שדי חמד/כללים/ב/צג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים צג

צג בשר בחלב זכר או מתה מדאורייתא שרו ומדרבנן אסור, כמ"ש ה"ה פ"ט ממ"א אבל נראה מדברי הרשב"א דחלב זכר ליכא איסור אפילו מדרבנן ממ"ש בתה"ב שיש בב"ח מותר לגמרי לבשר דגים וכו' אי נמי בשר בהמה בחלב זכר ובחלב קיבה עכ"ד הרב ארעא דרבנן אות צ"א דברי הרמב"ם בחלב מתה הן שם הלכה ל' וכתב ה"ה שסובר הרמב"ם דבכל אלו (היינו מי חלב וחלב מתה וחלב זכר שכתב שם ביחד ועליהם כתב פטור) הוא פטור אבל אסור עי"ש ומזה משמע ליה להרב אר"ד דאיסורם רק מדרבנן והיינו דוקא ענין בישול אבל לענין אכילת בשר בחלב מתה דעת מרן הב"י ביו"ד סי' פ"ז (ד"ה כתב הרמב"ם) דאסור מדאורייתא משום נבלה והרב הדרישה שה תמה ע"ז וס"ל דאינו מדאורייתא דדמי לביצת נבילה דמבואר בסי' פ"ו דאינו אלא מדרבנן משום דלא גדלה באיסור ואינו מגוף העוף וה"ן החלב נתהוה בחיים ולא גדל לאחר מיתה וכו' והרב"ח בקו"א שם כ' דלא דמיא לביצה דדמי כמאן דמנחא בכדא אבל חלב כיון שנבלע בגומות חשיב כגופה וא"כ אסור מה"ת עי"ש. והרב פרי מגדים בשפתי דעת סי' פ"ז אות י"ד כ' וז"ל כבר כתבנו במ"א חלב נבילה יש בו איסור תורה אלא שאין לוקין עליו והפרישה כתב, דהוא מדרבנן כביצת נבילה והבית חדש כ' בקו"א דלוקה עליו ובסי' פ"א כתבנו דלדעת הרמב"ם יש בו איסור תורה ולא מלקות ע"כ ובסי' פ"א בש"ד סק"א כתב וחלב נבלה כ"כ דאיסור תורה יש בו ולא מלקות דלא כפרישה וכו' ודלא כלח"מ פ"ג ה"ד ממ"א (לפי הנראה ט"ס הוא וצ"ל פ"ו ה"ט ע"ש) ועיין לח"מ שם עכ"ל מה שרמז בב' מקומות הנ"ל שכ"כ במ"א וכו' לפי הנראה כונתו למ"ש בפתיחה להלכות מליחה ששם הביא מ"ש הדרישה והב"ח הנ"ל וכ' שם וז"ל ואני תמה איך יאמר חלב מתה מותר מה"ת והא ציר נבילה דבר תורה הוא כמבואר בסי' פ"א מהטמאים ומוכח בבכורות ו' ע"ב דחלב הוי כציר דפריך למה לי גמל ועי"ש בתוס' ד"ה לאסור וה"ה ציר נבלה וחלב שלה הוי ודאי ד"ת ומלקות אין בו וכו' עי"ש מ"ש להכריח דמלקות אין בו. והנה מ"ש דמבואר בסי' פ"א דציר נבלה הוא ד"ת לא חזינא כי האי סימנא דכל הפוס' שם לא הזכירו אלא ציר טמאה וטרפה אבל ציר דנבלה לא הוזכר כלל, איברא דגם הג' פר"ח בסי' ע' ס"ק י"ח כתב דציר נבילה וטרפה ושרצים הוי מדאורייתא כמ"ש התוס' והרשב"א בפ' גיד הנשה (דף צ"ט ע"ב אמ"ש בש"ס דציר הוא זיעא בעלמא) דלא כמוהר"ם שהביא המרדכי דציר נבילה וטרפה מדרבנן דליתא וכו' ע"כ ועיינתי שם בתוס' ולא הוזכר ציר דנבלה אלא דטרפה כיעי"ש ואולי משמע להו דכי היכי דאסרי' ציר דטרפה אע"ג דליכא קרא לזה אלא דילפי' מציר דטמאה הכי נמי אית לן למימר בציר של נבלה דמאי שנא, והוא דוחק וצ"ע:

והנה ע"ד הפרמ"ג הנ"ל הקשה אברך אחד הי"ו דמה ענין חלב טמאה לחלב מתה דאף דחלב טמאה הוי כמו ציר ואסור מהטמאים. היינו משום דהחלב הוי דבר היוצא מן הטמא והוי כמו ציר אבל חלב מתה הוי כביצת נבלה כלומר כמו ביצת נבלה שנתגדלה בחיי העוף ולא אחר מיתה ולכן מותרת מה"ת ואף החלב כן שנתגדל והיה כנוס בבהמה בעודה בחיים ולא אחר מיתה עכ"ד הי"ו. והנה חילוק זה לא נעלם מהפמ"ג דהן הן הדברים שכתב הדרישה לחלק בדבר כמו שכ' לעיל בשמו. ולכן הציע הפמ"ג מקום דמבואר בסי' פ"א דציר נבלה אסור מה"ת וא"כ כיון דמוכח בבכורות דחלב דינו כציר ובציר דנבלה פשיט"ל דאסור מה"ת א"כ ממילא קם ליה חלב דנבלה באיסור תורה כיון דחלב דינו כציר דודאי אין סברא לומר דחלב דטמאה דוקא הוא דדינו כציר ולא חלב דנבלה. ומהאי טעמא הוא דהוצרך להצעתו דציר נבלה הוא מה"ת וכו' כי היכי דלא נידחי דאין ראיה מסו' דבכורות וזה פשוט. ובאמת נראה דעכ"ל דחלב אינו דומה לביצה וכמ"ש הב"ח הנ"ל מדחזינן דבביצת טרפה אינו פשוט דאסור מדאורייתא דהגם דהריב"ה בסי' פ"ו כ' בשם סה"ת דספק נבלה לקולא וס' טרפה לחומרא וכ' מרן בב"י דהטעם משום דביצת נבילה מדרבנן וביצת טרפה מדאורייתא מ"מ אינו מוסכם דהרי בשט"מ לב"ק לדף מ"ז ע"א כ' בשם תוס' שאנץ דגם ביצת טרפה אינה אסור אלא מדרבנן כמ"ש בשמו הרב יד דוד סי' פ"ו הגב"י אות ח' וכ"כ בכנה"ג שם הגב"י אות כ"א בשם מוהרע"י בכ"י שכתב דלפי מ"ש הר"ן דביצה פירשא בעלמא הוא דחשיב ומשו"ה בנמצאת בתרנגולת מותר לאוכלה בחלב ובטרפה דמדאורייתא החמירו בה א"כ לפי דבריו נראה דביצת טרפה לא אסירא מדאורייתא עכ"ל (ויתכן להעמיס כן בדעת בה"ג שהביאו התוס' חולין דף נ"ח ע"א וכל הראשונים שם דמחלק בין בשר עוף בחלב דרבנן לטרפה דאורייתא דהיינו מה"ט משום דס"ל דביצה חשיבא פירשא וכו') הרי דבביצת טרפה איכא מ"ד דהוא מדרבנן, ואילו בחלב טרפה מוסכם לכ"ע דאסור מדאורייתא. ע"כ לומר כמ"ש הרב"ח דחלב אינו דומה לביצה כיון דמובלע בגומות חשיב כגופה וכשמתה ונתנבלה בשרה וכל אבריה אף החלב בכללם ואחר איזה ימים הראה לי תלמידי לנצ"ח הי"ו מ"ש בשו"ת שם אריה חיו"ד סי' נ"ב דמ"ש הפרמ"ג דהוי כציר נבלה הוא תמוה. ולא פי' מהו התימה ואולי כונתו למ"ש האברך הנ"ל וס' ערוגת הבושם שרשם שם אמצ"א וכ' דבמקום אחר הביא ראיה לדברי הפרישה מבכורות דף ו' דלומד הש"ס דחלב שרי מחריצי חלב וכדומה שתמהו דילמא מיירי בחלב שחוטה דליכא איסור אמה"ח ולדעת הפרישה ניחא דהשחיטה לא מהני להחלב דכנוס ועומד דמי. ושהביא דברי התוס' בכורות דף כ"ה שמבואר מדבריהם דגם להס"ד ליכא בחלב שחוטה אמה"ח וזה דלא כהפרישה ע"כ. והנה מה שהביא מבכורות עיין להג' נו"ב במ"ת יו"ד סו"ס ל"ו שדחה ראיה זו דקי"ל לרבנן דחלב שחוטה אינו מעמיד. וכן הלימוד מבלי כסף ומחיר יין וחלב ל"ק די"ל דאולי אין טעם חלב שחוטה טוב שימשול בו תורה עי"ש ומ"ש דמתוס' מוכח דליכא בחלב שחוטה אמה"ח דלא כהדרישה לפי הנראה הוא ט"ס וצ"ל דאיכא במקום דליכא דאי ליכא משום אבמה"ח א"כ הוי כהדרישה דמדמי לה לביצה אלא דאין נראה כן מהוכחתו דהא הוכחתו לפי הנראה הוא ממ"ש התוס' שם ד"ה שער, דמאי דאסרי' חלב פסולי המוק' לאו בחלב שחוטה דההיא שרי לכ"ע מדבעי' למילף בפ"ק היתר חלב מדאצטריך לאסור בפהמ"ו ולא דחי דאיצטריך קרא לחלב שחוטה וכו' ומזה מוכח דבחלב שחוטה ליכא משום דררא דאבמה"ח דאי איכא משום אמה"ח בשחוטה לא הוה מידחי בהכי דסוף סוף הא שמעינן דחלב שחוטה בעלמא שרי אף דשייך ביה משום אבר מן החי וה"ה לחלב גמור. וצ"ל דלא כהב"ח במקום דלא כהדרישה:

והנה תו"ד הנז"ל כתבתי במכתבי להג' מוהרי"א בע"ס עמודי אש נר"ו וכ' אלי וז"ל ואת אשר עורר ע"ד הפרמ"ג שכ' דחלב נבלה אסור מה"ת כציר נבלה דמבואר בסי' פ"א דאסור מן התורה וע"ז כ' כת"ר דמ"ש דבסי' פ"א מבואר ל"ח כה"ס כלל וכל הפוס' שם לא הזכירו אלא ציר טמאה וטרפה והפר"ח בסי' ע' כ"כ בשם תוס' והרשב"א ועיינתי בדב"ק ולא הזכירו מדב"ר צי"ן כיעי"ש ודוחק לומר דס"ל כי היכי דילפינן ציר טרפה מדטמאה ה"נ ילפי' דנבלה עכ"ל. אולם אנכי הרואה דכל הפוסקים כלם בפה אחד אמרו דצ"ג אסור מה"ת ודימו אותו לטמאה דצירה אסור מהטמאים לאסור צירן ורוטבן ה"ה לנבלה דז"ל הסמ"ג מל"ת סי' קל"ז ובשר שחוטה שנמלח עם בשר נבלה אפי' בכלי מנוקב כבר בארנו שהשחוטה נאסרת מה"ת דצירן של טמאים מה"ת ואם ס' לחומרא עכ"ל. וכן הוא בסמ"ק סי' ר"ה בשר שחוטה שנמלח בנבלה אסורה וס' נמי אסורה משום דהוי ס' דאורייתא ע"כ. ובסה"ת סי' ס"ז כ' בשר שחוטה שנמלח עם בשר נבלה נאסר מה"ת ואם יש ס' אזלינן לחומרא עכ"ל. ובשערי דורא סי' כ' כתב אם מלח בשר נבלה עם בשר שחוטה אסורה מה"ת דציר של בשר נבלה אסור מה"ת כדאמר רבא הטמאין לאסור צירן ורוטבן. ובס' הוי ס' דאורייתא ולחומרא עכ"ל ובמרדכי פרק כל הבשר סי' תש"ז בשר שחוטה ס' אם נמלח עם נבלה ס' דאורייתא לחומרא ע"כ. וכ"ה באו"ה כלל י"ב בשר כשרה נבלה שנמלחו יחד ודאי בולע זה מזה וכו' והוא מטעם שציר טמאים דאורייתא וכו' ושם סי' ג' כ' דס' לחומרא מבואר דפשיטא להפוס' לדמות ציר נבלה לטמאה וכי ילפי' לאסור מהטמאין לאסור צירן וכו' ה"ה לדנבלה. וכ"כ היה פשוט בעיניהם עד שלא נמנעו להעתיק ההוא עובדא דרב מרי בר רחל דאימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר טרפה שבחולין קי"ב ע"ב והם העתיקו בשר נבלה כאשר תחזה בס' התרו' סי' ס"ו שכ' רב מרי בר"ח אימלח ליה חתיכה נבלה בהדי בשר שחוטה א"ל רבא הטמאין לאסור צירן ורוטבן, ובחי' הרשב"א חולין צ"ט ע"ב כתב ואע"ג דעובדא דרמב"ר דאמלחא ליה ב"ש בהדי בש"נ וכו'. ובתה"ב הארוך בית ד' ש"א כ' גרסי בפ' כה"ב רמב"ר אימלח ליה ב"ש בהדי' בש"נ, וברוקח סי' תי"א איסור נבלה שנמלח עם השחוטה אסורה דרמב"ר אימליחא ליה חתי' דנבלה בהדי שחוטה. וכן באו"ה כלל י"ב כדחזינא בעובדא דרמב"ר דאימליחא ליה ב"ש בהדי בש"נ וכו' והנה לפום ריהטא היה נראה דכן היתה גירסתם בהש"ס דהעובדא הוה דאמלח ליה בש"נ ולא טרפה. אך אחרי ראי להרא"ש פרק כה"ב סי' ל"ג כתב גם הוא ר"מ אימלח ליה שחוטה בהדי' בש"נ. ועכ"ז כתב הוא שם סי' מ' כשהביא העובדא דר"מ ב"ר העתיק בשר טרפה. מוכח דמ"ש בשר נבלה הוא משום דדומה להם ציר נבלה עם ציר טרפה בלא הבדל כלל. וז"ל התורת חטאת כלל כ' סי' ב' ציר של בשר נבלה דאורייתא ובהגה' דבש"ד כ' דהכי קי"ל ולא קי"ל כתשו' מוהר"ם דאף ציר נבלה דרבנן עכ"ל. ולא תימא דמוהר"ם מחלק בין ציר נבלה לדטרפה דהא ליתא דהא תשו' מוהר"ם היא במרדכי פרק גיד הנשה סי' תר"ע ושם כ' בזה"ל ומיהו מה שאני רגיל לומר דציר נבלה וטרפה דרבנן דדוקא בשרצים דאית בהו קרא דהטמאים וכן בהמה טמאה דיליף בת"כ מטמאים הם הוי דאורייתא אבל בטרפה דליכא קרא הוי דרבנן ע"כ מבואר דלמוהר"ם גם ציר טרפה מדרבנן. אולם לפי מאי דקי"ל דלא כמוהר"ם גם ציר נבלה הוי דאורייתא, ועיין במנ"י בת"ח שם שכ' עמש"ש הת"ח דציר נבלה דאורייתא כ' לאו דוקא נבלה וה"ה טרפה עכ"ל מוכח דנבלה עדיפא ועכ"פ שוים הם, ועיין ביש"ש פ"ח דחולין סי' ע"ח שכתב ולו"ד ציר טרפה דציר נבלה דאורייתא וכו' מוכח דציר נבלה וטרפה שוים. וא"כ צדקו דברי הפרמ"ג דכיון דציר נבלה דאורייתא וחלב דומה לציר כמבואר בבכורות ו' ע"ב וכ"ה בסה"ת סי' ס"ו דחלב דומה ממש לציר ע"כ בודאי נבלה אסור מה"ת וזה ברור עכ"ד נר"ו ואפריון נמטיה דאנהיר לן עיינין אתא ואייתי מתניתא בידיה תורתם של ראשונים דמפורש יוצא מפ"ק דצי"נ אסור מה"ת (אף כי לא מצינא למימר ניתי ס"ת וניחזי כי הני ספרי די רשים לן לא שכיחי גבאי. אאסהדותיה דמני"ר ניסתמיך וניזיל) מיהו אכתי לא איפרק הפרמ"ג מחולשא דלא הול"ל כמבואר בסי' פ"א דמשמעותו הוא שכן מבואר בטור ושו"ע והא ליתא שם. גם הפר"ח שכ' שכ"כ התוס' וכו' הרי ליתנהו להני מילי בתוס' כאמור, ואחר זמן כתב לי דמ"ש במכתבו הקודם (הנ"ל) שלא היתה גירסת הראשונים בעובדא דרמב"ר דאימלח לי' בש"נ. הנה גירסת הרי"ף היתה דאימליחא ליה בשר נבלה, וכ"ה בא"ז הל' מליחה סי' תע"ג עכ"ד:

ולענין בשר בחלב זכר שכתבתי למעלה דפליגי בה קמאי דלהרמב"ם אסור מדרבנן והרשב"א ס"ל דמותר השגתי עתה ס' ערך השלחן חיו"ד וראיתי להרב בסי' פ"ז אות י"ז שכתב דהאו"ה כלל ל"א דין י"ג כתב דמותר ושהרב כנה"ג באות כ"א כתב שדעת הרי"ף נראה דאסור מדהשמיטו וכתב שכן משמע קצת מדאמרינן בחולין דף ק"ט ע"ב דאמרה ילתא לר"ן כל מאי דאסר לן רחמנא וכו' בעינא למיכל בשרא בחלבא ואמר ר"ן להאכילה כחל ולמה לא אמר לה הא איכא חלב זכר אלא ודאי דאסור ושפיר עבד דכתב דמשמע קצת די"ל דאמר לה מידי דשכיח וחלב זכר לא שכיח (השמטות):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף