שדי חמד - פאת השדה/כללים/ד/א
|
|
כלל א
דאמרי תרוייהו. בנדפס במערכה זו אות נו"ן כתבתי אם נאמר לשון זה על שני חכמים שאינם זה עם זה בר פלוגתיה בכל מקום עי"ש וראיתי לרבין חסידא תנא ירושלמאה הרב אזן אהרן במערכה זו אות ג' שכתב דלשון דאמרי תרוייהו על הרוב נמצא בש"ס על שני חברים אבל רב עם תלמידו לא שייך לומר דאמ"ת ותמה על שמצא ביומא דף ט' ע"ב וברכות דף ד"ן ע"ב (ט"ס הוא וצ"ל דף ה"ן ע"א) ר' יוחנן ור"א דאמ"ת ור"א תלמיד ר"י הוה עי"ש והיה לו להביא עוד ביצה דף יו"ד ע"ב ר"י ור"א דאמרי תרוייהו אמנם שותיה דמר לא ידענא מאי דתלי תנא בחברותא ואולי כונתו להכלל שכתבתי בנדפס דדוקא בשני אמוראים שבכל מקום חולקים ובזה הושוו וקשיא ליה דהא רב ותלמיד לא בכל מקום חולקים ואין התלמיד בר פלוגתיה דרביה וקאמרינן דאמ"ת ועיין עוד (על הכלל שהבאתי בפנים) במס' יבמות דף ט"ז סוף ע"א ר' יוחנן וסבי דאמרי תרוייהו ואף אם ימצא בש"ס דפליגי ר"י וסבי מ"מ לאו בר פלוגתיה בכל מקום מיקרי ואמרינן דאמרי תרוייהו:
שוב התבוננתי דאולי כונת הרב אזן אהרן דלשון דאמ"ת מורה דמשוה הש"ס אותם וזה לא שייך אלא בחברים אבל לא ברב ותלמיד ומ"מ אין זה מן התימה דאחרי שמצינו לשון זה בש"ס על רב ותלמיד יש לנו לפרש הפירוש הפשוט ששניהם שוים בדבר זה לא ששוים במדרגתם וכן תראה להרב מלא הרועים בכללי הש"ס שלו (שבסוף ספרו בית ועד לחכמים) אות ל"ה שכתב וז"ל היכא דאתמר פו"פ דאמ"ת לכאורה יראה דהמה חברים יחד אבל הרב ותלמיד אין דרך להשוותם יחד אך מצינו בביצה ד' יו"ד ר"י ור"א דאמ"ת ור"א תלמיד מובהק דר' יוחנן עכ"ל נראה דמעיקרא סבר דאין שייך כן ברב ותלמיד והדר ביה ויש לפרש דאמ"ת דבדבר זה הושוו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |