שבות יעקב/א/קיא
|
< הקודם · הבא > |
אחד שנעשה ערב לאשת אביו בקנין בעד כתובת' ומת אביו בחוס' כל ועכשיו תובע' כתובת' מבנ' חרגה אי מחויב לפרוע כדין ערב אי נימא דאפי' בכה"ג ערב דכתוב' לא משתעבד:
הנה לכאור' נראה אף שדין זה לא אתמר בפירש מ"מ תשובה מכללא אתמר והוא מתשובת מבי"ט סי' של"ט שכתב וז"ל נשאלתי על אלמנה שנכנסת ערבנות בעד כתובת בנה אם דינה כדין האב או לא ופסק שם בפשיטות שאין דינה כדין אב ולא משתעבדא דדוקא באב הוא דאמרינן בגמרא פ' גט פשוט דאבא לגביה בריה משתעבד נפשיה יע"ש וא"כ ה"ה בנדון דידן:
אכן המעיין היטב בתשובה זו דהמבי"ט יראה להדיא דכל ראיותיו אינם ברורים וכ"ש שאינם מוכרחים ראיה ראשונה שהביא שם מדקאמר בש"ס פ' גט פשוט אבוה לגבי בריה שעבודי' משעבד נפשיה ומשמע דוקא אב, דאם אמו נמי ה"ל למימר כל לגבי בריה משעבד נפשיה וכן משמע פשטא דלישנא בש"ס ע"ש דבריו באורך:
אין זו ראיה כלל להמעיין בש"ס דהתם קאי על מעש' שהי' בש"ס גבי משה בר עצרי' דערב דכתוב' דכלתי' הוי ולפי שהמעש' שהי' באבוה הוי להכי קאמ' הש"ס אבא לגבי ברי' וה"ה באינך קרובים משתעבדי נפשי' ואטו תנ' כי רוכלא ליחשב וליזל ועוד דאף את"ל דלהנדון של המבי"ט הו' ראי' גמורה מדלא אמר סתמיה לגבי בריה שיעבד משעבד נפשיה דהיה משמע בין אביו בין אמו מ"מ בנדון דידן אי' ראי' כלל:
ראיה שניה שהביא שם מהא דפ' מי שמת האומ' אם תלד אשתי זכר וקי"ל דהמזכה לעובר לא קנה וא"ת משנתינו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו דמשמע דוקא אב ולא אם ע"כ תוכן דבריו:
גם בזו תלה עצמו בדלא תניא דהתם גופא מנלן דהא הש"ס צ"ל כן מדקאמר במתני' אם תלד אשתי זכר ומתני' דבר בהווה שרגיל האב לומר כן ואדרבה מדתלא הש"ס הדבר שדעתו קרובה אליו וא"כ ה"ה בשאר קרובים שדעתו קרובה אליהם:
וראי' ראשונה שהביא המב"יט סותר לראיה שניה דמקאמר הש"ס כאן סתמא הואיל ודעתו של אדם קרוב' אצל בנו ולא קאמר דעתו של אביו קרובה וכו' משמע דלאו דוקא אביו אלא ה"ה אמו ומדויל ידו משתלם אך שלפע"ד מעיקר' אין זו אפי' קצת דקדוק וראי' כלל:
ותי' דהא בתרומ' הדשן סי' ש"ן פסק דה"ה בבת בנו ג"כ המזכה לעובר קני משום דדעתו קרובה אצלה:
איברא בתשובת הרא"ש כלל פ"ב סי' ד' כתב בנדון זה דבן בנו כאחר דמי בלי ראיה כלל וסתם רמ"א כוותיה בש"ע בח"מ סי' ר"י אבל נראה דנתעלם ממנו דברי תרומת הדשן הנ"ל שהו' גדול האחרוני' שפסק בפשיטו' להיפך דאלו ראה דבריו לא היה סותם לגמרי דלא כוותי' או י"ל כיון דנכסי בחזקת יורשי' קיימי על כן אפי' הוי ספיקא דדינא אין מוציאין מחזקת יורשים לכן סתם כדעת הרא"ש מ"מ אף אי נימא דעיקר כדעת הרא"ש מ"מ אין ראיה משם דדוקא אצל בן בנו דאתפלג דרא קצת לא אמרינן דדעתו קרובה אצלו כמו בבנו משא"כ באמו שוה לאביו:
ראי' שלישית שהביא שם המבי"ט מהא דר' חנינא המשיא לבנו גדול בבית קנאו ודוקא גדול וכו' ראיה זו נשתקע ולא נאמר דהת' ודאי דוקא קאמר דהא בלא"ה הוא הלכתא בלא טעמא והבו דלא לוסיף עלה:
והוכחה ברורה לזה דהא התם אמרינן דוקא בנו גדול ודוקא שהשיאו ראשון ובנדון דידן משמעו' הפוסקי' דאין לחלק בשום ענין אלא ודאי דשאני הכא דהטעם הוא משום איקרובי דעתו לכן אין חילוק משא"כ התם דהו' הלכת' בלא טעמא:
ומ"ש עוד שם בתשובת מבי"ט וז"ל וכן הלכתא דמחתרת דפ' בן סורר ומורה דאב רחים יותר ע"ש שהאריך עוד בדין רחמנות ובאמת אין ענין כאן לע"ד בדין רחמנות ואי איכא לדמויי ולאתויי ראי' נ"ל יות' יש לדמויי להא דאית' בכתובת ריש פ' הנושא כמה אתה נותן לבנך כך וכך הן הן הדברים שניקנים באמירה:
ואית' בירושלמי הובא שם בריף והרא"ש וכל הפוסקי' דדוקא באב הפוסק על בנו או בתו אבל מי שפוסק בשביל אחותו או אחת משאר קרוביו או אשה בשביל בתה אינה נקנה באמיר' וכתב הרמב"ם ב"פ ך"ג מ"ה אישות הטעם מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו ומרוב שמחתו בנישואין ראשונים גמר ומקנה לה באמירה הרי דדוקא גבי בנו ובתו אמרינן דדעתו קרובה אצלם משא"כ בשאר קרובים אפי' באם על בניה:
אך גם משם אין ראיה כלל דהרי התם דוקא בנישואין ראשונים קאמר משא"כ בערב דכתובה לא מצינו מי שחולק בדבר זה בין נישואין ראשונים או שניים בזה הרי דאין להשוות מדת חכמים בזה:
ואי לאו דברי הרמב"ם שם הייתי אומר דהתם טעמא אחרינא איכא כיון שמצוה זו מוטלת על האב להשיא בניו ובנותיו בנישואין ראשונים לכך דבריו נקנה באמירה משא"כ האם אין מצוה זו מוטלת עליה כדאיתא פ"ק דקדושין כל מצות הבן המוטל' על האב לעשות אנשים חייבים ונשים פטורות ולכן דוקא בנישואין ראשוני' דלאחר שנשא' פעם אחת כבר יצאו מרשות' וכה"ג אמרינן יתומה בחיי האב מ"מ בין כך ובין כך אין ראי' מסוגית אלו אכן נ"ל ראי' מסוגיא דש"ס פ' גט פשוט דף קע"ג ע"ב מניין לערב דמשתעבד דכתיב אנכי אערבנו מידי תבקשנו ואם אית' דיש איזה סברא לומר ג"כ דברא לגבי' אבא שיעבודא משעבד נפשיה יותר מאי ראיה מייתי מיהודא שנעשה ערב לאביו לשאר ערבות דעלמא אלא צ"ל דדוקא קאמר הש"ס אבא לגביה בריה משא"כ ברא לגביה אבא כערבות דאחר דמי וזה נ"ל ראי' ברורה ודוק אכן כיון שנעשה קנין מבואר בש"ע סי' ק"ב בהג"ה די"א דכל ערב דכתובה נשתעבד בקנין מ"מ עכ"פ מידי ספיקא דדינא לא נפיק ואין מוציאין מיד מוחזק כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |