שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/קטו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה קטו

סימן קטו

לידידי ח"א הרב הגאון הגדול החריף ובקי החסיד המפו' כש"ת מו"ה חיים אלעזר נ"י אבד"ק טארניגראד יע"א:

על אודות המילה שיש מרננים שכל שלא נחתך עור החיצון כולו אפי' אם נראה מהול שלא בשעת קישוי צריך לחתכו דלא הוי מילה רק שנחתך מן הגיד ונכרת ולא אם נשאר תלוי בשום מקום מהגיד אפי' למטה מעור הערלה החיצון צריך לחתכו והנה ערכתי כבר ע"ז תשובה אחת העתקתי לוטה פה והנה עתה בעיוני עוד הפעם ראיתי דדבריהם דברי בורות דהא גבי פריעה ודאי סגי אם אינה נראת כשנתקשה והנה בגמ' בחדא מחתא מחתינהו וז"ל הש"ס (שבת קל"ז ע"ב) א"ר אבינא כו' בשר החופה את רוב גובהה של עטרה כו' א"ש קטן המסורבל בבשר רואין אותו כ"ז שמתקשה ונראה מהול א"צ למולו ואם לאו צריך למולו במתניתא תנא רשבג"א קטן המסורבל בבשר רואין אותו כ"ז שמתקשה וא"נ מהול צריך למולו מ"ב א"ב נראה ואינו נראה עכ"ל וזה קאי בין אמילה בין אפריעה דגם בפריעה מעכבין ציצין דלא כנראה מתוספת חדשים [שבת פי"ט מ"ו] ורק כמ"ש כה"פ והוא דעת ר"ת ז"ל [בתוס' יבמות ע"א ב' ד"ה סוף] שגם בפריעה מעכבין ציצין ותנא בחד גוונא מחתינהו כל שמתקשה וא"נ וא"כ דין המילה והפריעה חד וגם בערוך ערך הלקט כ' וז"ל בפר"א ת"ר מהלקטין את המילה ואם לא הלקט ענוש כרת פי' מלקטין ציצין המעכבין את המילה וזה עיקר עכ"ל הרי דלא כ' כלל רק מלקטין ובלשון שני כ' שחותכין אבל לפי' הראשון משמע דסגי במלקט את העור ומטהו עד למטה ואולם עתה האיר ה' עיני וראיתי כי הדבר מפורש בב"י ובכל האחרונים דהנה ז"ל החכם הספרדי בב"י סי' (רס"ה) [רס"ד] ואם אח"כ נמשכה ערלתו ע"י מיעוך עד שמכסה העטרה או שהי' מסורבל בבשר או מדולדל עד שנראה בלתי מהול בעת קישויו חוזרין מד"ס וקוצצין עד שתראה העטרה גלוי' בעת הקישוי אמנם אם בשעת קישויו נראה ממנו שכבר נימול שיש שם קצת ציצין מכאן ומכאן אז א"צ אלא תיקון בעלמא מפני מה"ע ויראה ודאי שבדיקת הקישוי לא נאמרה אלא לגבי המסורבל והמדולדל שנמולו תחילה כהלכתן אבל לכל השאר צריך שתראה העטרה מגולה אפי' שלא בשעת קישוי עכ"ל. הרי דלא מל כראוי ודאי שלא חתך כל העור החיצון הוא הערלה דאם חתך כל העור א"כ מל כהלכתו א"ו שאיירי שלא חתך כל העור ואפ"ה כתב דל"מ עד שיראה מהול בלא קישוי ולפ"ד האומרים דצריך דוקא כריתה מן הגיד למה יהני אפי' נראה מהול כשאינו מתקשה הא ס"ס הערלה לא נכרתה מן הגיד א"ו אם נתפשטה מן דיבוקה למעלה ועקרהו משם עד למטה זה הוא מילה דלאו דוקא כריתה מקרי מילה וכמ"ש הח"ס [סי' רמ"ט] אלמא דלהחכם הספרדי ז"ל אם נעקרה הערלה ע"י פריעה מקרי נימול כהלכתו ומכ"ש לדברי הש"ך ז"ל [סס"י רס"ד] שמקיל יותר דאפי' בלא נחתכה כהלכתה סגי בנראה מהול כשנתקשה ולדידי' עדיין הערלה למעלה ולא נחתכה א"ו כיון דכי מתקשה נראה מהול הוי כנחתכה והנה זכינו לדין מתוך דברי החכם הספרדי וב"י שמביאו והב"ח מביאו בס"ס רס"ד בזה"ל הרי שכ' להחמיר דבמי שלא נימול תחילה כהלכתו צריך לחתוך הבשר עד שתהי' העטרה מגולה אפי' שלא בשעת קישוי וכך הורתי הלכה למעשה עכ"ל והש"ך ז"ל [ג"כ מביאו] שמה שנעקרה הערלה עד למטה הוי נימול כדינו והנה בנימול כדינו פסק הרמ"א ז"ל וכה"פ כדברי תה"ד ז"ל דסגי במעט שנראה מהול כיון שכבר נימול מה"ת וא"צ למול שנית רק מדרבנן מפני מ"ע לכן בנראה קצת מהול סגי וא"כ לפמ"ש הוכחנו דבאם נעקר ע"י פריעה הוי כנחתך א"כ ילדים דידן דמהדרין הסנדק והמוהל לאחר הפריעה לראות אם החריץ נראה יפה אפי' בלא נתקשה א"כ ודאי הוי מילה יפה מה"ת וא"ל למול שנית אפי' אם כסהו שנית להגיד וא"כ כיון דאין המילה רק מדרבנן סגי בנראה קצת מהול והנה לכתחילה בודאי מסירין כל הערלה בכריתה לגמרי וע"ז הקפיד מרן רשכבה"ג מבעלזא אבל בדיעבד בודאי אין שום מצוה לכרות הערלה שנפלה למטה ע"י הפריעה ואדרבה העושה זאת הוא רוצח וחושש אני בו אם הוא מנפשות עמלק ימ"ש אשר חתך מילות ב"י ולכן אל ישמע להם ולא ילך בדרכיהם שלא עפ"י תורה רק מעשה בור ולדעתי שיתרה בהם שאם יוסיפו לעשות כן שיפסלו לעדות כמו המכה לאיש ישראל והי' שלום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף