שו"ת דברי חיים/א/חושן משפט/מג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א חושן משפט מג

סימן מג

בנידון השאלה אשר אחד לקח מחבירו קוויט על סחורה ונתן לו קוויט אחר חדש שטוב החדש יותר לפני הסוחרים ורק הישן הוצרך להלוקחו לכסות העלמות שעשה על המכס ואח"כ לפני הערכי אמר הנותן שהוא לא נתן הקוויט רק נגנב או שנאבד ממנו ונתגלגל הדבר שיצא הפס"ד שמחויב הלוקח לשלם קנס וגם להנותן קנסו משום שרצה לסייע להעובר על המכס ועתה תובע הנותן מהלוקח לשלם לו מה שחייבהו כי ע"ז ניזוק והלוקח משיב כי אין לו שום דבר חדש עליו כי לא הזיקו בידים וגם כי לטובת עצמו נתכוון הנותן שקוויט החדש שוה יותר זה תורף טענתם:

והנה לכאורה לא ידעתי במאי יתחייב לא הוי גרמי ולא גרמא ולפי הנראה אשר קצת מהדיינים רצו לדמותו למה דמבואר בש"ע [סי' קל"א סעי' ז'] דהנעשה ערב בעד ישראל לעכו"ם חייב בכל הפסדו המגיע ע"י כן ה"נ אולם באמת זה ליתא כלל דהנה מקור מזה הדין הוא ממהר"ם במרדכי [פ' הגוזל בתרא סי' ק"ס] וז"ל ונשאל רבינו מאיר מי שמעמיד חבירו ערב לנכרי מה הדין והשיב נ"ל דודאי עלה דידי' רמי לסלוקי ואפי' אם הנכרי מעליל עליו שלא כדין אחרי שמחמתו שהעמיד לו ערב בא עליו הצרה הזאת וכן דנין בכל מלכותינו ושמעתי תולין טעם בתקנות הקהלות לומר שעל כך תקנו כו' שאל"כ אין אדם מציל את חבירו ומתערב לו מן הנכרי ואני אומר שדין גמור הוא מדינא דגמ' בפ' הגוזל בתרא האי בר ישראל דזבין ארעא לעובד ע"ז אמצרא דישראל חבירו משמתינן לי' עד דמקבל עלי' כל אונסא דמתייליד מחמתי' משום דאמר לי' אריא ארבעת לי אמצרא ה"נ כיון שהעמידו ערב נגד הנכרי ארי ארבע' לי' עלי' ועלי' רמי לסלוקי ואין לחלק בין הכא להתם דלא נתרצה שכנגדו שהרביץ לו הארי אמצרא להיכא שנתרצה לו מרצונו דאטו משום דמצוה עשה ונתכוון להציל מגרע גרע דנהי דנתרצה לו להרביץ עליו הארי לא נתרצה הערב לסלק הארי משלו כיון שיש לשכנגדו ממון שיוכל לסלקו סוף דבר על שמעון מוטל לסלק העובד ע"ז מראובן עכ"ל ובתשו' רבינו אשר ז"ל [כלל י"ח מובא בטור סי' קל"א] כתב וז"ל תשו' כיון שמודה ראובן שהכניסו ערב לעכו"ם חייב לפרוע לשמעון כל מה שיברר שמעון שהוצרך ליתן לע"א ואפי' הע"א תבע ממנו הממון שלא כדין ואנסו ליתן לו כי הדבר ידוע שידם תקפה עלינו וצריך ליתן לו כל מה שיתבע ממנו וזה ידע ראובן כששם אותו ערב לע"א וקבל עליו שעבוד זה לפצותו ולסלקו מכל מיני היזק שיבא לשמעון מחמת ערבות זה אעפ"י שלא פירש זה בפירוש דודאי אמדינן דעת שמעון שלא הי' מכניס עצמו לידי סכנה להתערב נגד העכו"ם אם לא לדעת כן וגם ראובן ידע זה והוי כאלו פירשו והתנו בו ודמי האי מילתא להאי דאמרינן בפ' המקבל דף ק"ח ע"ב זבין ארעא לעכו"ם אמצרא דחברי' משמתינן לי' עד דמקבל עלי' כל אונסא דמתייליד לי' מחמתי' דאמר לי' אריא ארבעת אמצראי וכן נמי בנדון זה צריך לסלקו מכל אונם שיבא לו מערבות זה וכן הי' דן רבינו מאיר ז"ל כי באשכנז נהגו לדון כן ומקובלין שתקנות הקהלות הוא והי' מורי אומר אין אנו צריכין לתקנות הקהל כי דין תורה היא והביא ראי' כמו שכתבנו עכ"ל ובאמת פשט דברי הרא"ש ז"ל מורין דבאמת גרמא לחוד לא הי' [מהני] דהוא בעצמו הכניסו לזה מדעתו ולכן כל החיוב רק מטעם דהוי כאילו התנה עמו וטעם התנה לחוד לא הוי מהני דמאן לימא לן אומד הזה ולהכי הביא הרא"ש ז"ל ראי' מהא דמצרן דהוי כמרביץ ארי בזה דמכניס את ישראל ליד עכו"ם וא"כ שוב ממילא הוי אומדנא דאדעתא דהכי נכנס ערב וא"כ במילתא דל"ש דלא שייך אומדנא פטור וכדברי מהרי"ק ז"נ [מובא ברמ"א שם סי' קל"א] אמנם מדברי מהרש"ל ז"ל ביש"ש מבואר דמחייב אפי' במילתא דלא שכיחא ונראה מדבריו שם דמחייב מדין מזיק ממש ולכן נ"ל די"ל דבאמת הוא מזיק ממש שלוה מעותיו מעכו"ם ע"י ישראל זה דברי היזקא להישראל הערב כמבואר בר"מ במרדכי ז"ל [הנ"ל] ובתשו' הרא"ש ז"ל ורק עיקר הפיטור הוי במה שהוא ברשותו ודומה לאומר לו קרע כסותו אך הכא דאומדין דעתו של הערב לא הי' ע"י שהוא יפסיד מכיסו כי רק לטובתו של הלוה נתכוון הערב אבל לא לגרוע זכותו שיפטר הלוה הנקרא מזיק מלשלם לו אם יפסיד עי"ז וכן מוכח לשון הר"מ ז"ל שהבאתי לעיל שכתב וז"ל דאטו משום דמצוה עשה ונתכוון להציל מגרע גרע דנהי דנתרצה לו להרביץ עליו הארי לא נתרצה הערב לסלק הארי משלו עכ"ל ומש"ה אם באמת מדעתו נכנס הערב בלא ידיעת הלוה פטור הלוה דמזיק לא מקרי דהוא עצמו גרם היזקו ואי דעשה אדעתו להשתלם מן הלוה מי נימא דמרוצה הלוה לזה ובזה יתורץ מה שהקשה הסמ"ע [שם בסי' קל"א] אהדדי דברי הש"ע דסי' קל"א הנ"ל לסי' צ"ג [סט"ו] ומה שמחלק בתומים [שם בסי' קל"א] דבסי' צ"ג השותף נתכוון גם לטובתו זה ליתא כלל כיון דמקרי הלוה מזיק במה שנוטל המעות מעכו"ם ע"י ערבותו של זה בודאי חייב לשלם מטעם דד"ג ממש ואין לפוטרו רק משום שהערב מדעתו נכנס ולזה שוב שייך האומדנא דלא עשה בשביל השותפות שיהי' ההפסד לו לבדו הן אמת דזה האומדנא אינה ברורה כ"כ די"ל דשותף רצה לקבל זה הפסד פ"מ כיון שמגיע עכ"פ גם לעצמו טובה ובאמת כן מבואר בנ"מ סי' קע"ו אבל חילוקו של האו"ת ז"ל אינו ברור לפענ"ד עכ"פ בודאי שאינו מתחייב רק משום דהוי גורם ממש א"כ בנ"ד שאינו גרמי דאינו ברי היזקו דהא אדרבה לקח הקוויט להציל עצמו בודאי פטור משום מזיק וא"כ שוב לא אמרינן אומדנא דהוי כאלו התנה דאומדנא לא אמרינן רק אם חייב מטעם מזיק ורק שרוצין אנו לפוטרו מחמת שמעצמו הכניס לזה ע"ז שפיר שייך לומר דלא עשאה ע"מ להפסיד ממונו והוי כאילו הותנה להשתלם ממנו ניזקו אבל במקום שפטור מצד גרמי מחמת שלא ברי היזקא כנ"ד בודאי לא אמרינן אומדנא ובהדיא מבואר כדברי בתשו' מהריב"ל ז"ל ח"ג סי' קי"ח וז"ל וכוונת מהר"מ והרא"ש במה שכתבו הוי הכי דבישראל הנכנס לעכו"ם ערב בעד חבירו דזה הלוה גרם לו הנזק דינא דגרמי הוא וכי היכי דהתם משמתינן לי' הכא מחייבינן לי' דהאי כדיני' והאי כדיני' דהתם הוא מוכר בשלו ואינו אלא קנסא בעלמא ומש"ה משמתינן לי' ולא מחייבינן לי' משא"כ הכא שהכניס לחבירו ערב לעכו"ם דדינא דגרמי הוא עכ"ל הרי דצריך שיהא ברי היזקי דגרמי וכן כיוצא בזה מחלק בתשו' הריק"ש וז"ל וא"כ ע"כ הכי קאמר דדמי דין מעמיד חבירו בלא קבלה באומד הדעת דאדעתא דהכי אתני תרווייהו להך דזבין לעכו"ם אחר קבלה כמו שפסקו דינו בתלמוד דמהני קבלה ולא אמרינן דגזים ואף ה"נ מהני אומד זה כמו קבלה והטעם דלא מצרכי הכא קבלה בפועל משום דהכא מסור הוא ביד העכו"ם לנוגשו על מעותיו וברי היזקא ובבן המצר לא ברי היזקא כי שמא לא יזיקנו העכו"ם עכ"ל הרי דהיכי דלא ברי היזקא פטור בלא קיבל עליו בפירוש לשלם כל היזקו ותשובות אלו (אשמעין) [אשתמיט] מיני' דהאו"ת ז"ל וגם בשער המשפט מחלק חילוקים אשר (כ"ע) [צ"ע] עדיין לפי דברי מהריב"ל והריק"ש הנ"ל היוצא לנו מזה בנ"ד שלא קיבל עליו בפירוש פטור ובפרט שלפי הנראה הוא עצמו הגורם על חיוב הקנס במה שאמר לפני הערכי שנגנב או שנאבד ממנו הקוויט ולכן בוודאי פטור ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף