודו ולזכות נפשו וזהו אם תהיה אשתו אם הבת הנז' בחייה בזמן נישואי בתה הנז' אבל אם ח"ו כבר נפטר' לבי' עולמה אם הניחה בנים מכ"ר פלוני החתן הנז' הוא חייב להוציא בנדוני' הבת הנז' מאה סול' לזכות נפשו ואם אמה הנז' לא תניח בנים מכ"ר פלוני החתן אז לא יתן כ"ר פלוני החתן לבת הנז' שום דבר מפני שהיא יורשה חצי כתובת אמה ותקח אותו מכ"ר פלוני החתן הנז' ותנשא בו אבל אם תהיה אמה הנז' בחיים כנ"ל הוא מחויב מעכשיו להשיא אותה לפי כבודו כנ"ל זהו טופס תנאי הכתובה והנה מת החתן הנ"ל ואלמנתו רוצה להשיא בתה מנכסי החתן ויורשי החתן מונעים שלא נתחייב להשיאה אלא כשלא היה לה על מה לסמוך ומפני כבודו ולזכות נפשו נתחייב להשיאה כמבואר בלשון התנאי אבל הואיל שאמה עכשיו תגבה כתובתה ותוכל להשיאה במקצתה אין על עצמו שום חיוב יודיענו כ"ת הדין עם מי:
תשובה מה שטוענים יורשי החתן שלא נתחייב להשיא אלא כשלא היה לה על מה לסמוך ומפני כבודו וכו' אבל כיון שאמה עכשיו תגבה כתובתה וכו' אין בטענה זו ממש דהא אבוהון דכולהו אדם דמחייב גופיה במה שאינו חייב דפוסק לזון את בתה וכו' והתם תנן דאם ניסת לאחר כשנתגרשה מן הא' ופסקה עמו וכו' לא יאמר הא' וכו' אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות הא קמן שנתגרשה וגבתה כתובתה ויש לה במי לסמוך לזון אותה ואפ"ה חייבו לזונה וה"נ לא שנא וחייב להשיאה דמה לי נתחייב לזונה או נתחייב להשיאה דאע"ג דמזונות אי איפשר לה בלאו הכי ונישואין איפשר לה בלאו הכי דלא מתפקדא אפריה ורביה אפ"ה לא מיחייב אלא הצד שנתחייב ופסק עמה ומה לי מזון או נשואין וכדמוכח בגמרא דפריך מהאי מתני' לר"ל דאמר חייב אני לך מנה בשטר פטור דלא אלימא מלתא דשטרא והכא תנן דחייב לזונה בכה"ג וחייב אני לך מנה דהוי נמי שהוא מתחייב לו במנה שאינו חייב וכדכתב הרי"ף ז"ל ומשום הכי כתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם וכמו כן כל מי שחייב עצמו בשום דבר שאינו חייב בו בא' מאלו הצדדין הרי זה מחוייב בו וכו' ואם כן נראה דכל חיוב דמתחיי' הבעל לאשתו לא שנא מזון ולא שנא נישואין מחייב אלא דנקט מלתא דשכיחא ואם יטענו בעד היתומים דלא נתחייב לפי כבודו אלא בחייו ולא לאחר מותו ולא חלקו בתנאים אלו אלא בה אם תהיה בחיים או לא אבל הוא לא נתחייב אלא בהיותו בחיים גם (זה) אינה טענה וממתני' גופא דחינן לה דתנן הפקחין היו כותבין שאהא זן את בתך ה' שנים כל זמן שאת עמי ופרש"י ז"ל ולא אם אמו' או תמותי או אגרש אותך דמשמע בהדיא דכשכותב סתמא דמחייב אפילו ימות הוא וה"נ בנישואין לא שנא כדאמר':
ועוד ראיה מלשון השטר שכתוב בו נתחייב לזון ולפרנס את בת אשתו וכו' עוד נתחייב להשיאה וכו' ומדסמכו למזונות שוין לו מה מזונות חייב אפילו מת או גרשה כדאמר' אף נישואין נמי וכמו שכתב רבינו זרחיה ז"ל בספר המאור פרק יש נוחלין גבי נכסי לך ואחריהן לפלוני דכל האומר אחריך כאו' מעכשיו במתנה הראשון דהוי' מעכשיו דמדסמכו שוין לו:
ואם כן התנאי קיים ומשיאין אותה לפי כבודו לזכות נפשו דאף על גב דאינו בחיים כבוד יש לו כדאמר' בעלמ' יקרא דשכבי וממה שכתו' בתנאים אחר כך שאם אמה תפטר והניחה בנים שחייב להוציא בנדונייתא ק' סולט' נראה דכשלא נפטרה יתן לה יותר לנדוניא לפי כבודו ויהיה היות' לפי ראות הדייני' וכפי שיעורן הממון. נאם הצעיר מבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |