שו"ת הב"ח החדשות/צג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
טבת שצ"ה הגיעני גט מק"ק פראג ע"י שליח הולכה וראיתי בו תיוהות רבות בראש כתב בו בנפשכי חסר יו"ד ראשונה כמנהג ק"ק פראג מקום הכתיבה ועל פי הדין הי' להם לכתוב בשני יודין כמנהג מדינתינו מקום הנתינה שהוא העיקר כנראה מדברי הב"י סי' קכ"ה ביישוב דברי תשובו' הרא"ש כלל מ"ה סי' ב' וכן פסק בש"ע שצריך שיהא הגט נקרא במקום הנתינה. עוד ראיתי בו שתיבת יתכי הכף היתה כתובה על נקב שהיה נראה לעין והדיו לא הייתה עוברת עליו. עוד ראיתי לא הי' מעורה בשורה אחת שלא הייתה בתוכה למ"ד והשורה שלמעלה ממנו לא הייתה הנון שבתוכה משוכה עד סמוך לשורה הזאת. עוד תיבת ואגרת שבוקין הנון פשוטה לא הייתה קו אחד שבאמצעה הי' לה הפסק. עוד תיבת כדת משה וישראל הנה תיבת משה הי' נראה על תיבת כדת למעלה למפרע באופן כשכפלו הגט זה על זה להניחו כאגרת הייתה לח ונרשם תיבת משה למפרע למעלה וכן השין מתיבת ישראל נרשמה על האלף. וכן תיבת להתנסבא נראה כעין יו"ד שני' בתוך ההי"א באופן שנראה מזה בבירור שבשבעה שמסרו הגט ליד אשה שאז מקפלין הגט צד א' על חבירו להניחו כאגרת לא הי' יבש עדיין הגט. עוד שלא קצצו מן הקלף הנקבין שמן הצדדים שנעשה בהן השרטוטין. גם בהרשאה הי' שלשה דברים שלא ישרו בפרט השנים כתבו ארבעה. ובכינוי שם העיר דמתקריא. שנים בלשון זכר ועוד כתבו הרבה ר"ת:
והנה אשא עיני מרחוק וארא לישא וליתן בכל חלוקה וחלוקה אם ראוי להכשיר או לא ובתחלה אומר שבודאי מכל זה נראה שהמסדרין לא הי' בקיאין בדיני גיטין או בלתי מדקדקין ושניהם כאחד לא טובים והנה מ"ש לעיל במה שכתבו בנפשכי חסר שלפום ריהטא הי' להם לכתוב מלא כמו במקום הנתינה אם נדקדק לע"ד יפה עשו שכתבו כן ואף לכתחלה הי' להם לכתוב דוקא חסר יו"ד והוא כשנדקדק תחלה בדברי ב"י סי' קכ"ה מ"ש אדברי הטור סעיף מ"ז מה שהביא תשו' הרא"ש כלל מ"ה סי' ב' וגרס בתשובה ההוא צריך שיהא נקרא כתב הגט במקום כתיבתו לינוקא דלא חכים כו' וכתב הב"י ע"ז וז"ל ובאמת תשובה זו קשה בעיני דבפרק השולח משמע דבתר מקום נתינתו אזלי וכו' עד אבל רבינו שלא כ' אלא תחלת התשובה נראה שלא הי' גורס בסוף התשובה נתינתו אלא כתיבתו ותימא הוא ובתשובות הרמב"ן סי' קמ"ח כתב וכו' עד הרי תשובה זו מוכחת כדברי דבתר מקום נתינה אזלינין עכ"ל ואני אומר דלק"מ ודברי הטור ודברי הב"י ותשובות הרא"ש ותשובות הרמב"ן אחת הנה דבודאי בשינוי השמות צריך תמיד לכתוב עיקר השם שבמקום הנתינה והשני בטפל בלשון דמתקרי דמקום הנתינה עיקר כדמוכח שם בגמרא ומאחר דאתחזק כאן במקום הכתיבה שיש לו עוד שם אחר במקום הנתינה יכירו וידעו שזהו פלוני המגרש ופלונית המתגרשת אבל לענין קריאת הגט צריך שיהא נכתב שיהא נקרא בב' המקומות דחיישינין לחומרא מקום שיצא ומקום שהלך וכן מצאתי אח"כ בתשובו' מהר"ר שלמה כהן סי' ח' ובנידון דהרא"ש מיירי שהי' נכתב באופן שהי' נקרא במקום הנתינה שהיו כותבין נו"ן פשוטה קצרה כמו זיין וריש בגג קטנה ובמקום הנתינה הי' קורין אותו ריש ובמקום ובמקום הכתיבה לא הי' נקרא ופסלו וכתב הטעם שצריך שיהא נקרא מ"מ במקום הכתיבה ומכ"ש שצריך שיהא נקרא היטב במקום הנתינה ומביא ראיה שחששו חז"ל לכתוב במקום הנתינה שני השמות דהיינו גם שם שבמקום הכתיבה משום לע"ז שלא יאמרו בני מקום הכתיבה שאין זה המגרש מכ"ש שצריך שיהא נקרא הגט לבני אותו מקום הכתיבה וידעו שנתגרשה ובתשו' הרמב"ן הי' הדבר בהיפך שלא הי' נקרא במקום הנתינה ופסלו ג"כ ובהכי כ"ע מודים ובענין השמות מי הוא העיקר בודאי שם הנתינה עיקר ואידך טפל ומ"מ צריך לכתוב שניהם וק"ל. ומעתה ג"כ מ"ש בש"ע ס' ח' ויש מי שאומר שאף במקום כתיבתו צריך שיהא נקרא לא יפה כתב בשם י"א דלענ"ד כ"ע ס"ל הכי דצריך להיות נקרא בשני המקומות וכמ"ש. ומעתה מאחר דחיישינין לתרווייהו שיהי' נקרא בשני המקומות יפה עשו שכתבו בנפשכי חסר יוד ראשונה דטעמא דכותבין חסר דכשהוא מלא משמע שני נפשות וכמ"ש הב"י בשם המרדכי א"כ כשכותבין חסר נקרא שפיר בשני המקומות שהרי אף במקום הנהוג לכתוב מלא אם כתב חסר כשר משא"כ כשהוא מלא אינו נשמע שפיר לבני מקום הכתיבה וק"ל ואם ככה הייתה כוונת המסדרין יפו עשו סוף דבר שאין מקום לחוש בשביל זה. ומה שנכתב תיבת יתיכי על מקום נקב נראה דגם בזה אין מיחוש מאחר שחומר שטח האויר הוא עב ורחב ונשאר מצד הנקב כשיעור רוחב אות וכן הביא ב"י בא"ח סי' ל"ב גבי תפילין בשם הר"ר מנחם המאירי כה"ג אם ניקב דרך הא' בשפת רוחב הרגל שהוא עבה וניקב מקצתה מצד רחבו ונשאר ארכו קיים מצד רוחב האחר אם כמלא אות קטנה נשאר יו"ד או וי"ו כשירה שהרי אם עשה הרגל מתחלתו דק כשר ואם נפסק כל הרוחב באופן שנתפרד העליון או התחתון אם הוא דק כ"כ עד שאין התינוק מרגיש כשר ובהכי מיושב הא דקאמר בהקומץ גבי נפסק כרעא דה"א דשיעורו כמלא אות קטנה וגבי ויו דויהרג אמרינין אייתי ינוקא דלא חכים ולא טיפש וכו' ע"כ נראה מזה בהדיא שכל שנשאר ברוחב שטח האות כמלא רוחב קו קטן סגי בהכי ואע"ג דהמרדכי לא ס"ל האי תרוצא שהרי איהו מחלק מכח קושיא זו בין אותיות פשוטות כמו וי"ו וזין ונון פשוטה ובין שאר אותיות מ"מ נראה דזה כ"ש וק"ו הוא ממה דאיהו מכשיר בהא אפילו אם יפסק התחתון מן העליון מכח הנקב לגמרי ולא נשאר בירך לצד מעלה אלא כמלא אות קטנה שהוא יו"ד מכ"ש אם יהי' הנקב ברוחב הירך מן הצד ונשאר בצד השני האות מחובר לשל מטה ממנו כמלא רוחב יוד שהוא כשר שהרי מתחלה הי' יכול לעשות כך ובנ"ד כ"ש שנשאר בשני צדדי האות מחובר רק שבאמצע עביו ניקב נקב קטן ומכ"ש אם יש חשש עיגון פשיטא דאין לחוש וק"ו הוא מהני אותיות שאינם דבוקים כאלף ועין ושין שמקצת רבוותא פוסלין בכה"ג אפי' בדיעבד אפי' תינוק דלא חכים קורא אותו ואפ"ה במקו' עיגון י"א דיש להכשיר מכ"ש בנידון דידן דלכ"ע הוא חיבור כמ"ש מכ"ש דיש להקל ועוד יותר יש להקל מאחר שהוא בטופס הגט דאפילו בלא עיגון יש להקל כמ"ש מהרמא"י בהגה סי' קכ"ה סי"ו. ומה שאינו מעורה שהוא מנהג קדמונים כבר כתב מהרמא"י בהג"ה סעיף י"ח דבמקום עיגון אין להחמיר ומה שהנו"ן של שבוקין נפסק' באמצעה מאחר שהוא במקום טופס אין להקפיד ומכ"ש כשהתינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותו נו"ן כשמכסה את החצי הנפסק שלמטה ואע"ג דכתב מהרמא"י סי' קכ"ד בשם תיקון ישן ואין צריכין לכסות מן הצדדין של אות שיש בו הפסק אין הנידון דומה לזה וק"ל ואם גבי תפילין דכתיב וכתבתם שהוא ר"ל כתיבה שוה כשר בכה"ג וכמ"ש הר"ר מנחם המאיר"י כנ"ל ואעפ"י שפוסלין שם אלף ועין וכדומה שאינם נוגעין וכ"כ מהרי"ק שורש ס"ט מכ"ש גבי גט במקום עיגון שמכשירין אפילו בתורף ובטופס אפילו בלא עיגון אותיות הללו מכ"ש באותיות הפשוטות שתינוק קורא אותו. גם במה שלא קצצו הנקבין שהשרטוט נעשה בהם אין בזה שום מיחוש דודאי אם הי' רוצין לקוץ אותם להתנאות צריכין לקוצצם לכתחלה קודם הכתיבה למען לא יהי' מחוסר בשעת הכתיבה קציצה אבל אם אינו רוצה לקוץ אותו אין בזה מיחוש ואע"פ שהוא נוי הגט לקוץ אותו ובזה יצאנו ידי חובותינו כל החששות הנזכרים אך אחת הוא ע"כ אמרתי לישא וליתן בחלוקה זו בשני חלקי הסותר והוא מה שהגט נתלחלח מיני' ובי' עד שתיבת משה נדחקה ונרשמה כמין יוד למפרע אתיבת כדת ושין של ישראל תוך האלף של ההיא תיבה גופיה גם היא דלהתנסבא נדחקה ונרשמה כמין יוד בשטח של עצמה עד שנראה כשני יודין בתוך דלת אחד בדיו והשני ברשימה בזה נראה שלא היה הגט יבש בשעת חתימת העדים והנתינה והו"ל כתב שיוכל להזדייף וכמ"ש הרבה מן אחרונים כמו הב"י סוף סי' קל"ג וז"ל המרדכי פ"ב דגיטין אמשנה וכל דבר שהוא מתקיים מכאן יש ליזהר שלא ליתן גט לאשה כשהוא לח שהרי אינו של קיימא ולפ"ז יש לו עיקר מהגמרא וממילא צריכין להביא עדי מסירה שנמסר הגט בפניהם לשליח בלא שום תנאים כמבוא' בא"ע ריש סי' קכ"ד וא"ל דנאמין לשליח ע"ז דלא הוי תנאי בגט דנאמן כבי תרי דזה אינו דכל מה שהאמינוהו חכמים בשביל עיגון כשיאמר בפני נכתב ונחתם היינו משום דאין עדים מצויין לקיימו והאמינוהו בכך משום דמן התורה עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדות בב"ד דמי והאמינוהו לשליח לקיים עדים החתומין שלא יערער הבעל אבל מ"מ לא עדיף מעדים החתומים עצמם שאפי' היו לפנינו והיו מעידים שלא היה תנאי בגט אינו מועיל כלום מטעם גזירה כמבואר ריש סי' קכ"ד וז"ל המ"מ מהל' גירושין אהא דכתב הרמב"ם ואם מביא הבעל עדים יכול לערער מדאמרינין פרק קמא דגיטין תרי ותרי נינהו כלומר ואפילו נתקיים בחותמיו אמאי כשר וכ"ש במקום שליח שלא יפה כוחו יותר מקיום גמור עכ"ל וא"כ צריך להביא דווקא עדי מסירה כמו באשה עצמה ואע"ג דמצינו שהשליח נאמן שהוא שליח פלוני אע"פ שאין ההרשאה בידו היינו משום ששליחותו דהיינו הגט בידו אבל בכה"ג להכשיר הגט במקום דאיכא חששא אין לו שום נאמנות יותר מעדי חתימה גופייהו ואין לומר דדוקא באשה גופא חיישינין לזיוף שהיא עצמה זייפה לטובתה להעביר התנאים אבל השליח למה זייף וכבר אמרו אין הבעל יכול לערער כל שאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם דז"א די"ל דודאי במקום דליכא שום חששא דזיוף דאז דיו אפילו בעדים החתומים לחודייהו מהמנינין לי' ג"כ אבל במקום דאיכא חששא כנידון דידן כשם שעדי חתימה לא מהני כשמעידים שלא היה שום זיוף אף השליח לא מהני דלא עדיף מאינהו גופייהו כמ"ש המ"מ הנ"ל ועוד מאחר דחזינין רעותא איכא למיחש שיביא הבעל עדים דזייפי' ובהכי פשיטא דיכול לערער כמבוא' סי' קמ"ב סעיף ד' ובודאי במקו' דליכא רעותא לא חיישינן אבל בכה"ג חיישינן כמו באשה עצמה דלא חיישינן אלא במקום דאיכא רעותא דנכתב על דבר שיכול להזדייף כמו בנידון דידן יש לחוש שכל גט היה כך מאחר דחזינין שהמסדרין לא דקדקו ולא נזהרו במקומות רבות כנזכר ואפי' אם לא היה למיחוש רק לשיטה אחרונה לחוד שמא נזדייפה מאחר דחזינין בה רעותא ולא ליתר הגט מ"מ היה מקום לחוש דלמא תנאי הוי בההוא שורה גופה ואע"ג דאמרינין אין למדין משיטה אחרונה ואיך נאמר שהיה תנאי בשיטה אחרונה מ"מ הלא כתב הרשב"א בתשובה סימן תקס"ב והביא הב"י ריש סי' ק"ל והטור סי' ק"כ ובשם תשובת הרא"ש בגט שכתב אגרת שבוקין כדת משה וישראל בשיטה אחרונה והכשי' דאע"ג דאין למדין משיטה אחרונה מאחר שנוהגים לכתוב בגיטין כדת משה וישראל בשיטה אחרונה הרי במקום שריר וקיים שלמדין משיטה אחרונה וכן הכא איכא למיחש שמתחילה היה כתוב כאן איזה תנאי גם כדת משה וישראל בשורה אחת וזייפו וכתבו כדת משה וישראל לחוד ואין לדחות איך נאמר שהיה מתחלה כתוב תנאי בההוא שורה מאין בא התיבה של משה שנדחקה ונדפסה על תיבת כדת למעלה למפרע די"ל דהי' כתוב תנאי על עסק איזה איש ששמו משה כגון ואסורה לאיש משה כדת משה וישראלי' ומשם נדפס לאחור למעלה מן השורה ומחק הכל וכתב בכל השורה כדת משה וישראל לחודא. והרשימה מתיבת משה נשארה למעלה במקומה ואין לומר דמ"ש מהרי"ף והביאו הב"י לפסקו בש"ע סוף קכ"ד ז"ל לא יתננו לה עד שתתייבש הכתיבה והחתימה יפה פן יהא קרוי שיכול להזדייף ע"כ אינו אלא חומרא בעלמא וכדמוכח לפום ריהטא לשון פן יהא קרוי דזה אינו כי אמנם הכוונה בזה על מ"ש שתתייבש יפה שבלי ספק פירושו שיהיה יבש מאד פן ואולי אם לא יתייבש יפה יהא קרוי מ"מ כתב שיכול להזדייף דאע"פ שאי אפשר לזייף מאחר שנתייבש מ"מ יהא קרוי כך אבל אם לא נתייבש כלל והוא עדיין לח אינו קרוי כתב שיכול להזדייף אלא הוא ממש כתב שיכול להזדייף ובנ"ד הוי לח גמור כנראה ממה שנדחפו ונרשם למקום אחר הוי יכול להזדייף ממש. ועוד יש להביא ראיה שאינו חומרא בעלמא רק דינא מהא דכ' המרדכי פרק ב' דגיטין בשם התוס' אמתניתין דהכל כותבין כו' ובכל דבר שהוא מתקיים כ' ע"ז מכאן יש לזהר שלא ליתן גט לאשה שהוא לח שהרי אינו של קיימא כו' עכ"ל משמע מזה בהדיא דדינא הוי ולא חומרא מאחר שאמר הטעם שאינו של קיימא והכוונה שאסור מאחר שהמשנה הכשירה דווקא בכל דבר המתקיים מכל זה נראה דחששא דזיופא איכא בהאי גיטא וא"כ א"א להכשירו כי אם ע"י עדי מסירה שיאמרו בפנינו נמסר הגט ולא הי' בו שום תנאים כמ"ש. והנה אחר בא השליח לקהלתינו בצירוף צוותא דידה וכבר יצאו הדברים והחששות על הגט כנ"ל אח"כ שלש שבועות הושב ב"ד על כך והגבו העדות כאשר יראה מכ"ת הכל רשום בכתב אמת גם מאז לא דיבר השליח מאומה ולא הפיק שותא לומר שנתלחלח הגט בדרך כמ"ש עכשיו ושאלתי את פיו עתה מדוע לא אמרת את זה מיד ואמר מתחלה הי' סבור שספיקות וחששות אחרות הם יותר מחששא זו ולמה זה לי להשיב על חששא זו ועתה שאני רואה שדעת מעכ"ת להקל בחששות אחרות ולהחמיר בזו אני אומר האמת ולדעתי (נמחק כמו ד' תיבות) אבל מ"מ אין לפסול בשביל שתיקתו עד כה דכל ששתק העד ולא אמר איני יודע יכולין לחזור ולהעיד כ"ש המרדכי פרק שבועות העדות הביא הב"י בח"מ סי' כ"ט ומהרמא"י בהגה סעיף א' ואין לפסול עדות עד ר' פייבל שאשתו רביעי ברביעי עם המתגרשת ומנהגינו להחמיר לכתחלה אפי' במחותני' וקרובי' שנתרחקו דז"א אלא לכתחל' שמא יבואו לטעו' אבל בנידון זה דליכא עדות אחרים הו"ל כדיעבד איברא דמ"מ יש לדקדק בהא די"ל דדווקא עידי מסירה שנתיחדו בשעת נתינת הגט הם כשרים להעיד על חסירות הגט ולא אלו האחרים שהי' במעמד ההוא ולא נתיחדו מהא דאיתא פ"ק דמכות מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה אף שלשה וכו' ואפילו מאה וכתבו התוספות והרא"ש על זה וא"ת האיך מצאנו ידינו ורגלינו בגיטין וקידושין שנעשין בפומבי ואיכא בנייהו פסולין וא"ל שכוונו להעיד ותירץ דדוקא בכוונו להעיד והעידו בבית דין וכתב עוד שאם ייחד עדיו הוציא הפסולין מכלל עדות וכו' עד אבל המזמן והוציא את כל האחרים מכלל העדות לאו כל כמינייהו לבטל העדות וכ"כ הטור ח"מ סי' ל"ו בשמו. והנה לדעת הרמב"ם כל שראו הפסולין להעיד אפילו לא העידו נפסל כל העדות ולדעת הרא"ש ז"ל דווקא כשראו להעיד והעידו בב"ד והטור והב"י לא הכריעו בשני הדיעות גם בש"ע הביא דעת הרמב"ם ראשונה ודעת הרא"ש והתוס' בשם י"א והנה לפי מה שאנו מבינים בדברי הרמב"ם כפשטן בוודאי צריכים אנו ליישב קושיית התוס' דהיאך מצאנו ידינו ורגלינו בקידושין וגיטין כלל. ולענ"ד נראה דיש לתרץ דלהרמב"ם צריכים אנו ליחד עדים בקידושין וגיטין ואז פשיטא שהוציא הפסולין מכלל עדות וכמ"ש הרא"ש ז"ל. אבל זה נראה בעיני דוחק חדא תינח בגיטין דנוהגין הכל לייחד אבל בקידושין ראיתי כמה וכמה גדולים ורבנן דסמכי אינם נזהרין בזה ועוד דהא כתב הרמב"ם פ"ג מהל' אישות פסקא ח' וז"ל וכן עידי קידושין והגירושין אצ"ל להם אתם עדים אלא כיון שגירש או קידש בפניהם הרי זה מקודשת או מגורשת עכ"ל והוא מהסוגיא דפרק איש מקדש דף מ"ג ע"א א"כ ש"מ שא"צ ליחדם ואע"פ שיש לדחוק ולומר דבכאן איירי שאין שם בשעת גירושין והקידושין אלא שנים כשרים לחוד מ"מ ה"ל לחלק ולעשות בד"א בשנים אבל אם הי' יותר בערבוביא צ"ל אתם עדים או ה"ל בהדיא שקיד' בפני שנים כלשון הגמרא אלא מעתה קידש אשה בפני שנים ולא א"ל אתם עדים ה"נ דלא הוי קידושין ומדסתם סתמא דבריו ש"מ דלא ס"ל שום חילוק ולכן נ"ל בדעת הרמב"ם שהפסולין פוסלין דווקא כשבאו לב"ד בצירוף עדים אחרים ומיד שבאים שואלי' אם ראו בתחלה כדי להעיד ואומרין הן אז נפסלו העדות אפילו אם לא העידו עדיין ולדעת הרא"ש אינם נפסלים כי אם דווקא כשהעידו אבל כשאינם באים לב"ד אף הוא מודה דלא נפסלו העדות אפי' ראו בתחלה כדי להעיד וזהו לכ"ע. ודברי הרמב"ם מוכיחים ע"ז בפ"כ מהל' עדות פסקא ה' וז"ל וכיצד בודקין את הדבר כשיבאו לב"ד מרובין כו' ש"מ דדוקא בבאו לב"ד דינא הכי לאפוקי אם לא באו כלל לא פסלו דמסתמא לא באו להעיד והוא מפרש מ"ש בגמרא פ"ק דמכו' היכא אמרינן להו ופירשו הרמב"ם שהכוונה הוא לאחר שבאו לב"ד ובא לאפוקי שלא נאמר דמ"ש היכא אמרינן וכו' פירושו שאפילו לא באו כלל לב"ד אנו שולחין אחריהם לשאול אותם אם ראו להעיד או לא אלא כל שלא בא לב"ד לא פסלתן וכמ"ש וא"כ בנ"ד יש קצת לספק הן לדעת האשר"י הן לדעת הרמב"ם מאחר שהב"ד שגבו בכאן היה במקום רחוק ממקום הכתיבה ואלו היה במקום הכתיב' הי' באים לב"ד להעיד גם הפסולין ואף אם נאמר שמסתמא ייחדו לעדי מסירה כנהוג ובזה הוציא הפסולין אליבא דכ"ע מ"מ יש לישא וליתן אם זה העד שהוא מכת עדים שלא נתייחדו אם הוא כשר או לא. והוא ממ"ש הרא"ש ז"ל והטור בשיחד עדיו הוציא הפסולין מכלל עדות וכתב שם הרא"ש ז"ל אבל המזמין את עדיו והוציא את כל האחרים מכלל העדות לא כל כמינייהו לבטל עדות וזולת ספק שמלשון זה משמע לכאורה שכל העדות זולת אלו שיחד פסול וא"כ גם הנשארים הכשרים אינם כשרים להעיד וטעמא קא חזינא דמדייחד עדיו כדי להוציאם מחברת הפסולים א"כ בוודאי הניח הנשארים הכשרים עם הפסולים בכת א' ופסולין כולם (חסר שורה אחת) ולפי"ז מדוקדק מאד לשון הרא"ש שכתב והוציא את כל האחרים שמשמ' שכולם הוציא ואע"פ שאנו נוהגים לחזור ולומר שכל הכשרים שבכל העומדים שם יהי' ג"כ עידי מסירה ובזה י"ל שהסוף מורה על התחלה שאין הכוונה לפסול הכשרים מ"מ יש לחוש אם אמרו הדיינים כן או לא מאחר שיש בזה הרבה דקדוקי' שנראה מהם שלא הי' נזהרים ומדקדקין כנזכר ונאמר עוד בסמוך לפי זה ראוי לפסול העדות שהוגבה כאן וצריכין דוקא להביא עדי מסירה שנתייחדו ומ"מ לקושטא דמילתא אני אומר שאין הכוונה במה שמייחד העדים רק להוציא הפסולים מהחבורה ולא הכשרים וכך דעתי נוטה כי למה יפסול הכשרים. ואין להקשות א"כ מה צורך לחזור ולומר כל הכשרים יהי' ג"כ עידי מסירה כמנהגינו הלא בלא"ה הם כשרים לפי"ז י"ל דעבדינין הכי כמוזכר בדברי המחמירין האחרונים כי אולי אלו השני עדי מסירה שייחד פסולין בעבירה א"כ גם כל הכשרים שנשארו יהיו פסולין בהיותם בחברה ובצירוף אלו שנים שנתייחדו ונבדלו מכח היחוד מהפסולין ויהי' ג"כ פסולין כמ"ש ולא יהי' שום ע"מ כשרים לכך חוזרין ומיחדים הכשרי' בפני עצמם להפריד' ג"כ מאלו שנים שנתיחדו ויש להביא ראיה לזה מהא דאמרינן בפ' שבועות הדיינים אמר לי' אל תפרעני אלא באפי ראובן ושמעון ואזל ופרעי' באפי אחרינא אמר רבא להכי אמר לי' באפי ראובן כי היכא דלא לדחיא ופירשו התוס' דהיינו לומר פרעתי בפניהם והלכו למד"ה דדחי' בעלמא הוא אבל אם הם כאן ומעידין שפרעו מודה לאביי דנאמני' וכן הוא בטור סי' ע' סעיף יו"ד בשם ר"ח והרמב"ם והרא"ש וכ"פ בש"ע נראה מזה בהדיא שאע"פ שייחד את עדיו ואמר אלא באפי ראובן ושמעון לא פסל הנשארים המעידים על דברי אמת וא"כ בע"כ צריכין אנו לומר מ"ש הרא"ש פ"ק דמכות שהוציא כל האחרונים מכלל אין הכוונה על הכשרים כ"א על הפסולין דאל"כ היו דבריו סותרין אהדדי דהכא ס"ל דפוטר בייחד אפי' כשרים והתם ס"ל דאפילו אמר אלא לא פסל אלא במקום דיחוי שהלכו למד"ה ואין לדחוק דדוקא התם שאין שם פסולין איכא למימר שלא פסל הכשרים על דבר אמת אבל כאן דאיכא פסולין וא"כ היחוד מהני מ"מ להוציא מכלל עדות אלו הפסול' י"ל שהוציא ג"כ אלו הכשרי' להשאר באגודה עם הפסולין דאדרבא איפכא מסתברא דבכאן איכא פסולין איכא למימר שהפיסול היה בדעתו דוקא על הפסולין ולא על הכשרים שלמה יפסול הכשרים ויש מקום לקיים דברו בפסולין אבל התם דליכא פסולין כלל וסוף סוף צריכין אנו לומר שבא להוציא אפי' הכשרים דהיינו כשאומר שהלכו למד"ה נאמר דלא פלגינן דבורי' ופוסלי' לכל וכדעת הרי"ף אלא ודאי לא ס"ל להרא"ש וסייעתו שיעלה על הדעת לפסול הכשרים ולכן מבטלין דבורם מכ"ש כאן דיש מקום לקיים דבורו בפסולין שלא נאמר שבא לפסול ג"כ הכשר' וא"ל מאחר דמנהגינו לפסול בעדות גירושין אפי' קרובים רחוקים ומחותנים וקרוב ונתרחק והעד הזה הוא מ"מ מחותן א"כ בשעת יחוד עדיו הוציא הפסולין וגם את זה הוציא מכלל העדות מאחר דלכתחלה מחמירין לפסלו ושוב אין להכשירו מאחר דכבר פסלו ולענ"ד דכולי האי לא מחמרינן דלהוי דינו כפסול ממש לכתחלה לשניחוש לחברת עם הכשרים לכתחלה וכולי האי לא החמירו שהרי בדיעבד הוא כשר סוף דבר מאחר שבגט הזה כמה חששות וגם בהרשאה כתב בפר' השני' תשעים וחמשה לשון זכר ובשם העיר דמתקריא וכהמה טעיות רבות והרבה ר"ת. ומה ששמעתי מהעד ר' פייבל שהדייני' אמרו שהגט מעור' כיון שבשיט' עליונ' נראה שהדיינים לא ידעו ולא הבינו מעורה מה הוא והרי לדעת התוס' צריך ליגע ממש בשורה אחרת שלמטה ומזה רצו להוכי' שאין צריך להיות מוקף גויל ולפי דעת הרא"ש ויתר הפוסקים צריך להיות נמשך תוך האותיות ולדעת הר"ן לכל הפחות סמוך לאותיות ואלו לא ידעו לא זה ולא זה ודאי אלו היה ג"כ בשורה שלמט' משורה זו למ"ד שהייתה נמשכת ג"כ למעלה יותר מכדי המשך הנון למטה הו"ל מעורה וכן נוהגין אבל בכה"ג שאין שום למ"ד בשורה דלמטה הו"ל להמשיך הנון שלמעלה עד סמוך לשורה התחתונה. גם כתב שם השליח הראשון יעקב בן משה יהודא המכונה ליב והשליח אמר לי שכינוי של יהודה המכונה ליב הוא לבעל ובכל מקום יהודא עם אלף ואעפ"י שלא היה צורך בהרשאה מ"מ נראה ממנו דלא בקיאי עם כל זה היה מקום לגזור ולא רציתי לסמוך על דעתי הקלושה והנחתי את ראשי על מכ"ת אם להשמאיל או להימין בפרט באשר שמכ"ת סמוך לק"ק פראג יותר ממני וארחי ופרחי שכיחי יותר מבמקומי יכול לחקור אחר כל הענין אם הוא חשש עיגון או לא כי כפי הנשמע מפי השליח ששם מכיריו ויודעיו. והי' משכורתו שלימה מעם שוכן רומה כ"ד אסקופה הנדרסת לרגלי הת"ח הצעיר והטרוד כותב במרוצה ונחוצה: אברהם הלוי עפשטיין.
עיין בשו"ת פני יהושע חלק אה"ע סי' י"ח מ"ש להגאון מו"ה זנוויל שהשיב על תשובה זו ותחלת תשובה זו נדפסת בשו"ת הנדפסים בסוף ספר גבורות אנשים.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |