שדי חמד/כללים/י/מו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שדי חמד TriangleArrow-Left.png כללים TriangleArrow-Left.png מו

כלל מו ישיבה בארץ מצרים. בטעם הגרים בארץ מצרים בזמן הזה וכן לפנים האימים ישבו בה גדולי עולם הרמב"ם וגדולים אחרים כתב הריטב"א בחי' ליומא לדף ל"ח ע"א די"א שאותן העיירות כבר נתבלבלו ונחרבו ואלו עיירות אחרות הן וכו' והרא"ם תירץ דלא אסר הכתוב אלא להולך בדרך ההוא שמארץ ישראל והמדבר למצרים וכו' והנכון יותר שאין האיסור אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתם אבל בזמן הזה שנגזר עליהם להיות נדחים בכל קצוי ארץ כל חוצה לארץ אחד הוא וכו' עי"ש גם בסמ"ג במצות לא תעשה סי' רכ"ז עמד בחקירה זו על מה סמכו לדור שם וגם הרמב"ם הלך לגור שם ולא נתקררה דעתו בדברי הי"א (שהביא הריטב"א הנ"ל) משום שעלה סנחריב ובלבל את כל העולם וגם מצרים נתבלבלה דמלבד דמצינו דר' יהושע חולק בזה ועוד דבפרק החליל דף נ"א ע"ב אמרינן ואלכסנדריא מאי טעמא דאיענוש משום דעברו אקרא דלא תוסיפו לשוב וכו' ואותו מעשה היה אחר בלבול של סנחריב ולכן כתב דאין טעם להתיר אלא כמו שכתב הרא"ם לא אסרה תורה אלא בדרך הזה כלומר מארץ ישראל למצרים אבל משאר ארצות מותר ע"כ וכן כתב בהגמ"י פ"ה מהלכות מלכים עיי"ש ועיין מה שפלפל בזה הרב די השיב בחיו"ד סי' ט"ו ובהגהות ציון ירושלים בפרק ה' דסוכה הלכה א' ציין למה שכתב ההגמ"י בפרק ה' מהלכות מלכים הנ"ל וכתב דבמ"א יישב דהרמב"ם לשיטתו בהלכות איסורי ביאה דגם מצרים נתבלבלה עיי"ש:

וכבר קדמו בזה רבינו הפרי חדש במים חיים בנימוקיו להרמב"ם וז"ל ואני מוסיף שלפי סברת הרב סוף פרק י"ב מהלכות איסורי ביאה שעכשיו המצרים נתבטלו ואלו המצרים שבארץ מצרים עתה אנשים אחרים הן שאין כאן איסור כלל עכשיו לדור במצרים שלא אסרה תורה הדירה במצרים אלא בעודם המצרים במצרים ועל זה סומכים הדרים במצרים וצ"ע ליישב מה שאמרו בסוכה דאנשי אלכסנדריא איענוש וכו עכ"ל ולא ראה דברי הסמ"ג בזה וגם גוף הישוב צ"ע דמדברי הרמב"ם בהלכות מלכים מוכח ודאי דגם בזמן הזה איתיה להאי איסורא אלמא לא תלי האי איסורא בלא נתבטלו ומה שכתב עוד בציון ירושלים ואף דמה שהתירה תורה וכו' עי"ש נראה דטעות הוא וצ"ל ואפשר דמה שהזהירה תורה וכו' והרב שדה הארץ בח"ג בשו"ת אה"ע סי' י"א כתב בשם הרדב"ז בנדפסות סי' ע"ד דף צ"ב ע"ב דאין איסור לאו דלא תוסיפו לראותם עוד ליושבי מצרים כיון דאין דעתם להשתקע שם ואף מי שיושבים שם אבות על בנים שלישים גם רבעים ולפי הנראה לא הוה שמיע לרבנן קדישי הנ"ל מה ששמע הרב כפתור ופרח שהרמב"ם היה חותם עצמו העובר בכל יום שלשה לאוין דלדבריהם לא עבר בלא כלום והרב מוהר"ץ הירש חיות בהקדמתו לספר כפתור ופרח (בדפוס ברלין שנת תרי"א) כתב על זה אולם בהרמב"ם פרק ה' מהלכות מלכים לא משמע כן עכ"ל ובעניותי לא ראיתי שום משמעות בדברי הרמב"ם היפך שמועתו של הרב כפתור ופרח הנ"ל ואפשר שכונתו למה שכתב הרב די השיב שם דממה שכתב הרמב"ם בדין ח' דלא הזהירה תורה אלא לשוב לה יחידי או לשכון בה והיא ביד גוים מפני שמעשיה מקולקלים משאר ארצות וכו' משמע דהשתא מיהא שלא נשארו המעשים המקולקלים מותר לשכון בה עכ"ל ואם כן לפי זה לא עבר הרמב"ם בלא כלום דאיסור זה ליתיה בזמן הזה וכבר כתבתי דמסתמיות דברי הרמב"ם מוכח דאסור גם בזמן הזה ומי הודיענו מה היו המעשים המקולקלים ושלא נשארו עתה המעשים ההם אתמהה:

וראיתי להרב ישרי לב בחלק יו"ד במערכת היו"ד שנשאל אי שרי לדור בארעא דמצרים והשיב שאין מקום לשאלה זו מאחר שרבינו הגדול הרמב"ם ישב שם שנים רבות וכן הרדב"ז ומוהריק"ש ועוד כמה גדולים ואין להאמין להאומרים שהרמב"ם היה חותם העובר בה' לאוין דהא ודאי בדותא היא וכו' וציין כנסת הגדולה בהגהותיו וחיים שאל ח"א סי' צ"ה וספר היראים סי' ש"ג וסמ"ג סי' רכ"ז והרב המגיה ציין אבן ספיר דף ל"ג שמע אברהם סי' ל"ג ואין בידי ספרים הנ"ל ובמח"כ נראה ודאי דנעלם ממנו דברי הרב כפו"פ ולכן הטיח דברים והחליט דבדותא היא לפי שלא ראם שכן כתב אחד המיוחד מגדולי הקדמונים רק שמע כן בעל פה וכחש השמועה ולא ידעתי חמשה לאוין מאי עבידתייהו ובדברי הרמב"ם בהלכות מלכים שם מבואר דבשלשה מקומות הזהירה התורה וכו':

וכן כתב בספר המצות במצות לא תעשה סי' מ"ו וכבר נכפל אזהרה בזה שלשה פעמים וכו' עיי"ש והכי איתא בירושלמי במסכת סוכה פרק החליל הלכה א' תני רשב"י בשלשה מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב למצרים וכו' וכן הוא במדרש רבה ריש פתיחתא דאסתר ובמכילתא בשלח פרשה ב' וכן כתב הרב כפתור ופרח בפרק עשירי (בד"ה דע שכמו) ארץ מצרים היא היותר אסורה מכל חלק העולם עד שיש על שוכניה שלשה לאווין ע"כ ומזה היה לו להכחיש השמועה לגמרי מדהא ליתא וכו' ואולי הוא ט"ס בישרי לב (ישרי לב שבידי חסר סופו ואולי נתקן בלוח הטעיות) על כל פנים אחר שראינו שהרב כפתור ופרח קבל שמועה זו חלילה לומר עליה שהיא בדויה:

ומצאתי בספר בירך את אברהם להרב הגדול מוהרא"ף יצ"ו שבדרוש לפרשת צו כתב כלפי לייא דאחר שהביא מה שכתבו הסמ"ג והריטב"א הנ"ל ליישב איך הרמב"ם נתיישב במצרים כתב דנ"ל דכ"ז אך למותר מאחר דהרמב"ם עצמו היה חותם שהיה עובר וכו' כמה שכתב הרב כפתור ופרח ששמע כן מפי רבינו שמואל מבני בניו של הרמב"ם והיה מוכרח לזה מפני שהיה רופא למלך מצרים וכו' עי"ש דבריו הנעימים בדף צ"א ע"ד וראיתי שם בדף צ"ב ע"א וע"ב שכתב בשם הרב אש דת בפרשת שופטים דמי שהולך למצרים לסחורה דמותר כמו שכתב הרמב"ם בהלכות מלכים והוא מירושלמי והספרי כיון שנכנס בהיתר מותר לישב שם אחר כך וכמו שכתב הרמב"ם שאין לוקין על לאו זה שבשעת הכנסה מותר ואם יחשב לישב ולהשתקע שם אין בו מעשה ואין מצוי אצלי ספר הנ"ל לראות דב"ק ותמיה לי דהיכי נילף היתרא מדאין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה נהי דמלקות ליכא איסורא מיהא איכא ועיין מה שרשמתי במערכת האלף אות ל"ח (בשדי חמד חלק ראשון) וצ"ע:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף