שו"ת הב"ח (הישנות)/קיז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלומיך יסגא הרב המופלג החכם הכולל הנעלה כמהורר יואל יצ"ו ראיתי כתבך ואין פנאי אלי לע"ע לגודל המבוכה שיש כאן מחמת כמה דברים קטטו' ושלא יאמר עלי כי אין אני חש לדבריכם אשיב עפ"י הזמן אודת שטר חוב ובו יש ערבות והערב מוציא השטר וטען הלוה פרעתי ושאלת אם יכול לטעון פרוע תשובה הרי דבר זה מפורש בדברי האחרונים כי בא בח"מ בהלכות ערב דמשמע דלפי דברי הכל אין כאן דין שטר רק אם כתב המלוה לערב התקבלתי בזה הוא מחלוקת הרשב"ם וה"ר יונה לדעת הרשב"ם גובה ממשועבדי' ולדעת ה"ר יונה אינו גובה רק שלא יכול לומר פרעתי ושאלתך כשכתב המלוה לערב התקבלתי דמי החוב ולפיכך כתבת שודאי יכול הערב לגבות בו ויש שאמרו שאינו גובה והביאו ראיה מדברי הטור בסימן ע"ד איש ואשתו שלוו מאחד וכו' ואם הבעל קיים והיא טוענת אתה לקחת כל המעות אינה נאמנת אלא במגו דפרעתיך החצי ע"ל וכתבת דיש לפרש התם דמלוה לא כתב לערב התקבלתי א"נ דאין השטר בידו ע"כ דאי אפשר לומר דלא כתב בשטר התקבלתי דהא כתב שאינו נאמנת לומר אתה לקחת כל המעות רק במיגו דפרעתיך ואי איירי שלא כתב התקבלתי א"כ אפילו אין לה מגו דפרעתיך יכולה לומר כי אתה לא נתת כלום למלוה וכן אם אין השטר בידו גם כן קשה והרי יכולה לומר שאין אני ערב ולמה אמר שאינו נאמנת רק במגו דפרעתיך הרי יש לה טענה אחרת דאין אני ערב מ"מ יש לומר שיש עדים שראו השטר שנכנסת עמו בערבות או שיש שם עידי השטר עצמם ולא תוכל להכחיש אותם ולכך קאמר דאינו נאמנת רק במגו דפרעתיך אבל אין נראה לומר דכך דעת הטור רק הטור סבר דחלוק יש דגבי שני לוים שלוו מאחד השטר נכתב למלוה ולא ללוים אם יפרע אחד שיהא עליו השטר לגבותם לכך כאשר האחד משלם הכל השתא הוא דפורע בעדו ואין כאן מלוה בשטר ולפיכך אין זה שטר כלל ויכול לטעון פרעתי אבל שטר שכתוב בו שזה נתערב בעדו הרי אותו שנעשה ערב ג"כ כמו מלוה שהוא לא קבל דבר לכך הוי כמו מלוה מה שאין כן בשנים שלוו אע"ג דמחייב כל אחד לשלם הכל ס"ס שניהם לוים ואין מחויב השני לשלם רק כאשר כבר פרע ולכך אין השטר נכתב לזכות הלוה אבל הערב הוי כמו מלוה ולכך לא דמי הך מלתא לשנים שלוו אבל מ"מ אע"ג שכתב הט"ח דפשיטא הוא היכא שכתב התקבלתי דגובה הערב מן הלוה בשטר זה ולא יוכל לטעון פרעתי לא נראה שהוא דברי הכל כי בודאי אותם המפרשים שמפרשי' הא דתניא ערב שהוציא שטר אינו גובה ואם כתב התקבלתי גובה בו והיינו שהמלוה כתב כך לערב ודאי כך הדין אבל הרשב"א בתשובת שלו בסי' תת"פח כתב שהפירש המחוור בהא דתניא ואם כתב התקבלתי גובה בה דהיינו שכתב הלוה לערב התקבלתי וכתב לו כדי ליפות כוחו שאם יפרע למלוה שהוא חייב בשטר והוי ליה מלוה בשטר וכתב כענין זה פירשו בתוספ' רבותינו הצרפתי' כי לפירש הרשב"ם יש קושיא גדולה ואין זה מקום אריכות ע"כ דברי הרשב"א ז"ל הרי לך כי הרשב"א אינו מפרש כך והקושיא שקשה להרשב"א על פירש הרשב"ם ז"ל היינו היכי דהמלוה כתב ללוה התקבלתי וכי אפשר שהמלוה יעשה שטר חוב על הלוה ויתן אותו אל הערב ויגבה בו הערב ואם לא היה בידו דבר זה שכתב המלוה לערב התקבלתי לא היה יכול לגבות בו ועוד קשה כמה קושיות כמו שהקשו בתוספת שם וא"נ נראה שהרשב"ם חולק על דבר זה ובודאי קושיא זאת הכריע הר"ר יונה שאין זה שטר רק שלא יוכל לומר פרעתי אבל אינו גובה בו ממשעבדי אבל דעת הרשב"א ז"ל דאין חלוק שאם אינו שטר שגובה בו ממשעבדי משום דאין כח ביד המלוה לכתוב לו התקבלתי ה"נ אין לו כח למלוה שיכתוב להערב התקבלתי עד שלא יוכל המלוה לטעון פרעתי א"כ הרשב"א ז"ל חולק על זה ואין לומר כי אין הרשב"א חולק רק ביתומי' קטנים דבגמרא איירי ביתומים קטנים אבל בלוה גופיה או ביתומים גדולים מודה הרשב"א דכיון שיש בידו שטר חוב שהיה ערב בעדו גובה בו ולא צריך התקבלתי רק לענין זה שאפשר לומר לו שמא לא פרע למלוה ולזה מהני התקבלתי זה אינו דהא בעל הטור כתב שיכול לומר הלוה פרעתי ואין השטר שבידו ראייה לעשותו מלוה בשטר הרי לך כי בעל הטור עצמו סבר שאין השטר חוב שבידו ראיה לעשותו מלוה בשטר וא"כ קשיא קושיות הרשב"א ז"ל דאיך המלוה שכתב לערב התקבלתי יעשה אותו שטר חוב ולפיכך בודאי הרשב"א ז"ל חולק וסבירא ליה דאינו שטר כלל ואין אני רוצה להכניס עצמי במחלוק' הגדולים ואין להקשות דהא בגמ' לא משמע דצריך התקבלתי רק לענין יתומים קטנים אבל שאר ערבות גובה בלא התקבלתי דבגמ' על הא דאמר ההוא ערבא דיתמי דפרע למלוה מקמי דלידענהו ליתמי אמר רב פפא פריעת ב"ח מצוה ויתמי לאו בני מעבד מצוה ורב הונא בריה יהושע אמר אימר צררי אתפסיה ועל זה מקשה מהך ברייתא דקתני ערב שיוצא שטר חוב מתחת ידו אין גובה בו ואם כתב בו התקבלתי גובה בו בשלמא לרב הונא משכחת ליה כשחייב מודה אלא לרב פפא קשיא ומתרץ להכי טרח וכתב ליה התקבלתי והך ברייתא איירי לגבות מיתומים קטנים וכך פירש הרשב"ם ז"ל וא"כ משמע דוקא ביתומים קטני' אם כתב כך כדמוכח שם מ"מ המפרשי' כך דעתם דאע"ג דאיירי ביתומים קטנים מ"מ צריך לפרש שאם לא כתב התקבלתי אינו גובה דלא הוי שטר כלל לגבות בו ואם כתב התקבלתי גובה משום דהוי שטרא מעליא דאין לומר דלכך צריך למכתב התקבלתי משום דאיירי ביתומים קטנים זה אינו דא"כ הא דקאמר בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע משכחת לי' כשחייב מודה והשתא אי כשחייב מודה א"כ למה אינו גובה בלא התקבלתי וע"כ צריך לפרש הטעם כמו שפירשו המפרשי' משום דלא הוי שטר לגבות בו כלל ויכול לומר פרעתי רק אם כתב בו התקבלתי אז הוי שטר מעליא וא"כ אף לרב פפא פירושי' כך ובהא לא פליגי רק עדיין צ"ע בשטה זו מאוד מאוד ומ"מ נראה פשוט דאם כתוב בשטר שהוא ערב בעדו ומחויב לפצות להערב וקנו בסודר על זה וסתם קנין לכתיבה עומד והרי בודאי יש שעבוד למלוה ולערב ואם הערב מוציא השטר בודאי הוי כמו שטר חוב גמור ויותר מזה שאם הערב פרע למלוה חייב לתת לו השטר דיש בשטר זה שעבודו כמו שיש למלוה ואפי' אם רוצה לתת לו שטר שפרעו כיון ששעבד שלו ג"כ בשטר כמו המלוה עצמו צריך להחזיר לו השטר וכהאי גונא אין צריך לו לכתוב התקבלתי וכמו שכתב ר' יונה שאם כתב הלוה לערב הריני משעבד עצמי ונכסי מעכשיו שאין לך שטר חוב יותר מזה אמנם נראה כי דבר זה כאשר הקנה בסודר על זה דאז אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד והרי השטר הזה ג"כ של ערב אבל אם שיעבד נכסיו בלא קנין שמא אין רוצה הלוה שיהיה לערב שטד עליו אע"ג שנתן לכתוב למלוה מ"מ לערב לא נכתב ואין זה שטר של ערב אבל אם לא כת' רק התקבלתי בלבד בזה הוא המחלוקת ומדברי ח"מ נראה כי ה"ר יונה קסבר דמועיל התקבלתי לענין שלא יוכל לטעון פרעתי ומדברי הר"ן ז"ל שהביא דברי הרשב"א שכתב בשם ה"ר יונה נראה דסבר דהוי מלוה על פה גמור ובודאי מלוה על פה יכול לטעון עליו פרעתי ולא מהני התקבלתי רק שלא יכול לומר שמא לא פרעת למלוה וכן הם דברי התוס' ועיין שם. ומה ששאלת על אחד שאמר לחבירו שב על מקומי בבית הכנסת למעלה והוא הי' לו מקום אחד לישב שם עליו ואחר שנה תובע ממנו שכירות והוא השיב שהיה לו מקום כבר לא ידעתי שאלתך כי מה מבעיא לך כיון שאמר שב על מקומי וכי אין הלשון משמע ג"כ לשון שאלה שמשאיל לו המקום כמו שהוא משמע לשון שכירות ואפי' אם היה שניהם שוים הרי יכול לומר לו המוציא מחבירו עליו הראיה ואיך נאמר שהיה ודאי כונתו על שם שכירות ומכ"ש דשאלה משמע טפי כיון שאומר לו שב על מקומו ולא פירש לו שכירות וא"כ הדבר הוא כמשמעו שהוא דרך שאלה בלבד כי בודאי עליו לפרש כיון שהוא המוציא מחבירו. ומה שכתבת שכיון שכתב הטור שרואהו דר בו ולא אמר לו כלום ופשיטא דשתיקה כהודאה דמיא בודאי אין הנדון דומה לזה כלל שהרי כתבו בתוספות וכן כתב הרא"ש ז"ל דבשביל שהיה דר בו לכך חסריה שאם לא היה דר בו היו באים אחרים לשכור ממנו ובשביל שדר בו זה אין באים אחרים לשכור וא"כ כבר חסריה ומה מועיל אם יאמר לו צא מן הבית אחר שכבר חסריה לכך שתיק כי אמר שכיון שחסריה צריך לשלם ומה יועיל עוד ולכך שתיק ועוד דבשהוא דר בלא ידיעתו אע"ג דשותק סבר שיתן לו שכר כיון שהיה דר שם בלי ידיעתו ולכך שתיק כי חושב ולמה צריך אני לומר אליו דבר אבל אם הוא אומר לו תהא דר בחצירי למה יתן לו שכר שהיה לו לומר שתתן לי שכירת ומדלא אמר לא היה דעתו על שכירת ואם אתה אומר שאין דרך להשאיל לאחר בחנם לכך מסתמ' היה דעתו שיתן שכירת דבר זה שייך למי שעינו רעה אבל מי שעינו טובה בודאי משאיל לאחרים ג"כ ומכ"ש כאן דלא שייך לומר כלל שיתן לו שכר דכיון שהיה לו מקום אחר לישב איך אפשר לומר שהיה דעתו שיתן לו שכירת ואפילו אם אחר כך השכיר מקומו לאחר מ"מ בשעה שאמר לו שב על מקומי איך אפשר לומר שהיה דעתו שיתן לו שכירת כיון שיש לו מקום אחר לישב לכך אין כאן מקום שאלה כלל. ועוד ראיה דהא מה שאמרו הדר בחצר חבירו צריך להעלות לו שכר היינו כשעל ידו חסרה שכך כתבו התוספות והרא"ש ז"ל על הא דאמר זה נהנה וזה חסר וכתבו התוספות שיאמר לו דאי לא הוית דר בו היו באים שוכרים אחרים לשכור ועכשיו שראו אותך דר בו לא באו ע"כ וכך כתב הרא"ש ז"ל והוכרחו התוספות כך שאל"כ הוי מצי למימר למה לא השכרת אותו לאחר והייתי יוצא ולכך כתבו שכיון שהיה דר בו שוב אין יכול למצא שוכרים שישכירו ממנו והשתא בשלמא אי איירי דוקא שלא אמר תהא דר בחצירי רק שהוא דר בו מעצמו יש לומר מאחר שהחסיר אותו במה שנכנס לשם צריך הוא לשלם אבל אם הוא אמר לו תהא דר בחצירי הרי הדר לא עשה שום דבר דלמה לא השכירו לאחר ומה עשה הדר ואם בשביל שלא באו השוכרים לשכור הרי איהו אפסיד אנפשיה דאמר לו שידור בו ואי משום דאף על גב שאמר לו דר בחצירו היה מחסיר אותו א"כ למה צריך לומר שבשביל שאין באים שוכרים כאשר הוא דר בו תיפוק ליה דסוף סוף חסריה דמאחר שהוא דר בו לא היה משכירו לאחרים אלא ע"כ דאין חייב רק אם לא היה החסרון מבעל החצר רק מן הדר בו א"כ אם אמר לו תהא דר בחצירי שאז הדר לא היה מחסר אותו רק בעל החצר אמר שידור בחצרו והוא היה מחסר עצמו פשוט הוא דאין צריך לתת לו שכירות ועוד ראייה מפרק החובל דתנן התם קרע כסותי שבר את כדי חייב על מנת לפטור פטור ומדלא תנא רק בהאי מלתא שאין דרך לשבור כדו של אחד שהרי מקלקל הוא ובודאי לא היה כונתו שיהיה פטור ולכך צריך לומר על מנת לפטור אבל שאר מילי אפילו לא אמר על מנת כיון שאמר לו עשה זה והוא עשה פטור ואין צריך לשלם וא"כ זה שאמר דר בחצירי והוא דר בו למה צריך לתת לו שכר ואין לומר דהתם לא נהנה מן שכירת הכד ומן קריעת כסות ה"נ אינו נאמן כיון שיש לו מקום אחר ולכך בפרק אלו נערות אמרינן שם דמפותה למה הדבר דומה לאדם שאומר קרע שיראין שיש לי במקום אחד שלי ותפטר והשתא קשיא הרי כשהיה מפתה אותה לא אמרה לו ותפטר אף על גב שנתרצה לו מ"מ לא אמרה ותפטר אלא שאין צריך לומר ותפטר רק גבי קרע כסותיה שהוא קלקול בלבד ואמרינן שלא היה כוונתו לפטור אותו אבל בשאר דברים אין צריך לומר ותפטר וא"כ זה שאמר דר בחצירי למה נאמר שהיה כונתו שישלם לו רק כיון שאמר תהא דר בחצירי אין כאן שכירות כלל והתוספות פירשו שם לכך אין צריך לומר ותפטר דמחמת הנאת בעילה מחלה רק שקשה לי על פירש זה דא"כ לא היה צריך לומר שהוא דומה לאומר קרע שיראין שלי אלא הוי ליה לומר בשביל הנאת בעילה מחלה לגמרי ולפי מה שאמרנו הוי שפיר דודאי יש צער רק צער זה מחלה כיון דאמרה קרע שיראין שלי שאין כאן קלקול ולכך כל שאמר עשה בשלי כך וכך והוא עשה פטור ולא מבעיא היכי שלא היה הדר נהנה בו דאיך ס"ד לומר לאחד תהא דר בחצירי ותהיה מעלה לי שכר כיון שיודע שאותו לא היה נהנה שהרי יש לו מקום לדור אלא אף שאין לו מקום לדור גם כן פטור כמו שאמרנו ותו לא מידי ושלום יהודא ליוא בן לא"א בצלאל זכר לברכה ה"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |