שאילת שלום על השאילתות/קכא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ת"ש דאמר רב אדא בר אהבה לויה שילדה וכו' מר ברי' דרב יוסף משמיה דרבה אמר אפילו תימא דאיעברה מישראל [קצת יש להתבונן בדרך זו שהרי כבר כתב גאון לעיל בסימן קי"ז בפשיטות בד"ה שאילתא וכו' ומישראל. לא אמרנא אלא דהוה ליה מבת ישראל וכו' דאמר ר"א בר אהבה לוי' וכו' וכדאמר [צ"ל וכדמר] ברי' דרב יוסף דאיעברה מישראל ע"ש והיאך בתר דפשטיהו הדר קמבעי' ליה ופשטוה כדלעיל. ויש קצת ליישב]
וכו' אמר רבינא אמר לי מרימר הילכתא כר"א בר אהבה ואליבא דמר בריה דרב יוסף. ע"כ: המעיין בסוגי' דבכורות מז. באוקימתא דרב פפא דאיעבר מכותי ובאוקימתא דמר בריה דרב יוסף דאיעבר מישראל ושאני התם דאמר קרא פטר רחם בפטר רחם תלא רחמנא. הוא ישכיל ויבין בכל מה דאסבריה גאון בדברים מתוקים ונוסחתו מר ברי' דר"י אמר אפילו תימא דאיעברה מישראל פטר רחם בישראל כתיב. ואיני רצוני להאריך בדברים פשוטים לנגד קורא משכיל. אך אל זה אביט במה שסיים גאון אמר רבינא אמר לי מרימר וכו'. הנה ז"ל חו' ד"ה מר בריה דרב יוסף [אמר] משמי' דרבא לעולם מישראל כוותי' פסקינן בחולין בריש הזרוע (חולין דף קל"ב) ואהא סמכינן השתא לפטור בן לויה וכהנת אשת ישראל מחמש סלעים עכ"ל וכתבתי בתכ"ש דבמס' תולין שם לשנינו לא נמצא אלא בזה"ל והילכתא כוותיה דרב אדא בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים ע"כ. אבל לא נזכר שם אם דווקא מכותי כשיטת רב פפא או אפילו מישראל כשיטת מר בריה דר"י משמי' דרבא. ותו יש לדקדק הכפל דבריהם שכתבו כוותיה פסקינן וכו' ואהא סמכינן וכו'. פשיטא דהכי הוא אם כוותי' פסקינן בריש הזרוע. מהיכי תיתי יעלה על הדעת לומר שלא לסמוך. כללו של דבר אפס המובן בדברי תו' הללו אם לא תדע מ"ש הרא"ש פרק יש בכור סי' ב' בזה"ל אמר ר"א בר אהבה לוייה שילדה בנה פטור מה' סלעים ואוקמי' ר"ש דאיעבר מנכרי ומר בריה דר"י משמי' דרבא א' אפי' בדאיעבר מישראל וכו' ואיתמר עלה בפ' הזרוע הלכה כוותי' דר"א ב"א דאמר לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים ומיהו לא ידענא אליבא דמאן וכו' ואשכחן מקצת נוסחא דמפרש בהו פ' הזרוע והלכה כר"א ב"א ואליבא דמר ברי' דר"י משמי' דרבא והדין נוסחא דרב אתא משבתא וכו' עכ"ל. ומעתה וודאי דגם לפני תו' הי' הנוסחא כנוסחת גאון וקיימו וקבלו עליהם נוסחא זו אע"פ שבשאר ספרים ליתא הכי מפורש בש"ס אלא סתמא כמו דאיתא לפנינו וסמכו תו' טפי על נוסחת גאון שדבריו מקובלים [כמ"ש כבר כמה פעמי' בשם הריב"ש] וע"ז סיימו תוס' ואהא סמכינן השתא לפטור בן לוי' וכו'. כלומר דסמכינן אנוסתא של גאון. לאפוקי מנוסחת שאר ספרים. מיהו לכאורה נסתר בנין זו עפמ"ש הרא"ש דאתא לידן שסיים בזה"ל מהאי דתולין ראי' [דהלכה כמר ברי' דרב יוסף] כי בכל הספרים כתוב ואליבא דמר ברי' דר"י משמי' דרבא ואפי' בספר שאינו כתב מוכח דאליבי' דמר ברי' דר"י משמי' דרבא קפסיק דמה ענין התם לפסוק כר"א ב"א אלא משום דפסק התם הלכתא כעולא דאמר כהן ואפי' כהנת לענין מתנות כהונה פסק נמי כראב"א דלווי' כלוי לענין ה' סלעים בפטר רחם תלא ררמנא ואפי' איעבר מישראל עכ"ל. וא"כ תיתי מהי תיתי פסקינן בפ' הזרוע כמר ברי' דר"י אף לספרים שלנו דלא גרסי כנוסחת רב אחא משבחא. והשתא איכא למידק כדמעיקרא בתו' למה הכפילו דבריהם לכתוב ואהא סמכינן. אך דע נא כי למעט עיוני לא הבינותי דבריו של הרא"ש ז"ל חדא דכבר מצינו באיזה דוכתא דמצרף הש"ס איזו הלכתות בהדדי אע"פ שאין להם שייכות כלל. ואפרט אחת מהנה בכתובות קז: קאמר והילכתא כרב אין פוסקין מזונות וכו' והלכתא כרב זביד בקוניא ע"ש ויותר פליאה נשגבה ממני הלא אף לרב פפא דמפרש דבריו של ר"א בר אהבה דווקא בלוי' דאיעברה מכותי פטור ולדה מחמשת סלעים ולא מיבעי' למ"ד אין מזהמין את הולד [דאיכא למ"ד כותי הבא על בת ישראל הולד כשר דבתר אימי' שרינן לי' ומש"ה פטור מחמש סלעים רש"י] אלא אפילו למ"ד מזהמין [דשדי לי' בתר נכרי אפ"ה פטור דלוי פסול מיקרי הואיל ואית לי' שמא דלוי פטור רש"י] לוי פסול מיקרי עכ"ל הרי דדוקא אם אמרינן דלוי ה"ה ללויה והילכך בעיברה מכותי נקרא בנה לוי פסול הואיל ואמו לויה. אבל אי הוה אמרינן דלוי ולא לוי' וודאי הי' הבן דנולד מלויה דעיברה מכותי חייב. וא"כ שפיר שייכות ענין לו דפסיק הש"ס הלכתא כעולא דכהן ואפילו כהנת גבי מתנות כהונה. הילכך פסק ג"כ כראב"א דלויה כלוי והיינו כשעיברה מכותי פטור בנה משום דעכ"פ לוי פסול מיקרי. ופשיטא דאתי שפיר למ"ד אין מזהמין את הולד דדוקא אם הלוי' כלוי אז בנה מכותי פטור דבתר אימי' שהיא לויה שדינן. אבל לעולם בעיברה מישראל דיש לו חייס שדינן בתר אבוה כדכתיב למשפחותם לבית אבותם כדקאמר רב פפא הכא וקיי"ל כוותי' דהוא בתראה כשיטת הגאונים שכתב הרא"ש לעיל. ותדע קצת דהא רב פפא עצמו אכיל בשביל אשתו (כדאי' בחולין שם) וא"כ ס"ל דכהן אפי' כהנת ואפ"ה מחייב רב פפא בלוי' שעיברה מישראל רק בעיברה מכותי דאין לו חייס ס"ל דמהני הא דאמרינן לוי ואפי' לוי' דמשום הכי בנה פטור דלוי פסול מיקרי. ומצוה רבה על כל לומדי תורה לשמה להבין את דברי הרא"ש בלב מבין. אמור מעתה צדקו דברי תו' כי לולא נוסחת רב אחא משבחא הי' הדין נותן דבן לויה או בן כהנת מישראל חייב בפדיון. רק לנוסחתו הם פטורים ולכן שפיר כתבו תו' ואהא סמכינן השתא לפטור וכו':
בסוגיין דב"מ נג: איבעיא להו חומשא מלגיו או חומשא מלבר ת"ש הבעלי' אומרי' בעשרים וכל אדם וכו' ש"מ חומשא מלבר ש"מ כתנאי ויסף חמישיתו עליו שיהא הוא וחומשו חמשה דברי ר' יאשיה ר' יונתן אמר חמישיתו חומשו של קרן ע"כ. והנה מקום י"ל אחרי דמסיק הש"ס כתנאי וכו' נתבטל הפשיטות מהמשנה דש"מ חומשו מלבר. דאיכא למימר דמשנה אתי' כר' יאשיה. הילכך הקדים גאון להביא הסוגי' דיבמו' מ"ב: דמסתמיך ואזיל וכו'. וא"כ ודאי דהלכתא הכי כמו שסתם רבי במשנה דערכין. גם הרמב"ם פסק חומשו מלבר. ודע דהגאון בעל יערות דבש בחלק שני ד' כ"ו ע"ג שכתב דהא קי"ל חומשא מלגיו ולא מלבר במחילה מכבודו שגה למאד. גם במ"ש שם בדרוש ההוא כמה פעמים גם בדף כ"ז ע"א דחומש מלבר בכ"ה הוי ה' החומש ע"ש. תמוה למאד דאזיל בתר איפכא בפירושו של ענין מלבר ובענין מלגיו שנתבאר ברש"י דב"מ שם וברש"י דב"ק ט: וגם בב"ב צ': וברשב"ם שם. ופליאה נשגבה על הגדול ההוא:
צריך מובן למ"ש גאון אסירא ליה שהרי למשנה אחרונה שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר וכו' אינה נאמנת כלל עד שתביא ראיה לדבריה כמו שהביא גאון לקמן בסמוך. ואולי צ"ל שריא ליה. ומ"ש גאון ונפקא בלא כתוב' מ"ט דשויאת וכו' היינו כדקיי"ל בטוש"ע אה"ע סי' קט"ו סעיף ו' דאף ע"ג דבאמרה זינתה אין חוששין לדבריה מ"מ איבדה כתובת'. וכתב הרב המגיד דאף ע"ג דקיי"ל כמשנה אחרונה מ"מ לענין ממון הודאתה שזינתה ברצון כמאה עדים הוה. וע"ע תוס' כתובות סג: ד"ה אבל אמרה וכו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |