רש"י/קידושין/נה/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רמב"ן
רשב"א
תוספות הרא"ש
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
ספר המקנה
רש"ש
גליוני הש"ס
אילת השחר
שיח השדה

שינון הדף בר"ת


רש"י TriangleArrow-Left.png קידושין TriangleArrow-Left.png נה TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תהי בה ר' יוחנן. בהא דרבי אושעיא:

וכי אומרים לו לאדם כו'. דכל בהמות מזבח אסור לחללה תמימה שנאמר אם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ואמר מר (מנחות דף קא.) בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר יכול יופדו על מום עובר כו' וזה שבא לימלך ולחוב בדמיה נאמר לו עמוד וחטא לחללה מזיד בשביל שתזכה לתקן הקרבתה של בהמה זו:

אלא אמר רבי יוחנן. הא דקתני זכרים עולות לא היא ולא דמיה קריבין בעודה תמימה אלא ממתין לה עד שתומם מום קבוע ויהא מותר לחללה ומייתי שתי בהמות חדא לעולה וחדא לשלמים ומתנה אם זו עולה תהא זו עולה תחתיה וחבירתה שלמי נדבה ואם זו שלמים תהא זו שלמים תחתיה וחבירתה עולת נדבה:

דמייתי נמי תודה. ומתנה:

ודילמא אשם הוא. וליכא למימר דנייתי נמי אשם דאין אשם בא נדבה:

ומשני אשם בן שתי שנים דאשם גזילות ומעילות ושפחה חרופה כתיב בהן איל והאי מתני' דאשתכח בן שנה וליכא לספוקי באשם:

ודילמא אשם נזיר או אשם מצורע. דכתיב בהו כבש:

בזמנו. כל זמן שהוא ראוי לפסח:

שלא בזמנו. עבר זמנו:

שלמים הוא. והא מייתי שלמים:

למאי הלכתא. תירוצא הוא כלומר למאי הילכתא אתית לספוקינהו בבכור ומעשר למיכלינהו במומו שספק בכור וספק מעשר נאכלין במומן לבעלים שהרי אין להם פדיון והני נמי לכשנפדו נאכלין במומן ואוכלן בתורת בכור ומעשר שאין נשחטין באיטליז ואין נשקלין בליטרא:

חטאת בת שנתה. היא דכתיב (ויקרא ה׳:ו׳) נקבה מן הצאן כשבה וכל כשבה (בן שנה) [בת שנתה] היא:

ואישתכח בת שתי שנים. ובהמה דמתניתין בבת שתי שנים עסקינן:

עז בת שנתה לחטאת. לישנא דקרא (במדבר ט״ו:כ״ז) לסימנא בעלמא נקט כלומר אם בת שנתה היא מקריבה חטאת:

חטאת סלקא דעתך. דילמא לאו חטאת היא והיכי קריבה ותנאי נמי ליכא דחטאת לא קרבה נדבה:

כחטאת כונסה לכיפה והיא מתה מאיליה. כדין חטאת שאינה ראויה ליקרב כגון חמש חטאות דאזלי למיתה (תמורה דף טז.):

לכיפה. לאו דוקא או שמא כיפה היתה מתוקנת לכך:

והיא מתה. שאין נותנין לה מזונות:

אין לוקחין בהמות במעות מעשר שני. חוץ לירושלים דכתיב (דברים י״ד:כ״ה) וצרת הכסף בידך ועוד שמא תכחיש בטורח הדרך:



שולי הגליון


Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף