שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/ל

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר ל

סימן ל

להרב וכו' מו"ה שמעון צבי אייגר האבד"ק קריפטש יע"א גליל זאלישטשיק:

מכתבו הגיעני והנה לולא שכתב לי שהוא מאנשי בית הרב הקדוש מקאסוב לא השבתי לו כי תש כח אני כעת ומוטרד הרבה אולם לירא ה' המסתופף בבית הצדיק לקחתי מועד לעיין בדבריו:

לענין האשה המתייחדת עם עכו"ם הנה אם הדבר מפורסם רוע מעשי' בזה אעפ"י שאין עדים רק הבעל וע"א ראוה מתיחדת נמי מצוה לגרשה ואין בזה חדר"ג. אך מה שרצה מעכ"ת לומר דע"א נאמן גבי חדר"ג במחכ"ת טעה בזה דהרי ברמ"א בסוף אה"ע מבואר דאם אומר שמאמין לעד י"א שמנדין וקשה הא איכא ע"א שזנתה וע"א נאמן נגד החדר"ג א"ו שבשלמא המעיד שמת אשתו מהימן כדברי (הב"ש) [הנוב"י מה"ת סי' ח' שדחה דברי הב"ש] וכאשר מבואר בתשו' שנדפס מחדש (בשמו) בס' מו"ח ז"ל [בתשו' עטרת חכמים סי' ט'] אבל כאן שעל גוף דבר הזנות אין ע"א נאמן א"כ אין איסור על הבעל לדור עמה ע"כ מה שאמר שמאמין לעד גורם העברה על חדר"ג ושפיר חייל עליו עונש חרם דא"ל דהעד יפטרנו מח' דהא העד אין נאמן על המעשה וז"ב. ובגוף הדין יעוין בתשו' אחי הט"ז [סי' ל"ט ובתשו' גאוני בתראי סי' כ"ו] (שבע"א) ובבית מאיר [סי' קט"ו ס"ד] מה שהשיג עליו יעו"ש:

ואודות הקרטין הנה ידוע שרוב האחרונים מתירין במרגשת כאב ובא בלא הרגשה ואם כי אני לא נחה דעתי בהיתרם כאשר כתבתי כ"פ וגם עתה כתבתי קצת באריכות לחתני הה"ג מו"ה מאטלי נ"י ברוסי' לדחות סברת המתירין עכ"ז אין דוחין דברי הגאונים בסברא בעלמא ובפרט שההיתר שכתב עה"ג ז"ל [סי' כ"ב] מטעם שתולין בכאב שהגידים נחלשו ומוציא' דם והר' עליו מר זקני הח"צ [סס"י ע"ג] דזה דם נדה גמור ואני בעניי הבאתי ראי' לעה"ג מהש"ס פ' יוצא דופן וז"ל הש"ס [מ"א ע"ב] דאר"י משום רשב"י מנין שאין האשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה שנא' ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה מלמד שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה עכ"ל אלמא דכל שאינו מדוה הוא דם מכה ממש אפי' דרך המקור טהור דהנה לכאורה קשה ל"ל לר"ש לומר עד שיצא מדוה דרך ערותה הא לא בא ר"ש לומר [אלא] שאין טמא רק ביוצא דרך הרחם לא ביוצא דופן וכה"ג ולזה שפיר יליף ממקורה הערה אבל לענין שבעינן שתצא מדוה למ"ל. ולכן נ"ל דמנ"ל דדם מכה שבמקור טהור לכ"ע הא התורה גזרה שדם שיצא טמא והוי ס"ד דאפי' מ"מ ורק שהתורה גילתה שדוקא שיוצא מדרך המקור טמא אבל משארי מקומות טהור אבל כיון שיוצא ממקור אין חילוק בין בא מן המכה או מהגוף שידוע שבמקור עצמו אין דם רק שהוא מקום שמתאסף בו דם המותרת מהגוף ודרך שם נוזל לחוץ וא"כ כיון שחזינן שהתורה אסרה דם שבא מהגוף למקור ומהמקור לחוץ כמ"כ אם מכה שבאשה הוריד הדם למקור נמי תטמא ומה לן שבא ממכה או מהגוף ולכן הודיע לנו זאת ר"ש שאין האשה טמא' רק בדם מדוה הוא דם הנדה המותרת הבא מהגוף למקור אבל דם מכה הוא טהור ולכן צדקו דברי עה"ג כיון שיצא הדם מחמת חולשת הגידים והכאב אינו דם מדוה ודם נדה כלל ודם נדה אינו רק דם הבא ממותרת אבל דם כאב הגידים אינו מדוה וכמו דם מכה ממש יחשב וזאת לא אסרה התורה ולפע"ד ז"ב ולכן אין לדחות דברי הגאונים רוב האחרונים המתירים ואם ב"ד מסכימים עמהם אין למחות בידם ומ"ש לי מב"ח החדשים איננו עמדי לעיין אך רוב אחרונים מתירים כנ"ל:

וע"מ שכתב על החלוץ שנאטם רגל שמאלו לא ידעתי מה אשיב חדא מ"ש כיון דאתרע שלפעמים מקדים השמאל בהליכה יצא מהרוב וזה תמוה מאוד דא"כ בדבר שצריך בדיקה כגון צמקה או בועות ונבדקה והיא כשירה נצריך שוב לבדוק כל הי"ח טריפות דמה שלא בדקינן אחריהם משום שאזלי' ב"ר וא"כ זו נהי שהבועה או הצמקה כשירה מ"מ יצאו מרובא וא"כ תצריך בדיקה וזה לא שמענו מעולם א"ו ע"כ לא אמרי' וזו יצאתה מהרוב היינו לענין הס' שנולד לנו באבר אחד צריך אותו האבר בדיקה ע"ז הספק אבל לענין שארי הענינים הוא מהרוב וה"נ אין ס' כלל על הימין שהוא ימין ומפני שיש קצת ריעותא בשמאל נימא שיצא מהרוב זה דבר שאינו. גם מה שהביא מספר חדש דאטום אבר הוי כנקטע לא אאמין שיצא דבר זה מחכם כי הלא קיי"ל [ביו"ד סי' ס"ב ס"ד] בביעי חושלתא דמותרים דחיותא אית בהו אפי' שהם אטומים יעוין בחולין [דף צ"ג ע"ב] דברגל כ"ע מודים דאי הוי כנקטע הוי מוסרח דהוא מבחוץ יעו"ש בש"ס וברמב"ם ז"ל [פ"ה ממ"א ה"ז]:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >מעבר לתחילת הדף