שו"ת הרמ"א/מב

שו"ת הרמ"א ‏ מב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ביטוי שפתיו מתוקים וערבים, מים חיים מפיו נשאבים, חברים לקולו מקשיבים, ומגחלי תורתו מתחממים ונהנים, ה"ה האלוף ה"ה סיני ועוקר הרים, כמה"ר משה יצ"ו. היקר כמר יוסף כ"ץ הגיע פה ק"ק וויניזי"ה לשלום ודרשתי ע"ד הפטורין שהיה לו להביא עמו כפי נוסח הטופס שמסרתי לידו ונתן אמתלא לדבריו שלא היה אפשר להביאם לעת הזאת עד אחר היריד מלובלין יהיו נשלחין פה לידי ע"י איש מוקדם ומצורף לזה אודיע למכתו"ר שביום אחרון של חג קבלתי אגרת אחת מידי מעכתו"ר ומיד מוצאי החג הייתי מוכרח להשים לדרך פעמי בעסקי באופן שלא נתתי מענה למכת"ר על מכתבו. והשתא הואיל ואתא לידן לכתוב למעכ"ת בזה העסק אימא בה מילתא במה שכתב לי מכתו"ר בהאגרת ההיא, ולא כמשיב על דברי מעכ"ת כי ידעתי כי כל דברי מכתו"ר מחמדים מיוסדים על אדני השכל וכתפוחי זהב במשכיות כסף רק אבוא לפני רום מכתו"ר בדרך משא ומתן אולי אבנה מדברי מעכ"ת. והנה מכתו"ר כתב אלי בזה הלשון אמנם אפשר לזכות הסופר במשפטו ולומר שההרשאה לא היתה נפסלת כלל מחמת שהיתה מוקדמת בזמן בלא טענת מעכ"ת שכתב שאפשר לתלות הדבר בטעות הסופר כי אף לכתחלה יש לכתוב הרשאה בלא זמן כלל או להקדימה או לאחרה כמו שכתב המרדכי במרובה ובהג"ה דשבועות וכו' ע"כ לשון מכתו"ר. על זה אשיב למכתו"ר התנצלותי שלא נחיתי בשיטה זו על דרך זה כלל לפסול שטר הרשאה בשביל שהיתה מוקדמת כדרך שפסלינן שטרי הלואה ומקח וממכר המוקדמים כדי שלא יטרפו לקוחות שלא כדין כי איך יעלה על דעת שבשטרי הרשאות ניחוש לטרוף מלקוחות שנאמר מפני זה ששטרי הרשאות המוקדמין פסולים. וגם מה שכתב רבינו שמחה ז"ל במרדכי בפרק מרובה שאין צריך לכתוב זמן בשטרי הרשאות דמה לי אם הוא מוקדם ומה לי אם הוא מאוחר, לא בא רבינו שמחה ז"ל להשמיענו זה ששטרי הרשאות כשרים האף שאין כתוב בה זמן כי גם שטרי הלואות כשרים אם אין כתוב בהן זמן רק שאינם טורפים ממשעבדי אבל בא להשמיענו שא"צ לכתוב בהן זמן כי הזמן לא מעלה ולא מוריד בהן כמו בשאר שטרות דאילו בשאר שטרות אם כתב בהן טורף מלקוחות מאותו זמן ואם אין כתוב בהן זמן השטר כשר וגובה מבני חורין כי הלקוחות יאמרו לו קניננו קדמה לשטרך. אבל להקדים הזמן אף בשטרי הרשאות סובר רבינו שמחה ז"ל ג"כ שאין להקדימו כלל לכתחלה כאשר משמע מלשונו שכתב שאין צריך לכתוב זמן בשטרי הרשאות דמה לי אם הוא מוקדם ומה לי אם הוא מאוחר, דמשמע דמה לי אם הוא וכו' הוא נתינת טעם למה שאין צריך לכתוב זמן בשטרי הרשאות כמו שהוא תועלת לכתוב זמן בשטרי הלואות דהתם בשטרי הלואות אם אין כתוב בהן זמן כשיבוא המלוה לטרוף מלקוחות לומר ששטרו קודם למקחו יאמר הלוקח אדרבא שטרו מאוחר למקחו א"כ יהיו מחולקים על שטר הלואה אם הוא מוקדם או מאוחר למקחו ולא יטרוף בעל שטר הלואה מלקוחות אבל בשטר הרשאה אם אין כתוב בו זמן אין הפסד כי אין בו דרישה אם הוא מוקדם או מאוחר. וזהו מה שכתב דמה לי אם הוא מוקדם ומה לי אם הוא מאוחר, ואם דעת רבינו שמחה ז"ל כפי שהבין מעכ"ת מדבריו שאף לכתחלה יכולין להקדים הזמן בשטרי הרשאות היה לו לומר רבותא בטופס שטרי הרשאות יכתוב זמן ואני אומר שאף לכתחלה יכולין להקדים הזמן בשטרי הרשאות. וא"ת להשיב לי בדוחק שרבינו שמחה ז"ל דבריו בלשון לא זו אף זו ולתרץ דבריו דמה לי אם הוא מוקדם כאילו אמר דמה לי ג"כ אם כתוב בתוכו הזמן מוקדם, אם כן הוא שכתב דבריו בדרך לא זו אף זו היה לו לומר דמה לי אם הוא מאוחר ומה לי אם הוא מוקדם כי בשטרי הלואות המאוחר כשר והמוקדם פסול, הלכך לענ"ד מתוך לשונו משמע שלא בא רבינו שמחה ז"ל לומר שיש לכתחלה להקדים הזמן בשטרי הרשאות ואפשר שטעמו כמו שכתב רבינו ירוחם בנתיב ד' חלק ד' בשם הרשב"א ז"ל בענין שטר מאוחר מ"מ אין לאחרו לכתחלה דמיחזי כשקרא וגם נוכל ליתן טעם אחר שאין להקדים לכתחלה הזמן אף בשטר הרשאה מפני שיוכל להגיע הפסד בזה למורשה כי לפי דעת הרי"ף ז"ל (ב"ק בפרק מרובה) והרמב"ם ז"ל (פ"ג מהל' שלוחים) מי שהרשה לאחד ורצה לבטל השליחות ולהרשות לאחר רשאי. וכתב הרשב"א ז"ל בסימן אלף וע"א שאם הרשה את שמעון ואח"כ הרשה את לוי הרשאה אחרונה מבטלת את הראשונה, וא"כ בנדון דידן איכא נפקותא גדולה שלא להקדים הזמן בשטר הרשאה כי לפעמים שיעקב הרשה לראובן באחד בניסן להוציא ממונו מיד המחזיק בה ואח"כ נתחרט שהרשה את ראובן מפני שאינו מאמינו או מפני חששא אחרת והרשה את שמעון באחד באייר והרשאה הראשונה תהיה מבוטלת ואם העדים יקדימו הזמן בהרשאה של שמעון ויכתבו באחד באדר הן בלא ידיעת המרשה או אף בידיעתו נמצא שהאחרונה תהיה ראשונה ולא תהא כוונת המרשה מקויימת שרצה לבטל ההרשאה שכתב לראובן. וע"ד זה יש קצת לחוש ג"כ שלא לאחר הזמן לכתחלה בשטר הרשאה. וא"ת א"כ גם שאין כותבין זמן כלל איכא חשש שלא יתברר איזו הרשאה ראשונה או שנייה, איכא למימר שיש תקנה לזה שיכתוב בהרשאה שנייה איך הוא מבטל ההרשאה שמסר לראובן אבל כשיקדים זמן ההרשאה כדלעיל האף שיכתוב בשטר הרשאה שמסר לשמעון איך הוא מבטל ההרשאה שמסר לראובן אכתי איכא למיחש שמא הרשה את ראובן באחד בשבט ואח"כ הרשה את שמעון באחד באדר ובטל ההרשאה של ראובן ואח"כ חזר והרשה את ראובן באחד בניסן ובטל ההרשאה של שמעון, וכחששא זו גרסינן בפרק גט פשוט (דף קע"א:) והביאו הסמ"ג בהל' מלוה ולוה שטרי מקח וממכר שלא נכתבו בזמנם אפילו הם מאוחרים פסולים שהרי אפשר לטרוף בהן שלא כדין כיצד כגון שחזר המוכר וקנה השדה מיד הלוקח קודם שיגיע זמן השטר המאוחר ויוציא הלוה השטר המאוחר ויאמר חזרתי ולקחתי ממך פעם שנייה ונמצא טורף שלא כדין:

והשתא בנדון דידן שהתרעמתי בההרשאה שיוצאה מתחת יד כמר יוסף כ"ץ שדילג בה הסופר שנה אחת וכתב שנת ש"כ לפ"ק, והיה לו לכתוב שנת שכ"א, לא היתה תלונתי לאמר שההרשאה פסולה מחמת שהיא מוקדמת כמו שפסלינן שטרי הלואות המוקדמות כדי שלא יטרפו לקוחות שלא כדין כאשר כתבתי ג"כ לעיל. וגם לא שייך בנדון זה שום חד מתרי טעמי דלעיל, לא מטעמא קמא דמיחזי כשיקרא כיון שכבר נכתבה ונחתמה ההרשאה לא פסלינן אותה בדיעבד כמו שלא פסלינן שטרי הלואות המאוחרות לפי דברי רבינו ירוחם שכתב בשם הרשב"א ז"ל שאין לאחרו לכתחלה דמיחזי כשיקרא, וגם לא משום טעמא בתרא דשמא הרשו היורשים בק"ק קראקא לאדם אחד ואחר כך הרשו לכמר יוסף כ"ץ ונמצא כמר יוסף הוא המורשה האחרון ונתבטל המורשה הראשון ועכשיו שהקדימו הזמן ההרשאה של כמר יוסף כ"ץ שנה אחת נמצא שהוא יהיה המורשה הראשון והרשאתו תהיה מבוטלת, משום הא ג"כ לא הייתי חושש דהא כתב הסמ"ג בהלכות שלוחים שאין הנתבע יכול לדחות המורשה ולומר לו שמא המשלח הרשה אחר זה יאמר לו תן לי הפקדון והרשאתי זו תהא בידך ואם הרשה אחר הוא הפסיד את עצמו והנפקד פטור שהרי בהרשאתו נתן. אבל דאגתי על ענין שלישי, כיון שנודע אצלי האמת שהסופר טעה והקדים הזמן שנה אחת והעדים לא הרגישו גם כן כאשר אמר המורשה בעצמו ואם הייתי נותן הממון ביד כמר יוסף כ"ץ בהרשאה זו ואשר הממון נאנם ממנו בדרך ח"ו ואיכא למיחש שמא היורשים בק"ק קראקא הרגישו בהקדמת הזמן ושתקו ואם העדים לא היו בק"ק בזמן הכתוב בשטר הרשאה היו יכולין היורשים בקל למצוא העדים לאחר זמן שיזימו עדי שטר הרשאה בעמנו הייתם במקום פלוני בזמן פלוני ונמצא ההרשאה מזוייפת למפרע ואע"ג דעם כל זה איכא למימר שאין היורשים יכולין לתבוע ממני הממון שהייתי מוסר ליד כמר יוסף כ"ץ בהרשאה ההיא שאין אונס גדול מזו כי מאי הוה ליה למעבד שבא בהרשאה מקויימת בב"ד וכי אדע שעדי השטר היו נעשים זוממים דאם נחוש לזה אין לדבר סוף שלעולם הבא בהרשאה יהיה נדחה בטענה זו מכל מקום הפטורים והמחילות שהיה עושה לי כמר יוסף כ"ץ מצד היורשים בכח ההרשאה ההיא שאין להם עוד עלי לא טענה ותביעה וחשבון מכל מה שהפה יוכל לדבר היה חספא בעלמא, ואף על גב דתניא בפרק אחד דיני ממונות (דף ל"ב.) שטר שכתוב בו באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו והלא עמנו הייתם במקום פלוני השטר כשר ועדיו כשרים שמא איחרוהו וכתבוהו, א"כ ה"נ נימא גבי הרשאה זו שמא איחרוהו או הקדימוהו וכתבוהו ונדחה חששא דידי, מ"מ אכתי איכא למיחש שמא היורשים לשם הביאו העדים בב"ד ואמרו שהשטר הרשאה בזמנו כתבוהו ואח"כ כשיהיו נעשים זוממים לא אמרינן עוד שמא איחרוהו וכתבוהו כמו שכתוב בטור ח"מ סימן מ"ג וז"ל לפיכך אין עדי השטר נעשים זוממים עד שיאמרו בב"ד שטר זה כתבנוהו בזמנו ולא איחרנוהו וכו' וכן דעת הרמב"ם ז"ל (פרק י"ט מהלכות עדות) והרי"ף ז"ל (בפרק מרובה) והר"ן ז"ל בפ"ב דכתובות. וא"ת א"כ איך מוציאין ממון מיד המחזיק בהם בהרשאה שלעולם ידחה המחזיק בממון את המורשה בטענת שמא זמן שטר הרשאה מוקדם או מאוחר בטעות ועדי השטר העידו בב"ד שבזמנו כתבוהו ונמצא שיכולין להיות נעשים זוממים, יש לי לומר דודאי מספק לא אמרינן הקדימו או איחרו זמן השטר בטעות רק אם הקדימו או איחרו עשו בכוונה ואח"כ ליכא למיחש שהיו נעשים זוממים אף כי לא יאמרו בב"ד שבזמנו כתבנוהו אבל בנדון דידן שהמורשה בעצמו הודה ואמר שהקדימו הזמן בטעות למה לא ניחוש בכל אחד:

ואי לא מסתפינא הייתי מטיל חששא אחרת בנדון דידן כיון שמיום שנגלה לשם אצלכם מפטירת האלוף כמוהר"ר משה ז"ל עד זמן שנכתב בה הרשאה יש באמת ימים מועטים א"כ יוכל להיות שעדי ההרשאה יוכלו להיות נעשים זוממים באופן זה שיבואו שני עדים ויעידו איך עדי ההרשאה היו עמהם במקום פלוני בתמידות ימים רבים קודם שנודע מפטירת האלוף ז"ל הנ"ל עד יום או יומים אחר זמן הנכתב בשטר ההרשאה וזה הוא דבר שכיח אצלכם באשר אתם הולכים תמיד חוץ לעירכם על הירידים אבל אי אפשר לומר שמא איתרוהו וכתבוהו רק לומר שמא הקדימוהו וכתבוהו. ועתה אבוא לדון אם שייך לומר כאן שמא הקדימוהו וכתבוהו, דהא דתניא בברייתא שהבאתי לעיל שטר שכתוב בו באחד בניסן בשמיטה וכו' עד שטר כשר ועדיו כשרים שמא איחרוהו וכתבוהו, איכא למימר בין לפירש"י ז"ל שפי' איחרוהו וכתבוהו שלא כתבו השטר בזמנו אלא איחרוהו מלכתבו וביום כתיבתו היו במקום אחר כמו שהעדים אומרים שהם כתבו שם המקום שראו בו ההלואה בין לשאר המפרשים ז"ל שפירשו שהשטר בזמנו נכתב ובאותו מקום שנכתב היו אלא שהם איחרו הזמן ולא כתבו מאותו הזמן ואפשר כי ביום הכתוב בשטר היו במקום אחר איכא למימר טעמא לשני המפרשים למה איחרוהו וכתבוהו שנתרצה המלוה ומחל שלא לטרוף לקוחות רק מזמן האחרון ולפירש"י ז"ל איכא למימר עוד ג"כ שנתרשלו מלכתוב השטר עד אחר זמן וכתבו אח"כ מקום שראו ההלואה א"כ לכל הפירושים איכא טעמא איך נזדמן שאחרוהו וכתבוהו. אבל בנדון דידן כיון שבאופן הנ"ל אי אפשר לומר שאיחרוהו וכתבוהו רק נשאר אצלנו לומר שהקדימוהו וכתבוהו א"כ אשאל למה ועל מה תועלת הקדימוהו בשלמא אם היה אפשר לומר שאיחרוהו וכתבוהו היינו אומרים כטעמא שאמרנו לפירש"י שנתרשלו מלכתבו עד אחר זמן וכתבו אותו הזמן בכוונה אבל להקדים הזמן על מה כוונה ותועלת הקדימו ולסיבת מה. וליכא למימר שעדי השטר שהוזמו דאמרינן שהשטר כשר ועדיו כשרים שמא איחרוהו וכתבוהו בטעות וה"נ אמרינן שהקדימו בטעות, זה ודאי לא אמרי' גבי עדים זוממים דא"כ איך כתב נימוקי יוסף בפרק אחד דיני ממונות בשם רבותיו על ברייתא דלעיל דשמעינן מהא דאם היה כתוב בסוף שמיטה והוזמו השטר פסול ולא אמרינן איחרוהו וכתבוהו שאין דרך לאחר השטרות ולכתוב בסוף שמיטה ואי אמרינן שמא איחרוהו וכתבוהו בטעות נימא נמי התם איחרוהו וכתבוהו בטעות בסוף שמיטה אלא ודאי הסברא נותנת היכא דעדים הוזמו לא אמרינן איחרוהו וכתבוהו אם לא שיש לתלות באיזו סיבה. ומגופא דברייתא דנקט באחד בניסן בשמיטה לרבותא לפירוש נ"י הייתי יכול למידק דין זה אכן יש קצת דרך להשיב ולא חפצתי להאריך. ואם יקשה עלי מכ"ת לפי חששא זו אחרינא א"כ מה דכתב הטור ח"מ וגם הרמב"ם והרי"ף ז"ל לפיכך אין עדי השטר נעשים זוממים עד שיאמרו בב"ד שטר זה כתבנוהו בזמנו הלא יש דרך שיעשו זוממים האף שלא אמרו בב"ד שטר זה כתבנוהו בזמנו כפי הדרך שכתבתי שיבואו עדים ויעידו שעדי השטר היו תמיד עמהם במקום פלוני רחוק מאוד מיום שנולדו עד זמן השטר או עד ימים רבים אחר זמן השטר, על זה אשיב שהמפרשים כתבו דבר שהוא יותר רגיל ושכיח אבל אינם מכחישים אם יעידו בזה שלא יעשו גם כן זוממים:

והנה אפרש כתבי שכתבתי למכ"ת שאף שהטעות שנפל בזמן השטר אפשר להוציא צדדים להתלות בטעות סופר כוונתי כיון שיום השבוע אינו מכוון עם ימי החודש של שנת ש"כ ועם שנת שכ"א הוא מכוון נמצא מוכח מתוכו שהוא טעות סופר ודילג שנה אחת, וא"כ ליכא למיחש לחששא דידי שיהיו עדי השטר נעשים זוממים. אף יש לומר לאידך גיסא שהרשאה נכתבה שנת ש"כ לפ"ק ובאותו חדש ויום השבוע ואינה מוקדמת וטעה בימי החודש, הלא כתב מהרא"י ז"ל בכתביו סימן י"ג דרובא דרובא לא ידעי חשבון ולא הוי משום הכי מוכח מתוכו ומשום זה כתבתי ומה לי לצרה זו לעמוד על ספק שיבוא אחד לתלות בי בוקי סריקי:

ועל מה שכתב לי מכ"ת שאף שנכתב בשטר הרשאה יעקב בר ברוך הכהן הוא שם חניכתי, שאני נקרא יעקב ברוכש, באמת במקומי לא שמעתי משום אדם שקרא שמי יעקב ברוכש רק יעקב בכמר אברהם שלמה הכהן. ולא אאריך עוד בדרוש הזה. ואדון העולם יוסף למכ"ת חיים ושלום ויגדל כסאו דמר עד עולם. כה מעתיר אהובו דמר נצח יעקב בכמר אברהם שלמה הכהן ז"ל. נכתב פרשת ויצא יעקב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.