שבות יעקב/ג/קעד
|
< הקודם · הבא > |
מהרב המופלא הדיין מומחה ה"ה המפורס' בשמו צבי הירש בר' בנימין מברלין נר"ו וז"ל:
על אודות ראובן שמת והניח בן ובת ובן הוא הבכור ולבת יש לה שטח"ז וכתב בו כנהוג כל שטח"ז שתטול הבת סך מה או חצי ח"ז בן פשוט והברירה ביד היורשי' ועכשיו ראובן שבק חיים ובא בנו הבכור וטוען כיון שכתב ח"ז פשוט אטול אני ד' חלקים והבת חלק חמישית וא' מן הדיינים נוטה לזכות בדין זה הבת וז"ל לפום ריהטא דברי הבכור הן דברי' של מה בכך ובוכרא דסכלא הוא לטעון נגד הבת חלק בכורה והלא הבכור נוטל הוא מדאוריית' ומן התורה אין הבת יורשת כלום כלומ' רק מדרבנן היא נוטלת עישור נכסים ומנהגינו ליתן לה שטח"ז כדי לקפוץ עליה להשיאן ושטח"ז יש לה כל יפוי כח שבעולם כי הנותן בעין יפה נותן והוא כירושה ומתנה ובפרט לפי האומדנא דמוכח דבן הוא בלא"ה עשיר מופלג בודאי דעתו היה שיטול החצי מן בנו או סך ידוע ומ"ש שטח"ז כבן פשוט דעתו אם יהי' לו עוד בנים ובלא"ה רק שופרי דשטרי הוא ועוד תקשי ליה גופא אשאר שטרות דעלמא שכתבו כבן זכר פשוט אע"ג דליכא שום בכור אלא ודאי הסופרי' כתבו כך מתוך ספר נחלת שבעה בלי כוונה ואפילו את"ל דספיקא דיש פנים לכאן ולכאן הלא בשטר יד בעל שטר על עליונה וכן משמע בספר חות יאיר ועוד ראיה נכונה היא מהרשב"ם בב"ב ד' ק"ז שכ' שהדין עם הבת שכ' בד"ה אמימ' אמר אינו ממעט בחלק בכורה וכו' מצייר הרשב"ם בשלשה אחין והי' להרשב"ם לומר בקיצור כשאין כאן אלא בכור וטומטום ואם היה ממעט היה הבכור נוטל שני חלקים אלא ודאי דלא זיכה התורה חלק בכורה אלא בין הבנים וכשאין בנים אחרים לא שייך כלל בכורה עכ"ל הדיין הנ"ל ודבר זה נשאל ג"כ לשאר גאוני ארץ המפורסמים ה"ה גיסי הגאון המופלא מהר"ד אופנהיים אב"ד ור"מ דק"ק פראג והגאון אב"ד מהור"ר הירש דק"ק הלברשטאט והגאון מהור"ר נפתלי כ"ץ אב"ד דק"ק גלויגא וכולם הסכימו כא' שהדין עם בן הבכור וכן האריך בזה הרב הדיין מהור"ר הירש השואל מברלין בתשובתו בטוב טעם ודעת ונלאתי להעתיק כל התשובה בזה רק תשובת גיסי אעתיק לכבודו וז"ל תשובתו:
באתי להשיב בקצרות אמר"י אומר לגלגולת מגלגל ויותר לעומק הדין ועומק המשפט נראה בעליל שהדין עם הבן ולו משפט הבכורה כי דורשין לשון הדיוט ובפרט כל תנאי שבממון קיים וא"כ אין ליתן להבת אלא תח"ז בן פשוט והבו דלא להוסיף עליה להעביר אחסנתא מברא לברתא ועיין בטור ח"מ סימן מ"ב סעיף ט"ו וז"ל כל הלשון שרגילים לכתוב בשטרות אפי' אינו מתיקון חכמי' ז"ל אלא לשון הדיוט כנהוג לכתוב במקום ההוא הולכין אחריה ואפילו אם לא כתוב דנין אותו כאלו נכתב עכ"ל ושטח"ז זה ספרא דוקנא כתב ובכיון כתב שטח"ז בן פשוט הואיל שהי' גלוי וידוע שבן הוא הבכור כדי לתת לו פי שנים ואדרבה הבת הי' לה לעמוד בזקיפין שלא לכתוב בן פשוט רק סתם ח"ח בן זכר כדי שלא יוגרע כחה חלק הבכורה ומדלא נעשה כן בוודאי היא היתה צווחת ולא אשגח בה ויפה כח האב ליפות כח הבן אמנם הבן אינו נוטל פי שנים כי אם אשר ימצא לו מוחזק ולא בראוי ואם האב היה חייב לאחרים יש להבת טענה לשלם מן המוחזק ולא מן הראוי כאשר הארכתי בספרי נשאל לדוד והחכם שהי' רוצה להביא ראיה ממסכת ב"ב דקכ"ז בדין בכור וטומטום וז"ל הי' להרשב"ם לומר בקיצור כשאין כאן אלא בכור וטומטום ואם הי' ממעט הי' הבכור נוטל שני חלקים ועתה שאין ממעט לענין בכורה והטומטום הוא כלא הי' לוקח תחלה החצי בשביל בכורתו והחצי השני' היא חולק עמו ממילא מגיע על חלקו ששה מני' ושלשה רביעי מני' אע"כ דזה אינו דלא זיכה התורה חלק בכורה אלא בן בין הבנים אבל כשאין בנים אחרים לא שייך בכורה כלל עכ"ל אי משום הא לא ארי' דהרשב"א מפרש בבכור ופשוט וטומטום משום דקאמר אמימר אף אינו ממעט בחלקים בכורה ואי בכור וטומטום לבד איירי ה"ל לפרש ולומר הכי הבכור נוטל שלשה חלקים וטומטום נוטל חלק רביעי אלא ודאי שיש גם עוד בן או בנים עם הבכור וטומטום וע"ז נקיט אמימר לשון קצרה אינו ממעט בחלק הבכורה צא ולמד בהרמב"ם פ"ז בהל' נחלות ומובא בש"ע ח"מ סימן רע"ז סימן ד' וז"ל בכור שנולד טומטום ואח"כ נקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים וכו' כיצד אינו ממעט בחלק הבכורה הרי שהיה לו בן בכור ושני פשוטים וזה הטומטום נקרע ונמצא זכר הבכור נוטל רביע הממון וכאילו אין עמו אלא שני פשוטים בלבד ושלשה רביעית הנשארים חולקים אותו שני הפשוטים עם הנקרע ועם הבכו' בשוה עכ"ל הרי דהרמב"ם מצייר הדין על שני בנים פשוטים עם הבכור וטומטום הרי ד' בנים למקום ולדידי' נמי יש לדקדק אמאי קחשיב בד' בנים הלא אפשר להתקיים בג' בכור פשוט וטומטום אלא מהא ליכא למשמע מיניה וכו' מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ע"י חושבנא בעלמא הן יפעל אני פעמים ושלש עם גבר ונוסיף ע"ז חכם מה הוא אומר אין זה אלא מן המתמיהים לפי הכלל דאמר אמימר טומטום אינו ממעט חלק הבכורה לפרש דוק' אם יהיה עוד בן פשוט עמהם עם הבכור וטומטום ואם לא יהי' עמהם בן פשוט אזי הבכור והטומטום יחלקו שוה בשוה שומו שמים על זאת לא זו העיר ולא הדרך דרכים דרבנן ויתר הדברים שמן הראוי ולהאריך אין זמן מסכים לכך מפני טרדות ישיבה ושו"ת הבאין מכל פינה ואיני מופנה מכל צד וגם דמי עלי כביעת' בכותחא לפ"ד הקלושה לכן אשים קיצור למילין ע"ג מילין ויקבל רב ברכה מהבורא רקיע וילין ושלום על דייני ישראל פי המדבר לכבוד התורה ואכסני' הק' דוד אופינהיים חפ"פ:
הנה קבלתי שאלתו ותשובתו ותוכו רצוף אהבה עם העתק מהגאונים הנ"ל ומעלתו הרמה נוסף נופך משלו להאריך בדין זה ומה אדע אשר לא ידעו המה ואינו צריך לא לגמרא ולא לסברא דידי ומוטב הי' שתיקתי מדיבורי מי יקום יעקב כי קטן הוא גם אין הזמן מסכים עמד להאריך בדין ולהראות פנים בכל צד כמראה אופן בתוך אופן לפי שהוא עת אסיפות הרועים עת הזומר הגיע בתחלת הזמן כי קאי בהאי מסכת אף גם שהנושא בעצמו אינו סובל האריכות כי עיקר דין שטח"ז לא הוזכר בש"ס ופוסקים ראשונים רק מצד המנהג ותקנות האחרונים מכל מקום שלא להשיב פניו כפני אלקים ריקם אמרתי להשיב בקיצור נמרץ כפי שיורוני מן השמים ויקבל מר תשובתי ותחלה אני אומר עיקר יסוד ראיות הרוצה לזכות הבת מכח דברי הרשב"ם דב"ב דף קכ"ז הוא יסוד הנופל מעצמו כי המדקדק בדברי הרשב"ם מדקדק מדקאמר אמימר טומטום אינו ממעט בחלק בכורה הוי ליה למימר טומטום אינו ממעט לבכור אלא ודאי דאתי לאשמועינן בחלק בכורתו אינו ממעט אבל ממעט הוא בחלק פשיטתו וזה לא שייך אלא דוקא אם יש עוד פשוט וא"כ הבכור נוטל מתחלה חלק בכורתו שהוא שליש מנכסיו נגד הפשוט שאינו טומטום ואח"כ שני חלקים הנותרים חולק הבכו' עם הטומטום והפשוט בשוה שנתמעט חלק פשיטות של הבכור מכח הטומטום וק"ל אבל אם אין כאן פשוט רק הטומטו' אף שהטומטו' אינו אינו ממעט מחלק בכורת והו' נוטל חלק בכורתו שהוא שליש כדכתיב פי שנים כנגד א' מאחין כי בודאי הטומטום לא עדיף מבן פשוט ואח"כ המותר חולק הבכור והטומטום א"כ הטומטום ג"כ אינו ממעט חלק פשיטתו של הבכור ולמה מדקדק אמימר לומר אינו ממעט בחלק בכורה וכן משמע להדיא מדברי הב"ח בח"מ סימן רע"ז סעיף כ"א וכן משמע בפי' הרמב"ם ממהר"ד ערמאה זצ"ל הנדפס מחדש באשמטרדם פ"ב מה' נחלות (דף פ"א ע"ד) וזה ודאי כוונת הנמוקי יוסף והרשב"ם שם בב"ב דלעולם חלק בכורה הוא שליש בנכסי המת אם אין כאן הרבה אחין וא"כ מזה ראיה ברורה דזכתה תורה שליש מנכסי המת בחלק בכורתו אף אם אין כאן בן אחר רק בנות כי התורה זיכה לו חלק ג' מנכסי בכורתו לפי שהוא כחו וראשית אונו כאשר כתוב להדיא טעמא דקרא וכאשר אבאר אי"ה ומעתה כל דברי הדיין הראשון מעצמן בטילין מ"ש דיד בעל השטר על העליונה לא ידעתי מאי קאמר אף דיד בעל השטר על העליונה היינו מה שאפשר לומר שהוא כוונת השטר משא"כ בשטר זה דכתיב להדיא חק"ץ פשוט ואיך יזכה יותר ממה שנתן לו אביו בשטר להדיא ומ"ש עוד הדיין שרוצה לזכות הבת וז"ל אפילו את"ל דספיקא הוא יש פנים לכאן ולכאן וכו' זה ודאי אינו כי בספק יש ליתן ליורש דאורייתא שהוא הבכור גם מה שכתב האומדנא שבנו עשיר וכו' אין זה אומדנא כלל וכי אביו הי' נביא בשעת כתיבה שטח"ז שיודע שיהי' עשיר לאחר מותו או לא ודברי הדיין הנ"ל הוי כעובר על לא תהדר פני דל גם מ"ש הנ"ל שהוא רק שופרא דשטרא שותה דידיה לא ידעתי מאין יהיב ליה משופרי שופרי אדרבה והוא גריעותא דשטרי שמגרע כח השח"ז רק ליטול כחצי חלק זכר פשוט ולא כבכור וכן הוא משמעות הלשון שבשטר ע"פ פשוטו כי בשטרות ובתקנות הולכין אחר לשון בני אדם ואין להוציא מפשוטו רק החח"ז פשוט דוקא והרוצה להוציא מפשוטו עליו להביא ראיה ברורה נגד הסברא והשכל וכלשון שכתב בשטר הנ"ל כן נמצא בכל תקוני שטרות מתחלה ועליהם אין להוסיף או לגרוע ומ"ש ראיה מחות יאיר אין ענין כלל לנדון זה ועוד דבר ראיה ברורה לדין זה הגע עצמך אלו נתן שטר זכר פשוט שלם נגד בנו הבכור ודאי לא הי' נוטל' הבת רק חלק שליש דלא עדיף שטר זכר פשוט מירושת בן פשו' שהוא דאוריית' ואינו נוט' רק השלי' מנכסיו כי התור' זיכה השליש להבכור בחלק בכורתו לפי שהוא כחו וראשית אונו א"כ גם השטר זה כן הוא שאין לה רק חלק פשוט שהוא שליש כאילו היא זכר פשוט א"כ ה"ה היכא שנתן להבת חח"ז פשוט אז חולקין הנכסים לחמשה חלקים ונוטל הבכור כשני פשוטים דהיינו לכל חלק פשוט נוטל שני חלקים והבת תטול כחצי חלק פשוט שהוא חלק חמישית וזו ראיה שאין עליו תשובה ומה"ט לא הוזכר דין זה בשום פוסק ראשון או אחרון מרוב פשיטות הדבר ודוקא במוחזק אבל בראוי נוטלת השליש והדעת תורה נותן כן ואינו צריך לפנים וכל דיין דלא דן כהאי דינא לאו דיינא הוא ולא ידע בד"מ בין ימין לשמאל והאמת ליעקב תתן כאש"ע יעקב.
תשובה
שנית למחותני הרב הגדול מהורר צבי הירש נר"ו מברלין וז"ל תשובתו עם חבילות כתבים שונים ומשונים מלא קמשוני' קבלתי עדיין הדיין עומד על דעתו מפקפק על תשובתי ואין דעתי נוחה להשיב לחורפי אפי' חצי דבר כי לא אטפל עמו יען וביען אל תען וגו' כי באמת אני בתומי הלכתי כידוע לו כי בתחלה נשאלתי ע"ד ראובן ושמעון ועדיין לא נודע לי למי הדברים מגיעים ודרכי להשיב לכל שואל כהלכה ובפרטות להשואל מחותני כמותו ירבה בישראל בר אבהון ובר אוריין והשבתי כפי אשר יורוני מן השמים כי בודאי תורתינו הקדושה ובפרטות מקצוע הגדול שבדיני ממונות כולם יש להם פנים ואחור וכדכתיב משיב חכמים אחור וגו' מיימינים ומשמאלים ומה לי להכניס עצמי על הריב לא לי להשחית הזמן והדיו והנייר ומעו' דבי דואר חנם כי די בתשובת ראשונה שכתבתי ובפרטות מה שכתבתי וז"ל הגע עצמך אלו כתב להבת שטר זכר פשוט שלם וכו' ראי' זו מכריע על כולם שאין עליו פקפוק ונדנוד כלל וכן הצעתי הדברים לפני דיינים המומחים המופלגי' מפה ושאר מופלגי תורה וכולם ענו ואמרו שדין עם הגאונים המזכים את הבכור והוא דין אמת אמיתי של תורה והמתעקש בזה אין בו שיקול הדעת דעת תורה וסברות השכל בדינים כלל והמפקפק בזה אינו אלא מן המתמיהין ואין לדיין לעשות סניגורין לדבריו והוא רק עקמומות הלב וצריכין אנו לקבל האמת ממי שאמרו ומודים דרבנן היינו שבוחייהו ולא לקנטר ח"ו נגד האמת ואמת ליעקב תתן הק' כאש"ע יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |