שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ט/ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ט

ה) חמץ המונח בהאמט (לפי הנראה הוא מקום המשפט. מערכאות הקיר"ה) ושני אנשים עברים נצים עליו ועדיין לא יצא דבר המשפט למי הוא נסתפק הג' אביו של השואל ומשיב בתניינא ח"ד סי' יו"ד ד' ד' רע"ד מה יעשו בו בפסח כי לא יוכלו למוכרו דהוי דבר שאינו ברשותו כגזל ולא נתייאשו הבעלים גם אם יכתבו הרשאה זה לזה אפשר דאינו מועיל אף שכתב רמ"א דנוהגין לכתוב הרשאה על הכל מכל מקום דעת התוס' דהיכא דאיכא רמאי אין כותבים ועיין תומים ומלבד זה איך יקנו זה לזה והם נלחמים ועל זה הם דנים ומר בריה המחבר כתב דסגי בביטול וביטול מהני אף שאינו ברשותו כמו בכל חמץ שאינו ברשותו ומועיל ביטול ואף דבביטל ואנוס על הביעור אסור אחר הפסח היינו דוקא כשהאונס מצד עצמו לא כשהוא אנוס ברשות התורה עיין תוס' שבת ד' ד' ד"ה קודם דכשאין רודה בשביל שאסרו חכמים אינו חייב והרי תחלתו בפשיעה אף שנאנס אחר כך אלא ודאי דכי האי גוונא עדיף מאונס דעלמא וגם מה שאסור אחר הפסח הוא משום הערמה שיאמר שהיה אנוס וכאן שגלוי לכל שאי אפשר לו למכור לא שייך הערמה והיה נראה לכאורה דיכול כל אחד למכור בפני עצמו וממה נפשך תועיל מכירת שניהם כמו שיכולים להקדיש הגזלן והנגזל ביחד עיין בית שמואל סי' כ"ח ואף להחולקים מכל מקום כאן דבודאי שייך על כל פנים לאחד מהם ואם כן כל שכל אחד מוכר למה לא יועיל אך נראה דהוי כעין מכירה רפיא דכל אחד אינו יודע איך יפול דבר ולא מהני מכירה כזאת עיין בבבא בתרא ד' קמ"ב דרבא אמר דהוי מכירה רפיא עכ"ד ולענ"ד יש לפקפק במה שכתב דיכול לבטל אף שאינו ברשותו כמו בכל חמץ וכו' הרי בנגזל כתב הרב מקור קיים סי' תמ"ח ביאורים סק"ט (ד"ה אכן) דאינו מועיל לו ביטול דקיימא לן שניהם אינם יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו גם הרב מים חיים רפפורט בסי' ו' (בד"ה ואען) כתב כדברי הרב מקור חיים דכיון שביטול מדין הפקר הוא לא מהני מה שיבטל הנגזל או הגזלן וכן כתב הרב עמודי אור סי' י"ז דלפי מה שכתב הרב מחנה אפרים בדיני הפקר סי' ז' דאין הנגזל יכול להפקירו נלמוד דהוא הדין דאין יכול לבטלו וכתב שכן מבואר בכל האחרונים ועוד יש לתמוה עליו שהרי ביטול אינו מועיל אלא קודם זמן איסורו ואז הוא ק א ברשותו ומשום הכי הוא דמהני וכמו שכתבתי למעלה בסי' ח' ה' אות כ"ד (בד"ה ובשו"ת בית שלמה) עי"ש גם מה שכתב דבביטול סגי באונס כי האי גוונא יש לפקפק לפי מה שהסביר במק"ח שם בטעם שאסרו בחמץ גם באונס למי שאין ראוי לקנוס דדוקא כשהקנס הוא משום חטא ועון הוא דמקילינן באונס דאנוס רחמנא פטריה מה שאין כן בחמץ דאם היה מסתלק האונס בתוך הפסח היה חייב לבערו והיה החמץ מתבער מן העולם ולא היה נשאר תחת ידו כלל ואם כן כשהיה אנוס כל ימי הפסח ולא ביערו מהיכא תיתי ירויח על ידי האונס והרי הוא כמבוער וחייב לבערו דדיינינן ליה כאילו נעשה הביעור וכו' עי"ש ולפי זה נראה דהוא הדין בנדון השו"מ אף שהוא אנוס אונס גמור על הביעור נראה דלא מהני ליה ולא סגי במה שבטלו להתירו אחר הפסח שהרי אם היה בא לידו בתוך הפסח היה חייב לבערו ודנים בו עתה כמבוער כמו לגבי נגזל אף שגם שם אין חשש הערמה שהכל יודעים שלא היה בידו לבערו ואפילו הכי נאסר לאחר הפסח ועם כי באמת יש הרבה פוסקים שכתבו לצדד להקל בחמץ שעבר עליו הפסח שבטלו והיה אנוס על הביעור אונס גמור באופן שאין חשש הערמה כמו שמתבאר ממה שרשמתי בסי' ח' אות ו' מכל מקום בנדון זה דהביטול הוא מפוקפק לא נשאר אלא האונס ועל זה לבד ודאי קשה לסמוך ועוד דכל זה הוא כשכבר עבר הפסח אבל כאן אנו דנים על לכתחלה לסמוך על זה וזה לא יתכן כלל לדעתי העניה ועל כן אין זה מתקן כלל דגם באונס גמור ודאי אם נודע לו בפסח חייב לבער ואיך נתיר לו לסמוך על זה קודם הפסח ולענין מעשה בעבר עליו הפסח אם אפשר להתירו אם נודה לסברת הג' שו"מ דיכול לבטל צריך להתיישב בדברי הפוסקים שרשמתי בסי' ח' אות ז' בהיה אנוס אונס גמור על הביעור ובמה שרשמתי שם באות י"א ובשו"ת הרב רמ"ץ סי' ל' שהבאתי בסי' ה' אות כ"ט ואם הוא באופן שיש לתלות שהחליפו הנכרים (אנשי האמט) יש לעיין במה שרשמתי שם באות ל"א:

ובמה שכתבו הרבנים הנ"ל דלא מהני ביטול לחמץ שאינו ברשותי עיין בקונטריס פאת השדי בחלק הכללים במערכת ה' אות י"ד מה שהבאתי בזה לענין נגזל ולוה בחמץ הממושכן וכיוצא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף