שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/קלד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר קלד

סימן קלד

להמופלגים יראי השם יושבי ק' זאלישטשיק יע"א.

מכתבם הגיעני עם השאלות. והנה ידידי מאד אתפלא מדוע תפסתם על הרב בדברים אשר אינם הכרחים להעלם הדין ולמה לא דנתם לכף זכות ולא להורע חזקתו אשר הי' כמה שנים מורה בישראל ומסתמא נטל רשות מגדולי עולם ולמה תחפאו דברים עליו לביישו ברבים אין זה רק איזה שנאה בלבבכם עליו כי אם הי' חביב בעיניכם ראוי לחפש בזכותו ולא ידעתי מה הרעש הגדול ולכן מעתה ידידי מבוקשי שאל יעלה על לבבכם מחשבת חוץ על הרב המאה"ג האב"ד דקהלתכם כי הוא גדול בתורה ויראה ומגדולי המשפחה פן תכוו בגחלתו והזהרו מאד שלא ירום איש את ידו בהוראה זולתו ואת אשר ישית הרב הנ"ל ידיו לסמוך אותו בהוראה ז"ז אסור לשום אדם להורות דבר וגיטין אסור לשום אדם להזדקק לסדר גט זולת הרב הנ"ל ואם כי מי אנכי להורות לרחוקים ממני כמה די להפקיע עצמו אולם אחרי שרצונכם לקבל דברי לא יכולתי עצור במלין להודיע לכם שח"ו לריב עם הרב האב"ד דקהלתכם ואדרבה לקבלו בכבוד ולציית לדבריו ובפרט בהוראה כי הוא גדול הדור והי' בזה שלום ותשכילו בכל אשר תעשו ויתרומם קרניכם:

ועתה באתי להודיע לכם חוות דעתי בעניני השאלה בנדון הגט הנה מחמת שרוב העולם קורין אותו אלטיר כמעט כולם וגם בחתימה א"כ הוי הרוב נגד הקריאה לס"ת וכותבין שם הרוב קודם כמבואר בש"ס [גיטין דל"ד] ורק הרמ"א ז"ל [סט"ז] כתב לכתוב על שם הקודש עיקר ועל שם החול המכונה הנה הג"פ [בסקפ"א] כתב דרמ"א לא פליג רק היכי דליכא למיקם עלה דמלתא הי מינייהו הרוב אבל אם הלעז הוא נקרא ברוב העולם גם הרמ"א ז"ל מודה להב"י ז"ל דכותבין שם הלעז לעיקר ובאמת שבד"מ כתב בהדיא להיפוך דאפילו ברוב קורין בשם הלעז כותבין שם העברי לעיקר דבהדיא פליג על הב"י דכתב הב"י ז"ל לומר דאפילו בשם היוצא משם העברי לכתוב שם הרוב ומכ"ש בשם שאינו יוצא משם העברי ודאי כותבין שם הרוב כן דעת הב"י ז"ל והד"מ ז"ל כתב וז"ל בסי' קכ"ט ס"ק כ"ג ואין נוהגין כדבריו אלא שלעולם כותבין שם העברי קודם וכותבין על הלעז המכונה, וכ"ה בסד"ג עכ"ל ולכן דעת הרמ"א ז"ל תמיד לכתוב שם הקודש והמכונה על שם הלעז אך עכ"ז הלבוש והרבה אחרונים ס"ל לכתוב שם הלעז קודם אם הרוב קוראים אותו הן אמת שאני לעצמי נלע"ד דבשם אלטיר וכדומה כ"ע מודים דכותבים שם הקודש קודם דזה אינו בגדר שם כלל רק לסי' טוב שהילד יהא זקן וכמו שבספרדים שם קונפרדי שהוא לסי' טוב כמבואר בג"פ [סי' קכ"ט סקס"ד ובכ"מ] וע"נ [בש"א אות מ' מכונה מתקרי ובכ"מ] ומבואר במהרח"ש דבכה"ג כותבין עיקר שם הקדושה דזה אינו בגדר שם רק שמכנין לאותן אנשים שהמה מגדלי בנים בקושי' או שבתי לסי' שנולד בשבת וע"ש במהרח"ש שהמעשה הי' שכל העולם קראוה שבתי' ורק שם העריסה הי' גראסזי וכתב לכתוב גראסזי המכונה שבתי' והביא ראי' משם קונפרדי אלמא בשניהם בכל ענין כותבין שם העריסה אפילו באשה ושם הלעז שקורין אות' כמעט כולם כותבין עליו המכונה אך הרב המאה"ג שכתב כפי פשוט הנראה מאחרונים שאין בידו תשובת מהרח"ש וגם גדול הדור המגיד העלה כן בספרו לכתוב אלטיר דמתקרי על שם הקודש ורצה לפסול הכותב איפכא הגם שנראה שם בתשו' אחרת קצת באופן אחר עכ"פ בודאי אין לתפוס ח"ו ולהרהר על הרב האבד"ק שכוון לדעת גדול הדור וגם לדעתי הגט בודאי אפילו לכתחלה כשר ליתנו אם כתב אלטיר דמתקרי ע"ש הקודש ולכן בחנם הוציאו ש"ר על הגט:

גם בשאלה דחלחולת שלא נמלחה מצד השומן ונמלגה בעירוי בקערה יפה עשה הרב שהטריף דהנה הגם שמבואר בפר"מ ז"ל [בשפ"ד ס"ס ע"ה] להכשיר אפילו לדעת הט"ז דס"ל דכ"ש מבשל מ"מ קשה הא למה לא ניחוש דבלע ע"י כ"ש אותו חלק שכבר נתבשל ע"י עירוי ופליטה לא שייך בדבר שנתבשל אך באמת לפי מה דכתב היש"ש באו"ש בדין כ"ר ושני ועירוי וז"ל אם לא שטפו והדיחו כו' והא דל"ח שמא התרנגולת שהיא רכה תהא בולע מן הדם שבעין אעפ"י שאינו מבשל דהא כ"ח בולע אפי' בכ"ש כ"ש התרנגולת שהיא רכה ביותר משום דלא מסתבר לומר שהמים חמין שהם בכ"ש חממו הדם ויעשו ג"כ כ"ש כדי שתבלע התרנגולת בודאי אם הי' מולגים התרנגולת במים האסורים אף בכ"ש נאסרת בבליעה כמו כלי חרס אבל אין כח בכ"ש להרתיח דבר הצונן עכ"ל אלמא דלא חיישינן דפלט מזה ובלע זה בכ"ש א"כ ה"נ לא חיישינן דפלט הכ"ש את הדם והבליעו להצד אחר של הכרכשתא ואפילו שהצד השני חם ע"י עירוי וכפירוש השני של הפ"מ [סי' ק"ה במ"ז אות ד'] שבדברים גושים אינו פולט ומפליט כ"ש אפי' שאחד חם אך עכ"פ הקמח ודאי אסור דכ"ש מפליט עכ"פ ונסרך ממילא לתוך קמח הרך ונימס כמו רוטב וא"כ אם נבוא להכשיר החלחלת הזה צריך להסיר השומן כמ"ש הפר"מ ז"ל שם וגם הקמח צריך להסיר כנ"ל וא"כ לא ישאר רק חלחולת כחושה בכה"ג ראוי לכל משכיל לחוש לדעת המרדכי המובא בב"י דגם מבליע ומפליט בגוש וכלי כיון דליכא פסידא וגם כי ראוי לחוש דלמא לא תנקר היטב מהשומן ואז יאסור משום דם כנ"ל בודאי אין ראוי למורה ירא השם להקל בשביל חתיכת חלחולת כחושה ויפה עשה שאסר:

ועל מה שאסר הקאווי לשתות עם חלב אין לתפוס בכך דיש לו מקום לסברתו שחידש דזה כמו גחלת שמחמם לכלי והוו שניהם חמים דהוי כמו נצלה. ובמה שאסר לקדש על יין שנגע בו עכו"ם ע"י דבר אחר אין להזניחו דמחמירין בקידוש יותר דלא כבאר עשק [המובא בבה"ט בסי' ער"ב] כידוע. ועל בשר לאחר שיעור מליחה והדחה שנפל בתוך בשר ששהה שיעור מליחה ולא הודח שאסרו בזה אינני יכול לומר דבר כי הרב המאה"ג לא כתב לי מזה כלום ומסתמא אני אומר שהי' באופן שהוא אסור כגון בתוך הציר שקודם שיעור מליחה וכה"ג יש במציאות שאסור עפ"י הדין ובודאי לא נעלם ממנו דין המבואר בש"ע בפירוש. מה שאסר בשר בספק ג' ימים אין להזניח המחמיר כי יש חזקה וגם אפילו שדם שבישלו דרבנן מ"מ החמירו בספיקו דעיקרו דאורייתא וכמבואר בהרבה אחרונים שס"ל כן עיין כו"פ ומ"כ ושעה"מ. ומה שאסר החמאה של עכו"ם מסתמא למגדר מילתא עשה כן ותבוא עליו ברכה שבעוה"ר הרבה מכשולות בא מזה. מה שכתבת' שהכשיר מחט בחלל הגוף זה דבר שלא יאומן כי זאת ידע אפילו קטן שבתלמידים או שלא הי' שפוי בדעתו כי מצוי אפילו בגדולי עולם שטועים בדבר פשוט לפעמים מחמת טרדא או חולשת הגוף ליע. ובענין הקולית מסתמא הי' שראה שלא הי' נקשר כפי הדין ושלא נבדק אם הי' שלם ויפה. ומה שהכשיר בחצר הכבד שנסרך מסתמא ידע שראוי לסמוך על הקצב. גם מה שהטריף בנשברו הסכינים לפי שחש לדברי מהרי"ח ז"ל [בש"ך סי' ל"ב סק"ט] כידוע הגם שהאחרונים ז"ל התירו מ"מ הוא לא רצה להקל במקום שיש חשש גם לשיטת הר"ן ז"ל [נגד דעת הלבוש המובא בט"ז סי' נ"ג מפני סברת המהרי"ח]:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף