שבות יעקב/ג/צג
|
< הקודם · הבא > |
מי שהוא אבל תוך שלשים יום והוא בעל ברית אי מותר לספר את עצמו לכבוד המילה או לא.
הנה לכאורה נראה פשוט להתיר וראיה מ"ש בש"ע ס"ס תקנ"ט בעל ברית שמותר להתפלל מנחה בט"ב שחל להיות בשבת ונדחה לאחר שבת ורוחץ ואינו משלים תעניתו לפי שי"ט שלו עכ"ל הרי אף דט"ב שנדחה יש לו כל חומר ט"ב בה' ענויים מדינא אפ"ה התירו משום כבוד המילה די"ט שלו וכיון דקי"ל אין אבילות ברגל וה"ה במילה דחשוב כי"ט שלו (ואגב רציתי להעתיק מה שהקשתי בישיבה על ענין זה בסוגיא דש"ס דמ"ק דף י"ד דגרסינן שם צרעת מה שיהא נוהג ברגל אמר רבא ת"ש והצרוע לרבות כ"ג והא דכ"ג דכל השנה כולו כרגל לכ"ע דמי דתנן כ"ג מקריב אונן וקתני דנוהג בו צרעת תפשוט דכל מצורע נוהג צרעתו ברגל עכ"ל פרש"י וקשה דהא ע"כ גרע כ"ג מרגל דהא לעיל מיניה פשוט דאין אבילות ברגל והרמב"ם פ"ז מה' אבל פסק להדיא כל דיני אבילות נוהג בכ"ג ונלמד מסוגי' דש"ס פ' כ"ג ומהוריות ע"ש ש"מ דאין שוה ממש לרגל ואולי י"ל בדוחק דדוקא בחג עצמו אינו נוהג אבילות דגזירות הכתוב הוא דכתיב ושמחת בחגיך וצ"ע) והוא ג"כ בשמחה כמו חג דכתיב שש אנכי על אמרתיך וכן הדין בימי הספירה כמבואר בא"ח סי' תצ"ג וה"ה בשבוע שחל ט"ב בתוכו ברם ראיתי שגיסי הגאון המפורסם בעל אלי' זוטא בסימן תקנ"א ס"ק ט"ז פסק לאסור הגילוח באבל ובשבוע שחל בו ט"ב אף שהוא בעל ברית תוך ל' של אביו ורחץ בלילה שלפני מילה ונתן טעם לדבריו דהוי כרגל לגבי דידיה וחומרא בעלמא נהגו אבותינו ברחיצה עכ"ל ודייק מזה מה דאסור מדינא יש לאסור עכ"ל גם מזו אין ראיה כלל די"ל דלרווחא דמילתא כתב ותו דהתם קאי ארחיצת כל הגוף שהוא רק תענוג בעלמא ואינו ניכר כלל בזה כבוד ושמחת המילה מש"ה לא התירו משא"כ ברחיצת פניו בט"ב שנדחה וכן אבילות שניכר כבוד ושמחת המילה התירו למוהל וב"ב ובסנדק אף דאסור מדינא ה"ה באבל תוך ל' שמותר לגלח גם מ"ש דאסור גלוח כל ל' אסור מדינא דש"ס זה ג"כ אינו דהא מבואר בטי"ד ר"ס שצ"ג שהרי"ץ גאו"ת ובעל ה"ג מתירין הגילוח כל ל' אלא שהרמב"ם אוסר וכן הראב"ד אוסר כל ל' והכריע ב"י כדבריהם להחמיר והרמב"ם עצמו ריש פ"ו מה' אבל כתב מדברי סופרים שיהא נוהג מקצת אבילות כל ל' יום עכ"ל הרי להדיא דהוא רק מצד המנהג ולא מדינא דש"ס וכיון דאבל מותר ה"ה בשבוע שחל בו ט"ב וכ"כ הטא"ח בא"ח סי' תקנ"א בשם תורת אדם להרמב"ן דזוים הם ואדרבה בפ' החולץ מבואר דאבילות ישנה קילא מ"מ היכא דנהוג איסור נהוג כי יש להם על מה שיסמכו אבל היכא דליכא מנהג אין להחמיר כנ"ל הק' יעקב.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |