רש"י/עובדיה/א

רש"י ‏ עובדיה א

א

חזון עובדיה. מאי שנא עובדיה לאדום ולא ניבא נבואה אחרת אמרו חכמי' עובדיה גר אדומי היה אמר הקב"ה מהם ובהם אביא עליהם יבא עובדיה שדר בין שני רשעים אחאב ואיזבל ולא למד ממעשיהם ויפרע מעשו הרשע שדר בין שני צדיקים יצחק ורבק' ולא למד ממעשיה':

ב

הנה קטן נתתיך. כלפי שקראו אביו בנו הגדול ואמו בנה הגדול אמר הקב"ה לפני קטן הוא רבותינו דרשו קטן שלא היה להם לא כתב ולא לשון:

בזוי. שלא היו מעמידין מלך בן מלך:

ג

שוכני בחגוי סלע. סומך על משענת אבותיו אברהם ויצחק והם לא יועילו לו. חגוי כמו (ישעיה יט) והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא ברייטיינ"א בלע"ז ואל תתמה על וי"ו של חגוי שהיא כוי"ו של קצוי (תהילים סה) וכוי"ו של כמטחוי (בראשית כא) שאין יסוד בתיבה אלא טי"ת וחי"ת:

ה

באו לך. עליך:

איך נדמיתה. למה נרדמתה דומם עד שגנבו כל רצונם:

הלא בוצרים ישאירו עוללות. ואלה לא ישאירו לך כלום כי יחפשוך ויגלו וידרשו מצפוניך:

ו

נבעו. תרגום יונתן איתגליין ולשון ארמית נבעו נתבקשו וכן אם תבעיון בעיו (ישעיה כא יב):

ז

עד הגבול שלחוך. אותם שהבטיחוך לעזרה באו עמך ולווך עד גבול ארצך עד הספר ששם באו עליך למלחמה ובזאת השיאוך והצליחו:

יכלו לך. לפתותך לצאת ושבו מאחריך:

לחמך ישימו מזור תחתיך. אף מאכלך שם לך אחיך יעקב למזור שנתן לך לחם ונזיד עדשים ועל ידו בזית הבכורה:

מזור. חולי:

ט

וחתו גבוריך תימן. יחתו ויפחדו לנוס אל ארץ ישמעאל וי"ת ויתברון גברך יתבי ארעא דרומא:

למען יכרת. כל איש גבור:

מהר עשו מקטל. מרוב הרג שיבא עליכם:

י

מחמס אחיך יעקב. בשביל חמס שעשית ליעקב:

יא

ביום עמדך מנגד. שלא באת לעזור לו:

גם אתה כאחד מהם. אעלה אני עליך כאילו אתה מן הבאים עליהם:

יב

ואל תרא ביום אחיך. לא היה לך (להביט) ולעמוד מנגד:

ביום נכרו. ביום הסגירו ביד אויב הוא הבבליים וכן הוא אומר בשאול (שמואל א, כג ז) נכר אותו אלהים בידי הסגיר אותו בידי:

יג

ואל תשלחנה בחילו. אל תשלחנה ידך בנכסיו כן תרגם יונתן ומקרא קצר הוא וצריך להוסיף עליו ידך:

יד

ואל תעמוד על הפרק. מקום שהבורחים יוצאים דרך שם לימלט ובלשון לע"ז קוראים אותו טרו"ג

(אל תעמוד על הפרק, מכאן שאסור להפסיק בק"ש בין פרק לפרק הג"ה דר"ע):

טז

כאשר שתיתם על הר קדשי. כמה דחדיתון על מחת טורא דקודשי:

ולעו. כתרגומו ויסתלעמון ל' מהומה ושממון וטירוף דעת אישטורדישו"ן בלע"ז:

יז

את מורשיהם. נכסי עממיא דהוו מחסנין להון:

יח

כי ה' דבר. והיכן דבר (במדבר כד יט) וירד מיעקב והאביד שריד וגו':

יט

וירשו הנגב. ישראל שהיו יושבין בדרומה של ארץ ישראל ירשו את הר עשו שהוא במצר דרום ובני השפלה ירשו את ארץ פלשתים ואת הר אפרים ואת הר שומרון:

ובנימין את הגלעד. ובני מנשה שהיתה ארץ גלעד שלהם יפשטו להם מהלאה לגבולותיה של ארץ ישראל במזרחה:

כ

וגלות החל הזה. תרגם יונתן עמא הדין, החל לשון חיל כמו (ישעיה לו ב) ויבא ירושלמה בחיל כבד דרבשקה אלא שזה חסר יו"ד ויש עוד לפרש החל הזה גלות הגיא הזה:

לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת. גלות אשר הוא מבני ישראל שגלו מעשרת השבטים לארץ כנענים עד צרפת:

וגלות ירושלים אשר בספרד. שהם מבני יהודה אשר גלו לספרד הם ירשו את ערי הנגב שבדרומה של ארץ ישראל. ואומרים הפותרים צרפת הוא המלכות שקורין פרנצ"א בלע"ז. ספרד תרגם יונתן אספמיא:

כא

ועלו. שרי ישראל מושיעים בהר ציון:

לשפוט את הר עשו. ליפרע מהר עשו אשר עשו לישראל לשפוט יושטיציי"ר בלע"ז:

הר עשו. י"ת כרכא רבא דעשו:

והיתה לה' המלוכה. לימדך שאין מלכותו שלימה עד שיפרע מעמלק:

· מעבר לתחילת הדף