רש"ש/יומא/יג/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות ישנים ריטב"א חי' הלכות מהרש"א גבורת ארי פורת יוסף רש"ש שיח השדה |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא אי חזי לה דקא בעיא למימת קדים כו'. עי' ת"י. וק"ל דאכתי איכא למיחש דילמא מייתא ראשונה בפלגא דעבודה. מאי אמרת כיון דלמיתה דתרי ל"ח א"כ חברתה לא תמות ותהא זאת מגורשת למפרע. הא לא יקויים התנאי רק לאחר מיתתה וזה לא מהני. ויש לחלק שתנאי שהוא בשב ואל תעשה מהני הקיום אף לאחר מיתה משא"כ תנאי שהוא בקום ועשה לא מהני אלא בקיומו מחיים. עוד י"ל דבשעה שתהא נוטה למות רגע קודם מיתה כבר אנו יודעין שחברתה לא תמות והוה כאילו אז נתקיים התנאי בעודה בחיים. וסברא זו מצאתי להשעה"מ בפ"ח מהל' גירושין ה"א לדחות בה ראיית ס' מכתב מאליהו למש"כ הרמב"ם אפילו מת הבעל קודם שיתקיים התנאי ממשנת מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד יב"ח ומת בתוך יב"ח ה"ז גט ע"ש. אבל לפי ב' תירוצים הללו לא הוה מקשה הת"י מידי מהא דמעכשיו כו'. אך חילוק הת"י מוכרח מהא דגיטין (עד) ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת כו' רשב"ג אומר נותנה לאביו כו' וגם הת"ק ל"פ אלא משום דסבר לי ולא ליורשי. אלמא דמהני קיום התנאי לאחר מותו. ומזה ג"כ ראיה ברורה לדעת הרמב"ם הנזכר. ותימה על שעה"מ שלא הזכירה. ועמש"כ בחדושי להרמב"ם בפ"ב מהל' ביאת המקדש ה"ו. אולם חילוק הת"י בין מת הוא למתה היא בטרם קיום התנאי בעיני דוחק גדול. וגם לא ראיתי להפוסקים שחילקו בזה. ולעד"נ אחר שהוכיח הש"א בתשו' צ"ג דסוגיא זו חותרת למצוא תקנה אליבא דאיו לר"י דס"ל אין ברירה ע"ש וא"כ ע"מ שאכנס לבהכ"נ לא הוי מגורשת למפרע למ"ד א"ב וזה דלא כדבריו ז"ל שם דה"ר מפרש"י בפרק כל הגט דזה הוה כשאר תנאי בעלמא דכ"ע מודו. דהא רש"י כתב שם לחלק מטעם דבדעתו לקיים התנאי בודאי. והכא אין דעתו לקיימו רק אם תמות בפלגא דעבודה. ולכן לא מהני קיום התנאי לשוויי גיטא למפרע אלא מקיום התנאי ואילך. ולהכי קאמר הש"ס קדים כו' (פי' קודם שיתחיל בעבודה) ומשוי לגיטא כו' למפרע (פי' טרם שתמות וטרם שיתחיל בעבודה) ונכון בס"ד:
גמ' שם ואת אמרת מייתינן ליה מתוך ביתו. כצ"ל:
רש"י ד"ה מקריב אונן. א"צ כו' כלל מלהיות כו'. כצ"ל:
רש"י ד"ה להביאו. מצוה הוא שיביאוהו למקדש כו'. נ"ל דלפ"ז אזיל ר"י לשיטתו בסנהדרין ר"פ כה"ג דמפרש מן המקדש ל"י כפשטיה. ות"ק דהכא כר"מ שם דדריש מקדושתו. ולכן מה שפרש"י כדי לפקח צערו אינו מן הצורך אלא משום דלמא מקרי ואתי ונגע כדמפרש הש"ס התם:
תד"ה ודלמא. נ"ל דל"ג ולא עיילא היא כו'. כצ"ל:
תד"ה שאינו. ול"ג דלמא אתי למיכל דאנינות לילה דרבנן כו'. כצ"ל:
בא"ד והא דמסיק כה"י אבל לילה לא היינו דיום קבורה. משמע דיום קבורה הוה מה"ת עי' מהרש"א. וצ"ע דזה לא מצינו לשום תנא שם:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |