שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/קיד

סימן קיד

שלום להרב המאה"ג מו"ה אלימלך שמעון נ"י אבד"ק חיראב:

בענין אם לא הסירו הציצין המעכבין רק ע"י הפריעה בצפורן כבר ידוע שעולם נוהגין היתר וכן באמת כ' הט"ז ז"ל [סס"י רס"ד] לבדוק אחר הפריעה ולא אחר המילה דלמא נשתייר שלא נכרת מהגיד ש"מ דלא איכפת לן בזה דכיון שהוסר מעל העטרה והוסר ממקום חיבורו בגיד הוי כנכרת ממש וכבר מצאנו כן גבי אבר המדולדל כיון שנעקר מחיבורו הוי כמת אותו האבר והארכתי בזה הראי' בקונטרס שלי [ע"ל סי' קט"ז] ואך כן כתבו התוס' בשבת קל"ז ב'] להכשיר וכן בכ"מ הל' מילה [פ"ב ה"ה] ומה שהק' כ"ת דהרי תרגום של נימול גיזור והוא כריתה יעוין בח"ס [יו"ד סי' רמ"ט] שכתב בהדי' דכשניתק ממקומו ע"י ציפורן נקרא נמי בלה"ק כריתה. ומה שהק' מעכ"ת דא"כ למה מהדרי' בשבת אציצין המעכבין הא אפשר להסירו ע"י פריעה ואתפלא על כ"ת וכי חובל שחייב בשבת הוא שבירת אבר דוקא הלא בהוצאות דם הוי חובל ואב מלאכה וא"כ ה"נ דבעינן בודאי שיסירנו בצפורן בהפריעה א"כ ודאי יצא דם והוי חובל ממש והנה שמעתי שבס' נשמת אדם ביו"ד סוף ה"מ חידש לומר דהוי כאילו אינו נימול ושאלתי לי הספר לעיין בו והנה ראיתי שכל עיקר ראייתו דהא פריעה לא ניתנה לאאע"ה וגם לדידי' ציצין המעכבין ש"מ שגם בעור המילה שייך ציצין המעכבין וזה מדברים הפליאים דבשביל שלא נצטוה על הפריעה לא יהי' בו דין ציצין המעכבין אשר יש לימוד ע"ז בודאי אם נשתייר מעור החיתוך ולא נפרע בודאי הי' שייך לאאע"ה דין ציצין המעכבין אבל ודאי אם אאע"ה הי' פורע הציצין בציפורן הי' דינו דהוי כמל בסכין וכמבואר בח"ס ז"ל הנ"ל והנה אדרבא בספרו העיד שכן פסק הט"ז והש"ך ז"ל להחזיק מנהג עולם שכשר בנפרעו הציצין ע"י ציפורן בלא סכין ורק הוא הרעיש לחלוק על גדולי האחרונים ועל מנהג ישראל ובדברי תוס' הנ"ל מפרש פירוש שלענ"ד אינו ראוי לזוכרו ומהכ"מ ז"ל העלים עינו ובא בטרוני' על נימולי ב"י שלא כדת והנה שמעתי שעיר וקדיש מן שמיא רשכב"ה מבעלזא החמיר בזה והנה אמת שלכתחילה ראוי להסיר הערלה לגמרי ממש אך בדיעבד ח"ו לצער הילד הנמול לחזור ולחתוך והנח להם לישראל במנהגם הטוב במצוה שקבלוה בשמחה ועושין בשמחה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף