רש"י על בראשית רבה/עט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


בראשית רבה


מפרשי המדרש

ידי משה
יפה תואר
מתנות כהונה
עץ יוסף
רש"י


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רש"י על בראשית רבה TriangleArrow-Left.png עט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


רש"י על בראשית רבה - פרשה עט

פיסקא: א  ב  ג  ד  ו  ז  ח  

א  [עריכה]

וידעת כי שלם אהלך. זה מעשה ראובן שלא היה הדבר אמת:

ופקדת נוך ולא תחטא. בן פ"ד שנה היה ולא ראה טיפת קרי:

תבא לח לחלוחית אלי קבר שתהא בכחך עד יום מיתתך:

רבנן אמרין תבא בכלח אלי קבר מלא כלומר שאין חסר כלום:

ב  [עריכה]

אמר ליה הקב"ה ויכלו לך. עשו לך כלום:

גם לא יכלו לי. שכן הוא אומר רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי:

ג  [עריכה]

אם זך וישר היית אין כתיב כאן אלא אם זך וישר אתה הא לשעבר לא היית צדיק כי עתה יעיר עליך עתיד הקב"ה להתעורר עליך ולשלם לך כל צדקות הנאות שעשית:

על שני דרכיך נגה אור. בהליכה ובחזרה לפי שהוא אומר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה וכן היה והנה אנכי עמך ושמרתיך ושבתי בשלום והשיבותיך:

ד  [עריכה]

נושא משך הזרע. שמשך זרעו של אביו לבית לבן. בא יבא ברנה נושא אלומותיו. מודליה משוי כדגרסינן דלי מאביה שחזר טעון כל טוב אתי טעון עולימים ועולימיתה:

ו  [עריכה]

ויחן את פני העיר. התחיל לחנן פנים שבעיר התחיל משלח להם דוריות התחיל מעמיד להם הטליסין ומוכר בשוק בזול:

רבי שמעון בן יוחאי עשה שלש עשרה שנה טמון במערה הוא ובנו:

אוכלים חרובין דגרודא. גרועין עד שהעלה גופן חלודה. בסופא נפיק יתיב ליה על פום דמערתא חמא חד צייד צייד צפרין וכד הוה רבי שמעון שמע ברת קלא אמרה מן שמיא דימוס רחמים בלשון יון:

הות פסגא. היתה בורחת והולכת ולא היתה נלכדת בפח וכד הוה שמע בת קלא דאמרה ספיקולא לשון הריגה כמו ספקלטור:

הות מיתצדא. נלכדה בפח:

אמר צפור מבלעדי שמיא לא מיתצדא על חד כמה וכמה נפש בר נש:

נפק ואשכח מילייא משדכן. דברי גזרתו שקטים:

אמר ליה בריה אבא כל הדא טבתא עבדת לן טבריא ולית אנן מדכין יתה מן קטוליא שלא להטריח הכהנים להקיף:

מה עבד נסב תורמוסא והוה מקצץ תורמוסיה ושדי קציצתיה. חתיכות שהיה לוחש עליה וקטילא סלוק ואינון מדדין ומפקי נושאין ומוציאים וכל מקום שלא היה שם טומאה תורמוס עומד הוא ומציין אי זה מקום טומאה ואי זה מקום טהור עד זמן דדכי יתה מן קטוליא:

בלילה קם חד עם דארע אית דאמרין מן הדין שוקא דרגונא ואית דאמרין מן הדין שוקא דסקאי נסב חד קטולא וטמריה בצפרא אמר להון אמריתו דדכי בר יוחאי טבריה אתון חמון הדין קטילא אתא וקם ליה על גביה אמר גוזר אני על זה שטמנו לשם דקאים דירבע כלומר שירבץ ויפול וימות ועל הדין דרבוע יקום על המת שיקום והוה כך:

סלק ושבת בביתיה ועבר בהדין מגדל צבעיא ושמע קליה דנקאי ספרא אמר לא אמרתון דדכי בר יוחאי לטבריה אמרי אשכחן חד קטיל אמר יבא עלי אם אין בידי הלכות כשער ראשי על טבריה שהיא טהורה חוץ מזה ומזה ואלו לא היה בידי תשובה ומסורת מזה ומזה ואתה לא היית עמנו במנין נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות:

עבר בהדא בקעתא דבית נטופה חמא חד בר נש קאי ומלקט ספיחי שביעית אמר לאו ספיחי שביעית הן אמר ליה ולא אתה הוא שהתרת אמר ליה ואין חבירי חלוקין עלי בתמיה פרצת גדרן של חכמים ופורץ גדר ישכנו נחש וכן הות ליה:

ז  [עריכה]

ויקן את חלקת השדה. זה אחד מג' מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל ולומר גזולין הן בידכם ואלו הן מערת המכפלה דכתיב וישקול אברהם לעפרון בית המקדש לארנן ויתן דוד לארנן וגו' וקבורתו של יוסף דכתיב ויקן את חלקת השדה יעקב קנאו בשכם ויוסף נקבר בו דכתיב ואת עצמות יוסף קברו בשכם:

(דלמא) רבי חייא ורבי שמעון בן חלפתא שכחין מילייא מן הדין תרגומא ואתון בהדין תגרא ערבינה למילפונה מן תמן שמע קליה דערבי דאמר לחבריה תלי הדין טעונא עלי ואמר הכי תלי הדין יהבא עלי מיד הבינו שיהבא הוא משוי שנאמר השלך על ה' יהבך ועוד שמעו חד דאמר לחבריה מה את מכסה בי והיה רוצה לומר מה את מעסה בי שנאמר ועסותם רשעים ועוד שמעו דאמרה איתתא לחברתא אתון סחיא בואו לרחוץ והיא משיבה גלמודה אנא שנאמר ואני שכולה וגלמודה ושוב שמעו אשה אחרת רוצה לומר אתון מעוררה למעקיך ואמרה הכי מעוררה ללויתיך שנאמר העתידים עורר לויתן ואחרת ר"ל אשאיל לי מבניך כלים המכבדים את הבית ואמרה מטאטיך שנאמר וטאטאתיה:

במאה קשיטה. במאה אונקיאות במאה סלעים במאה טלאים. ק' אונקיאות. ס' סלעים. ט' טלאים:

קוף קאמילייא. ציגט' מילייא מאה אלפים:

ס' סלעים ט' טיראון. טיריינא שם מטבע על שם טריינוס:

יו"ד ה"א דקשיטה מה את עביד לון אלו חוליות. נזמה וחלייתה. קשר קטן:

ודייקינתא ודזמרגדא. טפך אזמירלדא שדרכן להנתן בנזמים:

ומי כותב את האונה. השטר:

יה כותב. את האונה ומעיד על האונה יה זהו יו"ד ה"א דקשיטה הה"ד ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל יה מעיד עליהן שהן בני אבותיהן אף כאן העיד:

ח  [עריכה]

נוטל שררה לעצמך. שקרא עצמו אל:

למחר בתך יוצאה ומתענה לפיכך סמך ותצא דינה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף