שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/נ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה נ

סימן נ

ה' ואתחנן תרכ"ט פה מרחץ באדין:

לידידי הרב הגדול החו"ב מו"ה יעקב נ"י מ"מ דק' בראד יע"א:

שאלה בשמן שיצא קול שמערבין בו שומן איסור מה דינו:

תשובה הנה הרמ"א ז"ל בתשובה כ' להתיר דבשר פוגם בשמן והש"ך ז"ל ביו"ד ק"ג השיג עליו מהא דהראשונים הביאו ראי' דסתם כלים של עכו"ם אב"י מהא דאמר בגמ' גבי שמן משום זליפתן מסרי סרי אלמא דסתם כלי עכו"ם אב"י ומאי ראי' דלמא התם בלא"ה פוגם דאפי' בעיני' פוגם א"ו דבעיני' נטל"ש ורק משום שאב"י ובאמת לפענ"ד אין מכאן ראי' דהנה בגמ' אמר משום זליפתן ולמה לא ניחוש משום עירוב גופא אך לזה לא חיישי' דאין דרכן של עכו"ם לערבן בעין וכ"כ הפר"מ והפר"ח והטעם לפי שמתקלקל ולמה יתנהו העכו"ם לפגום סחורתו ולכן אין החשש רק משום הכלי ולזה אמר מסרי סרי היינו שהטעם לפגם והנה לפי המבואר ברש"י נראה שיתקלקל אח"כ אבל לא נתקלקל תיכף וא"כ לכאורה קשה הא משביח ואח"כ פוגם אסור ולמה מתירים משום מסרי סרי ולזה צ"ל (דהתם כלי אב"י] דהוי נטל"פ דמותר דמשום איערובי בעיני' ל"ח דיפגום כל השמן ומסתמא לא יפסיד העכו"ם סחורתו ול"ח ואי משום כלי הוי נ"ט לפגם ומש"ה הוכיחו הפוסקים דסתם כלי עכו"ם אב"י דאי משום לפגם דבעיני' זה לא מהני דהא משביח ולבסוף פוגם ואינו מותר רק מטעם אב"י ושפיר הוכחת הרמב"ן וסייעתו דסתם כ"ג אב"י אך מזה אין הוכחה לאסור שמן ש"ע] די"ל בשל עכו"ם מותר משביח ואח"כ פוגם וכמ"ש הפר"מ (בשפ"ד שם סקי"ד ד"ה והנה] ופ"ח ופלתי אולם בתו' ע"ז ל"ח ע"ב ד"ה אי] מבואר בפירוש במשחא לאסור בעיני' וכדברי הפ"ת (בסי' ק"ג סק"ו] להחמיר בדאו' דלא כהרב ז"ל שאומר שפוגם כל דבר שצריך להיות משובח וסדא"ו לחומרא אך מ"מ יש להתיר השמן דהא ס' אם נותנין בו כלל שומן ואם נותן ס' שפוגם ובכה"ג אמרי' ס"ס לכ"ע אפי' בשל עכו"ם ותו דשייך ההיתר המבואר ברמ"א ז"ל (סי' קי"ד ס"י] שידוע דבודאי יש אחד שאינו נותן ומציל על כולם והנה במדינות גאליצין יש להוסיף טעם להתיר כיון שרוב השמן נעשה מהפרחים ושם אין חשש כלל דיש בע"מ זו ישראל וידוע שאין נותנים בהם דבר איסור ולכן אפי' במקומות שמביאים גם משארי מדינות ונהי דרובא דתמן הוא רוב מ"מ המזויף אינו רוב ואדרבא הרוב היא של פרחים והולכין בתר הקרוב וגם אפי' מספ' אם רוב מזייפין הולכין בתר הקרוב אם הרוב אינו ברור כמבואר בש"ג פ' לא יחפור ובדברי מעכ"ת עיינתי והמה דברים נכונים לפלפול אך מ"ש דשמן אינו מתערב עם יין כדברי המ"ר (ר"פ תצוה] צ"ע בשבת פר"א דמילה קל"ד ע"א ומחמת גודל טרדתי בדרך קצרתי והי' שלום:

עוד להרב הנ"ל

מכתבו הגיעני בפלפול ארוך ואנכי לקצר באתי כי תש כחי לפשפש ולעיין בספרים והנה מ"ש כ"ת שהחשש הוא על חילוף כל השמן בשומן ד"א לא יעלה זאת ע"ד כי זה רק דברי בטלנים שמדינא אומן נאמן ע"ז ובפרט סוחרים גדולים ורק בעוה"ר בזה"ז שנתברר השקר אין להאמין על זיוף מעט אבל לחלוף ד"א בשמן זה אין לחוש כלל וא"כ שפיר די היתרים הראשונים ומ"ש שלא מצא בש"ג פ' לא יחפור יעוין באלפסי ב"ב י"ד ע"ב בש"ג ד"ה הא דקיי"ל הולכין אחר הרוב כתב רש"י כו' וכ"ע מודי דלא סמכינן על הרוב אלא היכי שהוברר היות דבר זה רוב כו' עכ"ל וכן מביאו הב"א בק"ע בסי' י"א ולפענ"ד כמה תשובות אחרונים מביאים את דברי הש"ג הלז וגם בלא"ה הוי רובא דתלי' במעשה דקיי"ל שאין הולכין אחריו וקורבא עדיפא מינה ובב"א ראיתי שמקשה שם דא"כ איך סומכין על ר"מ אצל שחיטה הא הוי רובא דתלי' במעשה היינו בלימוד וכן מקשה בתשו' ב"ח סי' א' ותמה אני וכי החזקה שאנשים רובם מומחים ורק איפכא הסברא שא"מ ודאי שנמצאים הרבה אינם מומחין ורק שאינם מצויין אצל השחיטה ורוב מי שמצוי אצל שחיטה לא שכיח ומומחה הוא ולכן אין לחוש כלל ומה שהקש' הב"א ז"ל דאם נימא דהולכין אחר הקרוב באין רוב נגדו מדוע בגיטין חוששין ליב"ש אחר הא זה שהביא הגט הי' קרוב לכאן ושיירות א"מ והוי כמו עומדת בין הרוב דלא חיישי' לרוב עולם כדאי' ב"ב כ"ג תמוהין לי דבריו הא אם חיישי' דלמא הי' בכאן עוד יב"ש הו"ל שתיהן קרובים הגם שלבסוף מעורר זה אך ל"ל כל האריכות ועוד נלענ"ד לחדש סברא דבדבר דנייד והולך לא שייך לומר קורבא דתרי דבר הנייד נייד מן הקרוב ומן המקום שהוא קרוב לו ול"ש קורבא רק אם מספקינן אם בא זה החפץ ממקום פלוני או ממקום זה אמרינן כיון דזה המקום סמוך הסברא נותנת דבא מן הקרוב אבל אם אין הדבר קבוע בעצמו רק שידעינן שהנושא הדבר הי' סמוך לכאן לא שייך קורבא דשמא הי' כאן (גם איש אחר] דהא זה החשש שחיישי' ליב"ש אחר ואין לומר קורבא רק גבי עגלה ערופה דחזינן דהתורה הצריכה כפרה לעיר] שיצא משם הרוצח ואנן מספקינן מי הוא העיר אמרי' העיר הקרובה לזו העיר ממנה יצא אבל לומר אדם שהי' סמוך לה ממנו נאבדה זה אין לו שם קורבא כלל וכן ראי' ברורה מש"ס בכורות (כ"ג ע"ב) נכנס לתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות ואת שאינן מבכירות מניקות אין חוששין שמא בנה של זו בא לה אצל זו או שמא בנה של זו בא אצל זו ובש"ס שם וז"ל איבעי' להו דבר בחזקתו דקאמר רשב"ג דאינה מרחמת אא"כ יולדת הא היכי דאוליד חיישינן לרחומי א"ד דידה מרחמא דלא דידה לא מרחמא למאי נ"מ למילקא עלה משום או"ב א"א דידה מרחמא דלא דידה לא מרחמא לקי וא"א דלא דידה נמי מרחמא לא לקי מאי ת"ש רשבג"א הלוקח בהמה מן העכו"ם א"ת שמא בנה של אחרת הי' מי קתני הוא הי' קתני ה"ק א"ח שמא בנה של אחרת אא"כ הי' לה ולד מעיקרא ת"ש נכנס בתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות ואת שא"מ מניקות א"ח שמא בש"ז וכו' אמאי ליחוש דלמא רחומי רחים במקום דידה לא שבקה דידה ומרחמא דלא דידה עכ"ל הגמ' ובתוספתא מובא במהרי"ט אלגאזי בבכורות שם וז"ל ויש לישב דאף דבמתני' ובברייתא שמובא בגמ' ליכא אלא ב' חלוקות בדברי רשב"ג מ"מ בתוס' פ"ב דבכורות הובא חלוקה שלישית וז"ל וכן הי' רשבג"א המוסר בהמתו לכותי לרעות אעפ"י שאינו רשאי ולשחרית בא ומצא זכרים בזקנות ונקיבות במבכירות אינו חושש שמא הביא כותי את בנה של זו אצל זו וא"ב ש"ז א"ז עכ"ל וקשה הא למה לנו לחששות לחילוף הא בודאי הולד נולד אצל אמו וכרוך אחרי' האיך קרוב מזה ולמה לא נלך בתר קורבא ול"צ לכל הפלפול אי מרחמא אי לא ורובא ל"ל התם דהא בודאי ידעינן שכל אחת ילדה אחת ול"ש שהוא מרוב א"כ הו"ל לילך בתר קורבא א"ו ש"מ דבר שנד והולך ונד לא שייך בו קורבא ובביצה [ד"י ע"ב] דאמרי' דילך בתר קורבא ביצים שזימן התם לא נדו כלל רק אתהפכו כדאמרי' שם גם בב"ב איירי במדדה יעו"ש אבל בשארי ב"ח הנדים אין לילך בתר קורבא כנ"ל והנה כ"ז כתבתי אם הי' רובא דעלמא מזייפים ובאנו להתיר רק מטעם קרוב אך באמת רובא דעלמא בכל המדינות השמן כשר בלא שום זיוף רק במדינה אחת שגם משם בא לכאן שמן בודים לומר ששמה מזייפים וא"כ כ"ז שלא ידעו במדינתינו כאן רוב השמנים כשירים בלא פקפוק מטעם רוב ומטעם קרוב ואין לחוש לזיוף ואך במקום שידוע שהחנוונים מביאים ממדינה שאומרים שמזייפים שם י"ל דהוי קבוע אבל כ"ז שאין ידוע שמוכרים שם הזיוף בודאי כשר דאזלי' ב"ר ובתר קרוב אך אפי' באותן המקומות מותר מטעם הראשון דהוי ס"ס כנזכר בתשוב' הראשונה דהוי רק דרבנן והנה מ"ש מעכ"ת שבת"ש ז"ל חלק אסברתו דבס' רוב הולכין אחר הקרוב לא ידעתי האיך מצא זה בדבריו הלא ז"ל התב"ש בשמ"ח סי' ס"ג ס"א ואם השוק ההוא אין מצויין שם בני אדם תדיר עד שנדע מי הי' המצוי שם ביותר בשעת אבידת הבשר רק כשא' מבני העיר צריך לו הוא הולך לשם ולא נודע מי ומי ההולכים ביותר בהא אזלינן בתר רוב העיר אם רוב העיר ישראל אמרי' מרוב ישראל בא אחד לכאן וממנו נפל ואם רוב עכו"ם או לא נודע מי הרוב הבשר אסור וכן אם לא נודע מי מצוי במקום המציאה אזלי' בתר רוב אותו שוק עכ"ל ובתב"ש שם ס"ק ב' כתב וז"ל ומה שתמה הפר"ח אהרשב"א והר"ן ז"ל דאזלי' בתר רוב השוק אעפ"י שרוב העיר נגדו מהא דפ' לא יחפיר דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב כבר הרגיש בזה הסמ"ע סי' רנ"ט ס"ק ו' ותי' בטוב טעם וכוונתו דבשלמא התם גבי רוצח דבמקום ההרוג לא נתחזק מי שכיח כאן יותר ואתה בא לומר מסתמא הרוצח בא מעיר הזאת כי קרוב הוא ולא משום דשכיחי כאן טפי פריך בגמ' אדרבה נימא מסתמא מרובא דעלמא אתא ולא מדקרבא וזוטא ואלו הוה ידעינן דבהאי בקעה שכיחי אנשים מעיר הקרובה טפי מאנשי רובא דעלמא א"נ איפכא הוה אזלי' בתר דשכיחי משא"כ ברוב השוק דאנן ידעי' מאן דאתחזק הכא טפי מאי איכפת לן ברוב העיר כיון דידעינן דמרוב העיר אין כאן כ"א המעט ותלינן דמרובא נפל ע"כ עכ"ל וביאר הטעם היטב דל"ד לע"ע משום דכאן לא איכפת לן רק מי מצוי יותר ולכן כתב דבשוים או שא"י מי הרוב אזלינן בתר רוב השוק או העיר דלא שייך לילך בתר הקרוב דרוב וקרוב אזלינן בתר הרוב או בתר המצוי א"נ מצויים תמיד בשוק זה שוים או שא"י מ"מ בודאי שגם מהאינם מצויים מתרמי שהולכים שם בשוק לחוץ מהמצויים תמיד וא"כ בצירוף חצי המצויים תמיד הוי השוק רוב] נגד מקום מציאה או רוב העיר הוי רוב נגד חצי המצויים דהכי] נמי מצרף לחצי המצויים גם הדרים בעיר לצרפן למחצה מצויים ובכללם הוי רוב ולכן הולכין אחר הרוב וז"ב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף