שו"ת הרא"ש/עט/ח

שו"ת הרא"ש ‏ עט ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל עט - סימן ח

תשובת שאלה יקבל החכם הנכבד את תשובתו על אשר שאלת יעקב שמת והניח שלשה בנים ראובן שמעון ולוי ולא היה לוי בעיר בשעת מיתת אביו ובא יהודה לראובן ושמעון ואמר להם בפני עדים אתם יודעים שיש לי ביד אביכם כך וכך תנוהו לי והם הודו לדבריו ונתנו לו אשר שאל בפני העדים ולאחר זמן בא לוי ותבע את יהודה להחזיר לו שליש הממון שלקח מאחיו שהוא חלקו ויהודה השיב לו לאו בעל דברים דידי את שלא נתת לי כלום ולא קבלתי ממך ואפילו דברים בעלמא לא דברתי עמך ונסתפקת אי יהודה שפיר טעין לאו בעל דברים דידי את ונשאת ונתת בדבר והבאת ההיא דאחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהם (ב"ק ט’) וגם הבאת ההיא דתרי אחי תרי שותפי וכו' (כתובות צ"ד) ואין ענינם לכאן כלל דהנהו מיירי שנעשה הדבר על פי דיינין אבל בנדון זה שלא תבעם יהודה לדין אלא דברים בעלמא דבר להם והודו לדבריו ונתנו מממון אביהם וגם יהודה תבע שהיה לו חוב אצל אביהם שלא כדין עשו ששלחו יד בממון לוי שלא מדעתו דמיד שמת יעקב היה הממון בחזקת שלשת האחין ואם ראובן ושמעון רצו לפרוע חוב אביהם ליהודה בלא שיבואו לדין בשל חלקם היה הרשות בידם אבל בחלקו של לוי לאו כל כמיניה ובגזל שלחו יד בממונו ונתנוהו ליהודה הילכך רצה לוי גובה מראובן ושמעון שגזלוהו רצה גובה מיהודה שהגזלה בידו כדאמר רב חסדא גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה והא דתנן (בב"ק קי"א) הגוזל ומאכיל את בניו פטור מלשלם מיירי לאחר יאוש ובאין גזלה קיימת והכא בנדון זה אין כאן יאוש הילכך רצה גובה מיהודה ובעל דברים דידיה הוא מטעם שכתבתי.

ומה שהוספת לשאול אם עמד יהודה עם לוי בדין ואמר לו אמת הוא שקבלתי ממון מאחיך מחמת שהיה לי אצל אביך כמו שאחיך יודעים ואתה אינך יודע לפי שלא היית בעיר וכיון שכן הוא הטל חרם בשם כל מי שתופס דבר משלך אינה טענה מה שטען יהודה וכיון שהודה שקבל הממון מראובן ושמעון בחוב שהיה לו על אביהם צריך יהודה לבא לדין עם לוי אם החוב עשוי בענין זה שיוכל להוציאו מיורשי יעקב בבית דין בדין גבו אותו מראובן ושמעון ואין לוי יכול להוציא מיד יהודה כלום דאף אם היו המעות ביד לוי היה מוציאם מידו בכח השטר וחזוק שיש לו על אביהם ואם היה החוב בענין שאין יהודה יכול לגבותו מיורשי יעקב בבית דין אלא שהודו ראובן ושמעון ופרעו מדעתם לא הפסיד לוי בהודאת אחיו ושלא כדין נתנו לו שליש החוב חלקו של לוי וכיון שהודה יהודה שקבל כל החוב שהיה אביהם חייב לו וחייב יהודה להחזיר ללוי שליש הממון שנתנו לו ראובן ושמעון לפי שהם גזלו ממון אחיהם ונתנוהו ליהודה ויכול להוציאו לוי ממנו כיון שנמצא גזלו בידו.

ומה שכתבת אי מצי יהודה למימר ללוי מוחזק אני ואתה באת עלי בטענת ספק והמוציא מחברו עליו הראיה ונסתפקת אם נאמן במגו דהחזרתיו לך לא שייך הכא למימר מגו כי הוא אומר שקבלם בחוב שהיה אביהם חייב לו ולמה יחזירם טענתו שהוא טוען בממון לזכות בממון וחזרת המעות סותרים זה את זה לא שייך מגו אלא בשתי טענות שאיזה מהם שיטעון זוכה בממון שבידו אלא שאותה טענה שהוא טוען כדי לזכות בממון שבידו אינה בריאה וטובה ולא היינו מאמינין לו בטענה שטוען לזכותו בממון אלא על ידי מגו של טענה אחרת טובה ואמרינן מה לו לשקר ודאי גם טענה שטוען אמת היא דאם היה רוצה לשקר היה טוען טענה שנראית לעולם יותר שהיא אמת מזו הטענה שטען כגון הנהו עיזי דאכלי חושלא בנהרדעא (ב"ב ל"ו) דמהימן למימר שאכלו עד כדי דמיהם אף על גב דלא שכיח במגו דלקוחים הם בידי וכן ההיא (שבועות מ"ב) דנאמן לומר סיטראי נינהו במגו דלא היו דברים מעולם אף על גב דסיטראי נינהו טענה גרועה היא דלא שביק איניש מלוה בשטר ופרע מלוה על פה וכן כל מגו שבתלמוד על דרך זה אבל בנדון זה בטענתו הוא רוצה לזכות בחלק לוי והיאך נאמין לו במגו של טענה אחרת שיטעון שאין לו בחלק לוי כלום.

ומה ששאלת אי מצי לוי למתבעינהו לראובן ושמעון כאחד בשביל חלקו שנתנו ליהודה שלא כדין כבר כתבתי זה רצה מזה גובה רצה מזה גובה.

ומה ששאלת אם יאמרו ראובן ושמעון שלא ידעו דבר מחוב זה שתבע יהודה אם היה אביהם חייב לו אם לאו וגם לא נתנו לו מרצונם אלא שבא לביתם בתוך ימי אבלם ורצה למשכן מה שבביתם ויעצום קרוביהם להתפשר עמו ומחמת פחד יהודה שהוא אחד מדייני העיר פשרו עמו ונתנו לו הממון אם יוכלו להוציא הממון בטענה זו איני רואה כאן אונס להוציא הממון מיהודה שהוא מוחזק בו כי לאו גברא אלמא לאונסם ממון שלא כדין אלא מדעתם פשרו עמו וטפי תלינן שידעו שאביהם היה חייב לו ולכבוד אביהם פרעו לו.

ומה ששאלת שראובן ושמעון אומרים שלא ידעו שהיה לו שותפות עם אביהם כי אביהם לא צוה אלא ליתן לו הקרן ואם היה לו בידו ריוח היה מצוה לתת גם הריוח טענות הבל כל אלו אחרי שנתפשרו מדעתם ונתנו לו ממון בשביל הריוח היאך יוכלו לבטל פשרה שעשו בלי שום אונס נאום הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

[ילמדנו רבינו ראובן חייב מנה לשמעון בשטר ומנה ללוי בשטר ותבעו שמעון בבית דין והשביעו להביא מה שיש לו כתקנת הגאונים ולא השביע להביא לו מה שירויח יתר על ההוצאה הראויה לו אח"כ בא שמעון ששטרו מוקדם להשביע לראובן להביא ג"כ לידו מה שירויח יתר על ההוצאות וטען ראובן כי כבר נשבע לתת ללוי ושמעון טוען ששטרו מוקדם והוא יקח תחלה וכלם שני השטרות מזמן אחד הדין עם מי (ונראה) לא שייך דין קדימה בדבר שאינו בעולם ועתיד לבא לאחר זמן ואי לאו דנשבע היו חולקין וכיון דנשבע לתת ללוי צריך לקיים שבועתו נאום הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל]

ילמדנו רבינו ראובן ושמעון ירשו מאביהם קרקעות ומכר ראובן חלקו או נתנו במתנה ונשאר חלק שמעון ברשותו ויצא שטר חוב על אביהם ובא לטרוף מחצה מהלוקח שקנה מראובן ואומר לו הלוקח הרי החוב היה על יעקב והרי נשארו נכסים בני חורין מנכסיו ביד שמעון בכדי חובך ואין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין ושמעון משיב לא כי אני וראובן אחי ירשנו מאבינו קרקעות אלו אחר שיפרע כל החובות ואז נחלוק דהלכתא בטלה מחלוקת ונמצא למפרע כי מה שמכר לא היה שלו ואפילו אם בעל חוב יטרוף סופו לחזור עליכם אם כן מה לי אם תתנו לבעל חוב אולי הדין עם בעל חוב של יעקב שרוצה לטרוף חצי חובו מנכסי ראובן בן יעקב שמכר או נתן לאחר לפי שראובן ושמעון חייבין לפרוע חוב אביהם כל אחד חציו כדתניא בפרק יש נוחלין (קכ"ד) יצא עליהם שטר חוב בכור נותן פי שנים שכל אחד חייב לפרוע כפי ירושתו והא דאמרינן בפרק קמא דבבא קמא (ט’) שני אחים שחלקו ובא בעל חוב וטרף חלקו של אחד מהם פר"י דמיירי כגון שעשאו אפותיקי כגון ששעבד לו קרקעותיו וסיים לו אותו קרקע במצריו להיותה תחלה לפרעון אם ירצה המלוה הילכך יכול לגבות כל חובו מן האחד [אבל אם לא עשאה אפותיקי לא יוכל לגבות כל חובו מן האחד] כל זמן שמוצא לגבות מן השני מנכסי אביו הילכך בנדון זה יגבה בעל חוב של יעקב חצי החוב מנכסי ראובן שירש מאביו אף על פי שמכרו לאחר ולא מצי לקוחות למימר הנחנו לך נכסים בני חורין ביד שמעון דהא דאמרינן אין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין היינו נכסים ששעבד הלוה אבל לא נכסים ששעבד היורש או הלוקח כדאמרינן בפ"ק דבבא קמא (ח) דראובן מכר כל שדותיו לשמעון והלך שמעון ומכר שדה אחת ללוי ובא בעל חוב דראובן רצה מזה גובה רצה מזה גובה ולא מצי לוי למימר לך אצל בני חורין שהנחתי לך ביד שמעון ואפילו הן זיבורית דלא תקנו חכמים ז"ל תקנה זו אלא בנכסים ששעבד הלוה אבל לא בנכסים ששעבד הלוקח מן הלוה וכ"ש בנדון זה שחצי החוב מוטל על ראובן לפרוע מנכסים שירש מאביו ואם מכרן לאחר יטלם בעל חוב ואין לו על שמעון שום שעבוד כי שעבוד חצי החוב מוטל על הנכסים שירש ראובן מאביו וחצי האחר על שמעון.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף