שדי חמד/כללים/ב/ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים ד

ד בני ישראל אי ממעטינן גרים בזמן הבית.

א

א) עי' פ"מ באשל אברהם סי' י"ד וסי' נ"ה שהביא דברי התוס' סוכה דף כ"ח ד"ה לרבות דמוכח מדבריהם דכל היכא דכתיב בנ"י מסתמא ממעטינן גרים זולת היכא דאיכא שום ריבוי וכ"כ בסנהדרין פ"ו ד"ה בני ישראל ומנחות ס"א ע"ב ד"ה אין לי (ועיין מ"ש ע"ד באור לי סי' נ"א גם מ"ש הפ"מ גר ועבד כנעני. ומראה מקום לדברי התוס' סוכה לא יכולתי להבין כוונתו דהא התוס' לא מיירי אלא במשוחרר דדינו כגר גמור. עיין נקה"כ ע"ד הט"ז ס"א סק"ב. ועיין לקמן במערכת הגימ"ל אות ס"ה) ומה שהביאו התוס' דוכתי דלא ממעטי' גרים וכתב דשמא יש איזה ריבוי ספקות שלהם ודאות הן כמ"ש מרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' תר"מ נפק דק ואשכח דבכולהו איכא ריבוייא. והביא דברי ר' ישעיה הא' והראב"ד דנקטי הכי דמבנ"י ממעטינן גרים עיש"ב. וע"ע סוטה כ"ו ע"א בנ"י למעוטי גרים ואמרת ריבוייא וכו' והירושלמי שרמז בזה רבינו המש"ל בפ"ב מהלכות סוטה ה"ו הוא בפ"ב דמס' סוטה סוף ה"ה תמן תנינן אין משקין לא את הגיורת וכו' ועי"ש להרבנים פ"מ וקה"ע בפי' הירושלמי הזה דמבנ"י מ"ש למעט גרים. ועיין להרב מטה אהרן דף נ"ח והלאה וכתב ג"כ ע"ד התוס' דלאו שמא יש ריבוי אלא ודאי יש ריבוי והראה מקום מת"כ וכו' (שם כתב דהנוסחא נכונה בהירוש' הנ"ל הוא אם בישראל שנשא גיורת כבר כתיב בנ"י ולא גרים וכו' והביא מ"ש בש"ס סוכה הנ"ל דהאזרח לרבות גרים ואילו הת"כ ממעט נשים מהאזרח וכ' דכבר הגיה הק"א בהת"כ האזרח לרבות גרים ועי' קרבן חגיגה דף מ"ד ע"א שהתרעם על הגהת הק"א דא"כ דברי רש"י בחומש דלא כמאן. ועי' במחבר סי' תר"מ מ"ש ע"ד הק"א בזה). וכ"כ הגרל"מ בס' התורה והמצוה בפרשת ויקרא סי' קצ"א ע"ד התוס' הנ"ל דלאו שמא הוא והראה מקום לכל המקומות שהביאו התוס' שיש להם ריבוי (ועל מה שכתבו התוס' מגונב נפש דלא ממעטי' גרים והם בכלל בני ישראל סגר עליהם המדב"ר ולא הראה מקום ע"ז. אך בברכ"י שם פקח עין הבדולח גם בזה דמברייתא שבסנהדרין דף פ"ה סוף ע"ב ומדברי הרמב"ם פ"ט מהלכות רוצח מוכח דמרבינן גר מדכתיב מאחיו כי אחינו הוא במצות ונעלם זה מהגרל"מ ע"ש). ומלבד המקומות שציינו התוס' ציין עוד כמה דוכתי דכתיב בנ"י ודרשו ז"ל בספרא וספרי לרבות גרים עי"ש ובמקומות אשר רמז בקונטרטו אילת השחר (אשר בראש ס' התוה"מ הנ"ל) סי' רס"א אלא דמה שהביא מהספרי כי תצא סי' רצ"א בד"ה ונגשה ונקרא שמו בישראל ולא בב"ד של גרים הנה בספרי שלפני כתוב בזה"ל נאמר כאן בישראל ונאמר להלן בישראל וכו' ולפי זה משמע דאי לאו גז"ש לא ממעטינן ב"ד של גרים. אך נראה דהגירסא שהביא הגרל"מ היא נכונה דמתיבת בישראל הנאמר בגופיה ממעט ב"ד של גרים כדדריש הספרי בכמה מקומות למעט גר מישראל כמו שציין שם:

ב

ב) ושם בברכ"י הביא קושי' המע"מ ריש הלכות ציצית עמ"ש במנחות מ"ג דגריס חייבים בציצית פשיטא דהא כתיב תורה אחת וגו' ולגר שהשוה גר לישראל לכל המצות וכ' ע"ד דאף דאמת הדבר שכן דרשו בספרי פ' שלח תורה אחת וכו' לכל המצות (ועי' להגרל"מ שם שכן הוא בספרי גם במקומות אחרים ובמכילתא בא סוף סי' ט"ו) מ"מ ה"ד היכא דלא כתיב בנ"י אבל כי כתיב בנ"י צריך ריבוי ובציצית יש ריבוי ואמרת וגו' ובמחב"ר שם עמ"ש הקרבן חגיגה דבכל התורה אין ריבוי לגרים וכו' וכבר כתוב מפורש תורה אחת לאזרח ולגר וגו' כ' ע"ד דמאי דשוה גר לישראל ה"ד כי לא כתיב בני ישראל וכו' עי"ש. והרב מטה אהרן דף נ"ט ע"ב כתב שהק' הרב חזו"ן עמ"ש בנדה ל"ד ובת"כ גבי זבים ואמרת לרבות גרים ל"ל קרא אטו בכל דוכתא דכתיב בנ"י נמעט גרים. וכ' ע"ד דודאי כן הוא כמ"ש בספרי נשא פסקא ט"ל דבר בישראל מעשה בישראל וצריך לרבות את הגרים והביאוהו התוס' בכריתות דף ז' ע"ב וכ"ה בספרי חקת פסקא קכ"ד (וע"ע להגרל"מ שם שכ"ה בספרי שלח פסקא ק"ט וקי"א ומכילתא בא סי' י') וכן באמת מרבינן גרים בכ' ע"י איזה ריבוי וכו':

ג

ג) גם הרב פתח הדביר בסי' נ"ה אות א' (ד"ה ודרך הביא קוש') הג' מוהרד"ף בספרי דבי רב דכיון דכתיב דרך כלל על כל מצות ששוה גר לישראל למה כתב גר באיזה מצוה בפרטות ותירץ דהוה אמינא דדוקא במצות שלא נזכר בהם בני ישראל יתירא אלא דבר אל בנ"י. אבל בהנהו שהוצרך לאיזה טעם להזכיר פ"ב בנ"י מלבד דבר אל בנ"י דכתיב ברישא בהנהו הוה ס"ד דאתי למעט גרים אהכי אצטריך קרא לרבויינהו. נמצא דכל דכתיב בנ"י יתירה או האזרח וכיוצא אי הדר פריש לרבות גרים הוו בכלל ואי לא לא עכ"ל וכתב על דבריו דזהו היפך דברי התוס' בסוכה וסנהדרין ומנחות הנ"ל דבכל הנהו סוגיי דמייתו התוס' ממעטי' גרים מדבר אל בנ"י אף דלא כתיב בנ"י יתירה. והיפך ממ"ש הוא עצמו בסדר נשא פסקא ל"ה עי"ש. והנה מכלל הסוגיאות שהביאו התוס' אחת היא ההיא דסוכה דאיצטריך קרא לרבות גר ואין משם סתירה להסד"ר דהתם כתיב ברישא דענינא דבר אל בני ישראל ואי הוה כתיב אזרח בישראל הוה ממעטינן שפור גר כיון דכתיב ישראל יתירה אהכי אצטריך לרבות (ועיין לקמן אות ק' יו"ד אי ממעטינן גרים מבישראל ומבואר שם דדעת הפה"ד דלהש"ס דילן ממעטינן גרים ודוק):

ד

ד) ואני בער ולא אדע לפי שיטתו אמאי לא ק"ל על הג' מוהרד"ף דמה יענה ביום שידובר בו מקרא מלא (שמות י"ב מ"ט) בדין ערל לק"פ שנכתב רק פ"א כל עדת ישראל יעשו אותו וכתיב בתריה וכי יגור אתך גר וגו' המול לו כל זכר וגו' תורה אחת לאזרח ולגר (ומש"כ אח"כ אינו מן המנין כמובן) ובעינוי יוה"כ כתיב (באחרי ט"ז כ"ט והיתה לכם וגו' והגר וגו' ובההוא ענינא לא כתיב כלל בני ישראל אלא שלפי שנאמר לכם שהוא מיעוט הוצרך לכתוב גר כמ"ש הגרל"מ בס' התוה"מ ויקרא סי' קצ"א ודרשו בתו"כ לכם למעט גוים עי"ש (והא דתניא בת"כ בפרשת אמור (כ"ג כ"ד) גבי מקרא קדש לרבות גרים ועבדים דכתיב יהיה לכם מיהיה הוא דמרבינן דיש לחלק בין והיתה ליהיה) הרי דלא בעינן מיעוט יתירא ואין לומר דמאי דכתיב בההיא פרשתא עדת ישראל בני ישראל הוי כאילו נכתב גבי עינוי דא"כ ל"ל לכם למעט עובדי כו"ם וכן בפרשת עריות (שם י"ח כ"ו) ושמרתם אתם וגו' האזרח והגר. וכן בנוקב שם ה' (שם כ"ד ט"ז) לא כתיב אלא פעם אחת ואל בנ"י תדבר וגו' כגר כאזרח. ועוד שם (כ"ד כ"ב משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח (ויש לומר דכיון דכתיב לכם הוי מיעוטא כמו בעינוי יוה"כ) ועכ"ל דכיון דכתיב אזרח הוי מיעוט כאילו כתיב בנ"י ב"פ. וא"כ גם מסוגיא דסוכה ל"ק. אך משאר סוגיא ודאי קשה. וכן קשה ממאי דדרשו בת"כ פרשת צו (ז' כ"ג) כי כל אוכל חלב לרבות הגרים וכבר כתב בפתח הדביר שם דהסיפרא דבי רב סותר עצמו בזה ממ"ש בפרשת נשא פסקא ל"ה ומסיק דגם בנכתב פ"א בנ"י ממעט עובדי כו"ם אי לאו דרבי קרא וציין נחל קדומים פרשת שלח לך ובאר בשדה ואהלי יצחק. ואין מצוים אצלי לעיין בדב"ק:

ה

ה) המורם מכל האמור דכל היכא דכתיב בנ"י הוא למעט גרים זולת היכא דאיכא ריבוי וכל מקום שנכתב גר לא לחנם נכתב אלא לפי שהיה מקום ס"ד למעטו הוצרך לכתוב גר הוציא מן המיעוט וכבר האריך הגרל"מ בהתורה והמצוה פ' ויקרא סי' קצ"א הנ"ל לבאר כמה מקומות שנכתב גר וביאר שהיה ס"ד מעט עיש"ב. אך קלע"ד מעושק שכר שכיר בפ' כי תצא (כ"ד י"ד) ל"ת שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך למה לי דהא ליכא שום מיעוטא בההוא ענינא והאי גר הוא גר צדק כמ"ש בספרי שם סי' רע"ח וכיון דילפינן בכל התורה (היכא דליכא מיעוטא) דגר שוה לישראל בכל המצות מהיכא הוה ס"ד לומר דלא יהיה מוזהר על עושק שכר הגר מאחר שישראל גמור הוא לכל המצות (חוץ ממה שנתמעט). ומצאתי לרז"ל בעלי התוס' בב"מ דף קי"א ד"ה מגרך שהקשה ל"ל מכתב מגרך הא מאחיך נפקא דגר נקרא אחיך בין לרבנן בין לר"י וכו' משמע דאי לאו מאחיך לא הוה ק"ל מידי ולא ידעתי למה. הלא בסמוך הוקש' להם מרבית אמאי אצטריך למיכתב גר ותושב פשיטא מה לי ישראל מה לי גר צדק וכי בכל המצות אין ג"צ בכלל ישראל דשם כתיב אחיך מ"מ משמעות דברי התוס' דאין כוונתם להק' דמאחיך נפקא אלא מסברא מאחר שהוא ג"צ פשיטא דהוא כישראל גמור. וכן מדברי הרא"ש שהביא הא"ז שם וז"ל. וכן קשה גבי רבית דכתיב ג"צ. וכן בכ"מ לאזרח ולגר מאי אצטריך פשיטא דג"צ בכלל ישראל הוא לכל המצות אפי' היכא דלא כתיב גר וצ"ל דלשום דרשה נכתב עכ"ל. ומבואר כמ"ש בעניותין דמסברא ק"ל בלא מאחיך א"כ הכי נמי תיקשי להו בעושק שכר שכיר. ועל קושיתם מרבית עיין מ"ש באור לי סי' נ"א בסופו דמשום דכתיב בריש פרשת בהר בני ישראל והו"א למעט גר הוצרך לכתוב גר ותושב וגו'. ובאמת זה דוחק. אך עתה ראיתי בספר התורה והמצוה בפ' בהר סי' ע"ב שפירש גר ותושב הכתוב ברבית דר"ל גר שהוא תושב והוי"ו הוא וי"ו הביאור והשיג על פירש"י בחומש שפי' גר צדק ממשמעות הש"ס בב"מ ד' ע"א ע"ש ולפי זה אין מקום לקושית התוס' והרא"ש הנ"ל כמובן, אך נעלם ממנו דברי התוס' הנ"ל שהבינו בכונת הכתוב כמ"ש רש"י אף אחר שראו הסוגיא דב"מ דף ע"א כיעי"ש. וכן הבין הרא"ש שהביא בא"ז כנז"ל דנראה דהוו גרסי בש"ס גר זה גר צדק תושב זה אוכל נבילות כדאיתא בת"כ ולא משמע להו הפי' כמ"ש הגרל"מ דאי הוה כתיב גר הו"א דהוא ג"צ אהכי כתיב ותושב לבאר שהוא ג"ת. דאין זה פשט הברייתא אלא קושטא קאמר דגר הכתוב הוא גר צדק ותושב הוא ג"ת. ולפי מה שהבין הגרל"מ בגר ותושב דרבית דלא אתי קרא לג"צ יגדל התימה גבי עושק שכר שכיר דמאי שנא דאצטריך למיכתב גר בהדיא ואילו ברבית לא אצטריך אלא לגר תושב אבל גר צדק ילפינן מסברא דהרי הוא כישראל גמור או משום דבכלל אחיך הוא והכי נמי נימא בעושק:

ו

ו) ומה שתי' התו' דאצטריך קרא בעושק משום דכתיב באחיך והו"א ממובחר שבאחיך כמו מקרב אחיך אי נמי הו"א ולא כל אחיך כמו מן העוף וגו' עי"ש. לכאורה הוא תמוה דנראין דבריהם היפך ש"ס ערוך בסנהדרין דף פ"ה סוף ע"ב דדרשינן וגונב נפש וגו' אחד הגונב וגו' ואחד גר וע"מ וכו' ומשמע דמאחיו הוא דמרבינן גר וע"מ וכמ"ש בברכ"י סי' תר"מ וכתב שכ"כ הרמב"ם כנז"ל הרי דמאחיו דרשינן לרבות גר ולא דרשינן לרבות מובחר וכו' למעט גר צדק. והיכי הוה ס"ד למעט ג"צ ממאחיך דאצטריך לכתוב בהדיא. ועיין בא"ז שם שהקשה הרא"ש ע"ד התוס' דלשתוק ממ"ם שמאחיך ולא לכתוב מגרך ותירץ דשמא נכתב לשום דרשה ע"כ הנה גם הרא"ש נראה כמסכים דמאחיך הוה ס"ד למעט גר דלאו מובחר הוא וכו' והוא היפך דרשת חז"ל בסנהדרין דמאחיו מרבינן גר כלומר דאע"ג דכתיב בנ"י לא ממעטינן גר כיון דכתיב אחיו וגר אחיו הוא. והמ"ם הוא למעט עבדים לר"י או דלא משמע מיעוטא אליבא דרבנן שם דף פ"ו ע"א. ובספרי פרשת כי תצא סי' תל"א דריש מאחיו ולא מאחרים. משמע דגר הוא בכלל אחיו והמ"ם לא אתא אלא למעט עכו"ם:

ז

ז) עוד קשה דאם כדברי התוס' דמאחיך משמע מיעוט גר משום דלאו מובחר או משום דדרשינן ולא כל אחיך א"כ מנ"ל לרבנן למפטר גונב מי שחציו עבד וחב"ח דהא טעמא דרבנן דפטרי הוא משום דמאחיו לאפוקי עבד לא משמע להו משום דאחיו הוא במצות אייתר מיעוטי דבנ"י ומבני חד למעט עבד וחד למעוטי ח"ע וחב"ח. ואמאי לא דרשי לחייב גונב מי שח"ע וחב"ח דנימא הכי מאחיו למעט עבד דלאו מובחר הוא וכו' דהא ודאי עבד גריע מגר וכיון דדרשינן מיעוטא דגר משום דלאו מובחר ה"ה וכ"ש דממעטינן ע"פ דרשה זו את העבד ומיעוטי דמבני דרשינן למעט חציו עבד וחב"ח ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. אלא ודאי מוכח מהש"ס דלא דרשינן ממאחיו לאפוקי מי שאינו מובחר וכו' והכי נמי נימא במאחיך. ובעניותי איני יודע שום חילוק במשפט הלשון בזה בין מאחיו שבגונב נפש למאחיך שבעושק, ולכאורה צ"ע:

ח

ח) ואפ"ל בדוחק דכונת התוס' בב"מ היינו לומר דאי לאו דכתיב בעושק מגרך הוה ס"ד לדרוש ממאחיך מובחר וכו' כדדרשינן מקרב אחיך. אבל בתר דגלי קרא מגרך אמרינן דאין כונת הכתוב לומר מובחר וכו' ולא זו בלבד בעושק אלא בכל דכוותי' נמי לא דרשינן הכי משום דלא דמי למאי דדרשינן בעלמא מובחר וכו' משום דהתם כתיב מקרב אחיך ואה"נ דאי כתיב רק מאחיך בלא מקרב לא הוה דרשינן מיניה מובחר וכו'. וכן אתה אומר בהס"ד האחר שכ' התוס' לדרוש ולא כל אחיך דלא דרשינן הכי (אחר שידענו ממגרך שבעושק) ואמרינן דלא דמי למן העוף דדרשינן ולא כל העוף משום דיש לחלק בין תיבה יתירה מן העוף לאות אחת דמאחיך זה נ"ל ליישב בדוחק. ובדרשת הספרי דדריש מאחיו למעט אחרים צריך להבין אמאי אצטריך קרא הא בהדיא כתיב מבני ישראל ובכל דוכתא ממעטינן עכו"ם מבנ"י ורבנן ור"י דפליגי במבני ישראל אי אתי לרבות מי שח"ע וחב"ח משום מיעוט אח"מ נראה דלכ"ע אין שום ס"ד לרבות עכו"ם ממש משום דמקרא מלא דבר הכתוב בנ"י דממעט עכו"ם, ועי' בהתורה והמצוה פ' ויקרא סי' ז':

ט

ט) עוד יש לתמוה עמ"ש התוס' (ב"מ קי"א הנ"ל דקשה דזימנין כתיב לאזרח ולגר וזימנין לא כתיב. ומאי שנא והוא פלא שלא זכרו הספרי שהביאו התוס' בכריתות דף ז' ע"ב דמתבאר דכל היכא דאיכא מיעוטא בנ"י וכיוצא והוה ס"ד לפרש המיעוט על גר. מפרש הכתוב דלא נמעט גר וכותב גר בפירוש או ע"י איזה ריבוי ואין נראה בעיני לומר דקושייתם היא מדוע באיזה מקומות פרט הכתוב גר בפירוש. ובאיזה מקומות לא כתב בפירוש אלא ע"י ריבוי דאין זה במשמעות דבריהם וצ"ע:

י

י) ודע דכתב הרב פה"ד בסי' נ"ה הנ"ל דדוקא היכא דכתיב בני ישראל הוא פשוט דהוא למעוטי גרים אבל היכא דכתיב בישראל כמו בחליצה דכתיב להקים לאחיו שם בישראל הוא שנוי במחלוקת בירושלמי פ' מצות חליצה ה"א איכא מ"ד דבישראל מרבה גרים. ואיכא מ"ד דבישראל ממעט גרים. והרא"ם פרשת אמור (כ"ג מ"ג) כתב דבישראל דכתיב גבי סוכה כל האזרח בישראל ישבו בסכות מרבה גרים וכ' הוא ע"ז דהש"ס דילן בסוכה כ"ח ע"ב ס"ל כמ"ד דבישראל ממעט גרים מדאצטריך למעט גר מהאזרח ושכ"כ הרב אהלי יהודא על הספרי עי"ש. ועיין להרב קרבן חגיגה דף מ"ד ע"א שכתב שדברי הרא"ם הנ"ל הם לפרש. דברי רש"י בחומש שכ' דבישראל הוא לרבות גרים והוא מהת"כ. ואע"ג דמש"ס דסוכה הנ"ל מבואר דמבישראל ממעטינן גרים שאמרו שלפי שנאמר בישראל והייתי אומר למעט גרים כתב האזרח לרבות. מ"מ תפס רש"י דברי הת"כ דנוחים יותר לפשט המקרא דאילו להש"ס קשה לא לכתוב לא ה"א ולא וי"ו לא לכתוב בישראל דמשמע מיעוט גרים ולא לצטריך לכתוב ה' דהאזרח ועם שי"ל וכו' מ"מ דברי התו"כ נוחים וכו' (עי' מחזיק ברכה סי' תר"מ שרמז בזה למ"ש בראש דוד פ' בהר ואמ"א). והנה מה שהכריחו מהש"ס דסוכה דס"ו דבישראל הוא למעט גרים כתבו כן לפי גירסא שלפנינו. אך הרב מטה אהרן דף נ"ח ע"ג הכריח מדברי הריטב"א בחי' דגירסת הראשונים היא דמשום דאי הוה כתיב אזרח הו"א למעט גרים הוצרך לכתוב ה' דהאזרח לרבות. ולכן ק"ל לריטב"א לא לכתוב האזרח כל עיקר וכו' ומסיק במט"א דגם הש"ם דילן ס"ל דישראל לא ממעט גרים וכדעת הת"כ דבישראל לרבות גרים. וכן הוא בת"כ בפרשת קדושים (כ' פ' ב') גבי עריות ובפ' אמור פ"ז דריש בישראל לרבות נשים ועבדים וכו' עיש"ב וא"כ מה שהביאו הרבנים קרבן חגיגה ופה"ד ואה"י מסוגיא דסוכה נפל פיתא בבירא דמשם אין ראיה (וכן ראיתי עתה להיד דוד בחי' לסוכה שכתב דמדברי הריטב"א שמעינן דברוב הנוסחאות לא היה כתוב האזרח לרבות הגרים ושרש"י בחומש אפשר דלא הוה גרים כן ואצטריך למילף מבישראל וכו' עי"ש):

יא

יא) אך אני תמיה על הרב מט"א דלפי הנראה נעלם ממנו סוגיא ערוכה ביבמות ק"א ע"ב דממעטינן ב"ד גרים מבישראל ש"מ דש"ס דילן ס"ל דבישראל מיעוטא לגרים הוא. ואיככה נוכל להחליט דש"ס דילן ס"ל כהת"כ דבישראל מרבה גרים (וגם מהת"כ אין ראיה כמ"ש להלן בס"ד) ולפי הנראה גם מהרבנים ק"ח ופה"ד ואה"י נעלם ש"ס דיבמות הנ"ל דמוכח להדיא דמבישראל ממעטינן גרים. אלא דצריך להבין דשם איתא דלר"י ילפינן דחליצה כשרה בהדיוטות מדכתיב בישראל ישראל כל דהו משמע דמדכתיב בישראל מרבינן וש"מ דבישראל הוי ריבוי ואתמהא היכי נדרוש חד בישראל ריבוי וחד בישראל מיעוטא. וראיתי להרב שיירי קרבן ע"ד הירוש' הנ"ל שתמה היכי פליגי במשמעות בישראל ולמר הוי לרבות ולמר הוי למעט עי"ש. וא"כ כ"ש שיש להקשות על חד מ"ד היכי דריש חד בישראל ריבוי וחד מיעוט והש"ק תירץ לתמיהתו דתרי בישראל כתיבי והוי מיעוט אח"מ ומרבה גרים. ומ"ד למעט ס"ל דחד בישראל הוא להדיוטות ואידך למעט גרים עי"ש ומובן מדבריו דלכ"ע בישראל ממעט גרים ומ"ד לרבות ה"ד משום דכתיבי ב' בישראל. דאי לא הוה כתיב אלא חד הוה דרשינן למעט. ונראה דזהו ג"כ כוונתו במ"ש אח"כ בד"ה בישראל. דמ"ש בת"כ פ' קדושים פרשתא יו"ד בישראל לרבות נשים ועבדים והוקשה לו א"כ היכי ממעטינן גרים מבישראל דאם מרבינן עבדים כ"ש שנרבה גרים ותי' דאתי כמ"ד לרבות אינו ר"ל דמשמעות בישראל לרבות דעדיין לחלוחית הדיו קיימת שכ' בסמוך דכ"ע ס"ל דבישראל הוי מיעוט אח"מ ובטלה מחלוקת. אלא ר"ל דכי היכי דמ"ד הכא לרבות דריש ממיעוט אח"מ. כמו כן גבי מולך איכא מיעוט אח"מ דנהי דלא כתיב תרי בישראל. מיהו הכתוב ואל בני ישראל תאמר וגו' מבית ישראל וגו' בישראל. והוי מיעוט אח"מ לרבות (עיין יד מלאכי סי' כ"ט דשיטת הש"ס דילן דגם ג' מיעוטי הוי לרבות). אלא דאין לשונו מדוקדק דלא הול"ל דאתי כמ"ד וכו' דלכ"ע ודאי היכא דאיכא מיעוט אח"מ הוא לרבות ומאי דהוה ק"ל היכי נדרוש חד בישראל לרבות וחד למעט יפה אמר חנ"ן ידי"ן תו"ח כרש"א הי"ו דלאו דדרשינן לבישראל ריבוי להדיוטות דודאי בישראל מיעוטא הוא אלא משמעות דקרא הכי הוא דבכל התורה כי כתיב ישראל הדיוטות נמי הוו בכלל עכ"ד הי"ו. ואין לפקפק ע"ד ממאי דאמרינן שם ואידך בישראל אחרינא כתיב. דאם כדבריו אף אי ליכא אחרינא ילפינן שפיר תרוייהו כבכל התורה דכתיב ישראל והדיוטות בכלל וממעטינן גרים. די"ל דהכא בעי קרא יתירה משום דלא באנו למעט גרים שלא יחוייבו בחליצה כי היכי דנימעוט להו מבישראל כמו בעלמא. אלא באנו למעט דיינים גרים וזה ענין אחר ואפשר היה לנו לומר דאף שאין חליצה ויבום לגרים מ"מ יהיו כשרים להיות ב"ד אהכי בעינן קרא יתירה שלא יהיה בב"ד של גרים:

יב

יב) ועיקר תמיהת הש"ק בהורמנותי' דמר נלע"ד דאין זו מן התימה כלל דמצינו כיוצא לזה בש"ס עיין תמורה ל' ע"ב בית ה' אלהיך פרט לפרה וחכ"א לרבות הרקועים וכן הוא בספרי ובילקוט במקומו עי"ש (אלא שנראה מדברי הרמב"ם סופ"ד מהל' איסורי מזבח שהי"ל גירסא אחרת עי"ש בלח"מ) הרי דפליגי אי בית ה"א בא למעט או לרבות (ואולי כונת תמיהתו היא כששניהם אמרו על דבר אחד דמר מרבה אותו ומר ממעט אותו משא"כ בההיא דלמר ממעט פרה ולמר מרבה ריקועים). וכיין סוטה י"ז ע"א דלמר ה"א לרבות ולמר למעט וע"כ לא ק"ל להתוס' אלא היכא דחד תנא מיחלפא שיטתיה עי"ש אבל ממר למר ודאי לק"מ ומעין זה עיין סנהדרין ע"ח בדרשת ואיש כי יכה כל נפש דלמר כל דהו נפש ולמר כל הנפש. ובבכורות דף ג' ע"ב גבי כל בכור ועי"ש בתוס' דבישראל משמע כוליה ישראל וכמה דרושים סמכו על זה בפסוק ולא יכרת כל בשר ובפסוק תועבת ה' כל גב"ל וכיוצא. עיין בס' נאות יעקב בקונטרס מענה לשון אות הכ"ף דף כ"ב ע"ג. ולפי המשוער בדעתי נמצא הרבה כיוצא לזה אלא שאני עני בדעת ומחוסר זכרון למצוא דברי חפץ. ועיין בנאות יעקב במע"ל במערכת הבי"ת דף ח' ע"א שהקשה ע"ד הרא"ם הנ"ל (באו"ק יו"ד) דס"ל דבישראל מרבה גרים. מדדרשי' בנדרים דף ל"א ובסנהדרין נ"ט ע"ב ביצחק ולא כל יצחק ומדממעטי' ביבמות גרים מבישראל. וכבר כתבתי באו"ק יו"ד דדברי הרא"ם הם לפרש דברי רש"י מהת"כ ושכ' הרב ק"ח שאף שס"ל להת"כ היפך הש"ס תפס רש"י כהת"כ שהוא לפי פשט המקרא וא"כ לא נפלאת הוא לומר דהת"כ לא דריש הני למעט (אחר זמ"ר ראיתי בישרי לב דף ק"ט סוף ע"א וז"ל ואתה תחזה משה"ק הרב מע"ל מש"ס דיבמות להרא"ם ולק"מ דרא"ם בדעת הת"כ קאמר ובודאי דש"ס דילן פליג עכ"ל והוא כמו שכתבתי וציין לעיין בבאר שבע פ"ק דכריתות ד"ה אין לי אלא ישראל ואמצ"א לראות מה הציון הלז):

יג

יג) אלא דמה שהכריח הרב מט"א דהת"כ בשלשה מקומות ס"ל דמתיבת בישראל מרבינן נראה דאינו מוכרח דמה שהביא מפרשת עריות היינו הך דמייתי הש"ק ואמר דלאו משום דהוי ריבוי אלא משום דהוי מיעוט אח"מ וכן מ"ש מההיא דפרשת אמור (כ"ב י"ח) גבי בעל מום בישראל לרבות נשים ועבדים נראה דעיקר הדרשה היא לעבדים דאילו לנשים לא צריך קרא דלא גריעי מנשי הגרים דמרבינן להו שם מהגר וכו'. ואם כן לגבי עבדים איכא מיעוט אח"מ דהכתיב בני ישראל מבית ישראל הגר בישראל ודרשינן ליה לרבות עבדים. וכן מ"ש מהת"כ אמור (כ"ג מ"ב) פרשתא י"ז היינו ההיא דסוכה עיין בש"ק שם ד"ה תמן שפי' בדרך זה דיש מיעוט אח"מ. וא"כ אינו מוכרח דהת"כ ס"ל דבישראל ריבוי הוא ועיין בספרי פ' שופטים סי' קע"ט ד"ה והוגד לך בישראל אין לי אלא ישראל גרים נשים ועבדים מנין ת"ל והוצאת. הרי דמבישראל הוה משמע למעט גרים וכו' אי לאו והוצאת. ושם פרשת כי תצא בד"ה והיה הבכור דריש בישראל למעט גרים. ושם בפרשת קרח סוף ד"ה וידבר כל חרם בישראל לך יהיה אין לי אלא חרמי ישראל חרמי גרים נשים ועבדים מנין ת"ל כל חרם. הרי דמשמעות בישראל הוא מיעוט. ועיין בהתוה"מ ויקרא סי' קצ"א דמשמע ליה דבני ישראל ובישראל חד שיעורא הוי למעט גרים והכי מסתברא כיון דכן הוא משמעות הש"ס והספרי וגם מהת"כ אין ראיה ברורה דס"ל בהפך כאמור:

יד

יד) הן אמת דלכאורה היה נראה להכריח דבישראל ריבוי הוא מדין בכור בהמה דכתיב ביה (בא י"ג) קדש לי כל בכור פט כל רחם בבני ישראל. ומוכח ממ"ש בתוספתא פ"ב דבכורות דבהמת גרים חייבת בבכורה דגרסי' התם בהמת המדבר וגר שמת ואין לו יורשין פטורה מהבכורה. משמע דבחיי הגר חייבת בבכורה ועיין בהלכות יו"ט להג' מרן מוהריט"א בדף נ' ע"ב (מדפוס ווארשא) בד"ה והנה ראיתי להתוספתא וכו' דעביד צריכותא למאי דתני תרי גווני הפקר בהמת המדבר ובהמת גר וכו' ואמר מר דריבותא דגר וכו' הוא דאע"ג דנתעברה בחיי הגר ונראה למצות בכור בזמן שהיו לה בעלים פטור משום דאזלינן בתר פט"ר. מוכח ודאי דס"ל דאם היה פט"ר בחיי הגר חייבת בבכורה. וכ"כ שם ע"ד בד"ה והנה צריך להבין וכו' שהוקשה לו אמאי אצטריך ג' קראי למעט שותפות הנכרי וכ' דתרי קראי אצטריכו חד לבהמה טהורה וחד לפט"ח וצריכי וכו' והג' אצטריך לשותפות עם הגוי ונולד הבכור ונתגייר אח"כ דפטור משום דפט"ר בישראל בעינן וחדית קרא דאף דנתגייר אח"כ ובר חיובא הוא וסד"א כיון דעיקר הבכור היה לישראל ומפני חלק הגוי נפטר עכשיו שנתגייר ובר חיובא הוא נחייבהו ליתנו לכהן קמ"ל דפטור עכ"ל הרי להדיא דבהמת גר איתא בבכורה. וכן משמע ודאי מסתמיות דברי הפוסקים דלא מעטו לפטור אלא שותפות עם הנכרי וצריך לדעת דמאחר דכתיב בנ"י אמאי לא ממעטינן גרים נמי. אך אי אמרינן דבנ"י ריבויא הוא ניחא דהכתיב (במדבר ג') הקדשתי לי כל בכור בישראל ומרבינן מיניה גרים זה היה נ"ר לכאורה:

טו

טו) אך ראיתי בילקוט סי' תשנ"ה (בפ' קרח) ד"ה פטר רחם לכל בשר. וז"ל יכול אין לי שנכרת ברית על בכור בהמתו אלא משנכרת ברית על בכור בנו. אבל הלוים והגרים הואיל ולא נכרת ברית על בכור בהמתם אמרת פטר רחם לרבות לוים. לכל בשר לרבות הגרים ע"כ הרי מצינו רבוי לגרים בבכור בהמתם (והוא מספרי זוטא) ומאי דלא נקטו בדרשתם לומר דמשום דכתיב בנ"י יש לומר דאין גרים בכלל ואהכי רביינהו קרא. פשוט דהוא משום דבעי למימר דגם לוים יש ס"ד אהכי נקטי הס"ד משום דהוה ילפינן פטורייהו מבנין אב וכו':

טז

טז) והנה באור לי שם (סי' נ"א) כתב לתמוה עמ"ש הרב פה"ד בשם הספרי פרשת שלח גבי חלה בני ישראל לרבות גרים דהוא היפך הש"ס דילן והספרי עצמו דמבנ"י ממעט גרים עי"ש. הנה אחר שהשגתי ס' הספרי חפשתי שם ולא מצאתי שדרשו כן. אך השגתי (בשאלה) ספר הילקוט הנד"מ בווארשא וראיתי שם ברמז תשמ"ז בד"ה וידבר וכו' שכתב וז"ל בנ"י חייבים בחלה ואין נכרים חייבים בחלה או בנ"י למעט גרים. אמרת דבר אל בנ"י לרבות גרים ואמרת אליהם ריבה נשים ועבדים. ובמראה מקום שם לא ציין ע"ז מי בעל דברים. אך בסמוך קודם לכן (בסוף ד"ה וכי יגור) ציין ס"ז. ואם לזה נתכוון הפה"ד צ"ל דט"ס יש בפה"ד וצ"ל בנ"י למעט גרים. ומשמעות הדברים הוא דס"ל להס"ז דאף דממעטינן גרים מבנ"י מ"מ דבר אל הוי ריבוי כמו ואמרת. ולפי זה בכל מקום שנאמר דבר אל בנ"י גם גרים בכלל וכן משמע שם בפ' נשא רמז תש"י ד"ה דבר אל בנ"י ריבה התולש והמורט ואמרת אליהם ריבה המשפשף וכו' בנ"י נודרין נזירות ולא עבדים וכו' או בנ"י פרט לגרים אמרת איש איש לרבות את הגרים (נראה דר"ל כיין דכתיב איש א"כ יש לנו לומר דאיש היינו גר דהכי נמי אמרינן בזבחים ק"ג ע"א אטו גר לאו איש הוא. ועיין מה שרשמתי במערכת האל"ף אות שנ"ג. ומ"ש אמרת איש איש לאו למימרא דמדכפל תיבת איש מרבינן גרים דהא לא כתיב אלא חד איש ופשוט דהכוונה כמ"ש). הנה משמעות הדברים האלה דמדבר אל מרבינן תולש וכו' ש"מ דדריש דבר אל לרבות ושם ג"כ נראה מהמראה מקום שהם דברי הס"ז. וסברא זו חדת היא לי ומדברי הש"ס והספרי ות"כ בכ"מ מתבאר דלא ס"ל הכי אלא אף דכתיב דבר אל ממעטינן גרים מבנ"י כי ליכא ריבויי. ועי' עוד בילקוט פ' נשא סי' תש"א על מאי דכתיב דבר אל בנ"י איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם דריש שם בסוף ד"ה חביבין וכו' דבר אל בנ"י ישראל מתודים ואין מתודים לא ע"י נכרי ולא ע"י תושב או בנ"י פרט לגרים אמרת איש. והגיה שם בז"ר דצ"ל אמרת איש לרבות הגרים. ובלא תוספת זה ג"כ מובן הכוונה. ודברים אלו הם מהס"ז למדנו דגם הס"ז בג' מקומות הנ"ל ס"ל דמבנ"י ממעטי' גרים ואיני יודע אמאי לא דרשו מדבר אל לרבות גרים כבסי' תש"י ותשמ"ז הנ"ל ומצאתי להגרל"מ בס' התורה והמצוה בפרשת מצורע סי' קי"ט שהביא דברי הס"ז שבילקוט פרשת שלח גבי חלה הנ"ל בזה הלשון בנ"י חייבים בחלה ולא גרים או בנ"י לרבות גרים ואמרת לרבות נשים ועבדים וכתב דיותר טוב להגיה שם בנ"י למעט גרים. ת"ל ואמרת לרבות גרים נשים ועבדים משוחררים (וכמ"ש בילקוט הנד"מ) ושוב הביא מ"ש הספרי זוטא הובא בילקוט דף רכ"ח ע"ג (אין הדפים מכוונים להדפוס חדש) והוא ברמז תש"ן ד"ה דבר וכו' לענין ציצית בנ"י חייבים ולא עכו"ם או בנ"י פרט לגרים אמרת וכו' דבר אבנ"י לרבות הגרים ואמרת ריבה עבדים. והביא ג"כ דברי הילקוט דף ר"ד ע"ג (שהוא בסי' תש"א שהבאתי למעלה) ולפי דרכו רוצה לומר דאין כוונת הס"ז לרבות מדבר אבנ"י אלא עיקר הריבוי הוא מואמרת (עי"ש דלא אתינן להכי) ועוד הביא מ"ש בדף רכ"ה ע"ב (הוא בסי' תשמ"ה בד"ה דבר אל בנ"י) דבר אבנ"י משל ציבור נסכים באים ולא מיחידים גרים נשים ועבדים מנין לרבות גרים נשים ועבדים אמרת וידבר ה' א"מ לרבות יחידים דבר אל בנ"י לרבות גרים ואמרת לרבות נשים ועבדים. וכן בילקוט סי' תש"פ צו את בנ"י לרבות גרים ואמרת לרבות וכו' ושם סי' תשט"ן בפרשת פרה דבר אבנ"י לרבות גרים וכו' (עי"ש מ"ש לפרש לפי דרכו) למדנו מכל מקומות אלו דגם הספרי זוטא קאי בשיטה זו דאין גרים בכלל בנ"י ואצטריך קרא לרבות או מדבר או מואמרת. וכן מפורש יוצא ממ"ש בילקוט בסי' תשנ"א ד"ה דבר אל בני ישראל בנ"י עושין פסח ב' ואין גרים עושין פסח שני ע"כ ובסי' תשנ"ה ד"ה ביכורי כל אשר בארצם וכו' מנין ביכורי גרים ת"ל ביכורי כל. וא"כ בעכ"ל דבפה"ד יש ט"ס וצ"ל בנ"י למעט גרים וכו':

יז

יז) והנה לפי כל הרשום נראה פשוט דמבני ישראל ממעטינן עבדים כי היכי דממעטינן גרים. וראיתי להרב מזל שעה בד' ל"ה סוף ע"ב שעמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהלכות חגיגה דמדכתיב בבוא כל ישראל ליראות ממעטינן מי שחציו עבד וחב"ח. כתב דאע"ג דדרשה זו לא ידענו מקומה יש ראיה לזה מסוגי' דסנה' דף פ"ו ע"א גבי גונב ח"ע וחב"ח וקי"ל כחכמים וכמו שפסק הרמב"ם וכו' וכי היכי דהתם ממעטינן ח"ע וחב"ח מדכתיב בנ"י ה"ה גבי ראיה והוקשה לו ממ"ש בנדה דף ל"ד לענין זבין בנ"י ולא עכו"ם משמע דעבד מטמא בזיבה וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מהלכות מטמאי משכב וצדד בזה ומסיק בצ"ע ונעלם ממנו משנה שלמה דפ"ב דזבים ופי' הרע"ב דמואמרת מרבינן עבדים. וכן הוא בת"כ והביאו רבינו שמשון שם וכ"כ הרמב"ם בפי' המשניות עי"ש. וא"כ אין שום סתירה מההיא משום דאיכא ריבוי. ועו"ק דלפי מה שרוצה להכריח מההיא דנדה דעבדים מיקרו בני ישראל (כאשר יראה הרואה בדב"ק) כ"ש דיש לנו לומר כן גבי גרים דנכללים בבני ישראל. והוא פלא איך נעלם ממנו כל הנז"ל דמבואר באר היטב דמבני ישראל ממעטינן גרים ואצטריך קרא לרבויינהו והיותר תימה דמר קעסיק בסוגיא דסנהדרין ולא ראה מ"ש התוס' דהוקשה להם מההיא דנדה (גבי גר) וכ' דיש ריבוי וכו'. וכמו כן י"ל גבי עבד. גם מ"ש בתו"ד (כשהביא ראיה להרמב"ם מש"ס דסנהדרין הנ"ל) וקי"ל כרבנן וכו' לא ידעתי אמאי הוצרך לזה דהא גם מדר"י נשמע שפיר דבנ"י ממעט מי שחציו עבד וחב"ח והתם דמחייב היינו משום דהוי מיעוט אח"מ כיעי"ש. ומצאתי למ"מ רל"צ בסה"ב מנחה טהורה דף קי"ג ע"ב שכתב ע"ד הרב מז"ש דנעלם ממנו התו"כ דמרבה עבדים מואמרת לנזירות ולזבין ע"ש שלא זכר מתני' דפ"ב דזבים ודברי המפרשים הנ"ל ודברי התוס' בסוף דסנהדרין הנ"ל והוא פלא שנעלם מהם דברי התוס' באותו פרק באותו מקום וצ"ע:

יח

יח) עוד כתב הרב מזל שעה שם דכי היכי דבגונב נפש אצטריך תרי קראי חד לעבד גמור וחד לח"ע וחב"ח הכי נמי צריכינן בראיה תרי קראי. את פני האדון לאפוקי עבד גמור שיש לו אדון אחר. וכל ישראל לאפוקי מי שח"ע. והרמב"ם לא הוצרך לאתויי קרא המפורש בש"ס ולא מייתי אלא דרשא דקרא אחרינא כ"ל. וקלע"ד דהא מבואר בש"ס חגיגה דף ע"א דמאל פני האדון ממעטינן מי שחציו עבד וחב"ח שיש לו אדון אחר מיקרי וא"כ כ"ש עבד גמור ול"ל קרא דכל ישראל למעט עבד גמור וגם לפי מ"ש הרב דמכל ישראל ממעטינן מי שח"ע וכו' א"כ כ"ש שיש למעט כלו עבד ול"ל אל פני האדון. ותו דבהדיא אתמר בש"ס שם דלמעט עבד גמור לא צריך קרא דיליף לה לה מאשה. וא"כ הדק"ל למה לי תרי קראי. גם מ"ש דהרמב"ם לא הוצרך להביא דרשא המפורשת בש"ס וכו' אין דבריו נוחים לענ"ד דאין דרך הרמב"ם בכך. סו"ד דדברי הרב מז"ש בזה נפלאו ממני. והיה נ"ל לומר דאולי הרמב"ם הוה גריס בש"ס האי ילפותא דמבבא כל ישראל. וכן סומא באחד מעיניו ממעטינן בש"ס מיראה יראה. ואילו הרמב"ם בפ"ב שם ממעט מקרא דבבא כ"י לראות עי"ש בלח"מ וצ"ל דכך היה גורס בש"ס כמו שנראה ממ"ש בפיה"מ. אלא דשם כתוב פיטור העבדים מהאדון כיעי"ש. ועיין להרע"ב שם שכתב דעבדים פטורים שכל מצוה שאין האשה חייבת וכו' ועוד הוא אומר בבא כל ישראל ועבדים לאו בכלל ישראל נינהו ע"כ כונתו לומר דעבד גמור ממעטינן מג"ש דלה לה. וח"ע מבבא כל ישראל. והוא תימה דשביק דרשה דש"ס בדוכתה ונסיב קרא אחרינא ולא ידעתי אמאי לא העיר ע"ז רבינו התוי"ט. וצ"ל דהרמב"ם כשחבר ס' היד ראה גירסא אחרת בהש"ס ובחר בה מאיזה טעם שהוכשר בעיניו. והרע"ב נמשך אחר גירסתו שבס' היד שהוא אחרון. ובחרש מאזנו אחת פי' הרע"ב מלמען ישמעו והקשה הג' שוש"ל אמאי שביק דרשה פשוטה שבהש"ס באזניהם עי"ש. ויותר יש להקשות על הר"מ בחבורו שכתב מלמען ישמעו (כי ממנו לקח הרע"ב) ואילו בפיה"מ כתב מבאזניהם וצ"ל כמו שכתבתי וק"ל. ש"ר מ"ש הרב מעיין גנים ה"ד בס' יקהיל שלמה דף נ"ה ע"ב האריך בדברי הרמב"ם שכתב הטעם מלמען ישמעו ע"ש. (והגיע לידי משניות עם תוס' רעק"א וראיתי שהקשה ע"ד הרע"ב דלפי זה יהיה ח"ע וחב"ח חייב ואילו בסוגיין אמרינן דח"ע וחב"ח פטור שנאמר האדון מי שאין לו אלא אדון אחד וכו' והי"ל להרע"ב לבאר וכו' עי"ש. ולענ"ד הא ל"ק דודאי זהו כוונת הרע"ב דעבד גמור ממעטינן מהג"ש ושח"ע וחב"ח מקרא והוא כלשון הרמב"ם וכונתם לכך. אך מה שיש להעיר הוא דשביק דרשה דבהש"ס בדוכתה כאמור וכן מ"ש לקמן גם גרים יהיו פטורים וכו'):

יט

יט) עוד יש להבין לפי דרשה זו דמכל ישראל ממעטינן ח"ע וחב"ח א"כ נמעט נמי גרים כדממעטינן בכל דוכתא גרים מדכתיב בני ישראל כמבואר בכל מה שכתבנו למעלה. וא"ל דהרמב"ם ס"ל דע"כ לא ממעטינן גרים בכ"מ אלא כי כתיב בני ישראל דמשמעות בני ישראל הוא דאביהם ישראל יצאו גרים שאין אביהם ישראל. אבל כי כתיב ישראל לא ממעטינן גרים דגר שמל וטבל הרי הוא כישראל גמור ומשו"ה אינו בדין לפטור את הגר מדין ראיה. ומה גם דכתיב כל ישראל דמשמע כל שהו מישראל ומרבינן גרים מכל (אף, אם אין גר במשמעות ישראל) ואין לומר דמשום דקרא דבבא כל ישראל נאמר בפרשת הקהל שגם גר חייב כדכתיב וגרך בההוא ענינא ה"ה נמי לראיה דגר חייב. דהרי נשים דאף דחייבות בהקהל ליתנהו בראיה משום מיעוטא דזכורך א"כ אי משמעות ישראל ממעט בעלמא גר הכי נמי בראיה נימא דממעט גר כדממעט אשה אף דאיתא בהקהל. ועי"ש בסוף דחגיגה ל"ל קרא מ"ע שהזג"ר וכו' סד"א נילף ראיה מהקהל וכו' וצר לי מאד שלא ראיתי בסד"ר דשכיחי גבאי מי שהתעורר ע"ז ואין ספק ששגיתי בדבר ואת"מ (ועי' לקמן אות צ"ד מ"ש שם עוד בעיקר כללין בס"ד):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף