מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מתי נשרף נותר של קרבן פסח?
ביום ט"ז ניסן בבוקר, ואם הוא שבת - נשרף ביום י"ז בבוקר.
כיצד יתכן שאדם הוצרך לשרוף גם את עצמות הפסח כנותר (2)?
א. אם שימשו לנותר, שהרי הם בסיס לדבר האסור. ב. למ"ד שהמיעוט בו ולא בפסול הוא רק כשלא היתה לו שעת הכושר, וממילא חייב לשרוף את העצמות בגלל המוח שבתוכם שהוא נותר ואינו יכול לשבור את העצמות.
בברייתא מבואר שעצמות קדשים אין טעונים שריפה ואילו עצמות פסח טעונים שריפה, באיזה אופן מובן דין זה (3)?
א. כשיש בהם מח. כל הקדשים יכול לשבור את העצמות ולשרוף רק את המח (והעצמות אינם חייבות שריפה אף שהם בסיס) ואילו פסח אינו יכול לשבור. ב. שמצאן חלוצין - בשאר הקדשים מן הסתם נשברו קודם איסורם ואינם בסיס לנותר ואילו בפסח יתכן שנשברו אחרי איסורם. ג. מצאם צבורין וחלקם חלוצין - בשאר הקדשים מסתבר שאף השאר חלוצין ואילו בפסח שאסור לשבור מסתבר שחלקם אינם חלוצין.
מה הנ"מ בין מ"ד חלוצין מצאן ומ"ד צבורים מצאן?
האם חוששים לגבי דין עצמות ששימשו נותר גם לספק.
על אלו גידין נאמר במשנה שיש לבערם מדין נותר (5)?
א. גידי צוואר [דחיה: גידי צואר אינם בשר ואין חיוב לשורפם]. ב. גיד הנשה של רגל שמאל [דחיה: אם כן יש ראיה שרבי יהודה הסתפק אם גיד הנשה נאסר ברגל ימין או שמאל]. ג. גיד הנשה של רגל שמאל שנתערב עם רגל ימין. ד. שומן של גיד הנשה. ה. גיד הנשה החיצוני.
מדוע אין שריפת נותר דוחה את איסור הבערה ביו"ט מדין עשה דוחה לא תעשה (4)?
א. עד בוקר והנותר עד בוקר, ליתן לו בוקר שני. ב. עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת או ביום טוב. ג. לבדו ולא מילה שלא בזמנה שאפשר לעשותה למחר וה"ה שריפת נותר. ד. ביו"ט יש גם עשה דשבתון ואין עשה דוחה ל"ת ועשה.
מעבר לתחילת הדף